חזון חברתי

חזון חברתי הוא חזון משותף שתנועות לשינוי חברתי צריכות לדמיין ביחד ולחתור לקדמו. חזון כזה הוא כלי חשוב במסגרת מחאה לא אלימה ובמאבקים למען קידום חברה דמוקרטית ומשגשגת. דוגמאות בולטות לחזון חברתי היו הקמת המדינה הדמוקרטית בזמן המהפכה האמריקאית, חזון המחקר המדעי שנוצר בתקופת הרנסאס ועידן הנאורות, החזון הליברלי של הוגים ליברלים, חזון הפמיניסטי של התנועה לשחרור האשה, החזון של מהטמה גנדי לשחרור הודו מהשלטון הקולינאלי האגנלי, החזון למתן זכות בחירה לשחורים והפסת האפליה של התנועה לזכויות האזרח בארצות הברית ועוד. אחד הביטויים הידועים ביותר של חזון חברתי הוא הביטוי והנאום של מרטין לותר קינג "יש לי חלום". החזון החברתי צריך להתקבל בהסכמה רחבה ככל האפשר במסגרת תומכי השינוי החברתי וכדאי שהוא יהיה קונקרטי וברור כדי למנוע פיצולים אפשריים בתנועה החברתית או ניצול ציני של המאבק על ידי מנהיגים פוליטיים או דתיים שמעוניינים לנצל את המאבק לטובתם האישית.

חזון החברתי מוצלח הוא חזון חיובי - הוא אומר מה צריך לעשות ופחות מה לא לעשות. חזון כזה מתחבר לרגשות של תקווה, סולידריות, רווחה חברתית, חופש, קיימות, שוויוניות, סביבתנות ובאופן כללי יותר שיפור של צדק חברתי. דבר זה דורש מאמץ מודע - שכן מחאות רבות מתגבשות במהירות ובדרך כלל סובבות סביב רגשות של פחד, זעם או יאוש כנגד צעד מאיים כלשהו מצד השלטונות (העברת חוק, סגירת תקציב, יציאה למלחמה) או כנגד מציאות חברתית קיימת ומדכאת (כמו הפליה, שחיקה דמוקרטית, זיהום, הכחדת מינים, הרס הטבע וכו').

קל הרבה יותר להגיד "אסור לבנות על חוף הים" או "אסור להעביר את רפורמת לוין" מאשר לתאר חזון חיובי חלופי - לדוגמה - חוף הים צריך להיות שמורת טבע שחלקים ממנה פתוחים לאנשים בצורה חופשית, או "צריך להעביר חוקה בישראל". החזון החברתי דורש זמן ומאמץ ודורש דיון פנימי מצד חברי המחאה, לעיתים קרובות נראה שמדובר במותרות שכן הזמן דוחק ויש פעולות רבות לבצע.

מצד שני ללא חזון כזה מחאות רבות מסתיימות ללא הישגים משמעותיים בגלל מגוון סיבות. סיבה אחת היא פיצול - חלק מאנשי המחאה רוצים מטרה א' ואילו חלק רוצים מטרה ב' ומתישהו הם מתפצלים. סיבה נוספת וקשורה לכשלון מחאות הוא הצעת פשרה לא מחייבת מטעם השלטון. דוגמה ידועה לכך היא מחאת 2011 - נתניהו הציע למוחים לכנס וועדה שתסכם על שורה של רפורמות. היות ולמוחים לא היה חזון סדור חיובי הם נכנסו לתהליך זה שבהמשך מוסס את המחאה.

בעיה נוספת בהעדר חזון חיובי הוא שרגשות של פחד ויאוש הם רגשות עזים אבל הם עלולים לגרום לאנשים להתנהג באלימות. אלימות כזו לא רק שהיא פסולה מבחינה מוסרית , אלה שלפי מחקרים היא גם מקטינה את הסיכוי להצלחת המחאה. אלימות זו פוגעת במאבק בלתי אלים בכך שהיא מרחיקה תומכים אפשריים שמתלבטים אם להכנס או לא להכנס למחאה, גורמת לפיצול פנימי (ויכוח האם לתמוך או לגנות את המפגינים האלימים), מרחיקה השתתפות של ילדים ואנשים מבוגרים שחוששים מאלימות, גורמת ל"הידוק שורות" בקרב מתנגדי המחאה וגם יכולה לתת לשלטונות תרוץ להפעיל אלימות נגדית.

דרכים להשגת חזון חיובי משותף כוללות שימוש בקבלת החלטות בקבוצה - החלטות דמוקרטיות, קבלת החלטות בקונצנזוס, שיטת דלפי, שיטת "מי שפעיל קובע" ועוד שיטות דומות המשלבות אלמנטים של הסכמה, דמוקרטיה, סובלנות ופעילות. לדגומה אפשר לקבוע שמחליטים כל דבר בצורה דמוקרטית אבל אם יש 3 אנשים שבאמת פועלים ואילו כל השאר באים רק כדי להצביע - זה לא עובד. מצד שני אם 3 אנשים מחליטים החלטה שלא תהיה מקובלת על קבוצה גדולה יותר - הם יפעלו לבד ולא יצטרפו אליהם אנשים.

חזון חיובי משותף חשוב גם כדי לגייס עוד תמיכה וגם כדי לוודא שכל העבדוה הקשה שאנשים עושים הולכת לכיוון הנכון. ללא הגדרת חזון משותף כזה אנשים עלולים לבזבז זמן רב בויכוחים בשלב מאוחר יותר של המחאה או לפצל מאמצים בנסיון להשיג מטרות לא ראליות או לא קונקרטיות. החשיבות של חזון חיובי באה לידי ביטוי גם במסגרת התאוריה הכלכלית ומדעי המדינה במושגים כמו שיפור של הון חברתי, בניית אמון ונושא של ידע משותף.

כמו כן חזון חיובי משותף הוא דבר חשוב לשם הסברה. כאשר פעילים ממוקדים בשאלה "מה אסור לעשות" הם עלולים להעלות טיעונים לא נכונים או טיעונים מעוררי שנאה בפני אנשים שמתלבטים ביחס לנושא. כאשר יש חזון חיובי משותף קל יותר להמנע מדברים כאלה.


ראו גם

קישורים חיצוניים