הפרטת החינוך בישראל

הפרטה של מערכת החינוך בישראל הוא תהליך הפרטה של מערכת החינוך בישראל. למרות תהליך זה רוב שעות החינוך הפורמלי מבוסס עדיין על מימון ציבורי, השכר לרוב המורים והכסף להקמת תשתיות מוקצים ברובם במימון משרד החינוך ורשויות מקומיות.

עם זאת יש תהליך שבו גדל חלקו של המימון הפרטי לחינוך וזאת במספר אפיקים. פתיחת גנים, ובתי ספר פרטיים וסמי-פרטיים שבהם המימון בחלקו או כולו מגיע מההורים או מעמותות שונות. גם בבתי הספר הרגילים גובים חלק מהכסף מההורים בטענות שונות וכדי לממן מסלולי העשרה ופעילויות שונות. חלק מהשירותים הקשורים בחינוך כמו טיולים, חוגים, קייטנות או הזנה מסופקים על ידי גופים פרטיים למטרות רווח. בנוסף יש שיעורים פרטיים לאחר שנות הלימודים. אפיק הפרטה נוסף הוא העסקת מורים דרך חברות כוח אדם כעובדי קבלן ולא העסקה ישירה דרך משרד החינוך.

תהליך ההפרטה הוא בעל מספר השלכות, היבט אחד הוא שהוא מגדיל את הפערים בישראל שכן הילדים למשפחות עשירות זוכים להשקעה רבה יותר בחינוך שלהם מול אוכלוסיות עניות יותר, בעיקר במגזר הערבי. עם זאת תהליך הפרטת החינוך גורם גם למעורבות גדולה יותר של ההורים בתהליך החינוך, וכן לאפשרות לקיים מגוון גדול יותר של זרמי חינוך.

היבט נוסף הוא מסחור החינוך שבו הקניית השכלה וערכים חינוכיים הופכים להיות פעילות נושאת רווח לפירמות, ולכן הן משתדלות להשיא את הרווח גם על חשבון רווחת התלמידים (לדוגמה מפעלי הזנה שמספקים מזון שאינו בריא במיוחד). היבט נוסף בתהליך המסחור הוא הספקות תכנים מסחריים במסווה של תוכן לימודי כאמצעי שיווק ופרסום. תהליך מסחור החינוך מכונה גם "קומודיפיקציה של החינוך" - שינוי התפיסה כי חינוך הוא זכות יסוד, שעל המדינה לספק לכל האזרחים כחלק ממדינה סוציאל-דמוקרטית כזכות יסוד, או תפיסה שחינוך הוא סוג של מוצר ציבורי שכדאי לחברה לספק לכולם באופן שוויוני, אל תפיסה לפיה החינוך הוא מוצר ככל מוצר אחר, שמייצרים בעלי הון והצרכנים העשירים יותר יכולים לקנות ממנו יותר או לקנות אותו באיכות טובה יותר.

ראו גם

קישורים חיצוניים

מסמכים
כתבות