הכנסות עולות פירושן עושר עולה

זהו מאמר דעה מאת עידן ד. מאמר דעה אינו אובייקטיבי.

האם הכנסות עולות של כולם יעלו את האושר של כולם? תקציר

מאת ריצ'ארד איסטרלין (Richard Eastrlin) .Published in Journal of economic Behavior and Organization 27 (1995), 35-48

במאמר שמרבים לצטטו משנת 1974 על הכנסה ועל רווחה סובייקטיבית, איסטרלין מסיק 3 מסקנות עיקריות מסקירה של עובדות אמפיריות:

• ראשית, בתוך מדינה, אנשים עשירים הינם מאושרים יותר ביחס לאנשים עניים בכל נקודת זמן;
• שנית, עליה בהכנסה הממוצעת לאורך זמן לא מובילה לעליה באושר הממוצע;
• ולבסוף, אנשים במדינות עשירות אינם מאושרים יותר, בממוצע, מאשר אלו במדינות העניות.

התקציר הנוכחי חוזר לנושא של אושר והכנסה, ומוצא שמידע ואנליזה שנוספו בעשרים השנים שעברו מאז חיזקו את שתי המסקנות הראשונות אבל הופכות את המסקנה השלישית לבעייתית.

המודל התאורטי

עבור רוב האנשים, השיקול של הרווחה הכלכלית שלהם תלוי בהכנסה וברמת החיים של אחרים. אם ההכנסה שלך לא השתנתה בעוד כל השאר קיבלו תוספת, קרוב לוודאי שתרגיש עני יותר. במונחים פורמליים, האושר משתנה ביחס ישר להכנסה העצמית וביחס הפוך להכנסה של אחרים, כפי שמוצע גם על ידי המודל של דוסנברי (Dueseberry) של העדפות בתלות הדדית (Interdependent preferences, ראו סיכום בחלק 5). המודל הזה מנבא שהכנסה ואושר מתואמים בצורה חיובית בכל נקודה בזמן, כפי שאפשר להבחין בפועל. הוא מנבא שעליה בהכנסה של כולם לא צריכה לגרום לאף אחד להיות מאושר יותר, היות והעליה באושר מהתוספת האישית מתקזזת עם ההצלחה של כל השאר. גם זה מתאים לתצפיות.

מודל ריאליסטי יותר יקח בחשבון גם את היווצרותם של הרגלים (Habit Formation): התועלת שנובעת מההכנסה האישית הנוכחית תלויה בחלקה בהרגלים ובציפיות, המבוססות על ההכנסה בעבר. דבר זה אמור להקטין את המתאם בין הכנסה לבין אושר: לעשירים יש ציפיות גבוהות; לעניים יש ציפיות נמוכות, דבר המגדיל את הסיפוק שלהם מהכנסות קטנות. אם הרגלי וציפיות הוצאה היו כל מה שמשנה, אולי לא היה קשר בין הכנסה נוכחית ואושר. בצורה ריאליסטית יותר, השילוב של העדפות התלויות זו בזו והיווצרות הרגלים, מנבא קשר כלשהו בין הכנסה לבין הכנסה, למרות שפחות מזה שישרור ללא פיתוח הרגלים.

ראיות אמפיריות

מחקרים רבים מארצות הברית, אירופה, ויפן, מאשרים שעליה בהכנסה לנפש לא מניבה עליה באושר. בארצות הברית, הכנסות ריאליות עלו בצורה ניכרת בין שנות ה-40 ושנות ה-70 של המאה ה-20; מחקרים חדשים ומפורטים של תקופה זו אישרו את הממצאים של איסטרלין מ-1974 שהאושר הגיע לשיא בשנות ה-50 המאוחרות ומאז ירד. משנת 1972 ועד 1991, תקופה שבה הכנסה לנפש לאחר מס עלתה בשליש, מידע שנאסף מסקרים שנתיים של ה- National Opinion Research Center מראה גם הוא שאין עליה במגמת האושר.

סקרים של שביעות רצון מהחיים ב-9 מדינות אירופאיות מ-1973 ועד 1989 מראים מגמת עליה זעירה בשתי מדינות, מגמת ירידה זעירה בשתיים אחרות, והעדר מגמה ב-5 המדינות האחרות; במהלך השנים האלו התוצר המקומי הגולמי (התמ"ג GDP) הריאלי לנפש עלה בין 25 ל-50% ב-9 המדינות. מחקר שנערך ביפן לא מצא עליה ברווחה הסובייקטיבית בין שנת 1964 לשנת 1981, למרות שהתמ"ג הריאלי לנפש יותר גדל ביותר מפי שתיים.

ראיות מסקרים אחרים מראות שהציפיות והסטנדרטים של רמה נתונה של תענוג עולים באותו קצב כמו ההכנסה. דרישות השכר שנדרשות כדי להיות "מאושר לגמרי" עולות מעלה במשך הזמן, כמו גם הסטנדרטים הנמוכים בהרבה הנדרשים ל "מינימום נוחות". מחקר היסטורי אחד מצא שסטנדרטים למינימום נוחות, לאורך תקופה ארוכה בזמן, היו בערך אחוז קבוע של התוצר הלאומי הגולמי לנפש.

הראיות לקשר חיובי בין רמת הכנסה יחסית בתוך אותה חברה לבין אושר בכל נקודה בזמן גם הן נרחבות. חלק מהניתוחים הצביעו על כך שהקשר הסטטיסטי הוא חלש אם לוקחים בחשבון גורמים נוספים כמו רמת החינוך; ועם זאת, הגורמים הנוספים האלו יכולים להיות מנגנונים דרכם ההכנסה מייצרת את ההשפעה שלה.

עבור השוואות בינלאומיות של אושר, החיזוי התאורטי אינו ברור, כמו גם הראיות. הצליחו להוכיח שיש הבדלים תרבותיים מתמשכים בין מדינות בנטייה לענות לשאלות בצורה שלילית או חיובית. בצורה דומה, יש הבדלים בנטייה לענות בצורה מתונה או קיצונית. ניסיון אחד בהשוואות בינלאומיות מצא שהברזילאים היו בין השבעי-רצון ביותר אבל גם בין המודאגים והבלתי מרוצים בטווח המדידות; ההסבר הסביר הוא שברזילאים הם כמעט הכי בלתי- מתונים בתגובותיהם. קשיים כאלו מפחיתים את החשיבות של מחקרים המבוצעים במדינה אחת לשם ביצוע ניתוח של הקשר בין רווחה סובייקטיבית לבין פיתוח כלכלי.

מסקנה

אנשים עשירים יותר מאושרים יותר, בממוצע, מאנשים עניים באותה מדינה באותו זמן. עם זאת, הגדלת ההכנסה של כולה לא מגדילה את האושר של כולם.

למרות הרלוונטיות הברורה של ממצאים אלו לתאוריה הכלכלית, כלכלנים, למעט יוצאי דופן מעטים, התעלמו מנושא זה. סקירה של למעלה מ-200 מחקרים על המדידה והגורמים הקובעים את הרווחה החומרית מצאה רק שניים בירחונים הכלכליים.

הסירוב של כלכלנים לחשוב על מחקר חדש על רווחה סובייקטיבית, משקף, בחלקו, את המחוייבות המתמשכת לתועלתנות (utilitarianism) ואת המחוייבות, שמרבים להזכירה, לאנליזה פוזיטיבית על פני נורמטיבית. לאחרונה היו מספר סימנים מעודדים של עניין גדל בכלכלה נורמטיבית.

"כלכלן שעוסק בצורה אקטיבית ועם ביקורת-עצמית בצדדים המוסריים של הנושא שלו, לא יכול להימנע מלהיות יותר מעניין, יותר מאיר עיניים ובסופו של דבר יותר מועיל מאשר אחד המנסה להימנע מכך".

מקור: החברה הצרכנית The Consumer Society edited by Neva Goodwin, Frank Ackerman and David Kiron, 1997 Island Press, page 25-27.