היווצרות האסלאם
המונח היווצרות האסלאם מתאר את השלבים המרכזיים בהיווצרות הקהילה החברתית-דתית של דת האסלאם המונותאיסטית-אברמית כפי שאלו עולים מניתוח ביקורתי של המסורת המוסלמית.
אסלאם פירושו בעברית "השלמה" עם רצון אללה שהוא אלוהים לפי האסלאם וכן עם סונת מוחמד, משנתו של מוחמד בן עבדאללה הנחשב באסלאם לנביא האחרון והחשוב מכל הנביאים
דת האסלאם נוצרה בין שנת 570 לערך (לידת מוחמד) ושנת 632 לערך (מות מוחמד) לבין שנת 750 לערך, אז כבר התבססו זרמי הדת הראשוניים והדת החלה את תהליכי ההתפתחות המשניים שלה; בעיקר התפתחות מערכת השיפוט וההלכה (שריעה) והפוליטיקה של ישויות מדיניות מוסלמיות. ערך זה ידון בתמצית בעיקר בתקופה זו בה התפתחו יסודות הדת.
דת האסלאם מתאפיינת באופן כללי בהקפדה על מילוי מצוות אללה הכתובות בספר הקוראן, לרוב כפי שהן מובנות על פי סונת מוחמד (הסירה והחדית') והתפסיר וכן על סונת מוחמד עצמה כפי שהיא מתועדת בספרות הסירה (סירת ראסול-אללה או בקצרה ה"סירה"), בהקפדה על ספרות החדית' (המבארת את ספרות הסירה), וכן גם בהקפדה על השריעה (סך פסקי ההלכה הנחשבים למחייבים את כלל המוסלמים; אם כי לאסלאם זרמים שונים והשריעה של כל אחד מהם שונה קמעה - ראו בהמשך).
לפי סטטיסטיקות ישנם בערך 1.8 מיליארד מוסלמים אם כי לעתים חלק מן המוגדרים כמוסלמים הם למעשה חילונים, כך למשל לגבי רבים במדינות כמו טורקיה, קזחסטן, אזרבייג'ן, מרוקו ועוד.
דת האסלאם כוללת שלוש חטיבות זרמים עיקריות; חטיבת הסונה (הנחשבת לאסלאם האורתודוקסי) עימה נמנים רוב המוסלמים; בערך כ-80%, חטיבת השיעה (סיעת עלי) עימה נמנים בערך 15% וחטיבת החוארג' (החורגים) עימה נמנים בערך 4% מהמוסלמים, זאת לצד כמה זרמים עצמאיים קטני-היקף (כגון האחמדים) המהווים יחדיו את הבערך 1% הנותר של מוסלמים בעולם.
רקע גאוגרפי כללי
דת האסלאם התפתחה בעיקר בחצי האי ערב בחבל הארץ הצחיח-בעיקרו חג'אז אשר נפרש מחוצות תימן של ימינו ועד חוצות ירדן של ימינו. לאחר מות מוחמד, מייסד הדת, הוסיפה הדת להתפתח באופן בסיסי גם בשטחי עיראק, ירדן וישראל של ימינו.
בעת היווצרות האסלאם, חבל הארץ חג'אז איכלס שבטים שונים של ערבים-פגאניים, שבטים יהודיים (בעיקר גולי תקופת בית שני וכן שבטים ערביים שהתגיירו בעקבות האינטראקציה שלהם עם גולים אלה), שבטים ערביים-נוצרים וייתכן שגם אוכלוסיות של זורואסטרים (הדת השלטת באימפריה הפרסית באותה התקופה) מנדעים (דת שיצאה מן היהדות בתקופת בית שני) ובני דתות אחרות.
חבל החג'אז היה, לפי דעה רווחת, אזור סחר חשוב בעולם העתיק מקרבתו לערי הנמל שבשטח מדינת תימן של ימינו (בעיקר נמל עדן) ובשטחו, אליהם הגיעו סחורות ממזרח אסיה וקרן אפריקה.
אזור החג'אז כולל עד ימינו ארבע ערים מרכזיות בהן התפתחו יסודות הדת ואשר הפכו קדושות באסלאם, בהן מכה (הדרומית ביותר מערים מרכזיות אלו), טעיף, יתר'ב (לימים שונה שמה ל"אל-מד'ינה"), וטאבוק (הצפונית ביותר מערים מרכזיות אלו וקרובה לערים עקבה ואילת שבירדן ובישראל).
רקע תרבותי וחברתי
לפי גישה ביקורתית, דת האסלאם התפתחה כדת סינקרטיסטית, כלומר כדת המשלבת אמונות שונות מדתות שונות, בעיקר מן הדת הערבית - דת פגאנית שכבר איננה קיימת, מן היהדות ומן הנצרות השולית (כמו האמונה האסלאמית לפיה ישוע לא מת על הצלב ולמעשה לא מת כלל אלא עלה לשמים).
הדת התפתחה בעיקר תחת הנהגתו של מוחמד בן עבדאללה, בן שבט בנו האשים שהיה שייך לשבט קֻורייש (בערבית: قريش, בתעתיק מדויק: קֻרַיְש) אשר שכן בעיר מכה ובנם של אמינה ועבדאללה, אנשי המעמד הגבוה. אביו מת בטרם נולד ואמו מתה כאשר היה בן 6; לאחר מות אימו גדל מוחמד בבית סבו (מצד אביו) עבד אל-מוטלב ולאחר מכן בבית דודו (אחי אביו), אבו טאלב.
למשפחתו של מוחמד היה רקע ענף של עיסוק במסחר ופיקוח על שיירות מסחר של סחורות שהובאו למכה מנמלי ערי חצי האי ערב מן המזרח הרחוק (אל הודו), מהודו עצמה וקרן אפריקה ושיווקן צפונה אל סוחרי סוריה וארץ ישראל - סוריה וארץ ישראל היו מרכזי סחר חשובים שחיברו בין המזרח הרחוק, קרן אפריקה וחצי האי ערב, לבין שאר הציווליזציות דאז; בעיקר אלו באסיה הקטנה (אזור טורקיה של ימינו), אירופה וצפון אפריקה.
מוחמד תואר בספרות החדית' על ידי מגוון מאמינים כאדם בעל יופי חיצוני מדהים וכריזמה רבה. עד תהליך הקמת הדת התפרנס מוחמד בעיקר כמפקח שיירות מסחר (סביר להניח בעקבות רקע משפחתו ולמידתו על התחום לצד היותו אדם בעל יכולות רטוריות נרחבות וכריזמה רבה והרצון לעסוק בכך). מסופר כי במסגרת פרנסתו נסע בין הערים השונות של חצי האי ערב, סוריה וארץ ישראל.
לפי המסורת המוסלמית, בגיל 25 נישא מוחמד לח'דיג'ה, סוחרת עשירה כבת 40; מוחמד לא נשא אישה אחרת במהלך חייה של ח'דיג'ה ולימים גם הייתה האדם הראשון שהאמין בדתו. לזוג נולדה בת בשם פאטמה, שאותה השיא מאוחר יותר לבן-דודו, עלי בן אבי טאלב.
הן בשווקיה של העיר מכה והן במסגרת מסעותיו בתוך חצי האי ערב וכן גם לסוריה וארץ ישראל, פגש אוכלוסיות רבות מדתות שונות; סוחרים, שליחים, מנהיגי קהילות ומנהיגים דתיים ולמד מהם על דתותיהם תוך שהוא מפתח חיבה כללית כלפיהן והולך ורואה בהן יותר ויותר הגיוניות מן הדת הערבית (הדת הפגאנית של חצי האי ערב הטרום-אסלאמי) שעל ברכיה חונך ותוך שהוא מתחיל לפתח סלידה מאספקטים שונים שלה; עם זאת הוא נשאר נאמן לפחות לחלק ממצוותיה ומנהגיה של דת זו עד מה שתואר כ"התגלות" שחווה במסגרת אחד ממנהגי הדת (מנהג התחנות' - ראו בהמשך).
לימים הפך מוחמד למנהיג הקהילה הדתית אשר בתחילת דרכה כולכלה מביזה של שיירות מסחר, מתרומות של חברי הקהילה ומשלל מקהילות שנכבשו צבאית על ידי מוחמד וחייליו.
ההתחלה: חזיונו הראשון של מוחמד בעת שעשה תחנות'
מבחינת הביקורת האקדמית, חשוב להכיר מנהג מסוים שביצע מוחמד כשעדיין האמין בדת הערבית (מנהג התחנות' עליו יורחב בהמשך), אמונה שהלכה ודעכה ככל שנחשף לדתות האחרות סביבו ונסתיימה כליל באחת הפעמים בהן ביצע את מנהג התחנות' של דת זו.
תחנות' (מערבית, تحنّث) הוא מנהג קדום שנהגו לקיים כמה אוכלוסיות בחצי האי ערב הטרום אסלאמי, ובפרט שבט קורייש כפולחן של הדת הערבית[1]. מנהג זה התאפיין בהתבודדות כמו-מדיטטיבית, לפרק זמן מה (למשל, חודש ימים), במקום רחוק ממקום המגורים ובמיוחד בסביבה טבעית המאפשרת חשבון נפש באין מפריע, כאשר בדרך כלל היה חוזר המתבודד לביתו בסיום כל יום או כמה ימים. המנהג התאפיין גם בכמה פולחנים נוספים, כגון:
- חשבון נפש על מעשים לא מוסריים.
- פולחן הכולל מתן צדקה לעניים (זכאה).
- הקפת הכעבה במכה (מבנה עתיק דמוי קוביה), ככלל, 7 פעמים, ביום האחרון של חודש התחנות'.
למנהג התחנות' חשיבות במחקר ההיסטורי-ביקורתי (ובעיקר הפסיכוביוגרפי) של דת האסלאם, שכן על פי המסורת המוסלמית, בעת שביצעוֹ מוחמד, נגלה אליו לראשונה מלאך האל אללה - ג'יבריל (המזוהה עם המלאך גבריאל מן המסורת היהודית-נוצרית).
על פי המסורת המוסלמית, באחד מימי חודש התחנות', הלך מוחמד להתבודד בהר האור (ג'בל אל-נור, جبل النور) בקרבת מכה ונשאר שם מספר ימים. בעת זו, בעודו מתבודד במערת חירא (ר'אר חרא'; غار حراء) שבמעלה הר זה, נגלה אליו לראשונה המלאך ג'יבריל, בלילה (לילה המכונה "ליל הגורל" - לילת אל-קדר; لیلة القدر) ובישר לו שעליו להיות שליח אללה ולבשר את דברו.
גישה ביקורתית
מבחינה פסיכולוגית-סקפטיציסטית, ניתן לתאר "חיזיון" זה כמקרה פרטי של אפקט גנצפלד, במסגרתו, כאשר אדם מסתגר באזור חשוך ושקט לחלוטין כמו מערה, למשך כמה ימים, מוחו מתחיל לייצר הזיות בשביל למנוע ניוון עצמי; מדובר במעין מנגנון הישרדותי חלופי של המוח שמטרתו לשמר את עצמו על ידי המשך התקשורת בין ניורונים ולהבטיח הישרדות ותפקוד לאחר אותו אירוע, אם כי ייתכן שהחווייה הזו תוביל אדם להאמין שמקורה אלוהי וכאן טמון ההבדל האולי-אפשרי בין חוויית חיזיון כמו-רוחני לבין התגלות אלוהית אמיתית.
בבחינה זו, הזיות נוצרות על פי זיכרון קיים, כלומר על פי דברים שהאדם כבר למד והכיר. אללה היה האל הראשי בפנתיאון האלים של הדת הערבית ומוחמד כבר למד והפנים את הסיפורים הדתיים ואולי גם האמנות הדתית להם נחשף במפגשיו השונים במסגרת מסעות עבודתו ועל בסיס כל אלה נוצרה אותה חוויית התגלות.
השיבה מן החיזיון
על פי המסורת המוסלמית, לאחר סיום החיזיון במערת חירא היה מוחמד בסערת רגשות וחזר לביתו שם הפגין יחס אמביוולנטי לאשר חזה במשך מספר ימים; הוא סיפר על חיזיון זה לח'דיג'ה שאמרה לו שהיא מאמינה שהוא נביא ועודדה אותו שעליו לא לדחות חיזיונות אלה; הוא חלק את חוויתו עם שאר קרוביו לפי סדר; דודו עלי בן אבו טאלב, קרוב משפחתו אבו-בכר ובנו המאומץ של מוחמד - זיאד. קבוצת המאמינים בו גדלה במשך 12 השנים שבמהלכן המיר בערך 10 אנשים בשנה והייתה לשנואה מאד מצד עובדי האלילים במכה; האצולה המכאנית אליה השתייך הוקיעה אותו ממנה על ששיסע אותה לשני פלגים; הפלג של ההולכים בדרכו והפלג המסורתי-פגאני. מוחמד ומאמיניו נרדפו ועל פי המסורת המוסלמית חלק מתומכיו עונו עינויים קשים על ידי האצולה המכאנית על אמונתם בו.
כפי העולה מניתוח ביקורתי של המקורות האסלאמיים שתי תקופות עיקריות באו בהתפתחות דת זו - השלב המכאני (על שם העיר מכה), בו פותחו בעיקר מצוות הדת ומסרים של שלום ואחווה והשלב המדיני (על שם העיר אל-מדינה) בו פותחו בעיקר יסודות ההלכה והפוליטיקה המוסלמית ומלחמה בכופרים. שתי תקופות ההתפתחות הללו משתקפות בספר הקוראן; כל עוד חיה קהילת המוסלמים במכה פסוקי הקוראן עסקו בעיקר בסיפורים דתיים על בריאת העולם, נביאים קודמים לפי האסלאם (כגון אברהם, משה וישו), מצוות הדת ופחות בפוליטיקה אך ככל שעבר הזמן נוספה שנאה לפגאניזם ועם המעבר לית'רב (לימים נקראה אל-מדינה) פסוקי הקוראן התהפכו לעסוק בעיקר בבידול מן היהודים, הנוצרים והפגאנים, במצוות מלחמה, התנהגות עם שבויים ונושאים דומים.
ההיבדלות ממכה: ההגירה לית'רב, ההשתלטות עליה ושינוי שמה
לאחר 12 שנים של פיתוח יסודות האסלאם במכה החלה הקבוצה החברתית "מוסלמים" להגר, גל אחר גל, אל העיר ית'רב, כאשר הגל האחרון היו מוחמד ואבו-בכר. אירוע ההגירה (בערבית: هِجْرَة, הג'רה) נחשב כה מכונן במסורת המוסלמית כך שהשנים בלוח השנה המוסלמי נספרות מסופו (השנה ה-X להג'רה).
על פי המסורת המוסלמית, בעת הגל האחרון של ההג'רה ההנהגה המכאנית הבינה שמוחמד הכריזמטי שזה עתה כבר פיתח דת (או לפי תפישה ביקורתית, כת) עם מאפיינים שונים משמעותית משלהם שאף הייתה מוכנה לעזוב את קהילתה מרבות-השנים לעיר זרה יהיה מסוכן להם ועליהם להרגו לפני שיגיע למאמיניו ומעט לאחר עזיבתו עם אבו-בכר יצאו לחפשם ולהרגם בנתיב הנפוץ ממכה לית'רב אך מוחמד ואבו-בכר תיארו לעצמם שהאצולה המכאנית תלך בעקבותם כשהם לבד ללא תומכים ובעיקר ללא הגנת המאמינים המוצהרים שכבר עזבו בגלים מוקדמים יותר לית'רב ומצאו מחבוא לשלושה ימים במערה טבעית (غار ثور, מערת שור) אותה עזבו עם חישתם כי הנוכחות המכאנית באזור פסקה והמשיכו עד לית'רב.
הקהילה המוסלמית חיכתה למוחמד ואבו-בכר בית'רב תוך שהיא נתמכת על ידי קבוצת תומכים מקומית בשם ה"שומרים" ("אנסאר"). ית'רב כבר הייתה מיושבת על ידי יהודים ופגאנים; ליהודים ולפגאנים היו אזורי מחייה נפרדים ומגודרים בעיר. המוסלמים ובעיקר מוחמד התקבלו בעיר תחילה באהדה רבה וחלקם אף התאסלמו אך מהר מאוד הפכה שהותו במקום לבעיה לפחות לחלקם; במהרה החלו מחלוקות דתיות ופוליטיות חריפות בין מוחמד ליהודים בעיר ואף אחד מתושביה היהודים נרצח; המוסלמים שידרו נאמנות טוטאלית עבור מוחמד ונכונות לפעול באלימות פיזית נגד כל מי שיזוהה כמאיים על חייו. ייתכן שרבים מתושבי ית'רב התאסלמו בין מפחד ובין מן הכריזמה של מוחמד אם כי אין זה מכריח שלא היו מי שבאמת האמינו במוחמד כנביא המביא מסר אלוהי לערבים וייתכן שאף למי שאינם "עם הספר". ייתכן שבהתאסלמות היה גם יתרון הישרדותי-כלכלי בשל הפחתה במס.
עם הפיכת המוסלמים לכוח הפוליטי המרכזי בעיר שונה שמה ל"מדינת א-נבי" ובקצרה "אל-מדינה" ("עיר הנביא"; "אל-מדינה").
כיבושים שלפני כיבוש מכה
בהתבסס על קבצי חדית' שונים ועל פרשנות נפוצה, לאחר כיבוש פנימי והשתלטות על העיר ית'רב אשר כלל הגלייה של השבטים היהודיים בני קינוקאע ובני נד'יר וכן לאחר מצור על יהודים משבט בני קוריט'ה ועריפת ראש כל הלוחמים (או כל הגברים הבוגרים) כבערך בין 400 ל-900 איש בטענה לבגידה מצידם והתכוננות לתקוף את המוסלמים מאחור, החלו המוסלמים לנסות לכבוש ערים נוספות באזור אל-מדינה ואכן כבשו את חייבר (خيبر) ואת פדאכ (فدك) תוך גביית "מס גולגלות" (מס ג'יזיה), במסגרתו נדרשו המשועבדים לשלם 50% מן היבול שלהם לקהילה המוסלמית, אחרת היו נתונים לעונש.
חייבר הייתה עיר גדולה ועשירה של יהודים שכללה מספר מבצרים ונכבשה על ידי מוחמד וחייליו לאחר מצור של למעלה מ-19 יום. לפי ביקורת האסלאם אחד ממנהיגי העיר האחראי על האוצר עונה ונרצח וגם אחיו נרצח ואשתו של אוצר העיר נאנסה ונאלצה להתאסלם ולהתחתן עם מוחמד. היהודים הותרו להישאר בעיר בתנאי תשלום מס גולגלות ונשארו בה עד שגורשו על ידי הח'ליף עומאר (לאחר התבססות האסלאם בחצי האי ערב גורשו תושבי נג'ראן (نجران) הנוצרים).
כיבוש מכה והשיבה לאל-מדינה
במהלך 8 השנים של ביסוס האסלאם באל-מדינה לצד הפצה של האסלאם לאוכלוסיות שנכבשו בקרבתה (ייתכן שעם אסלום בכפייה), גדלה הקהילה המוסלמית לרבבות אנשים. הקהילה הדתית הפכה מאורגנת מבחינה צבאית ומפקדיה (כאשר מוחמד מתפקד כמפקד העליון) כבר היו מנוסים בהקמה ותחזוק של הנהגה צבאית, תעשייה צבאית, ארגון צבאי, תכסיסנות צבאית ומיסוי ונתפסו ככוח צבאי משמעותי עם יכולות לוחמה חזקות ולפי מבקרי אסלאם שונים בהפחדה או טרור.
לאחר התבססות זו פנו המוסלמים לכבוש את העיר מכה ו"לסגור חשבון" עם האצולה המכאנית ובראשה אבו-סופיאן. המוסלמים שבראשם מוחמד הגיעו למכה עם צבא אדיר של בערך עשר אלף לוחמים וכאשר הגיעו יצא אליהם אבו סופיאן מושפל ונכנע בפניהם; מסופר כי הוא ואשתו הינד התאסלמו. מוחמד טיהר את מתחם הכעבה מעבודת אלילים והנהיג במכה את האסלאם.
להפתעת חלק מן המוסלמים, לאחר כיבוש מכה בשנת 640, העיר בה מוחמד נולד וחי 52 שנים טרם ההג'רה ו-8 השנים באל-מדינה, הוא החליט לחזור לאל-מדינה ומת שם כעבור שנתיים וחצי בערך, בשנת 632. גרסה בסיסית של האסלאם כבר פותחה אם כי פרקי הקוראן שנזכרו בעל-פה או שנחרטו או נכתבו באופן לא-סדור על סלעים, כפות תמרים ונייר (שהיה מצרך נדיר בחצי האי ערב המדברי-צחיח) טרם קובצו לספר אחיד - הקוראן.
הפצת הדת ברחבי חצי האי ערב והמשך פיתוחה על ידי הראשידון
לאחר מות מוחמד המסורת המוסלמית וההלכה המוסלמית פותחו עוד על ידי ארבעת הח'ליפים (המחליפים) של מוחמד לפי סדרם - אבו-בכר, עומר בן אל-חטאב, עות'מאן בן עפאן ועלי בן אבו-טאלב.
אבו-בכר יצא למלחמת חורמה בכל חצי האי ערב בשבטים שהתאסלמו אך חזרו בהם מן האסלאם כשנודע להם על מות מוחמד ("מלחמות הרידה"); כלל שבטים אלה חזרו לאסלאם.
עות'מאן בן עפאן וסיעתו חיברו גרסאות שונות של ספר הקוראן (חלקם נשתמרו עד ימינו) מתוך האסיפות הרבות של התוכן שנכתב באופן לא-סדור או נזכר בעל-פה אך רק גרסה אחת נתקבלה לבסוף כמדוייקת והיא כביכול ספר הקוראן הנפוץ בימינו והמוסלמים שרפו מרצון את שאר הגרסאות שחוברו. עם זאת, במחקר הביקורתי מקובל להניח כי ייתכן והיו עותקים נוספים ששרדו כמו כתב יד צנעאה (Sanaa manuscript) וכן לפי הביקורת, ייתכן והקוראן או סיפורים בו תועדו היטב עוד לפני מוחמד, כמסורות ייחודיות לשבטים ערביים שזיהו עצמם כצאצאי ישמעאל.
לאחר מלחמות הרידה
לאחר סיום "מלחמות הרידה" והפיכת כל תושבי חצי האי ערב למוסלמים בפועל תוך הגליית אלו שסירבו להתאסלם כמו יהודים ונוצרים לארצות שכנות, פנו המוסלמים לכבוש את סוריה וארץ ישראל, אסיה הקטנה (שטח טורקיה של ימינו), פרס, אפגניסטן, צפון אפריקה ועוד; במלחמה רבת כיבושים הם גרמו להתמוטטות הישות המדינית הפרסית-זורואסטרית (ולכליה כמעט מוחלטת של הדת הזורואסטרית), לכליה של ממלכת אנטוליה הנוצרית בטוריקה, לכליה כמעט מוחלטת של השבטים הברבריים של צפון אפריקה, לחורבן הישויות המדיניות הבודהיסטיות באפגניסטן ופקיסטן, לפגיעה ואבידות לציבור הבודהיסטי בתת היבשת ההודית ולשינויים חברתיים נוספים.
כבר עם תחילת מסעות הכיבוש נוצרו הזרמים השונים באסלאם ונוצרו חטיבות הזרמים שיעה וחוארג' (הדת עדיין המשיכה להתפתח באופן בסיסי עד שנת 750 לערך); באופן כללי, כל אחת מחטיבות הזרמים פיתחה הלכה (שריעה) משל עצמה. קצרה היריעה מלפרט על נושאים אלה בערך זה.
רק בחלק קטן מהמקומות יושמה כלכלה אסלאמית (הכוללת מאפיינים של רעיון הביטוח הלאומי ושל אנטי-ריבית); נכון לשנת 2018 איראן, שהיא מדינה אסלאמית-שיעית היא המדינה היחידה בהיסטוריה האנושית שאסרה באופן רשמי שימוש בריבית בבנקאות, איסור שתקף לפחות דה-יורה, כלומר באופן פורמלי.
השקפות חלופיות על היווצרות האסלאם
במחקר הביקורתי יש טענות לפיהן ייתכן ומוחמד מת אחרי שנת 632 ושלט צפונית לאזור יתר'ב, אולי באזורים חקלאיים בדרום ירדן וסוריה. יש טענות לפיהן הוא היה מנהיג מהפכני של ערבים מונותאיסטים שכבר החזיקו במסורות הדומות לאלה הנזכרות בקוראן עוד לפניו. יש ביקורת על אמינות מקורות כמו החדית' והסירה גם בתוך האסלאם ואף מן המאות הראשונות לאסלאם.
בסרט הדוקומנטציה שלו חקר ההיסיטוריון טום הולנד את היווצרות האסלאם. במסגרת הסרט ראיין את חוקרת האסלאם הידועה פטרישיה קרונה וחוקרים אחרים שטענו כי המסורת המוסלמית כמעט ואיננה מאושרת על ידי מקורות חיצוניים, היא רוויית סתירות פנימיות וממצאים מאוחרים על יצירת הקוראן ומציאת גרסאות חלופיות של הקרואן מעידות כי היווצרות האסלאם מורכבת מן הנדמה. כמו כן הולנד מצביע על פסוקי קוראן שנראה כי נכתבו באזור לא צחיח, אזור בו גדלים זיתים וגפנים שלא היה מכה וטוען כי ייתכן שהאסלאם בכלל נוצר צפונית למכה ואף בתחומי ארץ ישראל עצמה בשטח נחל פארן וכי ייתכן ומוחמד היה בכלל ערבי-צפוני נוצרי מן היישוב הערבי פגאני-נוצרי (סינקרטיסטי) בסמוך לנחל פארן בישראל של ימינו, שבאותן שנים היה פורה ועתיר חקלאות ושיקף "כור היתוך" תרבותי-דתי של קצוות האימפריה הרומית, אזור בו התאגדו אנשים מאמונות שונות ורקעים שונים וכי בדיוק בתקופה בה נוצר האסלאם ידע כל האזור הזה של דרום הלבנט משבר כלכלי שמסייע להסביר איך באמת נוצר האסלאם. עם זאת, השקפותיו של טום הולנד אינן סבירות ביחס לידע העצום (אלפי דפים) של הכתבים האסלאמיים החוץ קוראניים (בעיקר קובצי החדית') שעל אף היותם סותרים ולעתים גם מיתיים, נותנים לעתים תיאור מפורט ביותר ומאוד סביר של אזור החיג'אז וחצי האי-ערב באותה התקופה כולל פירוט שלא נראה כמותו על השבטים היהודיים, הפגאניים והאחרים (שמותם, שמות ישוביהם ושמות מנהיגיהם) שחיו בחצי האי ערב ושחלק מעריהם נשארו חרובות עד ימינו לאחר חורבנן והגליית תושביהן על ידי המוסלמים) ולא סביר שכל אלה חוברו מחוץ לחצי האי ערב ובטח שלא בכזו מגניטודה ושוני ממקורות אחרים מאותה תקופה.
ביבליוגרפיה
- M.J. Kister, "Al-Taḥannuth’: An Inquiry into the Meaning of a Term," Bulletin of the School of Oriental and African Studies, University of London, 31,2 (1968), 223-236.
- האסלאם, מבוא להיסטוריה של הדת, הוצאת האוניברסיטה הפתוחה, מהדורה שנייה, שנת 2000.
לקריאה נוספת
ראו גם
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ M.J. Kister, "Al-Taḥannuth’: An Inquiry into the Meaning of a Term," Bulletin of the School of Oriental and African Studies, University of London, 31,2 (1968), 223-236.