היוון היפרבולי

היוון היפרבולי הוא מונח בכלכלה התנהגותית, ובמאקרו-כלכלה המתייחס לממצאים אמפיריים לפיהם אנשים ויצורים חיים אחרים מבצעים העדפת הווה (היוון) בעלת יחס היוון שיורד עם הזמן. בעוד שבדרך כלל אנשים מעדיפים לקבל תשלום כספי היום ולא מחר, היחס בין העדפת שני זמני תשלום ישתנה כתלות במרחק של שני הזמנים מההווה.

התופעה של היוון היפרבולי נתגלתה לראשונה על ידי ריצ'רד הרנסטין (Richard Herrnstein), שגם טבע את המונח בשנת 1967, בניסוי שכלל יונים ומזון, (Chung and Herrnstein, 1967) ולאחר מכן שוחזר בניסוי בהשתתפות בני אדם.

הסבר

אם מציעים לאנשים לבחור בין שתי חלופות - לקבל 50 ש"ח היום או לקבל 50 ש"ח מחר, רוב האנשים מעדיפים לקבל את התשלום היום ולא מחר. דבר זה מכונה "העדפת הווה" הכלכלית הנאו-קלאסית משתמשת בכך כדי להצדיק היוון של סכומים עתידיים. ייתכן לדוגמה שהסוכן הכלכלי, יהיה אדיש בין לקבל תשלום של 50 ש"ח היום לבין לקבל תשלום של 55 ש"ח בעוד חודש. במקרה זה נגיד ששער ההיוון החודשי עומד על 10%.

אלא שהתאוריה הרגילה מניחה היוון בשיעור קבוע כך ששיעור העדפת ההווה הוא קבוע. במצב זה, שער ההיוון שאותו מפעילים בין היום לבין עוד שנה, הוא אותו שער היוון שמפריד בין עוד 10 שנים לבין עוד 11 שנים לדוגמה. זאת מתוך הנחה שאם אני מעדיף משהו בהווה על פני העתיד, אני מעדיף את העתיד הקרוב יותר על פני העתיד הרחוק יותר באותו יחס.

אבל על פי ניסויים בכלכלה התנהגותית, יחס ההיוון אינו קבוע, אלא יורד ככל שמתקדמים אל עתיד רחוק יותר. לדוגמה, נניח שרוב האנשים מעדיפים לקבל 50 ש"ח היום על פני 100 ש"ח בעוד שנה. אבל כאשר מציעים בפניהם ברירה "דומה" בין קבלת 50 ש"ח בעוד חמש שנים לבין קבלת 100 ש"ח בעוד שש שנים, ההעדפה מתהפכת. בשני המקרים ההפרשים בין הזמנים הם שנה, והסכומים הם שווים, דבר שמהווה בעיה עבור התאוריה של שיעור היוון קבוע. לעומת זאת, היוון היפרבולי מסביר תופעות אלה על ידי שינוי שיעור ההיוון עצמו על פני הזמן.

כדי להסביר את תופעת ההיוון ההיפרבולי, הועלתה השערה שפונקציית ההיוון נראית כמו היפרבולה ביחס לציר הזמן. במילים אחרות, אנשים "יזניחו" או ימעיטו בחשיבותו של העתיד כדי לקבל תשלום מוקדם יותר (בטווח הקרוב) אבל יעשו זאת בקצב נמוך יותר בטווח הארוך יותר.

השאלה האם כדאי לבצע היוון של רווח עתידי, או השאלה באיזה קצב יש להוון רווחים כאלה, תלויה באופן כללי בנסיבות. יש דוגמאות רבות בעולם הפיננסי, לדוגמה, שבהן הגיוני להניח שקיים סיכון למצב בו לא יהיה תגמול בתאריך העתידי, ויותר מכך, שהסיכון הזה מתגבר עם הזמן. לדוגמה: סועד מציע ברירה למסעדן, תשלום עבור הארוחה של היום בסך 50 ש"ח, או תשלום בעוד 60 שנה של 100,000 ש"ח. במקרה זה המסעדן הוא זה שיהוון את הערך העתידי המובטח היות וקיים סיכון משמעותי שהתשלום לא יתבצע (בגלל מוות של הסועד, מוות של המסעדן וכו').

היוון היפרבולי ככשל שוק בתחום הפנסיה

הכלכלן דיוויד לייבסון כתב מאמר בשם ביצי זהב והיוון היפרבולי (GOLDEN EGGS AND HYPERBOLIC DISCOUNTING) [1] בו הוא מנתח את נושא של היוון היפרבולי ופנסיה. המסקנה שלו היא שבגלל ההיוון ההיפרבולי אנשים יעריכו את ההווה "יותר מדי" ויצטערו על כך בהמשך. כלומר זהו סוג של כשל שוק בהקשר של ביטוח ופנסיה. מנגנון דומה מתרחש לדוגמה כאשר דוחים את ההתכוננות למבחן למחר. אם יהיה מכשיר חיצוני שיאלץ את האנשים לחסוך (או ללמוד למבחן), הם בסופו של דבר יהנו מרווחה כוללת גבוהה יותר. המסקנה של לייבסון היא שיש טעם בדרישות להפרשות פנסיה חובה, כחלק מביטוח לאומי.

בהקשר של שוק הפנסיה בישראל, המאמר של לייבסון יכול להיות תמריץ להטלת חובת ביטוח פנסיוני על עצמאיים, לשם הגדלת הרווחה.

היוון היפרבולי וכלכלה אקולוגית

לעיתים קרובות כלכלנים בדרג המקצועי של הממשלה מבצעים היוון בשאלות הנוגעות לשמירה על משאבים מתכלים או משאבי טבע אחרים. לדוגמה וועדת צמח דנה בשאלה לאיזה אופק שנים יהיה זה יעיל כלכלית לשמור את עתודות הגז של ישראל, והאם לייצא את הגז. אם נניח שנזק עתידי יגרם עקב הקטנת עתודות הגז, בגלל שישראל תצטרך לייבא גז או מקורות אנרגיה מחצבית ממדינות אחרות, במחיר גבוה יותר בעתיד, הנוהל המקובל אומר שיש צורך להוון את הנזק העתידי.

שאלה מרכזית אחת בהקשר זה היא באיזה שער היוון יש לבחור. אם נשאל לכמה שנים משתלם לשמור את הגז, בחירה ביחס היוון של 5%, 3% או 1% יכולה לתת תשובות שונות בעשרות שנים, וזאת בגלל ששיעור היוון מהווה הוא את גורם החזקה כחלק מפונקציה מעריכית.

שאלה אחרת היא האם משתמשים ביחס היוון קבוע או בהיוון היפרבולי. כאשר משתמשים בנוסחת היוון היפרבולי, מקבלים שהעתיד חשוב יותר לציבור יחסית למצב של שימוש בהיוון קבוע. וזאת בשל הפחתה של אפקט של ריבית דה-ריבית.

ראו גם

קישורים חיצוניים