דב חנין

דב חנין.

דב בוריס חנין (נולד ב-10 בינואר 1958), היה חבר כנסת מטעם רשימת חד"ש, עורך דין ומשפטן, דוקטור למדע המדינה, פעיל סביבתי ופעיל למען שוויון חברתי, ממקימי רשימת עיר לכולנו החברה בעיריית תל אביב-יפו. לשעבר יו"ר חיים וסביבה ובוגר המחזור הראשון של תוכנית העמיתים של מרכז השל לקיימות בשנים 1999-2000. [1]

חייו ופועלו

תחילת דרכו

דב חנין נולד בשנת 1958, בן לדוד חנין, ממנהיגי מק"י ורק"ח לאורך השנים. שמו האמצעי, בוריס, על שם אחי אביו שנהרג במלחמת העולם השנייה.

את שירותו בצה"ל סיים בדרגת סמל ראשון.

בשנת 1982 סיים לימודי משפטים באוניברסיטה העברית בירושלים. בשנת 2000 קיבל תואר דוקטור למדע המדינה מטעם אוניברסיטת תל אביב. עבודת הדוקטורט שלו עסקה בנושא "שיח והגמוניה במפלגת פועלי ארץ ישראל ובמפלגת הלייבור הבריטית: דפוסי שינוי, השתמרות, המרה". בשנת 2002 סיים את עבודת הפוסט-דוקטורט שלו באוניברסיטת אוקספורד בנושא הקשר בין חברה לסביבה.

בין השנים 1984 עד 2004 עסק בעריכת דין במשרד אמנון זכרוני. חנין הוביל כמה עתירות מרכזיות בנושא זכויות אדם. באמצע שנות ה-80 ייצג את יצחק לאור בעתירה לבג"ץ כנגד פסילת המחזה "אפרים חוזר לצבא" על ידי המועצה לביקורת סרטים ומחזות. בג"ץ ביטל את החלטת המועצה והתיר את הצגת המחזה. ב-2003 חנין ייצג משפטית בהתנדבות את חמשת סרבני הגיוס מהשמאל.

פעילות ציבורית

דב חנין היה פעיל במרכז השל למנהיגות סביבתית, והיה אחראי על פרסומי הגרסה העברית של סימני חיים - שכללה תרגום המסמך של מכון וורלד ווטש יחד עם תוספות מקומיות. בין הנושאים בהם עסק היו צדק סביבתי, קשרים בין תופעות ותהליכים חברתיים וסביבתיים והתחממות עולמית.

דב חנין היה החל מ-2003 יושב-ראש ארגון הגג של הארגונים הסביבתיים, חיים וסביבה, עד תחילת שנת 2006 ופעיל במאבקים סביבתיים רבים. במסגרת פעילות זו הוא תיאם בין עמדות של כ-80 ארגוני סביבה הפועלים תחת ארגון זה.

בשנת 2004 יזמה הוצאת בבל את הספר מקום לתיקון ובו שיחות בין חנין לבין אריה ארנון. הספר עוסק בנושאים שונים הקשורים לכלכלה סביבה וחברה, והוא דיון בין הגישה סביבתנית והמקיימת של חנין, לבין הגישה הקיינסיאנית הסוציאל-דמוקרטית של ארנון. הספר עוסק גם בנושא הגלובליזציה. בסוף שנת 2005 הוא הגיש סדרת הרצאות בנושא "משבר הגלובליזציה" במסגרת "אוניברסיטה משודרת" של גלי צה"ל. בשנים 2004 עד 2006 היה המנהל האקדמי של התוכנית לצדק סביבתי שהיא חלק מן התכניות הקליניות שבאוניברסיטת תל אביב.

פעילות בכנסת

בבחירות לכנסת השש עשרה היה מועמד במקום הרביעי ברשימת חד"ש-תע"ל. למפלגה חסרו כחמש מאות קולות על מנת שייכנס לכנסת. על מוחמד ברכה הופעל לחץ לוותר על מקומו לחנין על מנת שאת חד"ש ייצג גם חבר כנסת יהודי, אך הוא סירב. ב-14 בינואר 2006 נבחר למקום השלישי ברשימת חד"ש בבחירות לכנסת השבע עשרה, ובעקבות כך נבחר לכנסת.

חנין חבר בוועדת הפנים ואיכות הסביבה ובוועדה לזכויות הילד. כמו כן, חנין התמנה ליו"ר משותף של השדולה הסביבתית-חברתית, השדולה הגדולה בכנסת ה-17, יחד עם ח"כ הרב מיכאל מלכיאור, ומאז הוא היו"ר עד סיום כהונת הכנסת ה-20 בשנת 2019. ב-1 בינואר 2019 הודיע כי לא יתמודד לכנסת ה-21 בבחירות הצפויות בחודש אפריל 2019.[2]

חוקים שיזם חנין

כחבר כנסת יזם חקיקה בנושאי זכויות אדם, זכויות עובדים ואיכות הסביבה, וביניהם:

איסור גביית אגרת כניסה לפארקים עירוניים תיקון לפקודת העיריות, האוסר על הרשויות המקומיות לגבות תשלום בכניסה לגנים ציבוריים (ביחד עם חברי הכנסת משה גפני ודוד אזולאי). הצעת החוק אושרה בקריאה שלישית בפברואר 2007.
חוק עבודת נשים, חוק זה, שעניינה הארכת חופשת הלידה בשבועיים, הוגשה על ידי ח"כ דב חנין, ח"כ נדיה חילו, ח"כ גדעון סער וח"כ שלי יחימוביץ'. הצעת החוק אושרה בקריאה שלישית במאי 2007.
חוק איסור מכירת כרטיסי הגרלה לקטינים. החוק משלב שלוש הצעות חוק פרטיות, שהוגשו ע”י חנין וחברי הכנסת אחמד טיבי, זבולון אורלב וח”כים נוספים. הצעת החוק אושרה בקריאה שלישית באוקטובר 2007.
תיקון להצעת חוק שמירת הסביבה החופית. החוק מחיל לראשונה את חוק החופים, החל על חופי הים התיכון, גם על מפרץ אילת. הצעת החוק עברה בקריאה שלישית באוקטובר 2007.
הצעת חוק הודעה לעובד. הצעת החוק מבטיחה לעובדי קבלן מידע על תנאי החוזה שבו הם מועסקים. חוק זה לתקן מצב בו לא נאמר לעובד אילו תנאים סוכמו בין הקבלן למעסיק בפועל ולהבטיח כי עם תחילת ההעסקה יימסרו לעובד תנאי ההעסקה שבהם מחויב הקבלן כלפי המעסיק בפועל. החוק דורש כי יימסר לעובד המידע הדרוש לו כדי לדאוג למימוש זכויותיו. הצטרפו להצעת החוק חברי הכנסת יורם מרציאנו, יעקב מרגי, ליה שמטוב, רן כהן, שלי יחימוביץ', מחמד ברכה וחיים אורון. הצעת החוק עברה בקריאה שלישית באוקטובר 2007.
חוק לצימצום זיהום האוויר מתחבורה (פרק שפוצל מתוך חוק אוויר נקי ושמתקן את פקודת התעבורה) – החוק יוצר הסדר ברור בחלוקת הסמכויות בין הממשלה והשלטון המקומי. עבר בקריאה שלישית בפברואר 2008.
חוק הרשויות המקומיות (אכיפה סביבתית-סמכויות פקחים), עבר בקריאה שלישית במרץ 2008.
חוק הגנת הכנרת - עבר בקריאה שלישית באפריל 2008.
חוק אוויר נקי לישראל (חוק שיוזמתו הייתה אדם, טבע ודין, והונח על שולחן הכנסת ביוזמת חה"כ לשעבר עמרי שרון) - חוק שמסדיר באופן ברור את האחריות על זיהום ומקל על תביעות נגד מפעלים מזהמים. עבר בקריאה שלישית יולי 2008.
חוק המזהם משלם, המעלה את הקנסות על זיהום באופן משמעותי (ביחד עם חבר הכנסת מיכאל מלכיאור). עבר בקריאה שלישית ביולי 2008.

ספרים

ספרים שכתב

סימני חיים 2000. תל אביב: ארץ וטבע, המגזין הגאוגרפי הישראלי: מרכז השל, המכון הישראלי לחשיבה ומנהיגות סביבתית, מכון ירושלים לחקר ישראל, 2000.
מקום לתיקון: שיחות על כלכלה, חברה וסביבה/ אריה ארנון ודב חנין. עורך: אילון שוורץ. תל אביב: בבל, תשס"ד 2004.
גלובליזציה. תל אביב: משרד הביטחון - ההוצאה לאור, אוניברסיטה משודרת, תשס"ז 2007.

ספרים שערך

משפט הסרבנים: התובע הצבאי נגד חגי מטר... (ואחרים); התובע הצבאי נגד יונתן בן ארצי/ מערכת: דב חנין, מיכאל ספרד, שרון רוטברד. תל אביב: בבל, תשס"ד 2004.
מדיניות חברה וסביבה: לאן אנו נעים?/ מאירה הנסון. עורכים: רון פרומקין ודב חנין. תל אביב: מרכז השל - המכון הישראלי לחשיבה ומנהיגות סביבתית, 2004.
צורכים עולם: תרבות הצריכה - הערכת מצב: העולם/ מכון Worldwatch: בריאן הלוויל וליסה מסטני - מנהלי פרויקט; תרגום מאנגלית - שלומית כנען ודנה פלג; המהדורה הישראלית: כותבים - גלעד אוסטרובסקי (ואחרים) עורכים רון פרומקין, דב חנין, עמיר אידלמן. תל אביב: מרכז השל, 2006.

הבחירות לעיריית תל אביב-יפו

חנין יחד עם פרופסור דני רבינוביץ היו מהמקימים של תנועת עיר לכולנו שהתמודדה למועצת עיריית תל אביב. בבחירות 2008. התנועה שקלה להריץ כמועמד את יוסי שריד אך זה סרב להתמודד.

ב-11 באוגוסט 2008 הודיע חנין כי יתמודד על ראשות עיריית תל אביב - יפו בבחירות המוניציפליות שיערכו בנובמבר 2008.‏‏[3]. עיר לכולנו, בראשותו של חנין זכתה לחשיפה תקשורתית רבה.

חנין גם הותקף בשל היותו אנטי פטריוט כביכול, בעיקר על ידי חברת הכנסת שלי יחימוביץ'. יחימוביץ טענה לדוגמה שחנין אינו עומד בשירת התקווה, אך טענה זו נתבררה כשגויה לאחר מכן. יחימוביץ' עצמה נתקפה על ידי תומכי חנין שהאשימו אותה בצביעות ובתמיכה בראש העירייה רון חולדאי (שנתפס על ידם כקפיטליסט) מתוך שיקולים פנים-מפלגתיים של מפלגת העבודה. למבקרים אלה הצטרף גם יוסי שריד, שהביע תמיכה בחנין וטען כי בשיחות קודמות איתו, יחימוביץ' הבעיה סלידה מחולדאי, בניגוד להודעות מאוחרות יותר שלה. חנין עצמו טען כי הוא פטריוט בדרכו שלו, וכי הניסיונות לעסוק בנושא זה הן ניסיונות להסיט את הדיון מהסוגיות העקרוניות שעומדות על הפרק כמו בעיות דיור, תחבורה וחינוך שיש בתל אביב-יפו.

לדעת כמה מתומכי חנין (כמו שוקי גלילי לדוגמה) התמודדותו של חנין ופעילותה של עיר לכולנו, גרמו לכך שבמערכת הבחירות הפכה להיות דבר תוסס ופעיל, היות ובניגוד לבחירות הקודמות, התייצבה קואליציה רחבה של אזרחים וארגונים לצידו של חנין (בין היתר, אוהדי הפועל, רנט קונטרול והתנועה הירוקה) הביעו בו תמיכה), ובגלל התגייסות רחבה של בלוגרים ושל פעילי שטח לצידו.