הצגת המקור של הדף "היסטוריה של הפמיניזם"

'''היסטוריה של הפמיניזם''' נוגעת ל[[היסטוריה]] של התנועה לזכויות האשה ולרעיונות פמיניסטיים שונים. [[פמיניזם]] היא אסופה של אידאולוגיות, תנועות פוליטיות, תנועות חברתיות ותאוריות אשר מטרתן שחרור נשים מדיכוי וקידום שוויון מגדרי, מבחינה משפטית, פוליטית, חברתית, כלכלית ואישית. הרעיון הפמיניסטי הבסיסי הוא כי אין לאסור על נשים לעשות דברים בגלל היותן נשים. 

התרחבות המאבק הפמיניסטי קשורה לשינויים נוספים בחברות לאורך מאות השנים האחרונות - תהליכים כמו [[המהפכה התעשייתית]], [[קפיטליזם]], ו[[תנועת ההשכלה]]. הפמיניזם צמח עם זרמי מחשבה הנוגעים לשינוי חברתי כמו [[קפיטליזם]] [[ליברליזם]] [[סוציאליזם]], [[אנרכיזם]], [[סוציאל דמוקרטיה]], [[התנועה הפרוגרסיבית]] ו[[סביבתנות]]. עם השנים חוקים נגד אפליית נשים ושינוי במוסכמות ורעיונות תרבותיים שנגעו למעמד הנשים בחברה השתנו והם עדיין במצב של שינוי. ההיסטוריה של הפמיניזם קשורה ל[[תהליכים חברתיים]] נוספים והיא דוגמה ל[[הרחבת המוסר]] ול[[אבולוציה של המוסר]]. כמו כן המאבק הפמיניסטי הוביל לפעמים גם [[שינוי טכנולוגי|לשינויים טכנולוגיים]] שחלקם אפשרו שחרור נוסף של נשים - במיוחד [[ההיסטוריה של הגלולה למניעת הריון]]. 

לעיתים קרובות מתוארת ההיסטוריה של הפמיניזם תוך התייחסות רק למאבק על זכות נשים (לבנות) להצביע, בעיקר בארצות הברית ובבריטניה. עם זאת המאבקים הפמיניסטיים נגעו ונוגעים לשורה של נושאים שבהם נשים הופלו ומופלות לרעה וכן בהקשרים של נושאים חברתיים שהוזנחו עקב כך שהן הושפעו בעיקר על נשים או בגלל ניהול פוליטי , תרבותי וכלכלי גברי שהתעלם מנושאים מסויימים או ניהל אותם בצורה אדישה לסבלן של נשים. מאבקים אלה כוללים - את הזכות לשאת דברים בציבור, הגנה מפני אלימות במשפחה, זכויות ללמוד במוסדות לימוד, זכויות לעבוד בכל סוגי המקצועות, זכויות לירושה, זכויות להתחתן בצורה חופשית, הזכות לא להיכנס להריון, הגנה מפני אונס, הגנה מפני הטרדה מינית, שילוב נשים במקצועות חופשיים (כמו רפואות, מדעניות, עורכות דין), שילוב נשים ב[[מוסד חברתי|מוסדות חברתיים]] של קבלת החלטות ציבוריות (חברות פרלמנט, שרות, ראשות ממשלה, פקידות בכירות, עיתונאיות, עורכות עיתונים, סופרות, אומניות, מיליארדיות, מנכ"ליות של חברות ושל תאגידים גדולים). סוגיות חברתיות שנוגעות יותר לנשים שבהן היו שינויים משמעותיים כוללת מאמצים למניעת מוות של נשים בזמן הלידה, הפחתת סיכונים בזמן ההריון, רפואה הנוגעת לנשים, אמצעי מניעה בשליטת נשים, הפחתה של [[עוני]] ושל [[אי שוויון]], [[שלום]] ומניעת מלחמות, יחס לפועלות עניות (לדוגמה עובדות ב[[תעשיית הבגדים]]), [[השפעות בריאותיות של אלכוהול|אלימות על רקע אלכוהול]], [[זנות]], [[אי שוויון פוליטי]], [[אי שוויון תחבורתי]] ועוד.       

==פמיניזם ליברלי באירופה==
המונח [[פמיניזם]] הופיע לראשונה בכתב העת של ה[[פילוסוף]] הצרפתי [[שארל פורייה]] בשנת 1837 . חלק מה[[אמנציפציה]] שקידם ה[[ליברליזם]] ב[[עידן הנאורות]] של [[המאה ה-18]] היה מאבק להקניית [[שוויון זכויות]] מלא לציבור הנשים, שלא נהנה קודם לכן מיתרונות ומזכויות אלו. כחלק מרעיון "[[האדם במרכז]]", חירות ושוויון תפסו את מקומם של רעיונות מסורתיים{{הערה|שם=קמיר2002|[[אורית קמיר]], '''פמיניזם, זכויות ומשפט''', בסדרת "[[אוניברסיטה משודרת]]", תל אביב: [[משרד הביטחון – ההוצאה לאור]], 2002.}}, המתוארים, למשל, בביטוי הגרמני [[ילדים, מטבח, כנסייה]] (ב[[גרמנית]]: '''Kinder, Küche, Kirche'''), שבא לסכם את עולמה "המסורתי" של ה[[אישה]].

עם זאת, כמה מן ההוגים הבולטים ביותר בתקופת הנאורות, שהגנו על עקרונות דמוקרטיים, על [[שוויון]] וקראו תגר על הרעיון כי קבוצה קטנה צריכה לשלוט על רוב האוכלוסייה, האמינו כי עקרונות אלה צריכים לחול רק על המגדר שלהם או הגזע שלהם. לדוגמה, הפילוסוף [[ז'אן-ז'אק רוסו]] חשב כי מדרך הטבע האשה צריכה לציית לגבר, וכתב "נשים טועות כשהן מתלוננות על אי השוויון בחוקים מעשה ידי גברים".

[[קובץ:DDFC.jpg|ממוזער|הצהרת זכויות הנשים והאזרחיות, 1791; עמוד ראשון]]
בשנת [[1791]], בזמן [[המהפכה הצרפתית]], פרסמה המחזאית והפעילה הפוליטית הצרפתייה, [[אולמפ דה גוז']], את "הצהרת זכויות האישה והאזרחית" (Déclaration des Droits de la Femme et de la Citoyenne) שדומה ל[[הצהרת זכויות האדם והאזרח]] משנת 1789. דה גוז' דרשה שוויון זכויות, על בסיס שוויון הנשים לגברים, שכן שני המינים שייכים למין האנושי, ומסוגלים לאותן מחשבות. דה גוז' הצהירה כי "מהפכה זו תיכנס לתוקף רק כאשר כל הנשים יכירו באופן מלא במצבן המצער, ובזכויות שאיבדו בחברה". היא היללה גם את השוני בין הנשים לגברים, את יופיין של הנשים ואת האומץ שלהן במעשה הלידה. "הצהרת זכויות האישה והאזרחית" מעניקה לנשים את אותן זכויות שהיו לגברים ב"הצהרת זכויות האדם והאזרח", בנוסף, דה גוז' הוסיפה כמה זכויות נוספות: זכות האישה לתת לילדה את שם המשפחה של אביו אף אם אינם נשואים, זכות הפיכת הגירושים להליך חוקי, וזכותן של הנשים לבעלות על רכוש - שינוי בחקיקה האזרחית שיאפשר לנשים לקבל החלטות באופן עצמאי. ההצהרה מעולם לא התקבלה על ידי גוף רשמי בצרפת, ונושא זכויות הנשים לא זכה לתשומת הלב הראויה לו, על אף חלקן הרב של הנשים במהפכה, במיוחד ב"מצעד על ורסאי". דה גוז' עצמה הוצאה להורג במהלך תקופת שלטון הטרור בגלל נושאים אחרים.

הסופרת והפילוסופית הבריטית [[מרי וולסטונקראפט]] נחשבת לתאורטיקנית הפמיניסטית הבריטית הראשונה ולאחת מאמהות הפמיניזם הליברלי. היא ידועה בעיקר בזכות ספרה משנת [[1792]]: "A Vindication of the Rights of Woman" ("הגנה על זכויות האישה"), שנכתב בעקבות הצהרת זכויות האדם והאזרח. וולסטונקראפט טענה כי הנשים ראויות לחינוך ההולם את מעמדן בחברה, כי הן חיוניות לאומה כיוון שהן מחנכות את הילדים, וכי הן יכולות להיות "חברות" לבעליהן ולא רק רעיות. במקום להתייחס לנשים כאל קישוט בחברה או כאל רכוש שסוחרים בו בנישואין, טענה וולסטונקראפט כי הן בני אדם הראויות כגברים לאותן [[זכויות יסוד]]. היא התנגדה לטענות של רוסו, שרצה למגר את החינוך הנשי. וולסטונקראפט הצהירה כי הסיבה לטיפשותן ולשטחיותן של נשים רבות, לא נבעה כתוצאה ממחסור מולד במוח, אלא מפני שהגברים מנעו מהן גישה לחינוך. לפיכך התייחסו אל הנשים הללו כאל "חיות מחמד" וכאל "צעצועים".

השימוש המוקדם ביותר במושג "פמיניסט" מיוחס ל[[שארל פורייה]], [[סוציאליזם|סוציאליסט]] צרפתי שפעל ב[[המאה ה-19|מאה ה-19]]. פורייה ראה ברעיון שחרור האשה את המפתח לשחרור ולשוויוניות בחברה כולה. ב[[שנות ה-90 של המאה ה-19]], עם התעצבות התנועה למען [[זכות בחירה לנשים|זכות הבחירה לנשים]], היא התנועה ה[[סופרג'יזם|סופרג'יסטית]] ב[[אנגליה]], הפך המושג "פמיניזם" למזוהה עם תפיסת עולם ליברלית. האידאולוגיה הליברלית ראתה בכל [[בן אדם]] יצור רציונלי ובעל [[זכות]] להגדרה ולמימוש עצמי, רעיון שסיפק קרקע נוחה לצמיחת המאבק לזכויות הנשים{{הערה|שם=kamirsafran|ספרן: 2001.}}{{הערה|שם=קמיר2002}}.

הוגי דעות ליברליים, כמו ה[[כלכלן]] והפילוסוף [[ג'ון סטיוארט מיל]] אשר כתב את המסה על "[[שעבוד האישה]]" ([[1869]]), ראו באמנציפציה לנשים שלב מכריע בדרך לחברה ליברלית מתקדמת, וטענו כי יש לעגן ב[[חוק]] זכויות שוות לנשים, ובעיקר את ההגנה על גופן ורכושן{{הערה|שם=LeGates2001|Marlene LeGates, In Their Time: A History of Feminism in Western Society, Routledge, 2001}}{{הערה|שם=LOL|ספרן: 2001}}{{הערה|שם=קמיר2002}}. בדומה לתפיסה הליברלית הקלאסית, שהדגישה את הממד האוניברסלי המאחד את בני האדם, גם הפמיניזם הליברלי ביקש להדגיש את הדמיון שבין נשים לגברים, תוך שאיפה לשלב את הנשים במרחב הציבורי והפוליטי.
{{קישורי פורטל|פמיניזם}}

<gallery>
קובץ:Marie-Olympe-de-Gouges.jpg|[[אולמפ דה גוז']]
קובץ:Mary Wollstonecraft by John Opie (c. 1797).jpg|[[מרי וולסטונקראפט]]
</gallery>

==פמיניזם במאה ה-19==
===בארצות הברית במאה ה-19===

אבות האומה האמריקאית כמו [[בנג'מין פרנקלין]], [[תומאס ג'פרסון]] ו[[ג'ון אדמס]] היו שובניסטים בצורה מובהקת. לעומת זאת [[תומאס פיין]], שהיה מהפכני בנושאים רבים אחרים, היה פמיניסט, לפחות לקראת כתביו המאוחרים יותר. {{הערה|[https://www.tandfonline.com/doi/abs/10.1080/00377996.1978.10114364 Thomas Paine: Eighteenth Century Feminist]}} בעוד שב"זכויות האדם" (1776) פיין לא התייחס במיוחד לנשים, התנועה שלו החוצה מהשיח הרפובליקני, והתהליכים שהובילו אותו לכתוב את ספרו "[[עידן התבונה (ספר)|עידן התבונה]]" דחפו אותו לכיוון תמיכה בזכויות נשים. בחלק השני של "זכויות האדם" (1792) וב"צדק אגררי" (1797) הוא תמך במשתמע או במישרין בזכויות נשים שוות לגברים, במיוחד בזכויות חברתיות אבל גם בזכויות פוליטיות כמו זכות ההצבעה. {{הערה|[https://papers.ssrn.com/abstract=2013373 Thomas Paine Amidst the Early Feminists], Eileen Hunt Botting}}

במאי [[1836]] הגיעה לארצות הברית היהודיה [[אתאיזם|האתאיסטית]], [[ארנסטינה לואיזה פוטובסקי רוז]] והחלה לפעול למען קידום שוויון זכויות לנשים. בהמשך ליוזמתו של השופט [[תומאס ברטל]] ניסתה, ביחד עם [[פאולינה קלוג רייט דייוויס]], לארגן לובי ולאסוף חתימות לקידום חקיקת חוק לשוויון האשה בענייני [[ירושה]] ובעלות על [[רכוש]]. מאוחר יותר, בסוף [[שנות ה-40 של המאה ה-20|שנות ה-40]] ותחילת [[שנות ה-50 של המאה ה-20|שנות ה-50]], הצטרפו לכך גם מנהיגות פמיניסטיות נוספות, כמו [[סוזן ב. אנטוני|סוזן ב. אנתוני]] ו[[אליזבת קיידי סטנטון]]. ב-1849 הצליחה סטנטון להעביר את החוק אשר נחשב ל[[אבן דרך]] בפעילות התנועה הפמיניסטית.

רבים מבין הפעילים והפעילות למען [[זכויות נשים]] באותה תקופה היו פעילים גם ב[[התנועה לביטול העבדות|תנועה לביטול העבדות]] ביניהם רוז, אנתוני, סטנטון, [[אביגייל אדמס]], [[לוסי סטון]], [[שרה ואנג'לינה גרימקה]], [[לוקרישה מוט]], [[שרה בגלי]], [[תדיאוס סטיבנס]] ועוד. החל משנת 1832, עודדו פעילים בתנועה לביטול העבדות, והעיתונאי [[ויליאם לויד גאריסון]] בראשם, השתתפות מלאה של נשים בתנועה. [[קווייקרים|הקהילה הקוויקרית]] ברוצ'סטר אספה אליה פעילים מרכזים בתנועה לביטול העבדות כדוגמת תומאס ומרי אן מקלינטוק (M'Clintock), [[פרדריק דאגלס]] ואיימי ויצחק פוסט ואחרים. אלה היו גם תומכים נלהבים גם של התנועה לזכויות לנשים.

ביולי [[1848]], התקיימה [[ועידת סנקה פולס]], שכונתה לאחר מכן "הכנס הפמיניסטי הראשון". בוועידה התקבל [[מסמך]] שחובר על ידי סטנטון, ובו דרישה לתת לנשים [[זכות הצבעה]] ושוויון חברתי ככל האדם (דרישה שהתממשה רק ב-1920){{הערה|שם=קמיר2002}}{{הערה|שם=LeGates2001}}{{הערה|שם=Rowbotham1992}}.

אחד המאבקים הראשונים של הפמיניסטיות הייתה הזכות לשאת דברים בציבור. כמה מן הפמיניסטיות הראשונות היו מעורבות בתנועה לצמצום צריכת אלכוהול באמצע המאה ה-19, שכן נשים היו חסרות זכויות גם מול בעל אלכוהוליסט. אולם גם במסגרת תנועה זו, דרשו מהן רק לשמוע וללמוד, והן הקימו בשל כך ארגון אחר. ב-1853, בעת הכינוס הבינלאומי למאבק במשקאות משכרים בניו יורק, דרשה [[סוזן ב. אנתוני]] שיתנו לנשים את הזכות לדבר, אולם לאחר דיון של שלושה ימים הדבר נאסר.
שנים לאחר מכן טענה אנתוני כי: {{ציטוט |תוכן =  שום צעד מתקדם שננקט על ידי נשים לא היה שנוי במחלוקת כה מרה כמו הדיבור בפומבי. על שום דבר שהן ניסו, אפילו לא הבטחת זכות הבחירה, הן לא עברו עוצמה כזו של התעללות, הוקעה, והתנגדות}}

<gallery>
קובץ:Portrait of Thomas Paine.jpg|[[תומאס פיין]]
קובץ:Ernestine L Rose.jpg|[[ארנסטינה לואיזה פוטובסקי רוז]]
קובץ:Mott Lucretia Painting Kyle 1841.jpg|[[לוקרישה מוט]]
קובץ:Frederick douglass-pn.jpg|[[פרדריק דאגלס]]
קובץ:Elizabeth Cady Stanton by HB Hall.jpg|[[אליזבת קיידי סטנטון]]
קובץ:Susan B. Anthony - Age 28 - Project Gutenberg eText 15220.jpg|[[סוזן ב. אנתוני]]
</gallery>

=== התנועה הסופרג'יזטית במאה ה-19===
סוגיית [[זכות בחירה לנשים]] נתפסה כאיום על הסדר החברתי וכאיום על ייעודן "האימהי" של הנשים.{{הערה|{{צ-ספר|מחבר=סילביה פוגל-ביז'אווי|שם=דמוקרטיה ופמיניזם: מגדר, אזרחות וזכויות אדם|מקום הוצאה=רעננה|מו"ל=האוניברסיטה הפתוחה|שנת הוצאה=2011|עמ=37}}}} הראשונות לפרוץ את חומות הנורמה בדרישה ל[[זכויות האדם|זכויות אזרח]] שוות לנשים, ביניהן הזכות להצביע, היו נשות ארצות הברית.

המאורע המסמן את ראשית התנועה הסופרג'יסטית הוא [[ועידת סנקה פולס]] שנערכה בתאריכים 19–20 ביולי 1848, בסנקה פולס, [[ניו יורק]]. בוועידה הוצג [[מנשר]] שנכתב על ידי שתיים ממארגנות הוועידה, [[אליזבת קיידי סטנטון]] ו[[סוזן ב. אנתוני]], "הצהרת העמדות", שדרש להכיר ב[[אמנציפציה]] לנשים וזכויות השוות לאלה של הגברים.{{הערה|{{צ-ספר|מחבר=סילביה פוגל-ביז'אווי, יפה ברלוביץ, דלית באום, דלילה אמיר, רונה ברייר-גארב, דבורה גריינימן, שרון הלוי ודינה חרובי (עורכים)|שם=ללמוד פמיניזם: מקראה- מאמרים ומסמכי יסוד במחשבה פמיניסטי|מקום הוצאה=רעננה|מו"ל=הקיבוץ המאוחד האגודה הישראלית ללימודים פמיניסטיים ולחקר המגדר|שנת הוצאה=2006|עמ=32}}}} סטנטון השתמשה בשפת [[הכרזת העצמאות של ארצות הברית]] כדי לקשור את המאבק על זכות הנשים לבחור לחירות האמריקאית: "אנו מתייחסים לאמיתות הבאות כמובנות מאליהן: שכל הגברים והנשים נבראו שווים, שהבורא העניק להם זכויות מסוימות שאי אפשר לשלול מהם, וביניהן הזכות לחיים, לחירות ולחיפוש אחר האושר".{{הערה|{{צ-ספר|מחבר=סילביה פוגל-ביז'אווי, יפה ברלוביץ, דלית באום, דלילה אמיר, רונה ברייר-גארב, דבורה גריינימן, שרון הלוי ודינה חרובי (עורכים)|שם=ללמוד פמיניזם: מקראה- מאמרים ומסמכי יסוד במחשבה פמיניסטי|מקום הוצאה=רעננה|מו"ל=הקיבוץ המאוחד האגודה הישראלית ללימודים פמיניסטיים ולחקר המגדר|שנת הוצאה=2006|עמ=33}}}} הסעיף התשיעי שדרש להכיר בזכות הבחירה לנשים היה היחיד שעורר [[מחלוקת]] והצליח להתקבל בזכות תמיכת הפעיל ב[[התנועה לביטול העבדות|תנועה לביטול העבדות]], [[פרדריק דאגלס]].{{הערה|שם=:0|{{צ-ספר|מחבר=Lynn Dumenil. NY:OUP USA, 2012), p. .505.|שם=The Oxford Encyclopedia of American Social History|מקום הוצאה=NY|מו"ל=OUP|שנת הוצאה=2012|עמ=499}}}}

את השם "סופרג'יסטיות" טבע ה[[דיילי מייל]] (The Daily Mail) ב-1906 ככינוי גנאי. למרות זאת השם אומץ בחום על ידי הנשים הלוחמות והפך לשם המאבק.{{הערה|{{צ-ספר|מחבר=Gertrude Colmore|שם=Suffragette Sally|מקום הוצאה=Peterborough|מו"ל=Broadview Press|שנת הוצאה=2007|עמ=14}}}} בעיני הציבור המושג "סופרג'יסטיות" מזוהה בעיקר עם הזרם הרדיקלי של התנועה שדגל בפעילויות מיליטנטיות ב[[הממלכה המאוחדת|ממלכה המאוחדת]].{{הערה|{{צ-ספר|מחבר=סילביה פוגל-ביז'אווי|שם=דמוקרטיה ופמיניזם: מגדר, אזרחות וזכויות אדם|מקום הוצאה=רעננה|מו"ל=האוניברסיטה הפתוחה|שנת הוצאה=2011|עמ=45}}}}

===בבירטניה במאה ה-19 ===
[[פמיניזם בממלכה המאוחדת|בממלכה המאוחדת ניהלו הנשים את המאבק לזכותן לבחור]] בתהליך ארוך במאה ה-19 להרחבת זכות הבחירה לגברים שהתבססה עד אז על רכוש באמצעות חוקי [[רפורמה]]. לקראת העברת חוק הרפורמה השני, חתמו 1,499 נשים על [[עצומה]] ל[[הפרלמנט של הממלכה המאוחדת|פרלמנט של הממלכה המאוחדת]] בה הן דרשו כי השינוי בזכות הבחירה יחול גם על הנשים. לאחר כישלון העצומה הוקמה האגודה הלאומית לזכות הבחירה לנשים NSWS) National Suffrage Women Society) בהנהגתה של [[לידיה בקר]], אשת מדע ממנצ'סטר.{{הערה|{{צ-ספר|מחבר=Elizabeth Crawford|שם=The Women's Suffrage Movement: A Reference Guide 1866-1928|מקום הוצאה=Oxford|מו"ל=Routledge|שנת הוצאה=2003|עמ=43}}}}

לתנועה הסופרג'יסטית של הממלכה המאוחדת היו כמה יתרונות משמעותיים על התנועה ב[[ארצות הברית]]. המאבק היה מכוון למוסד אחד מדיני, הפרלמנט הבריטי, ולא לכמה בתי מחוקקים ברמת מדינה וברמה הפדרלית. כמו כן, נשים וארגוני נשים בולטים הצטרפו במהירות למאבק ולא לאורך שנים כמו בארצות הברית. אחת מהנשים המשפיעות שהצטרפו למאבק הייתה [[ג'וזפין באטלר]] שעמדה בראש התנועה נגד מיסוד הזנות ו[[סחר בנשים]].

הפעילות הבריטיות זכו גם כן לתמיכת [[ליברליזם|חוגים ליברליים]] ואף לתמיכת חלק [[איגוד מקצועי|מהאיגודים המקצועיים]]. הוגה הדעות [[ג'ון סטיוארט מיל]] יצא נגד נורמות הפגיעה ב[[זכויות נשים]] ובעצמאותן בחיבורו "[[שעבוד האישה]]" (1869). בחיבור זה הוא טוען בעד זכות בחירה לנשים וזאת על מנת שיגנו על זכויותיהן. בנוסף כיהן כנשיא הארגון הסופרג'יסטי הבריטי, NSWS.{{הערה|שם=:1|{{צ-ספר|מחבר=Sophia A. Van Wingerden|שם=The Women's Suffrage Movement in Britain, 1866-1928|מקום הוצאה=NY|מו"ל=Palgrave Macmillan|שנת הוצאה=1999|עמ=16}}}} בעקבות הצטרפותם של אנשי שם למאבק כמו מיל ובאטלר גברה התמיכה הפוליטית במתן זכות הבחירה לנשים.

בשנת 1870 ייסדו שתי נשים בריטיות, [[לידיה בקר]] ו-Jessie Boucherett, את "הירחון למען הצבעת נשים" (Women's Suffrage Journal). העיתון פרסם ידיעות הנוגעות לכל תחומי החיים של נשים, והתמקד במיוחד בנושאים שהדגימו את התמיכה בקרב האוכלוסייה הכללית ברעיון של הצבעת נשים, וכן סיפק עצות ביחס להכנת עצומות לבתי הנבחרים. העיתון פעל במשך 20 שנה עד למותה של בקר בשנת 1890.

===סעד וסיוע – הקשרים כלכליים, חברתיים וגאוגרפיים===
התנועות הפמיניסטיות התחילו בחברות מתועשות וב[[עיר|אזורים עירוניים]], בהם צמחו המעמדות הבינוניים{{הערה|שם=safran2001|ספרן: 2001}}. כבר בתחילת [[המאה ה-19]], נשים בארצות הברית היו מעורבות בארגונים פילנתרופיים, ולו משום שהסעד וה[[צדקה]] היו תחומי התעסוקה היחידים שהיו אז נגישים לנשים בנות המעמד הבינוני{{הערה|שם=safranLeGates|ספרן: 2001}}{{הערה|שם=LeGates2001}}. לפעילויות אלו נודעה הצלחה רבה, והייתה להן תרומה משמעותית לתנועות הפמיניסטיות: הן יצרו מערכות סעד וסיוע, וסיפקו ניסיון ארגוני-ניהולי; כוחן של נשים להשפיע ולהביא לשינוי חברתי הועצם{{הערה|שם=safran2001}}. פעילויות למען [[עוני|עניים]], [[חסר בית|חסרי בית]], חולים ונזקקים היו המוקד של ארגוני הנשים הראשונים של תחילת המאה ה-19{{הערה|שם=safranLeGates}}.

התעוררויות חברתיות ופעילות פוליטית היו ממאפייני סוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20, והיוו קרקע נוחה ל[[תנועה חברתית|תנועות חברתיות]] בהן לקחו חלק נשים{{הערה|שם=safranLeGates}}. תחילת העידן ה[[פרוגרסיבי]] בארצות הברית, לקראת סוף המאה ה-19, הפכה את האחריות החברתית, הבריאות הגופנית ו[[טוהר המידות]] ל[[אידאולוגיה]], ונשים פמיניסטיות ראו ב[[שכרות]] וב[[מתירנות מינית]] עוולות חברתיות שיש להילחם בהן. אחד התוצרים של רעיון זה היה תפיסת ה[[זנות]] כמצב משפיל ומפיץ [[מחלה|מחלות]]{{הערה|שם=safranLeGates}}.

שתי התארגנויות שונות, אורבניות במהותן, פעלו בתחילת [[המאה ה-20]]: תנועת "המועדונים" (Club movement) ותנועת "[[בתי ההתיישבות]]" (Settlement Houses). תנועת המועדונים נחשבת לראשית [[הפמיניזם הסוציאלי]], ופעולותיו היו מעורבות בנושאים מגוונים כ[[חינוך]], טיפול נכון ב[[מזון]], רפורמה בחוק הפלילי והגנה על זכויות נשים העובדות ב[[תעשייה]]{{הערה|שם=safran2001}}. נשות המועדונים החלו בארגון אירועי [[תרבות]] ו[[ספרות]], והמשיכו לפעילויות סעד, לפמיניזם פוליטי ולהשפעה על החיים הפוליטיים{{הערה|ספרן: 2001;Banks:1981}}{{הערה|שם=LeGates2001}}. גם נשים [[הגירה|מהגרות]] ו[[אפרו-אמריקאים|שחורות]] הצטרפו למועדונים, ואף הקימו ארגונים משלהן{{הערה|שם=safran2001}}.

תנועת בתי ההתיישבות דמתה בהרכבה לתנועת המועדונים. נשים אלו התמקדו בשיפור החיים בשכונות העוני: הן התגוררו בשכונות המצוקה, הקימו שירותי תברואה, מרפאות ציבוריות, מעונות-יום, גני ילדים ומועדוני נוער; ייסדו לימודי ערב למבוגרים; קיימו [[הפגנה|הפגנות]] למען [[שכר מינימום]], למען שיפור משכורתן ותנאי עבודתן של נשים, תמכו במאבק בזנות ועוד{{הערה|ספרן: 2001}}{{הערה|שם=Rowbotham1992|Sheila Rowbotham, Women in Movement: Feminism and Social Action, Routledge, 1992}}.

==מאבק למען זכויות הצבעה לנשים במאה ה-20==
מתחילת המאה ה-20 ועד סוף [[מלחמת העולם הראשונה]] חל שינוי במאבק למען זכות הבחירה בארצות הברית ובבריטניה. שני גורמים מרכזיים לכך היו מתן זכות בחירה לנשים במדינות מסוימות במערב, החלוצה בהן [[ניו זילנד]] ב-1893 ומספר מדינות בארצות הברית, והתחלפות הנהגת הנשים. הנושא התפרסם וקיבל לגיטימציה ב[[מתן זכות בחירה לנשות קליפורניה (1911)|מדינות רבות במערב]]. בנוסף לעשייה הקיימת, חיבור ספרים, הוצאת מאמרים לעיתונות ונאומים, הצעות חוק, התווספו דרכי פעולה חדשות אקטיביסטיות יותר, שכללה לפעמים פעולות בלתי חוקיות ואלימות (כלפי רכוש לא בני אדם).
[[קובץ:Millicent Fawcett.jpg|200px|ממוזער|שמאל|[[מיליסנט פוסט]]]]
בממלכה המאוחדת התחלפה ההנהגה. בעקבות מותה של לידיה בקר  ב-1890, נבחרה [[מיליסנט פוסט|מיליסנט גארט-פוסט]] לנשיאת ה-NSWS. בשנת [[1897]] איחדה פוסט את כל הארגונים שפעלו למען זכות הבחירה במסגרת ארגון חדש - "האיחוד הלאומי של הארגונים למען זכות בחירה לנשים" NUWSS{{כ}} (National United Women's Suffrage Societies), שהפך לארגון המרכזי שפעל למען זכויות נשים בממלכה המאוחדת. התנועה תחת מנהיגותה נקטה בקו הסברה מתון אך נחוש, הפועל בדרכי שלום. פעילותו כללה ארגון עצרות, פרסום כרזות והפצת מידע, החתמת עצומות, ארגון חוגי בית ושדלנות בפרלמנט.

עם התקדמות המאבק, החלה מתיחות פנים-ארגונית ב-NUWSS, בין הצד היוני של פוסט, לצד הנצי של הפעילה [[אמלין פנקהרסט]], ששאפה לקדם את המאבק באמצעים מיליטנטיים יותר. ב-1903 הקימה אמלין פנקהרסט עם בנותיה [[כריסטבל פנקהרסט|כריסטבל]] ו[[סילביה פנקהרסט|סילביה]] את [[איגוד הנשים החברתי והפוליטי]] (WSPU, Women Social Political Union). המונח "סופרג'יסטיות" מזוהה עד היום עם תנועה זו בשל פעולותיה הרדיקליות.

עד שנת 1905 התמעט העניין של ה[[עיתונאות|עיתונות]] בממלכה המאוחדת בנושא זכויות הנשים. העיתונים דווחו רק לעיתים רחוקות על פגישות הארגונים ופעמים רבות סירבו לפרסם מאמרים של תומכי הנושא. בשנת 1905 חברות ה-WSPU החליטו על טקטיקות חדשות ונועזות יותר כדי לזכות בתשומת לב ציבורית ולקדם את עניינן. קו המאבק של פנקהרסט וחברותיה היה בלתי מתפשר, והן טענו כי כל עוד אין לנשים זכות הצבעה ויכולת ייצוג בפרלמנט והממשל, הן לא תשתפנה פעולה עם מוסדות המדינה. הסופרג'יסטיות הוציאו עיתון וקיימו תהלוכות והפגנות רבות. בהמשך, המאבק הפך מיליטנטי. הן הפריעו לאסיפות פוליטיות רבות בדרישה שהדוברים יתייחסו לשאלת זכויות ההצבעה של נשים, וקראו לנשים שלא להשתתף ב[[מפקד אוכלוסין|מפקד האוכלוסין]], היות שכל עוד אין להן זכות הצבעה, הן לא נחשבות ל[[אזרחות|אזרחיות]].{{הערה|שם=gelblum|{{מטח|אמירה גלבלום|שלוש הארות היסטוריות|137}}, מתוך '''[[נגה (כתב עת)|נגה]]''': כתב עת פמיניסטי, קיץ 1983, גיליון 7.}}

ב-13 באוקטובר 1905, [[אנני קני]] ו[[קריסטבל פנקהרסט]] השתתפו בישיבה בה נאם [[אדוארד גריי]], שהיה אז שר בממשלה. שתי הנשים שיסעו את הנאום שוב ושוב בצעקות "האם הממשלה הליברלית תיתן זכות הצבעה לנשים?", וסירבו להפסיק. אחד השוטרים שהוזעקו לפנותן טען כי הן בעטו וירקו עליו והן הואשמו בתקיפה ונעצרו. קריסטבל ואנני נמצאו אשמות בתקיפה ונקנסו ב-5 שילינג האחת. משסירבו לשלם הן נשלחו ל[[כלא]]. פרשה זו גרמה לזעזוע בממלכה המאוחדת. על אף תשומת הלב הציבורית הרבה שהשיגו נשות ה-WSPU, הרוב המוחץ של נשות התנועה הסופרג'יסטית המשיך לזהות עצמן עם ארגון ה-NUWSS: כך, בשנת 1913, תחת ארגונה של פנקהרסט התאגדו בסך הכול כ-2,000 פעילות, ואילו תחת ארגון ה-NUWSS התאגדו כ-50,000.

בשנת 1907 ארגן NUWSS את [[מצעד הבוץ]] שהיה המצעד הפומבי הראשון למען תמיכה במתן זכויות הצבעה לנשים. המצעד כלל יותר מ-3,000 נשים אשר צעדו ברחובות הבוציים והקרים של לונדון מהייד פארק לאקסטר הול. שם המצעד ניתן לו לאחר התרחשותו, בשל תנאי מזג האוויר הקשים בהם נערך. אף על פי כן, הוא תואר לרוב כמצעד שמח. המצעד היה מגוון מאוד מבחינה חברתית ומארבעים ארגונים שונים שהתאספו מכל רחבי הממלכה המאוחדת.
המראה של נשים מכל הגילאים, מעמדות ומקצועות צועדות יחד במזג אוויר מחריד דרך רחובות בוציים היה תקדים ועורר עניין רב בקהל הצופים. כמו כן בחברה הבריטית באותה תקופה היה מקובל לחשוב כי נשים סולדות מלהציג עצמן בציבור, ולכן קיום המצעד שידר תחושת נחישות של הנשים. היבטים אלה גרמו לתשומת לב מצד העיתונות.

בעקבות הכיסוי בעיתונות והתגובות החיוביות נערכו עוד מצעדים. בשנת 1913 כלל המצעד כ-40,000 משתתפות. המצעדים משכו קהל עצום בגודלו – מאות אלפי צופים ובמקביל – עיתונאים שסיקרו את האירוע. חשיבות הסיקור העיתונאי הייתה גדולה בעיני התומכות במתן זכות הצבעה לנשים, גם בעיני המיליטנטיות וגם בעיניהן של האחרות. הסיקור העיתונאי עזר להעביר מסר על פיו כל סוגי הנשים רצו להצביע, ולא רק נשים צעקניות, היסטריות ולא נשיות, כפי שתוארו בקריקטורות בעיתונים ונתפשו בעיני הציבור בדרך כלל.

[[קובץ:Emmeline Pankhurst Arrested 1907-1914.jpg|250px|ממוזער|[[אמלין פנקהרסט]] נעצרת על ידי המשטרה לאחר שהפגינה ליד [[ארמון בקינגהאם]] - [[1914]]]]
חברות "איגוד הנשים החברתי והפוליטי" בראשות פנקהרסט, נקטו בפעולות מחאה רבות החל מהפגנות, הפרעות לפגישות פוליטיות, הפרעות סדר ועד להשחתת רכוש ציבורי, ניפוץ חלונות ראווה, קשירת עצמן ל[[פסי רכבת]], הצתות והפצצות. הארגון היה אחראי לפעולות דוגמת: פיצוץ מנזר ווסט מיניסטר,{{הערה|{{קישור כללי|הכותב=|כתובת=http://www.telegraph.co.uk/news/ww1-archive/10879207/Daily-Telegraph-June-12-1914.html|כותרת=Bomb explosion in Westminster Abbey; Coronation Chdamaged; Suffragette outrage". The Daily Telegraph. 1914. p. 11|אתר=|תאריך=}}}} פיצוץ בנק אנגליה בלונדון,{{הערה|{{cite journal|title=SUFFRAGETTES| journal=The Register|publisher=Adelaide: National Library of Australia|date=16 April 1913|page=7}}}} שיסוע ציור של ונוס וניפוץ הזכוכית המכילה את תכשיטי הכתר.{{הערה|{{קישור כללי|הכותב=|כתובת=http://trove.nla.gov.au/newspaper/article/59253869|כותרת=Lousie A. Jackson & Shani D'cruze, Women, Crime and Justice in England Since 1669 (NY: Palgrave. Macmillan, 2009), p.. 94.|אתר=|תאריך=}}}}

פעולות אלו הובילו למאסר של פעילות בגין הפרעות סדר ועבירה על החוק. מהסופרג'יסטיות נשללה הזכות להיות מוכרות כאסירות פוליטיות וכמחאה פתחו בשביתות רעב בעודן בכלא. הראשונה הייתה מאריון וואלאס דונלופ ששוחררה לאחר 91 שעות שביתה. כתגובה החילו עליהן רשויות החוק מדיניות של האכלה בכפייה ולאחר מכן חוקקו את חוק האסירים המשחרר את האסירים השובתים ברגע שבריאותם מדרדרת ומחזיר אותם אל הכלא ברגע שבריאותם משתפרת.{{הערה|שם=:1}}
חידוש נוסף של הסופרג'יסטיות היה הקמת ארגונים בינלאומיים לקידום המטרה המשותפת דוגמת [[ברית הנשים הבינלאומית למען זכות הצבעה]] IWSA.{{הערה|{{צ-מאמר|מחבר=רשימה מלאה של מועדי הענקת זכות הבחירה לנשים במדינות השונות: Francisco O. Ramirez, Yasemin Soysal & Suzanne Shanahan|שם=" The Changing Logic of Political Citizenship: Cross-National Acquisition of Women's Suffrage Rights, 1890 to 1990"|כתב עת=American Sociological Review|כרך=Vol. 62 No. 5 (October 1997)|עמ=743 - 744}}}}

אחת הפעילות המיליטנטיות ביותר באותה תקופה הייתה [[אמילי דייוויסון]] שהייתה מורה ופעילה ב-WSPU. בשנת 1909, בגיל 37, היא נעצרה לראשונה בעת שניסתה למסור עצומה לראש הממשלה הרברט הנרי אסקווית'. היא נמצאה אשמה בגרימת הפרעה ונאסרה לחודש ימים. מאז היא נעצרה לעיתים תכופות ונאסרה תשע פעמים בגין תקיפות, זריקת אבנים, הצתות ועוד. במהלך מאסריה נהגה לשבות רעב ואולצה לעבור הזנה בכפייה ארבעים ותשע פעמים. מהלך התנגדותה להזנה גרם לה לנזק גופני ניכר. סופרג'יסטיות רבות היו נוהגות לשבות רעב במהלך מעצרן וזאת מפני שהממשלה סירבה להכיר בהן כ[[אסיר פוליטי|אסירות פוליטיות]].{{הערה|שם=:4|{{קישור כללי|הכותב=|כתובת=http://www.biography.com/people/emily-davison-9268327#tragic-death|כותרת=Emily Davison Biography|אתר=.Bio|תאריך=|תאריך_וידוא=}}}}{{הערה|שם=:5|{{קישור כללי|הכותב=Germaine Greer|כתובת=http://www.telegraph.co.uk/women/womens-politics/10089541/Emily-Davison-was-she-really-a-suffragette-martyr.html|כותרת=Emily Davison: was she really a suffragette martyr?|אתר=The Telegraph|תאריך=1 Jun 2013|תאריך_וידוא=Retrieved 13 Feb 2016}}}} בשנת 1913 דייוויסון התפרצה למרוץ אפסום דרבי, ונדרסה למוות על ידי סוסו של [[ג'ורג' החמישי, מלך הממלכה המאוחדת]].{{הערה|{{צ-מאמר|מחבר=Carolyn P. Collette|שם=""Faire Emelye": Medievalism and the Moral Courage of Emily Wilding Davison"|כתב עת=The Chaucer Review|כרך=42|עמ=224|שנת הוצאה=2008}}}} דבר זה גרם לזעזוע ציבורי רחב.

בארצות הברית תפסו את ההנהגה [[קארי צ'פמן קאט]], אנה האוורד שו ואליס פאול, שהיו שלושתן פעילות ב-NAWSA.{{הערה|שם=:0}} לאחר שפאול חזרה מהממלכה המאוחדת, שם לקחה חלק במאבק האלים ואף נאסרה. בהשפעת ביקורה בממלכה המאוחדת היה ארגונה רדיקלי יותר בשיח ובמעשים. אחד האירועים הבולטים היה צעדה של 5,000 נשים ב[[וושינגטון די. סי.|וושינגטון]] בשנת 1913, יום לפני השבעת [[וודרו וילסון]] ל[[נשיא ארצות הברית|נשיאות ארצות הברית]].{{הערה|{{צ-ספר|מחבר=Ellen Frances & Eleanor Flexne Fitzpatrick|שם=Century of Struggle: The Woman's Rights Movement in the United States|מקום הוצאה=Cambridge|מו"ל=Harvard University Press|שנת הוצאה=1996|עמ=256}}}} בשנת 1916 היא ייסדה את [[מפלגת הנשים הלאומית (ארצות הברית)|מפלגת הנשים הלאומית]].{{הערה|שם=:0}}=
[[קובץ:Feminist Suffrage Parade in New York City, 1912.jpeg|שמאל|ממוזער|250px|הפגנת נשים למען זכות הצבעה לנשים, [[ניו יורק]], 6 במאי 1912.]]
התפשטותן של תנועות המועדונים ובתי ההתיישבות, וההתוודעות לשכונות העוני והמצוקה חידדה את ההבנה בדבר צורך בשינוי חברתי; הבנה זו היוותה את התשתית לתנועה ההמונית למען [[זכות בחירה לנשים]]{{הערה|שם=safran2001}}. שורשי התנועה למען זכות הבחירה לנשים נמצאים בארגונים מוקדמים יותר, כמו התנועות נגד השכרות (Women's Christian Temperance Union) ובעד ביטול ה[[עבדות]]. נשים שהשתתפו בארגונים אלו, כמו [[אליזבט קיידי סטנטון]], [[סוזן ב. אנתוני]] ו[[לוסי סטון]] (Lucy Stone) היו ממקימות התנועה למען זכות הבחירה{{הערה|שם=safran2001}}. תנועה זו פעלה, משנתה הראשונה, לקדם חוקים המגנים על נשים כמו זכות האישה על [[רכוש]]ה{{הערה|שם=safran2001}}. חברות התנועה היו [[האדם הלבן|לבנות]], ילידות [[ארצות הברית]] ובנות המעמד הבינוני-גבוה, ופועל יוצא מכך היה סדר עדיפויות שתאם את אורח חייהן{{הערה|שם=LOL}}{{הערה|שם=Rowbotham1992}}.

אט-אט הפכה תנועה זו להמונית, ובעידודה של [[קארי צ'פמן קאט]] (Carrie Chapman Catt) צירפה גם נשים שאינן לבנות או בנות המעמד הבינוני-גבוה{{הערה|שם=safranLeGates}}. ארגוני נשים שונים (כמו הנשים הסוציאליסטיות והנשים השחורות) חברו למען המשימה להשגת זכות הבחירה{{הערה|שם=safranLeGates}}. התנועה למען זכות הבחירה עברה תהפוכות רבות וכללה פעילויות שונות כמו לובינג לחברי ה[[פרלמנט]] והפגנות בוטות{{הערה|ראו ספרן: 2001,}}{{הערה|שם=LeGates2001}}{{הערה|שם=Rowbotham1992}}.

למרות כל זאת, להצלחת המאבק על זכות הבחירה תרמה בעיקר השתתפותן ותמיכתן של נשים במאמץ המלחמתי ב[[מלחמת העולם הראשונה]]. 72 שנה לאחר הכנס הפמיניסטי הראשון בו נוסחה הדרישה לשוויון זכויות וזכות בחירה, אושר ב-[[18 באוגוסט]] 1920 [[התיקון ה-19 לחוקת ארצות הברית]] המקנה לנשים את הזכות לבחור (אושר ב[[בית הנבחרים של ארצות הברית|בית הנבחרים]] ב-[[21 במאי]] וב[[הסנאט של ארצות הברית|סנאט]] ב-[[4 ביוני]] [[1919]]){{הערה|ספרן: 2001;}}{{הערה|שם=קמיר2002}}{{הערה|שם=LeGates2001}}.

==סוף הגל הראשון: פניית הנשים לתנועות השלום==
[[קובץ:Louise Weiss.jpg|ממוזער|250px|[[לואיז וייס]] ופמיניסטיות אחרות מפגינות למען זכות הצבעה לנשים, [[פריז]] 1935.]]
מטרתו המוצהרת של המאבק שניהל הפמיניזם הליברלי הושגה עם קבלת זכות הבחירה לנשים במרבית מדינות המערב. ואכן, בתקופה ש[[בין שתי מלחמות העולם]] חלה עצירה בפעילות תנועת הנשים. [[השפל הגדול|המיתון הכלכלי הקשה של שנות ה-30]], יחד עם עליית ה[[לאומנות]], ה[[פשיזם]] והערצת הגבריות הביאו נשים רבות למלא תפקידים ביתיים מסורתיים או לסייע בפרנסת המשפחה. במקביל, [[מלחמת העולם הראשונה]] הותירה את חותמה על נשים רבות והפנתה את פעילותן הציבורית לקידום [[שלום]] עולמי; נשים רבות חיברו בין המאבק למען השלום ובין המאבק הפמיניסטי{{הערה|שם=safran2001}}. כך למשל [[ג'יין אדמס]], שהייתה אחת ממייסדות ליגת הנשים הבינלאומית למען שלום וצדק וזכתה ב[[פרס נובל לשלום]] בשנת [[1931]].

===פמיניזם בין שני הגלים===
נשים פמיניסטיות המשיכו לפעול גם בתקופה שבין שני הגלים{{הערה|ראו: ספרן: 2001,}}{{הערה|שם=LeGates2001}}{{הערה|שם=Rowbotham1992}}; אין בחלוקה ל"שני גלים" כדי להפחית מחשיבותן. במהלך שנים אלו התרחשו מספר אירועים שהשפיעו עמוקות על התנועה הפמיניסטית שתחזור לפעול ב[[שנות ה-60 של המאה ה-20|שנות ה-60]]. למשל: בשנת [[1949]] פרסמה [[סימון דה בובואר]] את ספרה "המין השני"{{הערה|לפירוט ראו: ספרן:2001, Sabrosky:1979,}}{{הערה|שם=LeGates2001}}{{הערה|שם=Rowbotham1992}}; ב[[שנות ה-50 של המאה ה-20|שנות ה-50]] הגיע לשיאו "מיתוס [[עקרת בית|עקרת הבית]] המאושרת", ששירת את הגברים שחזרו מהמלחמה על ידי פינוי מקומות עבודה עבורם;{{הערה|שם=קמיר2002}}{{הערה|שם=LeGates2001}} בשנת [[1960]] אושרה ה[[גלולה למניעת היריון]] על ידי ה-[[FDA]], אישור שבישר את תחילת [[המהפכה המינית]].

===הגל השני – פמיניזם אמריקאי===
בעולם המערבי נודעו שנות ה-60 בהיותן תקופה סוערת ומרגשת, בה התעוררו ופעלו תנועות אזרחים למען נושאים שונים: המהפכה המינית, מהפכות סטודנטים, תנועות ל[[זכויות אזרח]], תנועה למען השחורים ועוד{{הערה|שם=קמיר2002}}. התנאים היו אופטימליים להתעוררותה המחודשת של תנועת הנשים והפיכתה בשנית לתנועת המונים{{הערה|Saltzman Chafetz & Dworkin: 1986}}.

אחד ההישגים הראשונים של תנועת הנשים המחודשת היה הקמתה של הוועדה הנשיאותית למעמד הנשים בהנהגת [[אלינור רוזוולט]] בדצמבר [[1961]]{{כ}}{{הערה|שם=LOL}}{{הערה|שם=LeGates2001}}. ועדה זו המשיכה בפעילות פמיניסטית ליברלית, ואחד מהישגיה החשובים הוא חקיקת החוק לשכר שווה{{הערה|שם=safran2001}}.

ב-[[1963]], שתים עשרה שנים לאחר ספרה של דה בובאר, פרסמה [[בטי פרידן]] את ספרה "[[המסתורין הנשי]]"; בדומה ל"מין השני", ספר זה היה בגדר אירוע מכונן לתנועת הנשים{{הערה|ראו Sabrosky: 1979; ספרן: 2001;}}{{הערה|שם=קמיר2002}}{{הערה|שם=LeGates2001}}. בטי פרידן ונשים אחרות הקימו בשנת [[1966]] את הארגון הלאומי לנשים (National Organization of Women - NOW{{הערה|שם=LeGates2001}}{{הערה|ספרן:2001}}{{הערה|שם=קמיר2002}}. {{כ}}NOW זיהה עצמו כארגון פמיניסטי ליברלי, שראה דמיון בסיסי בין נשים לגברים ורצה ליצור שינוי מתוך המערכת הקיימת{{הערה|שם=LeGates2001}}. ערכיו ואופן פעילותו של NOW יצרו מצב בו נשים מסוימות לא יכלו לקחת בו חלק וזרם פמיניסטי שני הוקם – התנועה לשחרור האישה (WLM); זרם זה אופיין כשייך לפמיניזם הרדיקלי{{הערה|שם=safran2001}}. בשנת [[1975]] הופיע הספר "חדר הנשים" של [[מרילין פרנץ']] שהפך ל[[רב-מכר]] והשפיע על נשים אמריקאיות רבות.

===הגל השני - הפמיניזם "הרדיקלי" ===
ניתן לומר, כי תנועות [[השמאל החדש]] של שנות ה-60 בארצות הברית גרמו ליצירת הזרם הרדיקלי ולו רק בגלל התנסותן של נשים ביצירת תאוריות ביקורתיות נונ-קונפורמיסטיות{{הערה|שם=LeGates2001}}. הזרם הרדיקלי דיבר על דיכוי במקום על [[אפליה]], יותר על שחרור מאשר על שוויון זכויות, ודרש [[מהפכה]] במקום רפורמה{{הערה|שם=LeGates2001}}. הפמיניזם הרדיקלי דיבר על מהפכה של מחשבות ופעולות ובנייה מחודשת של היחסים החברתיים; דוגמה מרכזית לכך היא כינונו של מושג ה"אחיות" (אחוות נשים - sisterhood){{כ}}{{הערה|הוקס:2002; ספרן:2001}}. מושג זה ביטא את ההעדפה של מבנה לא-היררכי והעדר [[מנהיגות]] בקרב הארגונים הרדיקליים{{הערה|שם=קוקו|ספרן:2001}}{{הערה|שם=LeGates2001}}. רעיונות אלו התבטאו, למשל, בדרישה לכתיבה פמיניסטית אנונימית{{הערה|שם=LeGates2001}}. הייתה זו [[רובין מורגן]] (Robin Morgan) שציינה כי המילה "radical" נובעת מהמילה הלטינית "radix" שפירושה "שורש", היינו - שהפמיניזם הרדיקלי מעוניין לשנות דברים משורשיהם [שם] או לשנות את החברה מן היסוד.

הייחוד הראשוני הנראה לעין של הקבוצות הרדיקליות היה היעדרם של גברים. לפני כן, נשים כבר הכירו ב[[סקסיזם]] הקיים בקבוצות מעורבות (בתנועות למען זכויות האזרח וכדומה) ולכן הרחיקו גברים מארגוני הפמיניזם הרדיקלי{{הערה|הוקס: 2002 ;Banks: 1981}}{{הערה|שם=LeGates2001}}. את פעילותו של הזרם הרדיקלי בתחילת דרכו ניתן לחלק לארבעה עקרונות מנחים:
# מפגשים של "קבוצות להעלאת תודעה" (consciousness raising groups);
# ניסוי וטעייה לגבי צורות חדשות ומגוונות של אופני חיים;
# כינון [[תרבות הנגד|תרבות-נגד]], המבוססת על מחשבה פמיניסטית ועל חייהן וניסיונן של נשים;
# הקמת ארגונים אלטרנטיביים כמו מרכזי נשים ומרכזי סיוע{{הערה|ראו: ספרן: 2001 ;Banks: 1981; הוקס: 2002}}{{הערה|שם=קמיר2002}}{{הערה|שם=LeGates2001}}.

ספרות פמיניסטית רדיקלית כמו זו של [[קייט מילט]] (Millet), [[אדריאן ריץ']] (Rich) [[אנדריאה דבורקין]] (Dworkin) ועוד, השפיעה רבות על ההתפתחות האידאולוגית של הפמיניזם הרדיקלי{{הערה|שם=safran2001}}. גוף האישה היה במידה רבה מוקד הפעילות הרדיקלית של הזרם: הטענה כי האישי הוא פוליטי גרמה למאבקים כמו המאבק על הזכות ל[[הפלה מלאכותית|הפלה]] חופשית, מאבק נגד [[תחרות יופי|תחרויות יופי]], מאבק ב[[אלימות נגד נשים]] ומאבק נגד [[פורנוגרפיה]]{{הערה|שם=קוקו}}{{הערה|שם=LeGates2001}}. הפמיניזם הרדיקלי הקים מערכות שלמות של סיוע ושינוי חברתי כמרכזי הסיוע לנפגעות אלימות ו[[מקלט לנשים מוכות|מקלטים לנשים מוכות]]; במרכזים ובמקלטים באה לידי ביטוי אחוות הנשים שהייתה לערך בזרם הרדיקלי{{הערה|שם=safran2001}}.

בתחילת דרכו היה הפמיניזם הרדיקלי עיוור לסוגיות של [[גזע (אדם)|גזע]], מעמד, [[צבע עור]] ו[[נטייה מינית]] ועל כן עם התבססותו, הוא התפצל לזרמים שונים כמו הזרם של הפמיניזם הלסבי והזרם הפמיניסטי השחור{{הערה|הוקס: 2002; ספרן: 2001;}}{{הערה|שם=LeGates2001}}. הפמיניזם הלסבי, למשל, התפצל מהזרם הרדיקלי הכללי מכיוון שהוא ראה ב[[לסביות]] עניין פוליטי מהותי ולא נטייה מינית גרידא כפי שהזרם הרדיקלי הכללי ראה זאת בשנותיו הראשונות{{הערה|שם=קמיר2002}}{{הערה|שם=LeGates2001}}. הפמיניזם השחור, כדוגמה נוספת, טען כי לא רק שנשים שחורות סובלות מדיכוי כפול – הן כנשים והן על רקע צבען, אלא שלדיכוי כפול זה יש משמעות ייחודית והשפעה [[סינרגיה|סינרגיסטית]]{{הערה|הוקס: 2002;}}{{הערה|שם=קמיר2002}}.

===פמיניזם סקס-פוזיטיב===
[[פמיניזם סקס-פוזיטיב]] (באנגלית: Pro-sex feminism, לפעמים ידוע גם כ-Sex-positive feminism) הוא זרם בפמיניזם האמריקאי החל מתחילת [[שנות ה-80 של המאה ה-20|שנות ה-80]]. חלק מהדוגלות בזרם זה החלו בפעילותן הפמיניסטית בתגובה לעמדה האנטי-פורנוגרפית של חלק ממובילות הפמיניזם הרדיקלי, כמו [[קתרין מקינון]], [[אנדריאה דבורקין]] ואחרות. הניסיון למקם את המאבק בפורנוגרפיה במרכזי ה[[שיח (מדעי החברה)|שיח]] הפמיניסטי הוביל לוויכוחים ודיונים עזים, שנהוג לעיתים לכנותן "מלחמות הסקס הפמיניסטיות" (באנגלית: Feminist Sex Wars). מעבר לתגובה לעמדת הפמיניזם הרדיקלי כלפי [[מיניות]], עסק הפרו-סקס פמיניזם באופן ישיר בביקורת על מה שנתפס, לשיטתו, כשליטה פטריארכלית ודיכוי של מיניות האישה. בין הכותבות האקדמיות הידועות בזרם זה: [[גייל רובין (אנתרופולוגית)|גייל רובין]], [[אלן ויליס]] ו[[סוזי ברייט]].

המחלוקות בנוגע לסוגיות אלו העסיקו גם את הפמיניזם הישראלי (בסוף שנות התשעים) עת התגבשה קואליציה של ארגוני נשים שפעלו נגד החקיקה המתירה שידורי פורנוגרפיה בערוצים המסחריים. על אף שפרו-סקס פמיניזם מעולם לא זכה לפופולריות בקרב כותבות ופעילות פמיניסטיות ב[[ישראל]], הרי שבקרב הקהילה ה[[קוויר]]ית והלסבית בישראל מתקיימים ניסיונות לכתוב, לפרסם ולהציג [[פורנוגרפיה פמיניסטית]]{{הערה|זיו 2004}}.

== הגל השלישי של הפמיניזם ==
[[קובץ:30.Enroute.WomensMarch.WDC.21January2017 (32497084045).jpg|ממוזער|[[מצעד הנשים 2017|מצעד הנשים בוושינגטון]],2017]]


הגל השלישי של הפמיניזם הוא מושג המזוהה עם מגוון זרמים של פעילות וכתיבה פמיניסטית החל מ[[שנות ה-90 של המאה ה-20|שנות ה-90]] המוקדמות. הגל השלישי של הפמיניזם התעורר כתגובה למה שנתפס ככישלונות של הגל השני, וכן כתגובה לתגובת הנגד שהתעוררה אל מול היוזמות והתנועות שנוצרו על ידי הגל השני.

הגל השלישי של הפמיניזם מנסה לאתגר ולהימנע מההגדרות המהותניות של הגל השני ל"נשיות". הגדרות אלו, לשיטתו של הגל השלישי, מניחות לרוב [[זהות]] נשית אוניברסלית אחידה ומדגישות יתר על המידה את חווייתה של האישה הלבנה הפריווילגית במעמד הבינוני-גבוה. פרשנות [[פוסט סטרוקטורליזם|פוסט-סטרוקטורליסטית]] של [[מגדר]] ומיניות היא מרכזית ברוב האידאולוגיה של הגל השלישי.

תאוריות של הגל השלישי מקיפות בדרך כלל תאוריות קוויריות, מודעות של נשים שחורות, תאוריות [[פוסטקולוניאליזם|פוסט קולוניאליות]], תאוריות של ביקורת, תאוריות חוצות לאומים, פמיניזם אקולוגי וחשיבה פמיניסטית חדשה. הגל השלישי של הפמיניזם מתמקד בצורות ביטוי וייצוג מגדריות שהן פחות פוליטיות מקודמותיו. הגל השלישי מערער על הפרדיגמות של הגל השני לגבי מה טוב, או לא טוב, לנשים.

==ראו גם==
* [[אקו פמיניזם]]
* [[התנועה לביטול העבדות]]
* [[ההיסטוריה של הגלולה למניעת הריון]]
* [[ליברליזם]]
* [[הרחבת המוסר]]
* [[היסטוריה עממית של ארצות הברית (ספר)]]

==קישורים חיצוניים==
* [https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A4%D7%9E%D7%99%D7%A0%D7%99%D7%96%D7%9D פמיניזם] בוויקיפדיה העברית
* [https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A1%D7%95%D7%A4%D7%A8%D7%92%27%D7%99%D7%96%D7%9D סופרג'יזם] בוויקיפדיה העברית
* [https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A4%D7%9E%D7%99%D7%A0%D7%99%D7%96%D7%9D_%D7%91%D7%9E%D7%9E%D7%9C%D7%9B%D7%94_%D7%94%D7%9E%D7%90%D7%95%D7%97%D7%93%D7%AA פמיניזם בבריטניה] בוויקיפדיה  העברית

==הערות שוליים==
{{הערות שוליים}}

[[קטגוריה:היסטוריה]]
[[קטגוריה:תהליכים]]
[[קטגוריה:פמיניזם]]
[[קטגוריה:מחאה לא אלימה]]