47,332
עריכות
שינויים
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
שורה 1:
שורה 1: − + שורה 22:
שורה 22: − + − למעשה דוקינס מכיר בעובדה שאין ראיה מדעית כלשהי לשלילת קיומו של אלוהים אבל טוען "שלעולם לא תהיה לנו אפשרות להוכיח את אי קיומו של דבר כלשהו" בדיוק כפי שלא ניתן להוכיח את אי קיומה של ישות כמו [[פיית השיניים]], ולכן הנושא הוא האם יש סבירות וצורך בקיום אלוהים בעולם וזה לטענתו ודאי עניין מדעי.+ − + + + + + + − + + + + + − זוהי הגדרת הבסיס לטיעונו כנגד קיומו של אלוהים כפי שהוא מתואר בדוגמת "בואינג 747", כאשר דוקינס מפרט שהטיעון הראשון הוא הקשה לוגית שגויה המזינה את עצמה, בעוד הגישה השנייה היא הצורה הנכונה בה יש לבחון את העולם.{{הערה|1=פירוש זה של הטיעון מבוסס על סקירות מאת [[דניאל דנט]] ופ.ז מאיירס}} +
אין תקציר עריכה
''"יש אלוהים? האשליה הגדולה של הדת"''' (ב[[אנגלית]]: '''The God Delusion''', מילולית: אשליית האל) הוא ספר עיון מאת הביולוג הבריטי[ [[ריצ'רד דוקינס]], שיצא לאור בשנת 2006. בספר מסביר דוקינס עמדות בעד אתיאזם ומבסס רבים מטיעונים אלה על [[אבולוציה]] ומדע. הוא עוסק בסוגיות כמו כמו מדוע אין זה סביר שאלוהים קיים, מדוע בריאה תבונית אינה דבר סביר, כיצד ניתן לקיים מוסר ללא קיומו של אל, ומה הבעיה בדתות.
'''"יש אלוהים? האשליה הגדולה של הדת"''' (ב[[אנגלית]]: '''The God Delusion''', מילולית: אשליית האל) הוא ספר עיון מאת הביולוג הבריטי [[ריצ'רד דוקינס]], שיצא לאור בשנת 2006. בספר מסביר דוקינס עמדות בעד אתיאזם ומבסס רבים מטיעונים אלה על [[אבולוציה]] ומדע. הוא עוסק בסוגיות כמו כמו מדוע אין זה סביר שאלוהים קיים, מדוע בריאה תבונית אינה דבר סביר, כיצד ניתן לקיים מוסר ללא קיומו של אל, ומה הבעיה בדתות.
דוקינס שהאמונה ב[[אלוהים]], ישות על טבעית שבראה את העולם, היא כמעט בוודאות אמונת שווא, וכי האמונה באל אישי מתערב זהה להזיה, המוגדרת על ידו כאמונת שווא חסרת בסיס ועיקשת, לנוכח ראיות חזקות לסתירתה. דוקינס מביא בתמיכה לכך, בהקדמה למהדורה העברית של הספר, את אמרתו של [[רוברט פירסיג]] לפיה "כאשר אדם אחד סובל מהזיה קוראים לזה אי-שפיות, כאשר אנשים רבים סובלים מהזיה קוראים לזה דת".
דוקינס שהאמונה ב[[אלוהים]], ישות על טבעית שבראה את העולם, היא כמעט בוודאות אמונת שווא, וכי האמונה באל אישי מתערב זהה להזיה, המוגדרת על ידו כאמונת שווא חסרת בסיס ועיקשת, לנוכח ראיות חזקות לסתירתה. דוקינס מביא בתמיכה לכך, בהקדמה למהדורה העברית של הספר, את אמרתו של [[רוברט פירסיג]] לפיה "כאשר אדם אחד סובל מהזיה קוראים לזה אי-שפיות, כאשר אנשים רבים סובלים מהזיה קוראים לזה דת".
== ההנחה בדבר קיומו של אלוהים ==
== ההנחה בדבר קיומו של אלוהים ==
מאחר שקיימות מספר הנחות [[תאיזם|תאיסטיות]] בנוגע לטיבו של אלוהים, דוקינס מגדיר את המושג "אלוהים" באופן אליו הוא הולך להתייחס, בשלב מוקדם בספר. הוא טובע את הביטוי "דת איינשטיינית", בהתייחסו לשימוש שעשה איינשטיין במושג "אלוהים", כמטאפורה לטבע ולמסתורי היקום.{{הערה|1=רנדנסון ג'יימס, (13 במאי 2008), [http://www.guardian.co.uk/science/2008/may/12/peopleinscience.religion/print אמונות ילדותיות – מכתבו של איינשטיין מתאר את השקפתו על הדת בבהירות], באתר הגארדיאן. "במכתבו הוא רושם: "המילה אלוהים עבורי אינה יותר מדרך הביטוי והתוצר של החולשה האנושית. התנ"ך, אסופת אגדות ראויה להערכה, אך עדיין פרימיטיבית, ולמרות הכול ילדותית למדי. שום פירוש, מעודן ככל שיהיה לא יכול לשנות זאת עבורי."}} בכך, הוא מעוניין להבדיל בין "דת איינשטיינית" זו, והמושג התיאיסטי הרווח, שתופס את אלוהים כבורא העולם שיש לסגוד לו. נושא זה הופך מרכזי לכל אורך הספר, ואותו הוא מכנה "ההנחה בדבר קיומו של אלוהים". הוא גורס שהנחה זו היא [[היפותזה]] הניתנת לבדיקה, מאחר שאמורות להיות לה השלכות ומופעים בעולם הפיזיקלי, ולכן ניתן גם ל[[הפרכה|הפריכה]]. בכך דוחה דוקינס את ההנחה הרווחת שלדת ול[[מדע]] תפקידים נפרדים, והתפיסה שהמדע בודק את ה"איך?", בעוד הדת עונה על השאלה "למה?". לטענתו, השאלה "למה", כאשר היא נשאלת מתוך כוונה לחפש איזו משמעות קוסמית לקיומנו, יכולה להופיע רק בעולם בו קיים אל מתערב. הוא טוען שהדת מנסה להסביר את המציאות ולתאר עובדות הניתנות לבדיקה, וככזו, יש לבדוק את אמינותה כמו כל [[תאוריה]] אחרת.
מאחר שקיימות מספר הנחות [[תאיזם|תאיסטיות]] בנוגע לטיבו של אלוהים, דוקינס מגדיר את המושג "אלוהים" באופן אליו הוא הולך להתייחס, בשלב מוקדם בספר. הוא טובע את הביטוי "דת איינשטיינית", בהתייחסו לשימוש שעשה איינשטיין במושג "אלוהים", כמטאפורה לטבע ולמסתורי היקום.{{הערה|1=רנדנסון ג'יימס, (13 במאי 2008), [http://www.guardian.co.uk/science/2008/may/12/peopleinscience.religion/print אמונות ילדותיות – מכתבו של איינשטיין מתאר את השקפתו על הדת בבהירות], באתר הגארדיאן. "במכתבו הוא רושם: "המילה אלוהים עבורי אינה יותר מדרך הביטוי והתוצר של החולשה האנושית. התנ"ך, אסופת אגדות ראויה להערכה, אך עדיין פרימיטיבית, ולמרות הכול ילדותית למדי. שום פירוש, מעודן ככל שיהיה לא יכול לשנות זאת עבורי."}} בכך, הוא מעוניין להבדיל בין "דת איינשטיינית" זו, והמושג התיאיסטי הרווח, שתופס את אלוהים כבורא העולם שיש לסגוד לו.
נושא זה הופך מרכזי לכל אורך הספר, ואותו הוא מכנה "ההנחה בדבר קיומו של אלוהים". הוא גורס שהנחה זו היא [[היפותזה]] הניתנת לבדיקה, מאחר שאמורות להיות לה השלכות ומופעים בעולם הפיזיקלי, ולכן ניתן גם ל[[הפרכה|הפריכה]]. בכך דוחה דוקינס את ההנחה הרווחת שלדת ול[[מדע]] תפקידים נפרדים, והתפיסה שהמדע בודק את ה"איך?", בעוד הדת עונה על השאלה "למה?". לטענתו, השאלה "למה", כאשר היא נשאלת מתוך כוונה לחפש איזו משמעות קוסמית לקיומנו, יכולה להופיע רק בעולם בו קיים אל מתערב. הוא טוען שהדת מנסה להסביר את המציאות ולתאר עובדות הניתנות לבדיקה, וככזו, יש לבדוק את אמינותה כמו כל [[תאוריה]] אחרת. כמו כן הוא טוען שיש שאלות "למה" שהן פשוט חסרות משמעות - השאלה "מדוע החדקרן הבלתי נראה חלול" היא שאלת למה כזו.
דוקינס סוקר בקצרה את הטיעונים העיקריים בעד קיומו של אלוהים. מתוך הרעיונות הפילוסופים השונים בהם הוא דן, הוא בוחר להתמקד ולהרחיב ביתר שאת בנוגע לטיעון המשמש כיום בריאתנים ברחבי העולם, הגורס שהטבע נראה כאילו עוצב על ידי מתכנן תבוני. בספרו מגיע דוקינס למסקנה שאבולוציה וברירה טבעית מהווים הסבר מבוסס וחזק לקיומו של מה שנתפס על ידי אנשים כ"עיצוב בטבע".
דוקינס מכיר בכך שאין ראיה מדעית כלשהי לשלילת קיומו של אלוהים אבל טוען "שלעולם לא תהיה לנו אפשרות להוכיח את אי קיומו של דבר כלשהו" בדיוק כפי שלא ניתן להוכיח את אי-קיומה של ישות כמו [[פיית השיניים]], או אי קיומה של מפלצת הספגטי המעופפת או קנקן התה השמיימי של ברנרד ראסל, ולכן הנושא הוא האם יש סבירות וצורך בקיום אלוהים בעולם וזה לטענתו ודאי עניין מדעי.
דוקינס יוצא גם נגד העמדה האגנוסטית כלפי אלוהים. הוא טוען שעמדה אגנוסטית זמנית כלפי דברים היא תכונה רצויה למדען. לדגומה אנחנו לא יודעים את הסיבה ל[[הכחדה המונית]] בסוף תקופת הפחם, ועמדה מדעית סבירה היא להגיד שאין לנו מספיק ראיות. לעומת זאת יש דברים שלגביהם לעולם לא נדע אם הם נכונים או לא. דוקינס מראה כיצד במדע היו דברים שחשבו שלעולם לא נדע לגביהם דבר אבל התבררו כדברים שניתן לברר אותם - לדוגמה בעבר חשבו פילוסופים שלעולם לא נדע את ההרכב הכימי של כוכבים מרוחקים. אבל כבר באותו זמן שהדברים נכתבו פותחה הספקטרוגרפיה - בחינת הרכב כימי על ידי ניתוח ספקטורם קווי בליעה של אור כוכבים. דוקינס טוען שניתן להחזיק ברצף של 7 עמדות - מתאיזם שטוען שמדובר בעובדה שאין כל צורך להוכיח, דרך אגנוסטיות נייטרלית לגמרי ועד אתאיזם שמניח שקיומו של אל הוא דבר שהוא עובדתי ולא נדרש להוכחה, הוא טוען שרוב התאיסטים נמצאים קרוב לעמדה 1 לפי קיומו של האל לא דורש כל הוכחה. לעומת זאת יש מעט אתאיסטים שטוענים שאי קיום האל הוא עובדה שלא דורשת כל הוכחה. הוא עצמו נמצא בדרגה 6 לפיה מאד לא סביר שאלוהים נמצא - כלומר בעמדה שקיומו של האל סביר בערך כמו קיומה של פיית הגינה. לדעתו אין זה הגיוני להניח שיש סיכוי של 50% 50% לכאן או לכאן כשם שרוב האנשים לא מרגישים באופן כזה לגבי קנקן התה השמיימי של ראסל או קיומו של חד קרן בלתי נראה.
==הסבר להופעתו של סדר==
דוקינס סוקר בקצרה את הטיעונים העיקריים בעד קיומו של אלוהים. מתוך הרעיונות הפילוסופים השונים בהם הוא דן, הוא בוחר להתמקד בטיעון המשמש כיום בריאתנים ברחבי העולם, הגורס שהטבע נראה כאילו עוצב על ידי מתכנן תבוני. בספרו מגיע דוקינס למסקנה, המקובלת בקרב רוב הביולוגים כיום, לפיה אבולוציה וברירה טבעית מהווים הסבר מבוסס וחזק לקיומו של מה שנתפס על ידי אנשים כ"עיצוב בטבע".
הוא מרחיב ואומר שאחד האתגרים הגדולים ביותר לתבונה האנושית היה להסביר "איך העיצוב המורכב והבלתי סביר ביקום נוצר", ומציע שישנם שני הסברים נגדיים לכך:
הוא מרחיב ואומר שאחד האתגרים הגדולים ביותר לתבונה האנושית היה להסביר "איך העיצוב המורכב והבלתי סביר ביקום נוצר", ומציע שישנם שני הסברים נגדיים לכך:
# תאוריה המכילה בורא לעולם, משמע, ישות מורכבת שתסביר את העולם המורכב שבו אנו חיים.
# תאוריה המכילה בורא לעולם, משמע, ישות מורכבת שתסביר את העולם המורכב שבו אנו חיים.
# תאוריה המסבירה כיצד, מתוך מקורות ועקרונות פשוטים, יכול לצמוח משהו מורכב בהרבה.
# תאוריה המסבירה כיצד, מתוך מקורות ועקרונות פשוטים, יכול לצמוח משהו מורכב בהרבה על ידי שורה של צעדים קטנים.
זוהי הגדרת הבסיס לטיעונו כנגד קיומו של מתכנן תבוני כלשהו. חלק זה של הספר חוזר באופן חלקי על הסברים שיש בספר [[השען העיוור]] - הטיעון של בריאתנים הוא שאם אנו רואים דבר מסודר ומרוכב, לדוגמה "בואינג 747", לא סביר שדבר זה נוצר מעצמו סתם כך במקרה מחיבור מקרי של גרוטאות מתכת. הסבירות לחבר חלקי מתכת ולקבל באופן מקרי בואיג 747 היא נמוכה מאד. דוקינס מסביר שהטיעון הראשון מכיל בעיה לוגית. שכן אם סדר ומורכבות אפשריים רק על ידי גורם מורכב יותר כלשהו - עולה השאלה מי יצר את היוצר. הדת מתחמקת מדבר זה על ידי הנחה שאלוהים נמצא מחוץ לחוקי הטבע ואין דרך להסבירו כלל.
ההסבר השני של הופעת סדר בטבע מתוך עקרונות פשוטים וצעדים הדרגתיים, הוא ליבה של תורת האבולוציה כפי שנוסחה לראשונה על ידי [[צ'ארלס דארווין]. תחילה פוסל דוקינס דעות קדומות שונות לגבי תורה זו. לדוגמה הוא מבהיר שאבולוציה לא מניחה שיש שינוי רק תודות ליד המקרה. אדרבה, בעוד ששינויים גנטיים שונים הם דבר מקרי, השרידה של חלק משינויים אלה והעלמות של שינויים אחרים אינה דבר מקרי כלל - היא מוכתבת על ידי מנגנונים קשוחים של ברירה טבעית. הקושי באבולוציה הוא להסביר מבנים מורכבים כמו עין של אדם או כנף של שפירית. נראה ממבט ראשון שאין דרך לעשות זאת בצורה "טבעית" ווודאי שאין דרך לעשות זאת בצורה מקרית לגמרי.
דוקינס מסביר שמבנה מורכב דומה להר. צידו האחד הוא צוק תלול ושטוח וצידו האחר הוא מדרון איטי שעולה בהדרגה. הטיעון הבריאתני רואה את הצד של הצוק וטוען שאין דרך להסביר את המבנה המורכב אלא בקפיצת דרך אחת מבסיס הצוק לראש ההר. לעומת זאת ההסבר הביולוגי לנושא הוא הליכה בדרך של צעדים קטנים, כל אחד מהם הוא שיפור קטן של האחר, וכל אחד מעניק מספיק יתרון ביולוגי של שרידה או הולדת או גידול צאצאים לעומת הצעדים הקודמים. איבר שמסוגל להבחין בין אור לחושך טוב בהרבה מאשר עיוורון מוחלט, והבחנה בדמות מטושטשת מאד עדיפה על פני תא זה וכן הלאה. הוא מדגים דבר זה גם כסוגי עיניים שקיימים בטבע וגם מול טיעון בריאתני לפיו העין היא "הכל או כלום" - אדם שאיבד חלקים מעינו בגלל ניתוח קטקרט לא יכול לראות בצורה טובה, אבל הוא הדבר יכול לסייע לו להמנע מנפילה מצוק או להתקע בעץ - זה הרבה יותר טוב מעיוורון מוחלט.
בסוף פרק 4, הנקרא "מדוע כמעט ודאי אין אלוהים", דוקינס מסכם את טיעוניו. "הפיתוי (לייחס את העיצוב למראית עין לעיצוב אמיתי) הוא טעות, בגלל שהנחה שיש מעצב לטבע מעלה באופן אוטומטי את הבעיה הגדולה אף יותר של "מי עיצב את המעצב". הבעיה שהתחלנו אתה מלכתחילה הייתה הניסיון להסביר משהו שהוא לא מסתבר סטטיסטית. לכן זה לא הגיוני לשער משהו אפילו עוד יותר בלתי סביר כדי להסביר זאת".
בסוף פרק 4, הנקרא "מדוע כמעט ודאי אין אלוהים", דוקינס מסכם את טיעוניו. "הפיתוי (לייחס את העיצוב למראית עין לעיצוב אמיתי) הוא טעות, בגלל שהנחה שיש מעצב לטבע מעלה באופן אוטומטי את הבעיה הגדולה אף יותר של "מי עיצב את המעצב". הבעיה שהתחלנו אתה מלכתחילה הייתה הניסיון להסביר משהו שהוא לא מסתבר סטטיסטית. לכן זה לא הגיוני לשער משהו אפילו עוד יותר בלתי סביר כדי להסביר זאת".