שינויים

הכל יודעים, כמובן, שהמירוץ אחר הצמיחה מגדיל בצורה מסוכנת את הנזקים הקולקטיביים (זיהום, הצטברות של פסולת שלא ניתן למחזר ועוד...), ואולם פירמות שנדונו לצמיחה או לכלייה אינן יכולות להתחשב בדאגות אלו. רק הסדרה פוליטית תהא מסוגלת לכך. עם זאת, 30 שנות התערבות פוליטית גדלה, המשבר החברתי של המדינות העשירות, והכשלון של התכנון הקומוניסטי, כרסמו כולם באמון שניתן למדינה ושינו את מאזן הכוחות הפוליטי לטובת הליברליזם ובשנות ה-80 - שלטו ממשלות שמרניות במרבית המדינות המתועשות הגדולות. הממשלות הללו נמנעו מרגולציה של הייצור. זה העמיד את הפירמות בפני תחרות עולמית קשה, ולאור הדרישה המוגדלת לרנטביליות פיננסית, עמדו התנועות האקולוגיות (הירוקים) חסרות אונים לנוכח פולחן הצמיחה.

הכל יודעים, כמובן, שהמירוץ אחר הצמיחה מגדיל בצורה מסוכנת את הנזקים הקולקטיביים (זיהום, הצטברות של פסולת שלא ניתן למחזר ועוד...), ואולם פירמות שנדונו לצמיחה או לכלייה אינן יכולות להתחשב בדאגות אלו. רק הסדרה פוליטית תהא מסוגלת לכך. עם זאת, 30 שנות התערבות פוליטית גדלה, המשבר החברתי של המדינות העשירות, והכשלון של התכנון הקומוניסטי, כרסמו כולם באמון שניתן למדינה ושינו את מאזן הכוחות הפוליטי לטובת הליברליזם ובשנות ה-80 - שלטו ממשלות שמרניות במרבית המדינות המתועשות הגדולות. הממשלות הללו נמנעו מרגולציה של הייצור. זה העמיד את הפירמות בפני תחרות עולמית קשה, ולאור הדרישה המוגדלת לרנטביליות פיננסית, עמדו התנועות האקולוגיות (הירוקים) חסרות אונים לנוכח פולחן הצמיחה.

בשנות ה-80, מעודדים מנצחונותיהם הפוליטיים ומן התלות הכלכלית של המדינות המתפתחות (המצויות במשבר בשל חובות גדולים), הליברלים השולטים בבית הלבן, בקרן המטבע הבינלאומית ובבנק העולמי הכתיבו למדינות המתפתחות מודל של צמיחה ללא פיתוח; מודל זה, המכונה "קונסנזוס וושינגטון", ואשר מתבטא בתכניות ל"צעדים להתאמה מבנית" (Structural Adjustment Measures שראשי התיבות שלהן, כנראה לא במקרה, הן SAM...) לא היה, לאמיתו של דבר, אלא חזרה על התפיסה הפשטנית של הכלכלנים הליברליים משנות השישים. על-פיו, די בכך שהמדינות המתפתחות תהפוכנה - באמצעות הכתבת כללי המשחק הרגילים של הכלכלה העולמית - לאטרקטיביות עבור ההון הפרטי, כדי שהצמיחה תתחיל. והצמיחה תעשה את כל השאר!

בשנות ה-80, מעודדים מנצחונותיהם הפוליטיים ומן התלות הכלכלית של המדינות המתפתחות (המצויות במשבר בשל חובות גדולים), הליברלים השולטים בבית הלבן, בקרן המטבע הבינלאומית ובבנק העולמי הכתיבו למדינות המתפתחות מודל של צמיחה ללא פיתוח; מודל זה, המכונה "קונצנזוס וושינגטון", ואשר מתבטא בתכניות ל"צעדים להתאמה מבנית" (Structural Adjustment Measures שראשי התיבות שלהן, כנראה לא במקרה, הן SAM...) לא היה, לאמיתו של דבר, אלא חזרה על התפיסה הפשטנית של הכלכלנים הליברליים משנות השישים. על-פיו, די בכך שהמדינות המתפתחות תהפוכנה - באמצעות הכתבת כללי המשחק הרגילים של הכלכלה העולמית - לאטרקטיביות עבור ההון הפרטי, כדי שהצמיחה תתחיל. והצמיחה תעשה את כל השאר!

התוצאות ידועות. הבנק העולמי עצמו הודה שהתוכניות שהופעלו בעולם השלישי לא קיימו את הבטחות הפיתוח ונסיגת העוני. לכל היותר הושגה צמיחה של המגזר העיסקי, אך לא פיתוח. בנוסף, הליברליזציה הפיננסית והחשיפה להון זר הראו את מגבלותיהם במהלך המשברים הפיננסיים של שנות ה-90; ההריסה הברוטאלית של המדינה ושל שלטון החוק לטובת שלטון השוק הובילו את רוסיה לכדי כאוס.

התוצאות ידועות. הבנק העולמי עצמו הודה שהתוכניות שהופעלו בעולם השלישי לא קיימו את הבטחות הפיתוח ונסיגת העוני. לכל היותר הושגה צמיחה של המגזר העיסקי, אך לא פיתוח. בנוסף, הליברליזציה הפיננסית והחשיפה להון זר הראו את מגבלותיהם במהלך המשברים הפיננסיים של שנות ה-90; ההריסה הברוטאלית של המדינה ושל שלטון החוק לטובת שלטון השוק הובילו את רוסיה לכדי כאוס.