שינויים

==יעילות פרטית ויעילות ציבורית==

==יעילות פרטית ויעילות ציבורית==

חסרונותיו של השוק אינם נעצרים כאן. השוק נכשל גם ביצירת טובין נוספים, פרטיים ופרטיים למחצה, בגלל בעיית ה'החצנה'. 'החצנה' היא התוצאה שיש להחלטתו של פרט על רווחתם של האחרים, מבלי שיש ביכולתו לשלב כראוי תלות זו לתוך תחשיבו הכלכלי. כך, למשל, השקעת הפרטים בחינוך היא, כמובן, בעלת החצנות חיוביות על החברה (יצרנות רבה יותר, צמיחה גבוהה יותר...). ו/אולם, בהיעדר תמריצים מפורשים בהקשר זה, הם אינם מתחשבים בכך בהחלטותיהם. האדישות להחצנות קיימת, למרבה הצער, גם כאשר הן שליליות (יצירת מטרדים, זיהום). כבר בשנת 1920 הוכיח PIGOU את אוזלת ידו של השוק במקרים אלו: בני-האדם מחליטים מה לייצר בהתחשב בעלות הפרטית עבורם, ולא בעלות החברתית שהיא שילוב של עלות פרטית בתוספת ההחצנות. כתוצאה מכך, נוצר תת-ייצור של טובין בעלי החצנות חיוביות (חינוך, בריאות...) ועודף ייצור של מטרדים.

חסרונותיו של השוק אינם נעצרים כאן. השוק נכשל גם ביצירת טובין נוספים, פרטיים ופרטיים למחצה, בגלל בעיית ה'החצנה'. 'החצנה' היא התוצאה שיש להחלטתו של פרט על רווחתם של האחרים, מבלי שיש ביכולתו לשלב כראוי תלות זו לתוך תחשיבו הכלכלי. כך, למשל, השקעת הפרטים בחינוך היא, כמובן, בעלת החצנות חיוביות על החברה (יצרנות רבה יותר, צמיחה גבוהה יותר...). ואולם, בהיעדר תמריצים מפורשים בהקשר זה, הם אינם מתחשבים בכך בהחלטותיהם. האדישות להחצנות קיימת, למרבה הצער, גם כאשר הן שליליות (יצירת מטרדים, זיהום). כבר בשנת 1920 הוכיח PIGOU את אוזלת ידו של השוק במקרים אלו: בני-האדם מחליטים מה לייצר בהתחשב בעלות הפרטית עבורם, ולא בעלות החברתית שהיא שילוב של עלות פרטית בתוספת ההחצנות. כתוצאה מכך, נוצר תת-ייצור של טובין בעלי החצנות חיוביות (חינוך, בריאות...) ועודף ייצור של מטרדים.

מן האמור לעיל, הסיקו מרבית הכלכלנים את מה שניתן לכנות 'דוקטרינת המתחם הפרטי': מצד אחד, עומדים הטובין הפרטיים שמצויים, ברובם, תחת ניהול פרטי; ומצד שני, ישנם מקרים ייחודיים או טובין שהם ציבוריים באופן טבעי, המחייבים התערבות מצד המדינה. השוק נותר, לכאורה, המערכת הטובה ביותר, בתנאי שמשלימה אותו 'מדינה מינימלית' שמתערבת רק במקרים הספציפיים שבהם השוק אינו יעיל. למרבה הצער, זהו פתרון פשוט מדי. התפיסה המפרידה בין המתחם הפרטי למתחם הציבורי אינה מחזיקה מים.

מן האמור לעיל, הסיקו מרבית הכלכלנים את מה שניתן לכנות 'דוקטרינת המתחם הפרטי': מצד אחד, עומדים הטובין הפרטיים שמצויים, ברובם, תחת ניהול פרטי; ומצד שני, ישנם מקרים ייחודיים או טובין שהם ציבוריים באופן טבעי, המחייבים התערבות מצד המדינה. השוק נותר, לכאורה, המערכת הטובה ביותר, בתנאי שמשלימה אותו 'מדינה מינימלית' שמתערבת רק במקרים הספציפיים שבהם השוק אינו יעיל. למרבה הצער, זהו פתרון פשוט מדי. התפיסה המפרידה בין המתחם הפרטי למתחם הציבורי אינה מחזיקה מים.

ב-1956 הוכיחו לאנקסטר וליפסי את המשפט של מיטביות מסדר שני: אם התנאים הנחוצים ל'אופטימליות פארטו' אינם נוצרים במגזר יצרני אחד, הם לא יאפשרו את השגתו של אותו אופטימום גם במגזרים האחרים. מבחינה מעשית, משמעות הדברים היא שמן הרגע שבו התערבות המדינה היא חיונית לחלוטין ביחס לטובין ציבוריים מסויימים, הדבר מוביל להוצאות ציבוריות ולמיסוי, שיוצרים עיוות בהחלטותיהם של שאר הפרטים בחברה, ובכך מונעים ממנגנוני התחרות להבטיח הקצאה יעילה של משאבים. במילים אחרות, תנאי התחרות המושלמת יכולים להבטיח מיטביות רק אם יש ביכולתם לנהל ביעילות את מכלול הפעילויות האנושיות. ו/אולם אם לא ניתן למלא אחר תנאים אלו באופן מלא - וכאמור לעיל, לא תיתכן תחרות מושלמת - מוטב שלא למלאם כלל!

ב-1956 הוכיחו לאנקסטר וליפסי את המשפט של מיטביות מסדר שני: אם התנאים הנחוצים ל'אופטימליות פארטו' אינם נוצרים במגזר יצרני אחד, הם לא יאפשרו את השגתו של אותו אופטימום גם במגזרים האחרים. מבחינה מעשית, משמעות הדברים היא שמן הרגע שבו התערבות המדינה היא חיונית לחלוטין ביחס לטובין ציבוריים מסויימים, הדבר מוביל להוצאות ציבוריות ולמיסוי, שיוצרים עיוות בהחלטותיהם של שאר הפרטים בחברה, ובכך מונעים ממנגנוני התחרות להבטיח הקצאה יעילה של משאבים. במילים אחרות, תנאי התחרות המושלמת יכולים להבטיח מיטביות רק אם יש ביכולתם לנהל ביעילות את מכלול הפעילויות האנושיות. ואולם אם לא ניתן למלא אחר תנאים אלו באופן מלא - וכאמור לעיל, לא תיתכן תחרות מושלמת - מוטב שלא למלאם כלל!

==יעילות וצדק==

==יעילות וצדק==