408
עריכות
שינויים
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
חדש, מקורי, לפי Cc-by-sa-2.5
{{מאמר דעה|[[משתמש:Gridge|Gridge]]}}
<big>'''שני כלכלנים'''</big> מטיילים להנאתם בשדרת התפוחים בעירם ולפתע מבחינים בתפוח רקוב בצד הדרך. אומר האחד: "אתן לך מאה דולרים אם תאכל את התפוח הרקוב". מסכים השני, מרים את התפוח מהקרקע, אוכל אותו, ומקבל את הכסף מחברו.
ממשיכים בדרכם צמד הכלכלנים, ולפתע מבחינים בעוד תפוח רקוב בצד הדרך. כעת מתהפכות היוצרות: אומר הכלכלן השני לחברו: "אתן לך מאה דולרים אם תוכל אתה את התפוח הרקוב". מסכים הראשון, מרים את התפוח מהקרקע, אוכל את התפוח ומקבל את הכסף מחברו.
השניים ממשיכים ללכת, עד שלפתע אחד מהם נעצר ואומר: "רגע, אני נתתי לך מאה דולרים, אתה החזרת לי מאה דולרים, שנינו אכלנו תפוחים רקובים ולא יצא לנו מזה דבר!". משיב חברו: "לא כן, אנחנו מגלגלים כספים!".
<big>'''הסיפור'''</big> הזה<ref><small>הסיפור במקור היה דוחה במיוחד, ושונה כדי לכבד את האכסניה</small></ref> סופר על-ידי בלוגר אשר מבקש בכך ללעוג למושג "צמיחה כלכלית". את הסיפור הוא מסכם בכך ששני הכלכלנים אכלו תפוחים רקובים, שיעור הצמיחה עלה, ובפועל לא קרה דבר, ולא רק זה, קרה דבר רע: שניהם אכלו תפוחים רקובים! והמסקנה כמובן: צמיחה משמעה אכילת תפוחים רקובים. ובמילותיו:
{{ציטוט|מרכאות=כן|
|מקור=[http://moddy.blogli.co.il/archives/115 מודי]
|תוכן=וכל כלכלן ופוליטיקאי שרוצה “להגדיל את הצמיחה”, בעצם רוצה שנאכל חרא.
}}
<big>'''הפספוס'''</big> של מודי מקורו בכך שהוא סבור שהתועלת של צמד הכלכלנים היא אפס ושהצמיחה מתבטאת ב"גלגול כספים". לא כן. הצמיחה במקרה הזה מתבטאת בכך ששניהם הרוויחו דבר מה שהיה רצוי בעיניהם, דבר שהיו מוכנים לשלם עליו כסף. הכלכלן הראשון ראה '''ערך''' במחזה של חברו אוכל תפוח רקוב, וההוכחה לכך היא שהוא היה מוכן לשלם מרצונו החופשי כסף עבור המחזה. גם עבור הכלכלן השני המחזה של חברו אוכל תפוח רקוב הוא מחזה בעל ערך, ולכן היה מוכן לשלם עבורו סכום כסף. בסיפור אנו יכולים אף לראות באופן מוחשי כמה טרח הכלכלן השני כדי להרוויח את סכום הכסף הזה. שני הכלכלנים יצאו מהעסקה נשכרים: הכלכלן הראשון נהנה ביום-יום מ-X רווחה, ובעת הטיול הוא הגדיל את רווחתו לכדי X + Y. הוא אמנם השקיע מאמץ עבור Y, אך הערך של Y גבוה בעיניו מהמאמץ אותו השקיע, אחרת לא היה מבצע את העסקה, וכנ"ל לגבי הכלכלן השני. Y מסמל את הצמיחה. Y, במקרה זה הוא מוצר או שירות שהיה בעל ערך הן לכלכלן הראשון והן לכלכלן השני. Y בסיפור הוא מוצר שעלול להיראות מפוקפק ביותר בעינינו הסובייקטיביות, בדיוק כפי שנפקפק בתועלת שמפיק אדם מצפייה בסרט DVD המציג אזרחים אפריקנים אשר זוללים נחשים ועקרבים. רובנו לא נשלם כסף כדי לחזות באדם אוכל תפוח רקוב או עכביש מבעיתן. אך יהיה מי שישלם. ועבורו יש בכך רווח.
לצורך המחשת הרווח נשנה קלות את הסיפור:
<big>'''גבר ואישה'''</big> הזרים זה לזה נוסעים יחדיו באוטובוס ריק למחצה בדרך משדה התעופה. באמצע הדרך פונה הגבר אל האישה, ומבקש ממנה לעסות את גבו תמורת עשרה דולרים. האישה נעתרת לבקשתו, מעסה את גבו, ואז שבה למקומה יחד עם שטר הכסף בכיסה. לא עובר זמן רב והאישה מחליטה לגשת לאדון. היא מבקשת ממנו לעסות את גבה, זאת בתמורה ל-10 דולרים. הגבר נעתר לבקשתה, והשטר חוזר לארנקו.
<big>'''קל לראות'''</big> כי שניהם הרוויחו דבר מה, קל לראות כי הרווחה של שניהם עלתה. מכיוון שעשו שימוש בכסף, הדבר מתבטא גם בצמיחה כלכלית.<ref><small>בהנחה שהעיסויים יירשמו כמוצרים ששולם עליהם כסף</small></ref> כן נשאלת השאלה, מדוע היו זקוקים מלכתחילה לכסף? ובכן, הכסף במקרה זה שימש כמתווך בעסקה, וזה למעשה ייעודו של הכסף. השימוש בכסף עבור עסקה זו היה לכאורה לא הכרחי ודי היה בביצוע עסקה פשוטה של You scratch my back and I'll scratch yours על מנת להשיג תוצאה זהה.<ref><small>לכאורה, הכל בעיני המתבונן</small></ref> לו היו מגיעים ביניהם לסיכום זהה ללא שימוש בכסף, רווחתם הייתה עולה באופן זהה,<ref><small>לכאורה, הכל בעיני המתבונן</small></ref> והדבר לא היה תורם לעלייה בשיעור הצמיחה. כעת לצורך ההמחשה הבה נתקדם צעד נוסף: נאמר שהאישה והגבר פצחו ברומן שהסתיים בהריונה של האישה. האישה, ששכרה 2,000 דולר בחודש מתגוררת בדירה שבבעלותה. הגבר, ששכרו 6,000 דולר בחודש, מתגורר בשכירות ומשלם שכר דירה בגובה מחצית שכרו. השניים החליטו להינשא זה לזו, האשה תתפטר ממקום עבודתה כדי לגדל את בנם או בתם (ותאבד את שכרה בסך של 2,000 דולר בחודש), הגבר יעזוב את דירתו השכורה ויעבור לדירתה. הוא ימשיך לעבוד ומשכרו יפרנס את משפחתו החדשה. הדבר יביא לירידה בתוצר, ירידה בשיעור הצמיחה ואולי אף צמיחה שלילית. לעומת זאת רווחתם הפסיכולוגית של השניים אינה נמוכה יותר, היא בוודאי אף גבוהה יותר.<ref><small>בראייתם האישית כל אחד לחוד</small></ref> גם רווחתם החומרית אינה בהכרח נמוכה יותר, אלא זהה או אפילו גבוהה יותר,<ref><small>תלוי בשיטת המדידה</small></ref> שכן נעשה שימוש יעיל יותר במשאבים.<ref><small>מגורים בדירה אחת במקום שתיים, שימוש במקרר אחד, שימוש במזגן אחד וכדו'</small></ref>
<big>'''באופן תאורטי'''</big> עלייה בשיעור הצמיחה אין משמעה עלייה ברמת החיים, וירידה בשיעור הצמיחה אין משמעה ירידה ברמת החיים. במציאות אפשר להניח שיש מתאם בין רווחה לצמיחה תמיד או כמעט תמיד<ref><small>לדעתו של כותב שורות אלה, שסבור גם שניתן להשיג סביב כך קונסנסוס בקרב כלכלנים</small></ref>. אם אין אנו מסתפקים בגובה התוצר הלאומי גולמי כמדד לרמת החיים, או אם אין אנו מייחסים לו חשיבות כלל, נוכל למדוד דברים אחרים: שיעור ההשתתפות בשוק העבודה, שיעור בעלי הדירות, שיעור בעלי הרכבים, שיעור האזרחים שמרשים לעצמם לצאת לנופש, סך ההוצאה על מותרות לאדם וכדומה. ניתן גם לבצע סקרים המנסים למדוד אופטימיות בציבור<ref><small>[http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3263346,00.html סקר: 82% מהיהודים בארץ מרוצים מהחיים]</small></ref> וכיוצ"ב. כל אחד ואחד מהמדדים חשוף לביקורת. כך למשל ניתן לטעון שכניסת אנשים חדשים לשוק העבודה, משמעה שמצבם הידרדר לנקודה כזו שאולצו לעבוד. ניתן לטעון שגם אם המדדים מראים ש-50% מהאזרחים יכולים להרשות לעצמם לצאת לחופשת סקי - לעומת רק 25% לפני עשור - אין הדבר תורם לשיפור מצבם של ה-50% הנותרים, שאולי מצבם אף הורע. השורה התחתונה היא שהתועלת שבצמיחה כלכלית היא תועלת סובייקטיבית. בדיוק כפי שהתועלת שאנשים מוצאים בפנאי מעבודה, בבתים גדולים, במכוניות יוקרה, בבגדי מעצבים ובחופשות SPA ושופינג היא תועלת סובייקטיבית.
==הערות שוליים==
{{הערות שוליים}}
[[קטגוריה:צמיחה כלכלית]]
<big>'''שני כלכלנים'''</big> מטיילים להנאתם בשדרת התפוחים בעירם ולפתע מבחינים בתפוח רקוב בצד הדרך. אומר האחד: "אתן לך מאה דולרים אם תאכל את התפוח הרקוב". מסכים השני, מרים את התפוח מהקרקע, אוכל אותו, ומקבל את הכסף מחברו.
ממשיכים בדרכם צמד הכלכלנים, ולפתע מבחינים בעוד תפוח רקוב בצד הדרך. כעת מתהפכות היוצרות: אומר הכלכלן השני לחברו: "אתן לך מאה דולרים אם תוכל אתה את התפוח הרקוב". מסכים הראשון, מרים את התפוח מהקרקע, אוכל את התפוח ומקבל את הכסף מחברו.
השניים ממשיכים ללכת, עד שלפתע אחד מהם נעצר ואומר: "רגע, אני נתתי לך מאה דולרים, אתה החזרת לי מאה דולרים, שנינו אכלנו תפוחים רקובים ולא יצא לנו מזה דבר!". משיב חברו: "לא כן, אנחנו מגלגלים כספים!".
<big>'''הסיפור'''</big> הזה<ref><small>הסיפור במקור היה דוחה במיוחד, ושונה כדי לכבד את האכסניה</small></ref> סופר על-ידי בלוגר אשר מבקש בכך ללעוג למושג "צמיחה כלכלית". את הסיפור הוא מסכם בכך ששני הכלכלנים אכלו תפוחים רקובים, שיעור הצמיחה עלה, ובפועל לא קרה דבר, ולא רק זה, קרה דבר רע: שניהם אכלו תפוחים רקובים! והמסקנה כמובן: צמיחה משמעה אכילת תפוחים רקובים. ובמילותיו:
{{ציטוט|מרכאות=כן|
|מקור=[http://moddy.blogli.co.il/archives/115 מודי]
|תוכן=וכל כלכלן ופוליטיקאי שרוצה “להגדיל את הצמיחה”, בעצם רוצה שנאכל חרא.
}}
<big>'''הפספוס'''</big> של מודי מקורו בכך שהוא סבור שהתועלת של צמד הכלכלנים היא אפס ושהצמיחה מתבטאת ב"גלגול כספים". לא כן. הצמיחה במקרה הזה מתבטאת בכך ששניהם הרוויחו דבר מה שהיה רצוי בעיניהם, דבר שהיו מוכנים לשלם עליו כסף. הכלכלן הראשון ראה '''ערך''' במחזה של חברו אוכל תפוח רקוב, וההוכחה לכך היא שהוא היה מוכן לשלם מרצונו החופשי כסף עבור המחזה. גם עבור הכלכלן השני המחזה של חברו אוכל תפוח רקוב הוא מחזה בעל ערך, ולכן היה מוכן לשלם עבורו סכום כסף. בסיפור אנו יכולים אף לראות באופן מוחשי כמה טרח הכלכלן השני כדי להרוויח את סכום הכסף הזה. שני הכלכלנים יצאו מהעסקה נשכרים: הכלכלן הראשון נהנה ביום-יום מ-X רווחה, ובעת הטיול הוא הגדיל את רווחתו לכדי X + Y. הוא אמנם השקיע מאמץ עבור Y, אך הערך של Y גבוה בעיניו מהמאמץ אותו השקיע, אחרת לא היה מבצע את העסקה, וכנ"ל לגבי הכלכלן השני. Y מסמל את הצמיחה. Y, במקרה זה הוא מוצר או שירות שהיה בעל ערך הן לכלכלן הראשון והן לכלכלן השני. Y בסיפור הוא מוצר שעלול להיראות מפוקפק ביותר בעינינו הסובייקטיביות, בדיוק כפי שנפקפק בתועלת שמפיק אדם מצפייה בסרט DVD המציג אזרחים אפריקנים אשר זוללים נחשים ועקרבים. רובנו לא נשלם כסף כדי לחזות באדם אוכל תפוח רקוב או עכביש מבעיתן. אך יהיה מי שישלם. ועבורו יש בכך רווח.
לצורך המחשת הרווח נשנה קלות את הסיפור:
<big>'''גבר ואישה'''</big> הזרים זה לזה נוסעים יחדיו באוטובוס ריק למחצה בדרך משדה התעופה. באמצע הדרך פונה הגבר אל האישה, ומבקש ממנה לעסות את גבו תמורת עשרה דולרים. האישה נעתרת לבקשתו, מעסה את גבו, ואז שבה למקומה יחד עם שטר הכסף בכיסה. לא עובר זמן רב והאישה מחליטה לגשת לאדון. היא מבקשת ממנו לעסות את גבה, זאת בתמורה ל-10 דולרים. הגבר נעתר לבקשתה, והשטר חוזר לארנקו.
<big>'''קל לראות'''</big> כי שניהם הרוויחו דבר מה, קל לראות כי הרווחה של שניהם עלתה. מכיוון שעשו שימוש בכסף, הדבר מתבטא גם בצמיחה כלכלית.<ref><small>בהנחה שהעיסויים יירשמו כמוצרים ששולם עליהם כסף</small></ref> כן נשאלת השאלה, מדוע היו זקוקים מלכתחילה לכסף? ובכן, הכסף במקרה זה שימש כמתווך בעסקה, וזה למעשה ייעודו של הכסף. השימוש בכסף עבור עסקה זו היה לכאורה לא הכרחי ודי היה בביצוע עסקה פשוטה של You scratch my back and I'll scratch yours על מנת להשיג תוצאה זהה.<ref><small>לכאורה, הכל בעיני המתבונן</small></ref> לו היו מגיעים ביניהם לסיכום זהה ללא שימוש בכסף, רווחתם הייתה עולה באופן זהה,<ref><small>לכאורה, הכל בעיני המתבונן</small></ref> והדבר לא היה תורם לעלייה בשיעור הצמיחה. כעת לצורך ההמחשה הבה נתקדם צעד נוסף: נאמר שהאישה והגבר פצחו ברומן שהסתיים בהריונה של האישה. האישה, ששכרה 2,000 דולר בחודש מתגוררת בדירה שבבעלותה. הגבר, ששכרו 6,000 דולר בחודש, מתגורר בשכירות ומשלם שכר דירה בגובה מחצית שכרו. השניים החליטו להינשא זה לזו, האשה תתפטר ממקום עבודתה כדי לגדל את בנם או בתם (ותאבד את שכרה בסך של 2,000 דולר בחודש), הגבר יעזוב את דירתו השכורה ויעבור לדירתה. הוא ימשיך לעבוד ומשכרו יפרנס את משפחתו החדשה. הדבר יביא לירידה בתוצר, ירידה בשיעור הצמיחה ואולי אף צמיחה שלילית. לעומת זאת רווחתם הפסיכולוגית של השניים אינה נמוכה יותר, היא בוודאי אף גבוהה יותר.<ref><small>בראייתם האישית כל אחד לחוד</small></ref> גם רווחתם החומרית אינה בהכרח נמוכה יותר, אלא זהה או אפילו גבוהה יותר,<ref><small>תלוי בשיטת המדידה</small></ref> שכן נעשה שימוש יעיל יותר במשאבים.<ref><small>מגורים בדירה אחת במקום שתיים, שימוש במקרר אחד, שימוש במזגן אחד וכדו'</small></ref>
<big>'''באופן תאורטי'''</big> עלייה בשיעור הצמיחה אין משמעה עלייה ברמת החיים, וירידה בשיעור הצמיחה אין משמעה ירידה ברמת החיים. במציאות אפשר להניח שיש מתאם בין רווחה לצמיחה תמיד או כמעט תמיד<ref><small>לדעתו של כותב שורות אלה, שסבור גם שניתן להשיג סביב כך קונסנסוס בקרב כלכלנים</small></ref>. אם אין אנו מסתפקים בגובה התוצר הלאומי גולמי כמדד לרמת החיים, או אם אין אנו מייחסים לו חשיבות כלל, נוכל למדוד דברים אחרים: שיעור ההשתתפות בשוק העבודה, שיעור בעלי הדירות, שיעור בעלי הרכבים, שיעור האזרחים שמרשים לעצמם לצאת לנופש, סך ההוצאה על מותרות לאדם וכדומה. ניתן גם לבצע סקרים המנסים למדוד אופטימיות בציבור<ref><small>[http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3263346,00.html סקר: 82% מהיהודים בארץ מרוצים מהחיים]</small></ref> וכיוצ"ב. כל אחד ואחד מהמדדים חשוף לביקורת. כך למשל ניתן לטעון שכניסת אנשים חדשים לשוק העבודה, משמעה שמצבם הידרדר לנקודה כזו שאולצו לעבוד. ניתן לטעון שגם אם המדדים מראים ש-50% מהאזרחים יכולים להרשות לעצמם לצאת לחופשת סקי - לעומת רק 25% לפני עשור - אין הדבר תורם לשיפור מצבם של ה-50% הנותרים, שאולי מצבם אף הורע. השורה התחתונה היא שהתועלת שבצמיחה כלכלית היא תועלת סובייקטיבית. בדיוק כפי שהתועלת שאנשים מוצאים בפנאי מעבודה, בבתים גדולים, במכוניות יוקרה, בבגדי מעצבים ובחופשות SPA ושופינג היא תועלת סובייקטיבית.
==הערות שוליים==
{{הערות שוליים}}
[[קטגוריה:צמיחה כלכלית]]