47,332
עריכות
שינויים
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
דף חדש: '''שביל אופניים''' או '''נתיב אופניים''' הוא מסלול נסיעה מיוחד המיועד לרוכבי אופניים הנסלל לאורך כביש...
'''שביל אופניים''' או '''נתיב אופניים''' הוא מסלול נסיעה מיוחד המיועד לרוכבי [[אופניים]] הנסלל לאורך [[כביש]]ים או [[רחוב]]ות או בשטחים פתוחים כגון פארקים. בדרך כלל רכבים ממונעים או [[הולכי רגל]] מנועים מלהכנס לשבילי האופניים.
שבילי אופניים אמורים להבטיח נסיעה בטוחה ונוחה יותר באופניים, אך הדבר נתון במחלוקת.
==בטיחות==
קיימת מחלוקת האם שבילי אופניים נפרדים מגבירים את בטיחות הרוכבים. התומכים בשבילי אופניים טוענים כי הפרדה של הרובים היא הכרחית לשם מתן סביבה בטוחה לרכיבה. בניגוד לכך, סקירה של הספרות בנושא מצביעה על כך שייתכן והפרדה כזו מובילה לעליה ואף עליה משמעותית בכמות ובחומרה של התגשויות בין אופניים-רכב בעקבות הפרדה כזו.
בסיס חוסר ההסכמה בין הצדדים הוא אולי בין שני סוגים של סיכון : סיכון אמיתי וסיכון נתפס. [[דיוויד אינגוויצ']] כתב "מידת הבטיחות תלויה בהבדל בין רמת הסיכון הממשית והנתפסת - ולא בכמות הסיכון שיש בסביבה".
מאז שנות ה-1930 הלובי המאורגן למען רוכבי אופניים בבריטניה ובאירלנד נוקט בגישה ביקורתית וזהירה כלפי השימושיות והערך של הפרדת רוכבים. בשנת 1947, בתגובה להצעות רשמיות בדבר דרכי אופניים נפרדות, המוסד התנגד לדרכים כאלה ליד כבישים. בשנת 2007 הארגון הוציא נייר עמדה שמתנגד לשבילי אופניים.
בשנת 2006 יצא דו"ח שהסיק כי קשה למנתח מידע על בטיות בגלל שקשה לאסוף מידע על כמות הנסיעות באופניים ולכן קשה לחשב את הסיכון לק"מ או לנסיעה.
בהולנד ובדנמרק, קיימים הן האחוז גבוה ביותר של רוכבי אופניים, יחד עם שיאים של בטיחות בעולם. במדינות אלה היה נהוג לחשוב שנתיב אופניים ממלאים תפקיד מרכזי בהשגת מטרות אלה. עם זאת, המחקר הגדול ביותר שנערך בקשר לבטיחות של תשתיות הרכיבה בדנמרק מצא כי הבטיחות הממשית ירדה כתוצאה מכך. בשנים שלאחר מכן, עיצוב של [[מרחב עירוני משותף]] במדינות אלה ובמדינות אחרות הצליחו לשפר בצורה משמעותית את הבטיחות (יחד עם הצפיפות התחבורתית ואת איכות החיים), על ידי החלפת התשתיות המפרידות לכדי מרחב משותף.
{{אקולוגיה עירונית}}
[[קטגוריה:תחבורה]]
שבילי אופניים אמורים להבטיח נסיעה בטוחה ונוחה יותר באופניים, אך הדבר נתון במחלוקת.
==בטיחות==
קיימת מחלוקת האם שבילי אופניים נפרדים מגבירים את בטיחות הרוכבים. התומכים בשבילי אופניים טוענים כי הפרדה של הרובים היא הכרחית לשם מתן סביבה בטוחה לרכיבה. בניגוד לכך, סקירה של הספרות בנושא מצביעה על כך שייתכן והפרדה כזו מובילה לעליה ואף עליה משמעותית בכמות ובחומרה של התגשויות בין אופניים-רכב בעקבות הפרדה כזו.
בסיס חוסר ההסכמה בין הצדדים הוא אולי בין שני סוגים של סיכון : סיכון אמיתי וסיכון נתפס. [[דיוויד אינגוויצ']] כתב "מידת הבטיחות תלויה בהבדל בין רמת הסיכון הממשית והנתפסת - ולא בכמות הסיכון שיש בסביבה".
מאז שנות ה-1930 הלובי המאורגן למען רוכבי אופניים בבריטניה ובאירלנד נוקט בגישה ביקורתית וזהירה כלפי השימושיות והערך של הפרדת רוכבים. בשנת 1947, בתגובה להצעות רשמיות בדבר דרכי אופניים נפרדות, המוסד התנגד לדרכים כאלה ליד כבישים. בשנת 2007 הארגון הוציא נייר עמדה שמתנגד לשבילי אופניים.
בשנת 2006 יצא דו"ח שהסיק כי קשה למנתח מידע על בטיות בגלל שקשה לאסוף מידע על כמות הנסיעות באופניים ולכן קשה לחשב את הסיכון לק"מ או לנסיעה.
בהולנד ובדנמרק, קיימים הן האחוז גבוה ביותר של רוכבי אופניים, יחד עם שיאים של בטיחות בעולם. במדינות אלה היה נהוג לחשוב שנתיב אופניים ממלאים תפקיד מרכזי בהשגת מטרות אלה. עם זאת, המחקר הגדול ביותר שנערך בקשר לבטיחות של תשתיות הרכיבה בדנמרק מצא כי הבטיחות הממשית ירדה כתוצאה מכך. בשנים שלאחר מכן, עיצוב של [[מרחב עירוני משותף]] במדינות אלה ובמדינות אחרות הצליחו לשפר בצורה משמעותית את הבטיחות (יחד עם הצפיפות התחבורתית ואת איכות החיים), על ידי החלפת התשתיות המפרידות לכדי מרחב משותף.
{{אקולוגיה עירונית}}
[[קטגוריה:תחבורה]]