תפקוד כלכלי על פני זמן

מתוך אקו-ויקי, מקום מפגש בנושאי אקולוגיה, חברה וכלכלה.
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

Nuvola apps edu languages.png זהו מאמר דעה מאת דאגלס נורת'. מאמר דעה אינו אובייקטיבי.


Nuvola apps kcmpartitions.png זהירות! זהו מאמר לא שלם. מאמר כזה יכול להיות כתוב באופן לא מסודר או לא ברור, או שהוא צפוי לעבור שינויים נרחבים בניסוח או בתוכן, או שהוא פשוט קטוע.


דאגלס נורת' (Douglass C. North) נשא נאום זה במעמד קבלת פרס נובל לכלכלה.


I

היסטוריה כלכלית עוסקת בתפקוד הכלכלות על פני זמן. מטרת המחקר בתחום היא לא רק להטיל אור חדש על העבר הכלכלי, אלא גם לתרום לתאוריה הכלכלית על ידי מתן מסגרת אנליטית שתאפשר לנו להבין שינוי כלכלי. תאוריה של דינמיקה כלכלית ברת השוואה מבחינת דיוק לתאוריה הכללית של שיווי משקל (GET – General Equilibrium Theory) תהיה הכלי האידאלי לאנליזה כזו. בהעדרה של תאוריה כזו אנו יכולים לתאר את המאפיינים של כלכלות העבר, לבחון את הביצועים של כלכלות בזמנים שונים, ולעסוק באנליזה סטטיסטית השוואתית; אבל חסרה ההבנה האנליטית של הדרך בה הכלכלה משתנה על פני זמן.

תאוריה בדבר הדינמיקה של הכלכלה היא קריטית גם עבור התחום של פיתוח כלכלי (Economic Development). אין זה מסתורין מדוע תחום הפיתוח נכשל לבצע פיתוח במשך 5 עשורים מאז תום מלחמת העולם השנייה. התאוריה הנאו-קלאסית היא פשוט כלי לא מתאים לבצע אנליזה ולהציע כלי מדיניות שיגרמו לפיתוח. היא עוסקת בפעילותם של שווקים, לא בשאלה כיצד שווקים מתפתחים. איך מישהו יכול להמליץ על מדיניות כשהוא עצמו לא מבין כיצד כלכלה מתפתחת? אותן שיטות שהונהגו על ידי כלכלנים נאו-קלאסיים הכתיבו את עצם העניין ופעלו כנגד פיתוח שכזה. אותה תאוריה בצורתה הטהורה שהעניקה לה דיוק מתמטי ומידלה בצורה אלגנטית עולם חסר חיכוך וסטטי. כאשר היא מיושמת להיסטוריה כלכלית ולכלכלת פיתוח היא התמקדה בהתפתחות טכנולוגית ולאחרונה גם בהשקעות בהון אנושי אבל התעלמה ממבנה התמריצים שהוטבע במוסדות שקבע את המידה של השקעה חברתית בשני הגורמים האלה. באנליזה של תפקוד כלכלי על פני זמן היא הכילה 2 הנחות מוטעות: (i) שמוסדות אינם חשובים (ii) שהזמן אינו חשוב.

המאמר הזה הוא על מוסדות ועל זמן. הוא לא מספק תאוריה של שינוי דינמי בכלכלה שהיא ברת השוואה לתאוריה הכללית של שיווי-משקל. אין לנו תאוריה כזו. במקום זאת הוא מספק פיגום ראשוני של מסגרת אנליטית שמסוגלת להגדיל את היכולת שלנו להבין את האבולוציה ההיסטורית של הכלכלה וככלי הנחיה גס והכרחי למדיניות, במשימה המתמשכת של שיפור ביצועי הכלכלה. המסגרת האנליטית היא שינוי של התאוריה הנאו-קלאסית. היא שומרת על ההנחה הבסיסית של מחסור ולכן קיום תחרותיות ועל הכלים האנליטיים של תאוריית המיקרו- כלכלה. היא משנה את ההנחה של רציונליות. מה שהיא מוסיפה הוא מימד הזמן.

מוסדות מהווים את מסגרת התמריצים של חברה, והמוסדות הכלכליים והפוליטיים, כתוצאה מכך, הם הגורמים הבסיסיים והתומכים את ביצועי הכלכלה. זמן, כפי שהוא מתייחס לשינוי כלכלי וחברתי הוא מימד שבו תהליך הלמידה של בני האדם מעצב את הדרך שבה מתפתחים מוסדות. כלומר, האמונות שפרטים, קבוצות, וחברות מחזיקים שקובעים את הברירות הם תוצאה של למידה תוך כדי זמן – לא רק במהלך החיים של פרט או דור בחברה, אלא הלמידה שמוטבעת בפרטים, קבוצות וחברות שנצברת על ידי הזמן ומועבר בין הדורות על ידי התרבות של החברה.

שני החלקים הבאים של המאמר הזה, מסכמים את העבודה שאני ואחרים, עשינו לגבי טבעם של מוסדות והדרך שבה משפיעים על תפקוד הכלכלה (חלק 2). ואז מאפיינים את טבעו של שינוי מוסדי (חלק 3). שאר 4 החלקים מתארים את גישת המדע הקוגניטיבי ללמידה אנושית (חלק 4); מספקים גישה קוגניטיבית \ מוסדית להיסטוריה כלכלית (חלק 5); מציינים את ההשלכות של גישה זו לשיפור ההבנה שלנו את העבר; ולבסוף מציע השלכות לגבי מדיניות פיתוח עכשווית (חלק 6).

II

מוסדות הם אילוצים מעשה ידי אדם שמעצבים את האינטראקציות האנושיות. הם מורכבות מאילוצים פורמליים (לדוגמא חוקים, תקנות, חוקות), אילוצים לא פורמליים (לדוגמא נורמות התנהגות, מוסכמות, וכפייה עצמית) ואת מאפייני האכיפה שלהם. יחדיו הם מגדירים את מבנה התמריצים של חברות ובמיוחד של הכלכלה. המוסדות והטכנולוגיה שמיושמות קובעים את העסקאות ואת עלויות העסקה שמצטברות לעלות הייצור. היה זה רונלד קוז (1960 Ronald Coase) שיצר את החיבור הקריטי בין מוסדות, עלויות עסקה, והתאוריה הנאו- קלאסית. התוצאה הנאו- קלאסית של שווקים יעילים מתקבלת רק כאשר אין עלות לעיסקה. רק תחת התנאים של מיקוח ללא מחיר יגיעו הסוכנים לפתרון שממקסם את ההכנסה המצרפית, ללא תלות בסידורים המוסדיים.

כשעולה כסף לבצע עיסקה, אזי מוסדות משנים. ואכן, עולה כסף לבצע עסקאות. ג'ון ג' וואליס ונורט (1986) הדגימו במחקר אמפירי ש-45 אחוז מהתל"ג של ארצות הברית הוקדש לענף העסקאות ב-1970. שווקים אפקטיביים נוצרים בעולם האמיתי כאשר התחרות חזקה מספיק באמצעות ארביטראז' ומשוב מידע אפקטיבי כדי להשיג את התנאים של קוז לאפס עלות עסקה ואז הצדדים יכולים לממש את הרווחים ממסחר שטמונים בטיעון הנאו- קלאסי.

אבל הדרישות המוסדיות והמידעניות הדרושות להשגת שווקים יעילים כאלו הן מחמירות. לא רק שלשחקנים חייבת להיות מטרות, אלא שהם חייבים לדעת את הדרך הנכונה לממש אותן. אבל כיצד יודעים השחקנים את הדרך הנכונה להשגת מטרותיהם? התשובה של אינסטרומנטלית הרציונלית היא שלמרות שייתכן ובתחילה יש לשחקנים מודלים מגוונים ומוטעים, תהליך המשוב החוזר של המידע ושחקני ארביטראז' יתקנו את המודלים המוטעים מלכתחילה, יענישו על התנהגות סוטה, ויובילו שחקנים ששרדו למודלים נכונים.

דרישה משתמעת מחמירה עוד יותר של מודל משמעת-השווקים – התחרותיים היא שכשאר קיימות עלויות עסקה גבוהות, המוסדות שינבעו כתוצאה מכך מהשוק, יועצבו לגרום לשחקנים להשיג את המידע ההכרחי שיוביל אותם לתקן את המודלים שלהם. ההשלכות הן שלא רק שמוסדות מעוצבים לא רק לתת תוצאה יעילה, אלא שניתן להתעלם מהם בניתוח הכלכלי בגלל שהם לא משחקים תפקיד עצמאי בביצועים הכלכליים.

אלה הן דרישות מחמירות ביותר שמתממשות רק במקרים חריגים מאוד. פרטים פועלים לרוב על סמך מידע לא שלם, ועם מודלים שפותחו בצורה אישית (סובייקטיבית) שהם לעיתים קרובות מוטעים; לרוב המשוב החוזר של המידע הוא בלתי מספיק לתיקון המודלים האישיים. מוסדות לא נוצרים בהכרח או אפילו בדרך כלל בצורה יעילה חברתית; במקום זאת, הם או לפחות החוקים הפורמליים, נוצרים כדי לשרת את האינטרסים של אלו בלעי כוח המיקוח ליצור חוקים חדשים. בעולם בעל עליות עסקה אפסיות, כוח מיקוח לא משפיע על יעילות התוצאות; אבל בעולם של עליות עסקה חיוביות הוא כן משנה.

נדיר למצוא שווקים כלכליים שקרובים לתנאים הדרושים ליעילות. בלתי אפשרי למצוא את השווקים הפוליטיים שעושים זאת. הסיבה היא ברורה מאליו. עלויות עסקה הן העלויות של הגדרת מה נסחר ושל אכיפת החוזה שבא כתוצאה מכך. בשווקים כלכליים מה שמפורט (נמדד) הן התכונות בעלות הערך – המימדים הפיזיים וזכויות הבעלות – של מוצרים ושירותים או ביצועים של סוכנים. בעוד שמדידה יכולה להיות לרוב יקרה, יש כמה קריטריונים סטנדרטיים: המימדים הפיזיים הם בעלי מאפיינים אובייקטיביים (גודל, משקל, צבע וכו') והמימדים של זכויות הבעלות מוגדרים במונחים משפטיים. תחרות גם משחקת תפקיד מרכזי בהקטנת עליות האכיפה. המערכת השיפוטית מספקת את האכיפה בכפייה. עדיין, שווקים כלכליים בעבר ובהווה הם בדרך כלל לא משוכללים ומשובצים בעליות עסקה גבוהות.

מדידה ואכיפה של חוזים בשווקים הפוליטיים היא קשה הרבה יותר. מה שנסחר (בין מחוקקים בשלטון נציגים) הוא הבטחות להצבעות. למצביע יש תמריץ מועט להיות מעודכן בגלל שהסיכוי שקול היחיד שלו משנה הוא אינפיטיסימלי; מעבר לכך הסיבוך של הנושאים יוצר אי-וודאות אמיתית. אכיפה של חוזים פוליטיים מלאה בבעיות. התחרות הרבה פחות יעילה מאשר בשווקים כלכליים. מחוקקים אולי מושעים היטב לשורה של קווי מדיניות פשוטים, נוחים למדידה וחשובים לחקיקה לטובת הכלל, אבל מעבר לנושאי מדיניות ברורים מאליהם שכאלו סטריאוטיפ אידאולוגי משתלט ו(כפי שאטען בהמשך בפרק 4) מעצב את הביצועים הנלווים של הכלכלה. זוהי המדיניות שמגדירה ואוכפת את חוקי הבעלות, וכתוצאה מכך לא מפתיע ששווקים כלכליים יעילים הם כה נדירים.

III

האינטראקציה בין מוסדות לבין ארגונים היא זו שמעצבת את הערכה המוסדית של כלכלה. אם מוסדות הם כללי המשחק, ארגונים ויוזמיהם הם השחקנים.

ארגונים מורכבים מקבוצות של פרטים שקשורים יחד באיזו מטרה משותפת להשיג מטרות מסויימות. ארגונים כוללים גופים פוליטיים (לדוגמא מפלגות, הפרלמנט, מועצת העיר, גופי פיקוח), גופים כלכליים (לדוגמא פירמות, וועדי עובדים, חוות משפחתיות, קואופרטיבים), גופים חברתיים (לדוגמא כנסיות, מועדונים, ארגוני אתלטים), וגופים חינוכיים (לדוגמא בתי ספר, אוניברסיטאות, מרכזי הכשרה מקצועית).

הארגונים שקמו ישקפו את האפשרויות שניתנו על ידי המטריצה המוסדית. כלומר, אם המסגרת המוסדית מתגמלת מעשי פירטיות, אזי יקומו ארגונים פירטיים; ואם המסגרת המוסדית תתגמל פעולות ייצרניות אזי ארגונים – פירמות – יקומו לעסוק בפעולות ייצרניות.

שינוי כלכלי הוא תהליך מתמשך ומצטבר המתרחש בכל מקום שהוא תוצאה של החלטות ששחקנים פרטיים ויזמים של ארגונים מבצעים בכל יום. בעוד שהרוב המכריע של החלטות כאלה הן שיגרתיות (Richard Nelson and Sidney G Winter, 1982), חלקן כרוכות בשינוי "חוזים" קיימים בין פרטים ובין ארגונים. לפעמים שינוי החוזה יכול להתרחש במסגרת המבנה הקיים של זכויות רכוש וחוקים פוליטיים; אבל לפעמים צורות של חוזים חדשים דורשות שינוי בחוקים. בצורה דומה, נורמות התנהגות שמנחות חליפין ישתנו בהדרגה או יעלמו. בשני המקרים, מוסדות עוברים שינוי.

שינויים מתרחשים בגלל שפרטים חושבים שהם יוכלו לשפר את מצבם על ידי שינוי החליפין (כלכליים או פוליטיים). המקור של התפיסה שהשתנתה יכול להיות חיצוני לכלכלה – לדוגמא שינוי במחיר או באיכות של מוצר מתחרה בכלכלה אחרת שמשנה את התפישה של יזמים בכלכלה הנתונה לגבי הזדמנויות רווחיות. אבל רוב המקורות לשינוי יסודי וארוך טווח הוא למידה על ידי פרטים ושל יזמים של ארגונים.

בעוד שסקרנות עצלה תסתכם בלמידה, שעור הלימוד ישקף את רמת התחרותיות בין ארגונים. תחרותיות, המשקפת מחסור כלל מקומי, מתמרצת ארגונים לעסוק בלימוד כדי לשרוד. רמת התחרותיות יכולה לכן להשתנות. ככל שגדלה רמת הכוח המונופוליסטי, כך קטן התמריץ ללמוד.

הקצב של שינוי כלכלי הוא פונקציה של קצב הלימוד, אבל הכיוון של אותו שינוי הוא פונקציה של התגמולים הצפויים עקב רכישה של סוגי ידע שונים. המודלים המנטליים שהשחקנים מפתחים מעצבים את התפישה לגבי התגמולים.

IV

יהיה זה הכרחי לפרק את הנחת הרציונליות שבבסיס התאוריה הכלכלית כדי להתקרב בצורה בונה לטבע הלמידה של בני האדם. ההיסטוריה מדגימה שרעיונות, אידאולוגיות, מיתוסים, דוגמות, ודעות קדומות הן חשובות; והבנת הדרך שבה הם מתפתחים היא הכרחית להתקדמות נוספת בפיתוח מסגרת להבנת שינוי חברתי. המסגרת של בחירה רציונלית מניחה כי פרטים יודעים מה הוא האינטרס העצמי שלהם ופועלים בהתאם לכך. זו אולי נכון עבור פרטים המקבלים החלטות בשווקים המפותחים של הכלכלות המודרניות, אבל זה מוטעה באופן גלוי בקבלת החלטות בתנאי אי-וודאות – התנאים שאפיינו את ההחלטות הכלכליות והפוליטיות שעיצבו (וממשיכות לעצב) את השינויים ההיסטוריים.

הרברט סיימון (1986) הבהיר את הנושאים בצורה ממצא:

אם.. אנו מקבלים את ההנחה שהן הידע והן כוח התחרות של מקבל ההחלטה מוגבלים בצורה רצינית, אז אנו מוכרחים להבדיל בין העולם האמיתי לבין התפישה שלו על ידי השחקן. כלומר עלינו לבנות תאוריה (ולבדוק אותה בצורה אמפירית) לגבי תהליך ההחלטה. התאוריה שלנו חייבת לכלול לא רק את תהליכי ההנמקה אלא גם את התהליכים שמייצרים את הייצוג הסובייקטיבי של קבלת ההחלטה, המסגרת שלו או שלה.

המסגרת האנליטית שעלינו לבנות חייבת לנבוע מההבנה כיצד מתבצע פעולת למידה של בני האדם. עלינו לצעוד בדרך ארוכה לפני שנוכל לחבר תאוריה כזו, אבל המדע הקוגניטיבי (של התפיסה, ההכרה) ביצע צעדי ענק בשנים האחרונות- מספיק צעדים כדי להציע גישה זמנית שיכולה לעזור לנו להבין קבלת החלטות תחת אי וודאות. למידה מחייבת פיתוח של מבנה שבאמצעותו ניתן לתת פירוש לסיגנלים השונים המתקבלים על ידי החושים.

הארכיטקטורה הראשונית של המבנה היא גנטית, אבל מערכת הפיגומים שבאה לאחר מכן היא תוצאה של התנסויות של הפרט. ההתנסויות יכולות להיות מחולקות לשני סוגים – אלו הבאות מהסביבה הפיזית ואלו הבאות מהסביבה החברתית-תרבותית לשונית. המבנים מורכבים מקטגוריות – ביצוע סיווגים ומיונים שמתפתחים בהדרגה מתחילת הילדות כדי לארגן את התפישה שלנו ועקבו אחר הזיכרון שלנו של תוצאות אנליטיות וחוויות. כשאנו בונים על סיווגים אלה, אנו יוצרים מודלים מנטליים כדי להסביר ולתת פרשנות לסביבה – באופן אופייני בדרכים שרלוונטיות למטרה כלשהי. הן הקטגוריות והן המודלים הנפשיים יתפתחו, תוך שהן משקפים את ההיזון החוזר שנגזר מתוך חוויות חדשות. היזון חוזר שלפעמים מחזק את המודלים והקטגוריות הראשוניות שלנו או שעשוי להוביל לשינוי – בקיצור, למידה. כך ניתן להגדיר מחדש את המודלים הנפשיים באופן מתמיד עם חוויות חדשות, כולל קשר עם רעיונותיהם של אנשים אחרים.

בצומת הזאת תהליך הלמידה של בני האדם שונה מזה של חיות אחרות (כמו חילזון הים – אובייקט מחקר אהוב של מדעי ההתנהגות) ובמיוחד שונה מהאנלוגיה למחשב ששלטה במחקרים הראשוניים של בינה מלאכותית. נראה שהמוח מסדר ומסדר-מחדש את המודלים המנטליים מהמקורות של מטרה- מיוחדת שממנה הם נוצרו אל תוך שורה של צורות יותר ויותר מופשטות כך שהם הופכים לזמינים לניתוח של מידע אחר. אנדי קלארק (Andy Clark) ואנט קרמילוף- סמית (Annette Karmiloff-Smith) (1993) הוא "representational redescription". היכולת לבצע הכללה מתוך הפרטיקולרי ולהשתמש בהשוואה היא חלק מתהליך התיאור מחדש הזה. היכולת הזו הינה המקור לא רק של חשיבה יצירתית, אלא גם של מערכת האמונות והאידאולוגיות שמהוות את הבסיס לבחירות שבני אדם עושים. מסורת תרבותית משותפת מספקת אמצעי להקטנת השונות במודלים המנטליים שיש לאנשים בחברה ומהווה את האמצעים להעברה בין דורית של תפיסות מאחדות. בחברות הפרה-מודרניות למידה תרבותית סיפקה אמצעים לתקשורת פנימית; היא סיפקה גם הסברים משותפים לתופעות שנמצאו מחוץ לניסיון המיידי של חברי החברה בצורה של דתות, מיתוסים, ודוגמות. מבני אמונות כאלה אינם, עם זאת, נחלתם של חברות פרימיטיביות בלבד, אלא שהם מהוות חלק חיוני גם של החברות המודרניות כיום.

מבנים של אמונות משנים צורה למבנים חברתיים וכלכליים על ידי מוסדות – הן חוקים רשמיים והן נורמות התנהגות בלתי רשמיות. היחס בין מודלים מנטליים לבין התנהגות הוא אינטימי. מודלים מנטליים הם הייצוגים הפנימיים שהמערכות התפיסתיות של הפרט יוצרות כדי לפרש את הסביבה; מוסדות הם המנגנונים החיצוניים (לנפש) שפרטים יוצרים כדי לעצב ולשלוט בסביבה.

V

אין שום ערובה שהאמונות והמוסדות שהתפתחו במשך הזמן ייצרו צמיחה כלכלית. תנו לי להציג את הנושא שזמן מעמיד בפנינו על ידי סיפור מוסדי\ קוגניטיבי קצר של שינוי כלכלי\פוליטי ארוך טווח.

כאשר שבטים התפתחו בסביבות פיזיות שונות, הם פיתחו שפות שונות ו, עם חוויות שונות, מודלים מנטליים שונים כדי להסביר את העולם שמסביבם. השפות והמודלים המנטליים יצרו את האילוצים שהגדירו את המסגרת המוסדית של השבט והם הועברו הלאה לדורות הבאים כמנהגים, טאבו, ומיתוסים שסיפקו המשכיות תרבותית.

ככל שגדלה ההתמחות וחלוקת העבודה, השבטים מתפתחים לצורות משטר ולכלכלות; המגוון של ההתנסויות והלמידות ייצר חברות וציביליזציות יותר ויותר שונות עם מידה משתנה של הצלחה בפתרון הבעיות הכלכליות הבסיסיות של החברה בדבר מחסור. הסיבה היא שכאשר המורכבות של הסביבה גדלה כאשר בני האדם הפכו באופן מתגבר להיות תלויים בצורה הדדית, היה צורך במבני מוסדות מורכבים יותר כדי לתפוש את הרווחים הפוטנציאליים ממסחר. כדי להגיע לאבולוציה כזו החברה חייבת לפתח מוסדות שיאפשרו מסחר אנונימי ובלתי אישי במרחב הזמן והחלל. במידה וההתנסויות והתרבות המקומית ייצרו מערכות אמונות ומוסדות מגוונים ביחס לרווחים משיתופי פעולה כאלה, הסיכוי ליצירת המוסדות ההכרחיים כדי לתפוס את הרווח מהמסחר בחוזים מורכבים יותר השתנה. למעשה רוב החברות בהיסטוריה "נתקעו" ברשת של מוסדות שלא התפתחה למסחר בלתי אישי שהכרחי לתפיסת הרווחים היצרניים שנבעו מההתמחות וחלוקת העבודה.שהניבו את עושרן של האומות.

המפתח לסיפור הנ"ל הוא סוג הלמידה שהתושבים בחברה רכשו במהלך הזמן. הזמן בהקשר הזה מחייב לא רק התנסויות ולמידה עכשווית, אלא גם את ההתנסויות המצטברות של דורות עבר שמוטבעות לתוך התרבות. למידה קולקטיבית – מונח שפרדריק הייק (Friedrich A. Hayek) השתמש בו – מורכבת מאותן התנסויות שעברו את המבחן האיטי של הזמן והן מוטבעות בתוך השפה, המוסדות, הטכנולוגיה וההרגלים שלנו. זו ה"העברה בזמן של מאגר הידע המצטבר שלנו" (הייק, 1960 עמ' 27). זו היא התרבות שמספקת את המפתח לתלות הנתיב (path dependence) – מונח שמשמש לתאר את ההשפעה רבת העוצמה של העבר על ההווה ועל העתיד. הלמידה הנוכחית של כל דור מתרחשת בתוך ההקשר של תפיסות שנגזרו מתוך למידה קולקטיבית. למידה אם כן, היא תהליך מצטבר שסונן על ידי התרבות של החברה שקובעת את התגמולים הנתפסים, אבל אין שום ערבון שניסיון העבר המצטבר של חברה יצייד אותה בהכרח לפתרון של בעיות חדשות. חברות ש"נתקעות" מובילות מערכת אמונות ולמוסדות שנכשלים להתמודד ולפתור בעיות חדשות של מורכבות חברתית.

עלינו להבין הרבה יותר אודות למידה מצטברת של חברה. תהליך הלמידה נראה כפונקציה של (1) הדרך שבה מבנה אמונות מסויים מסנן את המידה שנגזר מהניסיון ו(2) ההתנסויות השונות שחוו פרטים וחברות בזמנים שונים. שעור ההחזר הנתפס (הפרטי) יכול להיות גבוה בטכנולוגיה צבאית (אירופה של ימי הביניים), לרדיפה ולזיקוק של דוגמה דתית (רומא בזמן ולאחר קונסטנטין), או למחקר אחר כרונומטר מדוייק לקביעת קו האורך בים (שעבורו הוצע פרס משמעותי בתקופת המסעות).

התמריצים לרכוש ידע טהור, היסודות ההכרחיים לצמיחה כלכלית מודרנית, מושפעים על ידי פרסים ועונשים כספיים; הם גם מושפעים בצורה יסודית מהסובלנות של החברה כלפי פיתוחים יצירתיים, כפי שיכולים לאשר שורה ארוכה של אנשים יצירתיים מגלילאו ועד דארווין. בעוד שיש ספרות ניכרת על המקורות וההתפתחות של המדע, מעט מאוד ממנה עוסק בקשרים בין מבני מוסדות, מערכות אמונות, והתמריצים והמניעות לרכישת ידע טהור. מרכיב חשוב בהתפתחות של אירופה המערבית היה ההכרה ההדרגתית בשימושיות של המחקר במדע טהור.

תמריצים הטבועים במערכת אמונות ומשתקפת במוסדות קובעים את התפקוד הכלכלי על פני זמן, ואיך שנבחר להגדיר תפקוד כלכלי התיעוד ההיסטורי הינו ברור. במשך רוב ההיסטוריה ועבור רוב החברות בעבר ובהווה, התפקוד הכלכלי היה כל דבר מלבד ממשביע רצון. בני אדם, על ידי ניסיון וטעיה, למדו כיצד לגרום לכלכלות לתפקד טוב יותר; אבל לא רק שהלמידה הזאת לקחה 10,000 שנה (מאז המהפכה הכלכלית), היא עדיין ברחה מתחום אחיזתם של מחצית מאוכלוסיית העולם. יותר מכך השיפור הרדיקלי בתפקוד הכלכלי, אפילו כשהוא מוגדר בצורה הצרה של רווחה חומרית, הוא תופעה מודרנית של המאות האחרונות ומוגבל עד העשורים האחרונים לחלק קטן של העולם. הסבר לקצב ולכיוון של השינוי הכלכלי במהלך ההיסטוריה מציב חידה קשה.

הבה נציג את הניסיון האנושי עד היום כיממה בת 24 שעות שתחילתה בזמן (כנראה באפריקה לפני 4-5 מיליוני שנים) שבו בני האדם נפרדו מהפרימטים האחרים. אזי ההתחלה של מה שמכונה הציביליזציה התרחשה עם פיתוח החקלאות ויישובים קבועים בערך בשנת 8000 לפני הספירה באזור הסהר הפורה – ב-3-4 הדקות האחרונות ביממה. בשער 23 השעות, 56 או 57 הדקות, האנשים נשארו ציידים ולקטים, ובעוד האוכלוסייה גדלה, היא עשתה זאת בקצב איטי מאוד.

כעת נמציא שעון ליממה חדשה לתקופת הציביליזציה – 10,000 השנים מאז הפיתוח של החקלאות ועד היום – קצב השינויים נראה איטי מאוד ב-12 השעות הראשונות, למרות שהידע הארכאולוגי שלנו הינו מוגבל מאוד. דמוגרפים היסטוריים משערים כי קצב גידול האוכלוסין הוכפל כנראה ביחס לתקופה הקודמת אבל עדיין היה נמוך מאוד. קצב השינויים מאיץ ב-5000 השנים עם עלייתם ולאחר מכן שקיעתן של כלכלות ושל ציביליזציות. האוכלוסייה גדלה כנראה מ-300 מיליון לכ-800 מיליון עד 1750 – האצה משמעותית ביחד לקצב הגידול הקדום יותר. 250 השנים האחרונות – רק 35 דקות מסך 24 השעות שלנו – הם העידן של הצמיחה הכלכלה המודרנית, המלווה בהתפוצצות אוכלוסין שכעת מביאה את אוכלוסיית העולם למעל ל-5 מיליארד בני אדם.

אם נתמקד כעת ב-250 השנים האחרונות, נראה שהגידול היה מוגבל בעיקרו לאירופה המערבית ולקולוניות של בריטניה במשך אותן 200-250 השנים.

לא רק שהקצב השתנה במהלך התקופות, השינוי לא היה חד כיווני. זה לא רק כתוצאה מהדעיכה של ציביליזציות בודדות; היו תקופות של מה שנראה כמו קיפאון חילוני – האחרונה הייתה הפער הגדול בין סוף האימפריה הרומית במערב לבין ההתחדשות של אירופה המערבית כ-500 שנה מאוחר יותר.

VI

מה יכולה לתרום גישה מוסדית \ קוגניטיבית לשיפור ההבנה שלנו של העבר הכלכלי? ראשית היא צריכה לתת משמעות לדפוסים המאוד בלתי אחידים של התפקוד הכלכלי שתוארו בחלק הקודם. אין שום דבר אוטומטי בדבר התפתחות התנאים שיאפשרו ביצוע עסקאות בעלות עסקה נמוכה בשווקים הלא אישיים שהכרחיים לכלכלות מתפקדות, תורת המשחקים מאפיינת את הנושא הזה. פרטים ימצאו בדרך כלל ימצאו שזה משתלם לשתף פעולה עם אחרים בחליפין כאשר המשחק חוזר על עצמו, כאשר יש להם מידע מלא על פעילות העבר של שאר השחקים, וכאשר יש מספר קטן של שחקנים. קשה לקיים שיתוף פעולה כאשר המשחק הינו חד פעמי (או כאשר יש משחק סופי), כאשר יש מידע חסר על שאר השחקנים, וכאשר יש מספר גדול של שחקנים. יצירת המוסדות שישנו את יחסי העלות/תועלת לטובת שיתוף פעולה בחליפין בלתי אישי הינו תהליך מורכב. בגלל שהדבר מצריך לא רק את הקמתם של מוסדות כלכליים, אלא גם דורש את ההכוונה על ידי מוסדות פוליטיים נאותים.

אנו רק מתחילים לחקור את טבעם של תהליכים היסטוריים אלה. ההתפתחות המדהימה של אירופה המערבית מפיגור יחסי במאה ה-10 עד להגמוניה כלכלית עולמית במאה ה-18 הינו סיפור של...