שינויים

עם צאתו לאור הספר עורר תגובה מיידית, חיובית ושלילית כאחד, הן ממקורות דתיים והן ממקורות אתאיסטיים. הספר קיבל בעת פרסומו תמיכה ממדענים כגון [[ג'יימס ווטסון]], שזכה ב[[פרס נובל]] על עבודתו בגילוי מבנה ה[[דנ"א]], והפסיכולוג [[סטיבן פינקר]], אך קיבל תגובות מעורבות ממבקריו. כתב העת "[[London Review of Books]]" מתח ביקורת על דוקינס על כך שלא עשה מחקר ראוי על נושא ספרו, הדת, והעמדת איש קש כדי לבסס את טיעוניו כנגד התיאיזם. הספר הועמד לתואר הספר הטוב של השנה בבריטניה.

עם צאתו לאור הספר עורר תגובה מיידית, חיובית ושלילית כאחד, הן ממקורות דתיים והן ממקורות אתאיסטיים. הספר קיבל בעת פרסומו תמיכה ממדענים כגון [[ג'יימס ווטסון]], שזכה ב[[פרס נובל]] על עבודתו בגילוי מבנה ה[[דנ"א]], והפסיכולוג [[סטיבן פינקר]], אך קיבל תגובות מעורבות ממבקריו. כתב העת "[[London Review of Books]]" מתח ביקורת על דוקינס על כך שלא עשה מחקר ראוי על נושא ספרו, הדת, והעמדת איש קש כדי לבסס את טיעוניו כנגד התיאיזם. הספר הועמד לתואר הספר הטוב של השנה בבריטניה.

התאולוג [[אליסטר מקגארת']], שכתב את הספרים "אשליית הדוקינס" ו"האלוהים של דוקינס", טוען שדוקינס הוא בור בכל הנוגע ל[[תאולוגיה נוצרית]], ועל כן הוא איננו יכול לעסוק בנושאי דת ואמונה בצורה אינטליגנטית. בתגובה שאל דוקינס: "האם קראת על לפריקונולוגיה לפני שפסלת את האמונה ב[[לפריקון|לפריקונים]]?". הפילוסוף הנוצרי קיית' וארד בספרו "האם הדת מסוכנת?" טוען כנגד אמירתו של דוקינס שהדת מסוכנת לחברה, ופילוסופית המוסר מרגרט סאמרוויל ציינה שדוקינס מגזים בהתקפה שלו על הדת, במיוחד בתיאורו את תפקידה של הדת בעימותים אנושיים ופוליטיים. רבים ממגיניו של דוקינס טוענים שהמבקרים אותו לא הבינו את הנקודה האמיתית של ספרו.

התאולוג [[אליסטר מקגארת']], שכתב את הספרים "דילוזיית הדוקינס" ו"האלוהים של דוקינס", טוען שדוקינס הוא בור בכל הנוגע ל[[תאולוגיה נוצרית]], ועל כן איננו ראוי לעסוק בנושאי דת ואמונה בצורה אינטליגנטית. בתגובה שאל דוקינס: "האם קראת על לפריקונולוגיה לפני שפסלת את האמונה ב[[לפריקון|לפריקונים]]?". הפילוסוף הנוצרי קיית' וארד בספרו "האם הדת מסוכנת?" טוען כנגד אמירתו של דוקינס שהדת מסוכנת לחברה, ופילוסופית המוסר מרגרט סאמרוויל ציינה שדוקינס מגזים בהתקפה שלו על הדת, במיוחד בתיאורו את תפקידה של הדת בעימותים אנושיים ופוליטיים.

הרב ד"ר [[מיכאל אברהם]], בספרו "[[אלוהים משחק בקוביות]]" מתייחס בהרחבה לספרו של דוקינס וסוקר את טיעוניו כנגד התאיזם ואת השגיאות הלוגיות שהוא מוצא בהם. כמו דוקינס הוא איננו בא לעסוק באל או דת מסוימת אלא להראות את הסבירות לקיומה של ישות אלוהית. טענתו העיקרית היא שההתקפה מהמדע על הדת בכלל, והתקפתו של דוקינס את הדת על ידי האבולוציה בפרט, נובעת מפרשנות שגויה של המדע וכשלים הנובעים מבלבול בין המישור הפילוסופי לזה המדעי. הוא כותב שדוקינס הוא אכן ביולוג מוכשר, אך חסר את המיומנות הפילוסופית הדרושה לטיפול בטיעונים הלוגיים בהם הוא עוסק. לטענתו אין כל ספק שהאבולוציה כעובדה מדעית אכן קרתה, אך הטענה שקיומה של האבולוציה מפחית את הסבירות לקיומו של אלוהים, שהיא טענה פילוסופית, היא טענה שגויה, ודווקא ההפך הוא הנכון. מיכאל אברהם מביא בספרו את מה שהוא מכנה "ההוכחה מן האבולוציה לקיומו של אלוהים", ואומר שעובדת היותו של התהליך האבולוציוני כמעט בלתי אפשרי מבחינה סטטיסטית לא מצביעה על כך שהוא לא קרה, שהרי הוא קרה, ואנחנו הראיה החיה לכך, אלא שהעובדה שדבר כה בלתי סביר קרה היא שאמורה להצביע על קיומה של יד מכוונת.

הרב ד"ר [[מיכאל אברהם]], בספרו "[[אלוהים משחק בקוביות]]" התייחס בהרחבה לספרו של דוקינס וסוקר את טיעוניו כנגד התאיזם ואת השגיאות הלוגיות שהוא מצא בהם. כמו דוקינס הוא איננו בא לעסוק באל או דת מסוימת אלא להראות את הסבירות לקיומה של ישות אלוהית. טענתו העיקרית היא שההתקפה מהמדע על הדת בכלל, והתקפתו של דוקינס את הדת על ידי האבולוציה בפרט, נובעת מפרשנות שגויה של המדע וכשלים הנובעים מבלבול בין המישור הפילוסופי לזה המדעי. הוא כותב שדוקינס הוא אכן ביולוג מוכשר, אך חסר את המיומנות הפילוסופית הדרושה לטיפול בטיעונים הלוגיים בהם הוא עוסק. לטענתו אין כל ספק שהאבולוציה כעובדה מדעית אכן קרתה, אך הטענה שקיומה של האבולוציה מפחית את הסבירות לקיומו של אלוהים, שהיא טענה פילוסופית, היא טענה שגויה, ודווקא ההפך הוא הנכון. מיכאל אברהם מביא בספרו את מה שהוא מכנה "ההוכחה מן האבולוציה לקיומו של אלוהים", ואומר שעובדת היותו של התהליך האבולוציוני כמעט בלתי אפשרי מבחינה סטטיסטית לא מצביעה על כך שהוא לא קרה, שהרי הוא קרה, ואנחנו הראיה החיה לכך, אלא שהעובדה שדבר כה בלתי סביר קרה היא שאמורה להצביע על קיומה של יד מכוונת.

==ראו גם==

==ראו גם==