שינויים

קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
שורה 232: שורה 232:     
==פרסום ודימוי של סיגריות ומוצרי טבק==
 
==פרסום ודימוי של סיגריות ומוצרי טבק==
לחברות הטבק היו יחסים ממושכים והדוקים עם תעשיית הבידור. בתקופת הסרט האילם, תאורה על עשן ברקע שימשה יוצרי סרטים כדי ליצור אווירה של מיסתורין וחושניות בסצנות. מאוחר יותר סיגריות הושמו במכוון בידיים של כוכבי הוליווד כאחד השלבים המוקדמים של [[פרסום סמוי]] על ידי Product placement. דבר זה נמשך עד שרשויות הבריאות בארצות הברית הידקו את התקנות נגד פרסום של מוצרי טבק בקולנוע ובטלוויזיה וכן כחלק ממאמץ של קבוצות נגד עישון שלחצו על שחקנים ומנהלי אולפנים למנוע טקטיקה כזו.  
+
{{הפניה לערך מורחב|פרסום ושיווק של סיגריות ומוצרי טבק}}
 +
ל[[חברות הטבק]] יש יחסים ממושכים והדוקים עם תעשיית הבידור. בתקופת הסרט האילם, תאורה על עשן ברקע שימשה יוצרי סרטים כדי ליצור אווירה של מיסתורין וחושניות בסצנות. מאוחר יותר סיגריות הושמו במכוון בידיים של כוכבי הוליווד כאחד השלבים המוקדמים של [[פרסום סמוי]] על ידי Product placement. דבר זה נמשך עד שרשויות הבריאות בארצות הברית הידקו את התקנות נגד פרסום של מוצרי טבק בקולנוע ובטלוויזיה וכן כחלק ממאמץ של קבוצות נגד עישון שלחצו על שחקנים ומנהלי אולפנים למנוע טקטיקה כזו.  
    
לפני שנת 1964 חברות סיגריות רבות פרסמו את המוצרים שלהם תוך רמיזה כי הסיגריות שלהם בטוחות. דוגמאות כוללות "Play safe with Philip Morris" או "יותר רופאים מעשנים קאמל". טענות כאלו נועדו הן כדי לעודד מכירות של המוצר עצמו והן כדי להלחם במודעות גוברת של הציבור לנזקים בריאותיים של הטבק. <ref name="Richards">John W. Richards, Jr., Joe B. Tye and Paul M. Fischer, "The Tobacco Industry's Code of Advertising in the United States: Myth and Reality", Tobacco Control, Vol. 5, (Winter 1996), pp. 297</ref>
 
לפני שנת 1964 חברות סיגריות רבות פרסמו את המוצרים שלהם תוך רמיזה כי הסיגריות שלהם בטוחות. דוגמאות כוללות "Play safe with Philip Morris" או "יותר רופאים מעשנים קאמל". טענות כאלו נועדו הן כדי לעודד מכירות של המוצר עצמו והן כדי להלחם במודעות גוברת של הציבור לנזקים בריאותיים של הטבק. <ref name="Richards">John W. Richards, Jr., Joe B. Tye and Paul M. Fischer, "The Tobacco Industry's Code of Advertising in the United States: Myth and Reality", Tobacco Control, Vol. 5, (Winter 1996), pp. 297</ref>
   −
חלק גדול מהפרסום של סיגריות מכוון לילדים ולנוער. חברות סיגריות גדולות פרסמו בשנות ה-60 את המוצרים שלהם בסדרות טלוויזיה כמו "משפחת קדמוני" (The Flintstones הפלינגסטונס), ו-The Beverly Hillbillies שנצפו על ידי ילדים ונוער.<ref> Richard W. Pollay, "Promises, Promises: Self-Regulation of US Cigarette Broadcast Advertising in the 1960s", Tobacco Control, Vol. 3, (Summer 1994), pp. 141-142</ref><ref> בפרק של משפחת קדמוני ניתן לראות בסדרה את פרד ואת וילמה קדמוני מעשנים. בכל הסצנות מודגש המותג של סיגריות וינסטון. [https://www.youtube.com/watch?v=ntrsMAlIQWA]</ref> בשנת 1964, לאחר לחץ ציבורי משמעותי נוצר "קוד הפרסום לטבק" שלכאורה אסר על פרסום שמכוון לנוער.<ref name="Richards"/> עם זאת פרסום כזה נמשך בחלק מהמדינות הלא מערביות שבהן אין מגבלה על שיווק לנוער. חברות השתמשו בשחקנים מפורסמים (כגון רונלד רייגן שהפך מאוחר יותר לנשיא ארצות הברית) כדי לפרסם את הסיגריות למבוגרים ולנוער. הרגשות והערכים בפרסום סיגריות כוללות נעורים, עצמאות, בטחון עצמי, מרדנות, חופש, אותנטיות, מיניות ובריאות. דוגמה למסר של עצמאות, חופש ואינדיבידואליזם שכיבול קיים בסיגריות היא "איש המרלבורו" שמייצג את המעשן כבוקר קשוח על גבי סוס. המגזין שנועד לשחורים בארצות הברית Ebony נהג לפרסם סיגריות באמצעות ספורטאים. <ref>Richard W. Pollay, Jung S. Lee and David Carter-Whitney, "Separate, but Not Equal: Racial Segmentation in Cigarette Advertising", Journal of Advertising, Vol. 21, (Mar. 1992), pp. 55-56</ref>
+
חלק גדול מהפרסום של סיגריות ומוצרי טבק מכוון לילדים ולנוער. חברות סיגריות גדולות פרסמו בשנות ה-60 את המוצרים שלהם בסדרות טלוויזיה כמו "משפחת קדמוני" (The Flintstones הפלינגסטונס), ו-The Beverly Hillbillies שנצפו על ידי ילדים ונוער.<ref> Richard W. Pollay, "Promises, Promises: Self-Regulation of US Cigarette Broadcast Advertising in the 1960s", Tobacco Control, Vol. 3, (Summer 1994), pp. 141-142</ref><ref> בפרק של משפחת קדמוני ניתן לראות בסדרה את פרד ואת וילמה קדמוני מעשנים. בכל הסצנות מודגש המותג של סיגריות וינסטון. [https://www.youtube.com/watch?v=ntrsMAlIQWA]</ref> בשנת 1964, לאחר לחץ ציבורי משמעותי נוצר "קוד הפרסום לטבק" שלכאורה אסר על פרסום שמכוון לנוער.<ref name="Richards"/> עם זאת פרסום כזה נמשך בחלק מהמדינות הלא מערביות שבהן אין מגבלה על שיווק לנוער. חברות השתמשו בשחקנים מפורסמים (כגון רונלד רייגן שהפך מאוחר יותר לנשיא ארצות הברית) כדי לפרסם את הסיגריות למבוגרים ולנוער. הרגשות והערכים בפרסום סיגריות כוללות נעורים, עצמאות, בטחון-עצמי, מרדנות, חופש, אותנטיות, מיניות ובריאות. דוגמה למסר של עצמאות, חופש ואינדיבידואליזם שכיבול קיים בסיגריות היא "איש המרלבורו" שמייצג את המעשן כבוקר קשוח על גבי סוס. המגזין שנועד לשחורים בארצות הברית Ebony נהג לפרסם סיגריות באמצעות ספורטאים. <ref>Richard W. Pollay, Jung S. Lee and David Carter-Whitney, "Separate, but Not Equal: Racial Segmentation in Cigarette Advertising", Journal of Advertising, Vol. 21, (Mar. 1992), pp. 55-56</ref>
 
  −
סרטי עלילה שהתמקדו בחברות הטבק הגדולות כוללות סרטי דוקו-דרמה כגון The Insider (1999) ו"תודה שעישנתם" (Thank You For Smoking  משנת 2005). סדרה נוספת שהציגה את הנושא הייתה "מד-מן", בפרקים "Smoke Gets In Your Eyes" ו-"Waterloo".
      
חברות הטבק השקיעו סכומים גדולים בתקציבי פרסום בעבר. לפי לשכת המסחר בארצות הברית (The Federal Trade Commission) חברות הסיגריות במדינה השקיעו 8.24 מיליארד דולר בפרסום ושיווק בתוך ארצות הברית בשנת 1999, התקציב הגבוה ביותר עד אז. הלשכה העריכה כי בשנת 2003 החברות השקיעו 15.12 מיליארד דולר בפרסום ושיווק. בשנת 2005 סכום זה ירד במקצת ל-13.11 מיליארד דולר, אבל הוא כפול לעומת הסכום שהוקצב לנושא בשנת 1998. הגידול בהוצאות הפרסום שנעשה למרות המגבלות על פרסום שקיימות ברוב המדינות נועד להגיע לקהלים צעירים יותר וכלל הצעות לקניית מספר מוצרים וכן מוצרי "מתנה" כגון כובעים, מציתים וכו', וזאת יחד עם פרסום מסורתי יותר במגזינים ובחנויות.<ref name="tobaccofreekids1">[http://www.tobaccofreekids.org/Script/DisplayPressRelease.php3?Display=348 Statement: Surgeon General's Report on Women and Tobacco Underscores Need for Congress to Grant FDA Authority Over Tobacco (Campaign for Tobacco-Free Kids)]. Tobaccofreekids.org.</ref>  
 
חברות הטבק השקיעו סכומים גדולים בתקציבי פרסום בעבר. לפי לשכת המסחר בארצות הברית (The Federal Trade Commission) חברות הסיגריות במדינה השקיעו 8.24 מיליארד דולר בפרסום ושיווק בתוך ארצות הברית בשנת 1999, התקציב הגבוה ביותר עד אז. הלשכה העריכה כי בשנת 2003 החברות השקיעו 15.12 מיליארד דולר בפרסום ושיווק. בשנת 2005 סכום זה ירד במקצת ל-13.11 מיליארד דולר, אבל הוא כפול לעומת הסכום שהוקצב לנושא בשנת 1998. הגידול בהוצאות הפרסום שנעשה למרות המגבלות על פרסום שקיימות ברוב המדינות נועד להגיע לקהלים צעירים יותר וכלל הצעות לקניית מספר מוצרים וכן מוצרי "מתנה" כגון כובעים, מציתים וכו', וזאת יחד עם פרסום מסורתי יותר במגזינים ובחנויות.<ref name="tobaccofreekids1">[http://www.tobaccofreekids.org/Script/DisplayPressRelease.php3?Display=348 Statement: Surgeon General's Report on Women and Tobacco Underscores Need for Congress to Grant FDA Authority Over Tobacco (Campaign for Tobacco-Free Kids)]. Tobaccofreekids.org.</ref>  
שורה 245: שורה 244:     
הפרסום בבריטניה בסך 25 מיליון פאונד מייצגים פרסום של כ-0.6 דולר לאדם בשנת 2002. לעומת זאת פרסום של 15 מיליארד דולר בארצות הברית בשנת 2003 מייצג פרסום של 45 דולר לכל תושב ארצות הברית (כמעט פי 100 לעומת בריטניה), או פרסום של 36 מיליון דולר ליום או פרסום של 290 דולר לכל מעשן מבוגר.
 
הפרסום בבריטניה בסך 25 מיליון פאונד מייצגים פרסום של כ-0.6 דולר לאדם בשנת 2002. לעומת זאת פרסום של 15 מיליארד דולר בארצות הברית בשנת 2003 מייצג פרסום של 45 דולר לכל תושב ארצות הברית (כמעט פי 100 לעומת בריטניה), או פרסום של 36 מיליון דולר ליום או פרסום של 290 דולר לכל מעשן מבוגר.
 +
 +
למרות שנראה כי חברות הטבק כבר לא מפרסמות הן ממשיכות לשווק את המוצרים שלהן במגוון דרכים - דוגמה אחת היא השמה של סיגריות ומוצרי טבק בסרטי קולנוע, סדרות, תוכניות ראלטי וכו'. דרך נוספת היא פרסום באינטרנט. שיטה נוספת של שיווק היא על ידי דיילות באירועים שנותנות "דוגמיות". שיטה נוספת היא לעבור למוצרים שהם כיבכול בלתי מזיקים - בעבר [[סיגריות קלות]] ולאחר מכן [[נרגילה|נרגילות]] ו[[סיגריות אלקטרוניות]].
    
==הפצת מיתוסים לגבי סיגריות ומוצרי טבק==
 
==הפצת מיתוסים לגבי סיגריות ומוצרי טבק==

תפריט ניווט