שינויים

קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
נוספו 578 בתים ,  16:26, 27 בפברואר 2018
שורה 97: שורה 97:  
העדר מגבלות על נשיאת נשק, מעוגנת בתיקון השני לחוקת ארצות הברית משנת 1791 ובשנת 1868 אומץ התיקון הארבע עשר לחוקה. ההשפעה של שני החוקים אלה על פוליטיקה של נשק בארצות הברית הייתה מהותית. בשנת 2008 ו-2010 החלטות של בית המשפט העליון בארצות הברית קבעו כי זכותם של אזרחים לשאת נשק לשם הגנה עצמית.
 
העדר מגבלות על נשיאת נשק, מעוגנת בתיקון השני לחוקת ארצות הברית משנת 1791 ובשנת 1868 אומץ התיקון הארבע עשר לחוקה. ההשפעה של שני החוקים אלה על פוליטיקה של נשק בארצות הברית הייתה מהותית. בשנת 2008 ו-2010 החלטות של בית המשפט העליון בארצות הברית קבעו כי זכותם של אזרחים לשאת נשק לשם הגנה עצמית.
   −
יש נושאים שבהם יש פערים גבוהים בין אנשים שיש להם נשק (כ-30% מהאוכלוסייה) לבין שאר האוכלוסייה, ויש גם תחומי נשק שבהם רוב האוכלוסייה לא רואה בעיה. עם זאת בסקר של מכון PEW משנת 2017 נמצא כי יש מספר נושאים של הגבלות ברכישת נשק שבהם יש הסכמה רחבה בקרב כלל האוכלוסייה ואין בהם פערים בין בעלי אקדחים לבין שאר האוכלוסייה. לדוגמה 89% אחוז מהאזרחים הבוגרים בארצות הברית מתנגדים למכירת נשק לאנשים עם בעיות נפשיות, ואין הבדל בתחום זה בין בעלי אקדחים לשאר הציבור. 84% בעד ביצוע בדיקות רקע על קונים של נשק בעת ירידי נשק. ועל מגבלות שונות של נשק. בנושאים אחרים יש פערים בין הציבורים אבל עדיין יש תמיכה ציבורית רחבה בקיומם - כמו איסור מכירה של רובי-סער (68%), קיום בסיס נתונים על מכירות נשקים (71%), ואיסור מכירה של מחסניות גדולות (65%) {{הערה|שם=pew2017}} למרות שהסכמה זו חוצת מחנות, הם אינם מקודמים עקב לובי פוליטי של חברות הנשק.  
+
בסקר של מכון PEW משנת 2017 נמצא כי יש נושאים שבהם יש פערים גבוהים בין אנשים שיש להם נשק (כ-30% מהאוכלוסייה) לבין שאר האוכלוסייה. לדוגמה שלושה מתוך ארבעה מתוך אלו שמחזיקים נשק טוענים כי מדובר בזכות חיונית שקשורה להרגשת חופש, לעומת זאת רק  35% מאלו שלא מחזיקים נשק חושבים כך. גם בתוך המחזיקים בנשק יש הבדלים ביחס לנושא זה - 25% חושבים שהחזקת נשק היא חלק חשוב מאד בזהות שלהם, 25% חושבים שזה חלק מסויים בזהות שלהם, 30% חושבים שמדובר בחלק לא מאד חשוב בזהות שלהם ו-20% חושבים שזה לא חלק חשוב בזהות שלהם בכלל. {{הערה|שם=pew2017}}
 +
 
 +
יש מספר נושאים של הגבלות ברכישת נשק שבהם יש הסכמה רחבה בקרב כלל האוכלוסייה ואין בהם פערים בין בעלי אקדחים לבין שאר האוכלוסייה. לדוגמה 89% אחוז מהאזרחים הבוגרים בארצות הברית מתנגדים למכירת נשק לאנשים עם בעיות נפשיות, ואין הבדל בתחום זה בין בעלי אקדחים לשאר הציבור. 84% בעד ביצוע בדיקות רקע על קונים של נשק בעת ירידי נשק. ועל מגבלות שונות של נשק. בנושאים אחרים יש פערים בין הציבורים אבל עדיין יש תמיכה ציבורית רחבה בקיומם - כמו איסור מכירה של רובי-סער (68%), קיום בסיס נתונים על מכירות נשקים (71%), ואיסור מכירה של מחסניות גדולות (65%) {{הערה|שם=pew2017}} למרות שהסכמה זו חוצת מחנות, הם אינם מקודמים עקב לובי פוליטי של חברות הנשק.  
    
בשנת 1996 הקונגרס בארצות הברית העביר את "התיקון של דיקי" שקבע כי למרכז לבקרה ולמניעת מחלות (CDC) הגוף המרכזי בארצות הברית שחוקר [[רפואה מונעת|כיצד למנוע מחלות ופציעות]] אסור לחקור היבטים של מגבלות על נשק. הגבלות דומות הוטלו על סוכניות ממשלתיות נוספות. התוצאה היא שהתקצוב הממשלתי למחקרים ומחקרים על נשק חם ירדו באופן חד מאד. במאמר בירחון הרפואי JAMA נכתב כי "שימוש אלים בנשקים חמים הרג בערך אותו מספר אנשים כזיהום דלקתי. עם זאת, המימון למחקר... [בנושא זה] היה בערך 0.7% מהמימון לזיהום דלקתי, ונפח הפרסומים היה בערך 4%." מניעת המחקר משרתת אינטרסים של חברות הנשק משום שכאשר מושמעים טיעונים בעד מגבלות נשק, מושמעת הטענה שאין מספיק מידע כדי לתמוך בעמדה לכאן או לכאן.
 
בשנת 1996 הקונגרס בארצות הברית העביר את "התיקון של דיקי" שקבע כי למרכז לבקרה ולמניעת מחלות (CDC) הגוף המרכזי בארצות הברית שחוקר [[רפואה מונעת|כיצד למנוע מחלות ופציעות]] אסור לחקור היבטים של מגבלות על נשק. הגבלות דומות הוטלו על סוכניות ממשלתיות נוספות. התוצאה היא שהתקצוב הממשלתי למחקרים ומחקרים על נשק חם ירדו באופן חד מאד. במאמר בירחון הרפואי JAMA נכתב כי "שימוש אלים בנשקים חמים הרג בערך אותו מספר אנשים כזיהום דלקתי. עם זאת, המימון למחקר... [בנושא זה] היה בערך 0.7% מהמימון לזיהום דלקתי, ונפח הפרסומים היה בערך 4%." מניעת המחקר משרתת אינטרסים של חברות הנשק משום שכאשר מושמעים טיעונים בעד מגבלות נשק, מושמעת הטענה שאין מספיק מידע כדי לתמוך בעמדה לכאן או לכאן.

תפריט ניווט