עקומת ה-IS מצויירת כעקום יורד (כאשר מסתכלים עליו משמאל לימין). ראשי התיבות IS הם עבור "שיווי משקל של חסכונות-השקעות" ("Investment/Saving equilibrium") אבל מאז 1937 הוא אמור לתאר את אוסף כל נקודות שיווי המשקל שבהם ההוצאה המצרפית (הוצאות צרכנים + השקעות פרטיות מתוכננות + רכישות ממשלתיות + ייצוא נטו) שווה לתפוקה הכלכלית המצרפית (שמקובל להגיד במסגרת המודל שהיא שווה לתוצר הראלי, Y או תמ"ג). במונחים היסטוריים, עקומת הIS יכולה לייצג נקודת שיווי משקל שבה ההשקעה הפרטית הכוללת, שווה לסך החסכון. סך החסכון הוא חסכון הצרכנים, יחד עם חסכון המממשלה (עודפי תקציב) יחד עם יחד עם השקעות זרות (עודפי סחר). בכל מקרה, בשיווי משקל, כל ההוצאות הן דבר רצוי או מתוכנן - אין צבירה לא רצונית. רמת התמ"ג נקבעת לעורך עקומה זו, עבור כל רמה של ריבית. | עקומת ה-IS מצויירת כעקום יורד (כאשר מסתכלים עליו משמאל לימין). ראשי התיבות IS הם עבור "שיווי משקל של חסכונות-השקעות" ("Investment/Saving equilibrium") אבל מאז 1937 הוא אמור לתאר את אוסף כל נקודות שיווי המשקל שבהם ההוצאה המצרפית (הוצאות צרכנים + השקעות פרטיות מתוכננות + רכישות ממשלתיות + ייצוא נטו) שווה לתפוקה הכלכלית המצרפית (שמקובל להגיד במסגרת המודל שהיא שווה לתוצר הראלי, Y או תמ"ג). במונחים היסטוריים, עקומת הIS יכולה לייצג נקודת שיווי משקל שבה ההשקעה הפרטית הכוללת, שווה לסך החסכון. סך החסכון הוא חסכון הצרכנים, יחד עם חסכון המממשלה (עודפי תקציב) יחד עם יחד עם השקעות זרות (עודפי סחר). בכל מקרה, בשיווי משקל, כל ההוצאות הן דבר רצוי או מתוכנן - אין צבירה לא רצונית. רמת התמ"ג נקבעת לעורך עקומה זו, עבור כל רמה של ריבית. |