47,332
עריכות
שינויים
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אין תקציר עריכה
רבים חושבים שמיחזור הוא אחד הנושאים החשובים ביותר בתחום הסביבה. אבל מיחזור הוא רק אמצעי - לא מטרה - והוא אפילו לא אמצעי עיקרי.
בטיפול בפסולת מבחינים בארבעה שלבים - הפחתה במקור (reduce), שימוש חוזר (reuse) מיחזור (recycle) והטמנה ושריפה. כל אלה באים לפתור שתי בעיות סביבה קשות - האחת היא דלדול משאבים והשניה היא זיהום.
אם תתבוננו ב"קו החיים" של מוצר,תראו שבתחילת חייו הוא מנצל משאבים של כדור הארץ ולאחר השימוש הוא מזהם את הסביבה כשהוא מושלך כאשפה. בעצם, המשפט האחרון לא מדוייק. לצערנו, זה רק חלק קטן מהתמונה של דלדול משאבים וזיהוםc
ראשית, רוב הזיהום אינו נגרם לאחר שאנו זורקים מוצרים שונים לאשפה - אלא בעת תהליך הייצור שלהם ובעת תהליכים של הכנת מוצרי גלם שונים. בתי החרושת והחברות הגדולות, ולא הצרכנים הפרטיים, הם האחראיים לרובו המכריע של הזיהום. לדוגמא, מתוך 380 טון פסולת המצטברים בבריטניה בכל שנה, רק 6% מיוצרים ישירות ע"י משקי הבית; כך שגם אם כל האזרחים בבריטניה ימחזרו, הם לא יביאו לשינוי משמעותי בבעיה הכוללתc
חשוב אמנם לשכנע אנשים לא לבזבז חשמל, אך כמות גזי החממה שמשתחררת באוגוני-לנד בניגריה במהלך הבערת בארות הנפט ע"י תאגיד הנפט 'של', גדולה מזו הנגרמת מהפקת כל החשמל שמשמש את המגזר הפרטי בבריטניה כולה. למעשה גזים אלו מהווים 10% מאפקט החממה העולמיc
דוגמא נוספת היא שרוב הזיהום בתחום תעשיות מחשבים לא נגרם עקב מחשבים שהושלכו לאשפה אלא בזמן ייצור הצ'יפ. כריית מתכות נעשית כיום ע"י יישור הרים וזיהום מאסיבי של הסביבה. ואיזה זיהום יכול כבר לגרום תות קטן? אם תחפשו את הזיהום בזמן גידול התותים ולא בעת השלכתם לאשפה תמצאו הרבה מאוד חומרי הדברה רעילים ודשנים שנשטפים למי התהוםc
גם המונח "דלדול משאבים" יכול להטעות. כשמדברים על משאבים, אנו חושבים על חומרי גלם - נפט, פחם, עופרת ברזל וכו'. אבל בעוד שהחשש מפני אובדן משאבים אלה הוא לגבי העתיד הרחוק יותר (עשרות או מאות שנים), צצה בעיה עם סוג שונה של משאבים. משאבים לא פחות משמעותיים מהווים השירותים שכדור הארץ מעניק לנו. יערות מספקים לא רק עצים לבניין, ריהוט ונייר אלא גם שירותים חשובים: הספקת אוויר וטיהורו, מקום מחיה למינים שונים (כמו חרקים שבתורם נותנים שרות של האבקת פרחים שמאפשרת לנו לאכול), טיהור מים, מיזוג טמפרטורת האוויר, מניעת סחף קרקע ועוד. פלנקטון צמחי בים מספק לנו 2/3 מהחמצן אותו אנו נושמיםc
למעשה משאב הטבע שיש חשש שיאזל במהירות הגדולה ביותר הוא משאב כיור - כלומר היכולת של הסביבה לקלוט את כל הזוהמה שאנו מטילים עליה, לעכל אותה ולהעלימה מהעין - תוך יצירת האשליה שמה שהתערבב ונמהל, נעלם לנצח. אמנם יש לסביבה יכולת התמודדות עם חלק מהחומרים - אבל הרבה מאוד חומרים אינם מתפרקים. ברור אם כן, שהנושא של זיהום ושל התדלדלות משאבים אינו נוגע רק למחזור הניירc
:נדון אם כך בקצרה בארבע השיטות שהוזכרו קודם.
- הפחתה במקור
- השלב הבא הוא שימוש חוזר
- מיחזור
- הטמנה ושריפה
==הפחתה במקור==
כוללת צמצום כמות המוצרים שכל אדם צורך, צמצום השימוש באריזות, תיקון מוצרים במקום זריקתם והימנעות מקניית מוצרים מיותרים, חסכון באנרגיה (כולל בתחבורה) והעדפת מוצרים שיחזיקו מעמד זמן רב. זהו התחום המשמעותי ביותר בנושא של טיפול בפסולת כשכל שאר השלבים הם רק שלבים משלימים לשלב זה. הזיהום וכמות המשאבים שכל אחד מאתנו מכלה נוצרים בעיקר כפונקציה של כמות המוצרים שאנו צורכים. אם כל משפחה אמריקנית צורכת ומזהמת כמו 240 הודים, ברור שמחיזור בלבד אינו התשובה. אם תביאו בחשבון שלכל מוצר שאנו קונים יש מחיר סמוי גדול למדי בתהליך הייצור (וכיום גם עקב שינועו ע"פ חצי עולם), תבינו כיצד ארה"ב עם 6% מאוכלוסיית העולם גורמת ל 30% מהנזק הסביבתי
האם ישנה התנגשות בין דרישה זו לבין "איכות החיים"? לאו דווקא. לדוגמא, כשלכולם יש מכונית - אין חניה ויש פקקים וזיהום - אף אחד לא יכול לנסוע. למעשה כשאנו קונים מוצר לרוב אנו מבקשים להנות דווקא משרות מסוים שאותו מוצר אמור לתת - והספקת השרות הזה (לדוגמא תחבורה) לא בהכרח תתבצע על הצד הטוב ביותר אם לכולם יש את המוצר מספק השרות (לדוגמא מכוניות)c
ויש מוצרים שאנו קונים דווקא משום ש"איכות החיים" התדרדרה - ביטוח מפני פריצות או מים מינרלים. הנושא של תרבות הצריכה מעלה סימני שאלה נוספים שרק מחזקים את החשד כלפי המשוואה יותר מוצרים = חיים יותר טובים. ראו עוד בנושא [[תרבות הצריכה]]
==שימוש חוזר==
הכוונה היא לתהליך שמאפשר לנו להשתמש באותו מוצר פעם נוספת ביעודו המקורי. לדוגמא בקבוקי הבירה בארץ ומשקאות קלים בחו"ל (נא לא לשכוח את חוק הפיקדון בארץ). שלב זה חסכוני באנרגיה בהרבה ממיחזור וניתן לפעמים להשתמש באותו מוצר עשרות פעמים. בניגוד לכך, בתחומי מיחזור רבים, יורדת איכות המוצר בצורה דרמטית בתהליך המחזור ולכן הוא גורם רק לעיקוב התהליך של הפיכת המוצר לאשפהc
הדגש שלנו כצרכנים בנושא זה צריך להיות העדפת מוצרים פשוטים הבנויים כך שיחזיקו זמן רב, על פני מוצרים מורכבים, שיש בהם חלקים רבים (ולכן חלק אחד שמתקלקל גורם לאי תפקוד המוצר). כאן המקום להזכיר את המונח התיישנות מכוונת - חברות רבות גורמות לכך שהמוצר יתבלה מהר יותר כדי שנהיה מוכרחים לקנות מוצר חדש או חלקי חילוף. מכונית חיפושית או טוסטרים ישנים יכולים לעבוד עשרות שנים, בעוד שרמת הביצוע או התפקוד של עמיתיהם החדשים יורדים במהירות תוך שנים ספורות. כמו כן עדיף בדרך כלל להשתמש במוצרים רב פעמיים - כלי אוכל, מצלמות וכו', על פני התחליף החד פעמיc
==מיחזור==
משאת לבם של רבים שאינם מבינים כי מדובר באמצעי ולא במטרה. במיחזור הכוונה ללקיחת מוצר והפיכתו למוצר אחר או כחומר גלם למוצר אחר. לדוגמא, מיחזור בקבוקי פלסטיק לפלסטיק גולמי, מיחזור יריעות ניילון לחממות, מיחזור נייר לבן לנייר עיתון ועוד. לא פעם המיחזור הוא יקר למדי וגורם לתופעות לוואי בתחום הסביבה - לדוגמא מיחזור נייר והלבנתו כרוכה לא פעם בזיהום קשה של מקורות מים. לכן כדאי פעמים רבות לבחור מלכתחילה במוצרים שמתכלים מעצמם (היינו מהווים חומרי גלם ליצורים שונים בטבע). קנביס, לדוגמא עדיף מבחינה זו בהרבה על סוגי פלסטיק שונים - פלסטיקים מזהמים מאוד בתהליך הייצור שלהם, את רובם קשה למחזר או לא כדאי מבחינה כלכלית ותוצרי הלוואי שלהם יכולים להיות רעילים ביותרc
בתחום המיחזור כדאי לתת דגש על תהליך ייצור הקומפוסט, שכן שאריות מזון וצמחייה (הבסיס לקומפוסט) מהווים כ 40% ממשקל הפסולת ויחד עם נייר (שגם הוא טוב לקומפוסט), מדובר ב 70% מהפסולת בישראל. פסולת אורגנית שמתפרקת בתהליך קומפוסטציה בתנאים אירוביים (כלומר בנוכחות אוויר בניגוד לפסולת שקבורה באדמה), אינה מפיקה ריחות או חומרים מסוכנים ונוצר דשן אורגני להעשרת האדמה. כך שאפילו בתוך תחום המיחזור, המיחזור שרוב בני האדם מתכוונים עליו (בדרך כלל מחזור נייר, פלסטיק וזכוכית) מהווה רק נדבך קטן. ושוב - צריכת מוצרים ירוקים ומיחזורם, אינה פיתרון כל עוד לא נעשה דבר בשלבים הקודמים שהזכרנו. אם תגיע ישראל ל 25% אחוז מיחזור, אבל תמשך גם המגמה של הגדלת ייצור הפסולת לנפש אז אנו רק מקטינים את הקצב שבו בעיות הפסולת גדלותc
==הטמנה ושריפה==
אלא הם פתרונות-הקצה שמיושמים כיום ויוצרים בעיות קשות. הטמנת אשפה יוצרת מפגעים של זיהום מים, ריח, זיהום האוויר בחומרים מסוכנים, אפקט חממה כתוצאה מפליטת מתאן וCO-2 (מתאן מחמם פי 8 מCO-2 ). הבעיה העיקרית היא זיהום המים והעובדה שפסולת שטמונה באדמה מתפרקת הרבה יותר לאט ובצורה אנ-ארובית (בניגוד לקומפוסטציה(.המטמנה מהווה "קופסה שחורה" שאין לנו שליטה על תוכנה, למעט התקווה ש"יהיה בסדר". אין לנו שום שליטה על התרכובות המסוכנות שנוצרות בין החומרים ומחלחלות למי התהום שלנו. לאט - אבל בנחישותc
שריפה - פתרון בעייתי אפילו יותר מההטמנה. ראשית, שריפה יוצרת בעיות זיהום אוויר קשות. פלסטיקים שנשרפים פולטים דיוקסינים - חומרים רעילים גם בריכוזים קטנים מאוד שגורמים למקרי סרטן "במורד הרוח". בעיה קשה לא פחות היא התרומה לאפקט החממה - שכן יש להשקיע אנרגיה רבה בשריפת פסולת במיוחד אם היא לא ממויינת (תהליך המיון מייקר את השריפה). עפר השריפה אף הוא בעייתי מאוד וחלקו מכיל מתכות כבדות וחומרים מסוכנים אחרים שיש צורך לקבור אותם במטמנות לחומרים רעילים. השרפה מהווה פתרון קצה שמספק אשלייה מסוג זבנג וגמרנו - כאילו עצם זה שהאשפה נעלמה מהעין יש בה כדי לפתור את בעיית האשפה - שרק עברה למימד אחר- אפר וזיהום אוויר. עקב הבעיות שנתגלו במשרפות, הוחמרו הדרישות מולם וכתוצאה מכך נסגרו הרבה משרפות באירופה - אם בגלל לחץ של תושבים ואם בגלל שהתייקרות הטיפול הפכה את כל הסיפור ללא כדאי. גופים כמו גרינפיס מתנגדים לשריפה - ראו פרטים באתר גרינפיסc
==?המזהם משלם==
פעמים רבות הטיפול בפסולת נתקע במחסום שנקרא "לא כדאי מבחינה כלכלית". במקום להסתכל רק על איך להוזיל את הטיפול בפסולת ניתן לחשוב פעם נוספת מהו זיהום. זיהום הוא בעצם מקרה פרטי של בעיה כוללת יותר מתחום הכלכלה שנקראת "החצנת עלויות". בהחצנת עלויות המוכר והקונה סוגרים עסקה בשוק החופשי במחיר שמוסכם על שניהם. אבל אויה! צד שלישי - שאיננו שותף לעסקה ולא נהנה ממנה נושא בעלותה. במכוניות לדוגמא, יש החצנת עלויות על משלמי המיסים וכל מי שרוצה להגיע ממקום למקום. עלותם של זיהום אוויר ומים, פקקים, הטיפול בנפגעי תאונות-דרכים ועוד. כל אלה משולמים על ידיכם גם אם אין לכם מכונית. רכבת לעומת זאת, מונעת את החצנת העלויות האלה. זו הסיבה מדוע רכבת יכולה להיות כדאית למשק אבל לא כדאית ליזם הפרטי שמפעיל אותהc
בזיהום ואשפה הסיפור דומה מאוד. נדיר ביותר שהמזהם באמת משלם. לעתים קרובות מדיי מוטלת האחריות לטיפול בנזק על המדינה ומשלמי המיסים במקום על המפעלים שייצרו את הזיהום והמוצרים ועל האנשים שנהנו ממוצרים אלה. לכן ניתן לפעול בתחום האשפה לא רק בדרכים שהזכרנו אלא גם בשני אפיקי פעולה נוספים וחשובים
הפנמת הנזק לקונה ולמוכר של המוצר. היצרנים בתורם יעבירו את העלות לספקים שלהם ולכן c.1
גם להם יהיה אינטרס למנוע יצירת זיהום ובזבוז משאבים. זה מאמץ בתחום השלטוני- חוקי
ובתחום המוסרי-תרבותי שצריך לייצר לחץ כלכלי - פנימי על יצרנים לייצר בצורה
ירוקה ועל צרכנים לרכוש במתינות ובצורה נבונה וירוקה
הטלת האחריות, התשלום והיכולת לטיפול במוצר על היצרן. היצרן יודע הכי טוב מה יש במוצרc.2
שהוא ייצר - זהו מידע חשוב למי שרוצה לבצע שימוש חוזר במוצר או למחזר אותו. אם יצרן של
מוצרי חשמל מורכבים, לדוגמא, רק "משכיר" לי את המוצר, כלומר שהאחריות על המוצר נשארת
עליו, אז ברור שיהיה לו אינטרס פנימי חזק לייצר מוצר שקל למחזר אותו או לעשות שימוש
חוזר מחלקיו. הוא ישתדל שהמוצר יאריך ימים (בדיוק להפך מהמצב היום) ובכל מקרה יהיה
לו ידע טוב איך המוצר בנוי, ממה, מי יכול וצריך לטפל בתתי המרכיבים שלו (ספקי המפעל
שגם עליהם תחול חובה דומה). אין חובה שהמוצר יחזור למפעל לצורך כך - שכן הוא יכול
להקים סדנא מקומית - אזורית לשם כך או להאציל סמכויות בתחום זה למפעל אחר שירכז
פעילות זו עבור כמה מפעלים יתרון נוסף לגישה זו שהיא מקטינה את החצנת העלויות של
שינוע המוצרים על פני כל הגלובוס (אפקט החממה), על ידי זה שהיא נותנת יתרון לתעשייה
מקומית וקטנה - ובכך מעודדות גם את ביזור הכלכלה ומקטינה את הריכוזיות
הכלכלית של התעשייה c
אני מקווה שהפנמתם את המסר שמיחזור זה לא כל הסיפור. ואולי הלקח החשוב יותר מכל סיפור הזבל הזה הוא שבמקום לעשות שימוש חוזר במעגלי החשיבה שלנו או למחזר כל הזמן מידע שפעם שמענו, עדיף לחשוב על בעיות לעומק, להשאר פתוחים לרעיונות חדשים, ולהטיל ספק בהנחות שלנו
[[קטגוריה:סביבה]]
[[קטגוריה:מאמרים חצי אפויים]]
בטיפול בפסולת מבחינים בארבעה שלבים - הפחתה במקור (reduce), שימוש חוזר (reuse) מיחזור (recycle) והטמנה ושריפה. כל אלה באים לפתור שתי בעיות סביבה קשות - האחת היא דלדול משאבים והשניה היא זיהום.
אם תתבוננו ב"קו החיים" של מוצר,תראו שבתחילת חייו הוא מנצל משאבים של כדור הארץ ולאחר השימוש הוא מזהם את הסביבה כשהוא מושלך כאשפה. בעצם, המשפט האחרון לא מדוייק. לצערנו, זה רק חלק קטן מהתמונה של דלדול משאבים וזיהוםc
ראשית, רוב הזיהום אינו נגרם לאחר שאנו זורקים מוצרים שונים לאשפה - אלא בעת תהליך הייצור שלהם ובעת תהליכים של הכנת מוצרי גלם שונים. בתי החרושת והחברות הגדולות, ולא הצרכנים הפרטיים, הם האחראיים לרובו המכריע של הזיהום. לדוגמא, מתוך 380 טון פסולת המצטברים בבריטניה בכל שנה, רק 6% מיוצרים ישירות ע"י משקי הבית; כך שגם אם כל האזרחים בבריטניה ימחזרו, הם לא יביאו לשינוי משמעותי בבעיה הכוללתc
חשוב אמנם לשכנע אנשים לא לבזבז חשמל, אך כמות גזי החממה שמשתחררת באוגוני-לנד בניגריה במהלך הבערת בארות הנפט ע"י תאגיד הנפט 'של', גדולה מזו הנגרמת מהפקת כל החשמל שמשמש את המגזר הפרטי בבריטניה כולה. למעשה גזים אלו מהווים 10% מאפקט החממה העולמיc
דוגמא נוספת היא שרוב הזיהום בתחום תעשיות מחשבים לא נגרם עקב מחשבים שהושלכו לאשפה אלא בזמן ייצור הצ'יפ. כריית מתכות נעשית כיום ע"י יישור הרים וזיהום מאסיבי של הסביבה. ואיזה זיהום יכול כבר לגרום תות קטן? אם תחפשו את הזיהום בזמן גידול התותים ולא בעת השלכתם לאשפה תמצאו הרבה מאוד חומרי הדברה רעילים ודשנים שנשטפים למי התהוםc
גם המונח "דלדול משאבים" יכול להטעות. כשמדברים על משאבים, אנו חושבים על חומרי גלם - נפט, פחם, עופרת ברזל וכו'. אבל בעוד שהחשש מפני אובדן משאבים אלה הוא לגבי העתיד הרחוק יותר (עשרות או מאות שנים), צצה בעיה עם סוג שונה של משאבים. משאבים לא פחות משמעותיים מהווים השירותים שכדור הארץ מעניק לנו. יערות מספקים לא רק עצים לבניין, ריהוט ונייר אלא גם שירותים חשובים: הספקת אוויר וטיהורו, מקום מחיה למינים שונים (כמו חרקים שבתורם נותנים שרות של האבקת פרחים שמאפשרת לנו לאכול), טיהור מים, מיזוג טמפרטורת האוויר, מניעת סחף קרקע ועוד. פלנקטון צמחי בים מספק לנו 2/3 מהחמצן אותו אנו נושמיםc
למעשה משאב הטבע שיש חשש שיאזל במהירות הגדולה ביותר הוא משאב כיור - כלומר היכולת של הסביבה לקלוט את כל הזוהמה שאנו מטילים עליה, לעכל אותה ולהעלימה מהעין - תוך יצירת האשליה שמה שהתערבב ונמהל, נעלם לנצח. אמנם יש לסביבה יכולת התמודדות עם חלק מהחומרים - אבל הרבה מאוד חומרים אינם מתפרקים. ברור אם כן, שהנושא של זיהום ושל התדלדלות משאבים אינו נוגע רק למחזור הניירc
:נדון אם כך בקצרה בארבע השיטות שהוזכרו קודם.
- הפחתה במקור
- השלב הבא הוא שימוש חוזר
- מיחזור
- הטמנה ושריפה
==הפחתה במקור==
כוללת צמצום כמות המוצרים שכל אדם צורך, צמצום השימוש באריזות, תיקון מוצרים במקום זריקתם והימנעות מקניית מוצרים מיותרים, חסכון באנרגיה (כולל בתחבורה) והעדפת מוצרים שיחזיקו מעמד זמן רב. זהו התחום המשמעותי ביותר בנושא של טיפול בפסולת כשכל שאר השלבים הם רק שלבים משלימים לשלב זה. הזיהום וכמות המשאבים שכל אחד מאתנו מכלה נוצרים בעיקר כפונקציה של כמות המוצרים שאנו צורכים. אם כל משפחה אמריקנית צורכת ומזהמת כמו 240 הודים, ברור שמחיזור בלבד אינו התשובה. אם תביאו בחשבון שלכל מוצר שאנו קונים יש מחיר סמוי גדול למדי בתהליך הייצור (וכיום גם עקב שינועו ע"פ חצי עולם), תבינו כיצד ארה"ב עם 6% מאוכלוסיית העולם גורמת ל 30% מהנזק הסביבתי
האם ישנה התנגשות בין דרישה זו לבין "איכות החיים"? לאו דווקא. לדוגמא, כשלכולם יש מכונית - אין חניה ויש פקקים וזיהום - אף אחד לא יכול לנסוע. למעשה כשאנו קונים מוצר לרוב אנו מבקשים להנות דווקא משרות מסוים שאותו מוצר אמור לתת - והספקת השרות הזה (לדוגמא תחבורה) לא בהכרח תתבצע על הצד הטוב ביותר אם לכולם יש את המוצר מספק השרות (לדוגמא מכוניות)c
ויש מוצרים שאנו קונים דווקא משום ש"איכות החיים" התדרדרה - ביטוח מפני פריצות או מים מינרלים. הנושא של תרבות הצריכה מעלה סימני שאלה נוספים שרק מחזקים את החשד כלפי המשוואה יותר מוצרים = חיים יותר טובים. ראו עוד בנושא [[תרבות הצריכה]]
==שימוש חוזר==
הכוונה היא לתהליך שמאפשר לנו להשתמש באותו מוצר פעם נוספת ביעודו המקורי. לדוגמא בקבוקי הבירה בארץ ומשקאות קלים בחו"ל (נא לא לשכוח את חוק הפיקדון בארץ). שלב זה חסכוני באנרגיה בהרבה ממיחזור וניתן לפעמים להשתמש באותו מוצר עשרות פעמים. בניגוד לכך, בתחומי מיחזור רבים, יורדת איכות המוצר בצורה דרמטית בתהליך המחזור ולכן הוא גורם רק לעיקוב התהליך של הפיכת המוצר לאשפהc
הדגש שלנו כצרכנים בנושא זה צריך להיות העדפת מוצרים פשוטים הבנויים כך שיחזיקו זמן רב, על פני מוצרים מורכבים, שיש בהם חלקים רבים (ולכן חלק אחד שמתקלקל גורם לאי תפקוד המוצר). כאן המקום להזכיר את המונח התיישנות מכוונת - חברות רבות גורמות לכך שהמוצר יתבלה מהר יותר כדי שנהיה מוכרחים לקנות מוצר חדש או חלקי חילוף. מכונית חיפושית או טוסטרים ישנים יכולים לעבוד עשרות שנים, בעוד שרמת הביצוע או התפקוד של עמיתיהם החדשים יורדים במהירות תוך שנים ספורות. כמו כן עדיף בדרך כלל להשתמש במוצרים רב פעמיים - כלי אוכל, מצלמות וכו', על פני התחליף החד פעמיc
==מיחזור==
משאת לבם של רבים שאינם מבינים כי מדובר באמצעי ולא במטרה. במיחזור הכוונה ללקיחת מוצר והפיכתו למוצר אחר או כחומר גלם למוצר אחר. לדוגמא, מיחזור בקבוקי פלסטיק לפלסטיק גולמי, מיחזור יריעות ניילון לחממות, מיחזור נייר לבן לנייר עיתון ועוד. לא פעם המיחזור הוא יקר למדי וגורם לתופעות לוואי בתחום הסביבה - לדוגמא מיחזור נייר והלבנתו כרוכה לא פעם בזיהום קשה של מקורות מים. לכן כדאי פעמים רבות לבחור מלכתחילה במוצרים שמתכלים מעצמם (היינו מהווים חומרי גלם ליצורים שונים בטבע). קנביס, לדוגמא עדיף מבחינה זו בהרבה על סוגי פלסטיק שונים - פלסטיקים מזהמים מאוד בתהליך הייצור שלהם, את רובם קשה למחזר או לא כדאי מבחינה כלכלית ותוצרי הלוואי שלהם יכולים להיות רעילים ביותרc
בתחום המיחזור כדאי לתת דגש על תהליך ייצור הקומפוסט, שכן שאריות מזון וצמחייה (הבסיס לקומפוסט) מהווים כ 40% ממשקל הפסולת ויחד עם נייר (שגם הוא טוב לקומפוסט), מדובר ב 70% מהפסולת בישראל. פסולת אורגנית שמתפרקת בתהליך קומפוסטציה בתנאים אירוביים (כלומר בנוכחות אוויר בניגוד לפסולת שקבורה באדמה), אינה מפיקה ריחות או חומרים מסוכנים ונוצר דשן אורגני להעשרת האדמה. כך שאפילו בתוך תחום המיחזור, המיחזור שרוב בני האדם מתכוונים עליו (בדרך כלל מחזור נייר, פלסטיק וזכוכית) מהווה רק נדבך קטן. ושוב - צריכת מוצרים ירוקים ומיחזורם, אינה פיתרון כל עוד לא נעשה דבר בשלבים הקודמים שהזכרנו. אם תגיע ישראל ל 25% אחוז מיחזור, אבל תמשך גם המגמה של הגדלת ייצור הפסולת לנפש אז אנו רק מקטינים את הקצב שבו בעיות הפסולת גדלותc
==הטמנה ושריפה==
אלא הם פתרונות-הקצה שמיושמים כיום ויוצרים בעיות קשות. הטמנת אשפה יוצרת מפגעים של זיהום מים, ריח, זיהום האוויר בחומרים מסוכנים, אפקט חממה כתוצאה מפליטת מתאן וCO-2 (מתאן מחמם פי 8 מCO-2 ). הבעיה העיקרית היא זיהום המים והעובדה שפסולת שטמונה באדמה מתפרקת הרבה יותר לאט ובצורה אנ-ארובית (בניגוד לקומפוסטציה(.המטמנה מהווה "קופסה שחורה" שאין לנו שליטה על תוכנה, למעט התקווה ש"יהיה בסדר". אין לנו שום שליטה על התרכובות המסוכנות שנוצרות בין החומרים ומחלחלות למי התהום שלנו. לאט - אבל בנחישותc
שריפה - פתרון בעייתי אפילו יותר מההטמנה. ראשית, שריפה יוצרת בעיות זיהום אוויר קשות. פלסטיקים שנשרפים פולטים דיוקסינים - חומרים רעילים גם בריכוזים קטנים מאוד שגורמים למקרי סרטן "במורד הרוח". בעיה קשה לא פחות היא התרומה לאפקט החממה - שכן יש להשקיע אנרגיה רבה בשריפת פסולת במיוחד אם היא לא ממויינת (תהליך המיון מייקר את השריפה). עפר השריפה אף הוא בעייתי מאוד וחלקו מכיל מתכות כבדות וחומרים מסוכנים אחרים שיש צורך לקבור אותם במטמנות לחומרים רעילים. השרפה מהווה פתרון קצה שמספק אשלייה מסוג זבנג וגמרנו - כאילו עצם זה שהאשפה נעלמה מהעין יש בה כדי לפתור את בעיית האשפה - שרק עברה למימד אחר- אפר וזיהום אוויר. עקב הבעיות שנתגלו במשרפות, הוחמרו הדרישות מולם וכתוצאה מכך נסגרו הרבה משרפות באירופה - אם בגלל לחץ של תושבים ואם בגלל שהתייקרות הטיפול הפכה את כל הסיפור ללא כדאי. גופים כמו גרינפיס מתנגדים לשריפה - ראו פרטים באתר גרינפיסc
==?המזהם משלם==
פעמים רבות הטיפול בפסולת נתקע במחסום שנקרא "לא כדאי מבחינה כלכלית". במקום להסתכל רק על איך להוזיל את הטיפול בפסולת ניתן לחשוב פעם נוספת מהו זיהום. זיהום הוא בעצם מקרה פרטי של בעיה כוללת יותר מתחום הכלכלה שנקראת "החצנת עלויות". בהחצנת עלויות המוכר והקונה סוגרים עסקה בשוק החופשי במחיר שמוסכם על שניהם. אבל אויה! צד שלישי - שאיננו שותף לעסקה ולא נהנה ממנה נושא בעלותה. במכוניות לדוגמא, יש החצנת עלויות על משלמי המיסים וכל מי שרוצה להגיע ממקום למקום. עלותם של זיהום אוויר ומים, פקקים, הטיפול בנפגעי תאונות-דרכים ועוד. כל אלה משולמים על ידיכם גם אם אין לכם מכונית. רכבת לעומת זאת, מונעת את החצנת העלויות האלה. זו הסיבה מדוע רכבת יכולה להיות כדאית למשק אבל לא כדאית ליזם הפרטי שמפעיל אותהc
בזיהום ואשפה הסיפור דומה מאוד. נדיר ביותר שהמזהם באמת משלם. לעתים קרובות מדיי מוטלת האחריות לטיפול בנזק על המדינה ומשלמי המיסים במקום על המפעלים שייצרו את הזיהום והמוצרים ועל האנשים שנהנו ממוצרים אלה. לכן ניתן לפעול בתחום האשפה לא רק בדרכים שהזכרנו אלא גם בשני אפיקי פעולה נוספים וחשובים
הפנמת הנזק לקונה ולמוכר של המוצר. היצרנים בתורם יעבירו את העלות לספקים שלהם ולכן c.1
גם להם יהיה אינטרס למנוע יצירת זיהום ובזבוז משאבים. זה מאמץ בתחום השלטוני- חוקי
ובתחום המוסרי-תרבותי שצריך לייצר לחץ כלכלי - פנימי על יצרנים לייצר בצורה
ירוקה ועל צרכנים לרכוש במתינות ובצורה נבונה וירוקה
הטלת האחריות, התשלום והיכולת לטיפול במוצר על היצרן. היצרן יודע הכי טוב מה יש במוצרc.2
שהוא ייצר - זהו מידע חשוב למי שרוצה לבצע שימוש חוזר במוצר או למחזר אותו. אם יצרן של
מוצרי חשמל מורכבים, לדוגמא, רק "משכיר" לי את המוצר, כלומר שהאחריות על המוצר נשארת
עליו, אז ברור שיהיה לו אינטרס פנימי חזק לייצר מוצר שקל למחזר אותו או לעשות שימוש
חוזר מחלקיו. הוא ישתדל שהמוצר יאריך ימים (בדיוק להפך מהמצב היום) ובכל מקרה יהיה
לו ידע טוב איך המוצר בנוי, ממה, מי יכול וצריך לטפל בתתי המרכיבים שלו (ספקי המפעל
שגם עליהם תחול חובה דומה). אין חובה שהמוצר יחזור למפעל לצורך כך - שכן הוא יכול
להקים סדנא מקומית - אזורית לשם כך או להאציל סמכויות בתחום זה למפעל אחר שירכז
פעילות זו עבור כמה מפעלים יתרון נוסף לגישה זו שהיא מקטינה את החצנת העלויות של
שינוע המוצרים על פני כל הגלובוס (אפקט החממה), על ידי זה שהיא נותנת יתרון לתעשייה
מקומית וקטנה - ובכך מעודדות גם את ביזור הכלכלה ומקטינה את הריכוזיות
הכלכלית של התעשייה c
אני מקווה שהפנמתם את המסר שמיחזור זה לא כל הסיפור. ואולי הלקח החשוב יותר מכל סיפור הזבל הזה הוא שבמקום לעשות שימוש חוזר במעגלי החשיבה שלנו או למחזר כל הזמן מידע שפעם שמענו, עדיף לחשוב על בעיות לעומק, להשאר פתוחים לרעיונות חדשים, ולהטיל ספק בהנחות שלנו
[[קטגוריה:סביבה]]
[[קטגוריה:מאמרים חצי אפויים]]