שינויים

למות במהלך המאה ה-21 עקב נזקי העישון, בעיקר במדינות לא מערביות.]]

למות במהלך המאה ה-21 עקב נזקי העישון, בעיקר במדינות לא מערביות.]]

מאז שנות ה-50 נוקטות חברות הטבק באסטרטגיה של [[נטיעת ספק]] - אין צורך לשכנע את הקהל שהן צודקות, די בכך שהציבור מתרשם שיש עדיין ויכוח בין שני צדדים - כך שיש ספק מי צודק. דבר זה מעודד מעשנים להמשיך לעשן ומעודד את הציבור לא לנקוט עמדה שתצדד בהגבלות על [[שיווק והפצת מוצרי הטבק]] או בצעדים ל[[מניעת עישון|מניעת עישון בקרב בני נוער]]. יש אנשים שמתקשים להאמין כי נציגי חברות הטבק יכולים לשקר במצח נחושה, וכי אנשים קרובים להם יכולים לחזור על הפצה של מסרים מטעים לגבי עישון. כלי נוסף של חברות הוא תשלום וקשרים מאחורי הקלעים ל"ארגוני קש" וקבוצות כדי שאלו יציגו טיעונים נוחים לחברות הטבק, מטעם דוברים ניטרליים ואמינים כביכול. אמצעים נוספים שמסייעים בהכחשה הם [[לובי פוליטי]], [[קשרי הון-שלטון]] ו[[קשרי הון עיתון]].  

מאז שנות ה-50 נוקטות חברות הטבק באסטרטגיה של [[נטיעת ספק]] - אין צורך לשכנע את הקהל שהן צודקות, די בכך שהציבור מתרשם שיש עדיין ויכוח בין שני צדדים - כך שיש ספק מי צודק. דבר זה מעודד מעשנים להמשיך לעשן ומעודד את הציבור לא לנקוט עמדה שתצדד בהגבלות על [[שיווק והפצת מוצרי הטבק]] או בצעדים ל[[מניעת עישון|מניעת עישון בקרב בני נוער]]. יש אנשים שמתקשים להאמין כי נציגי חברות הטבק יכולים לשקר במצח נחושה, וכי אנשים קרובים להם יכולים לחזור על הפצה של מסרים מטעים לגבי עישון. כלי נוסף של חברות הוא תשלום וקשרים מאחורי הקלעים ל"ארגוני קש" וקבוצות כדי שאלו יציגו טיעונים נוחים לחברות הטבק, מטעם דוברים ניטרליים ואמינים כביכול. אמצעים נוספים שמסייעים בהכחשה הם [[לובי פוליטי]], [[קשרי הון-שלטון]] ו[[קשרי הון-עיתון]].  

הכחשת נזקי העישון וסוגיות נוספות הנוגעות ל[[עישון|עישון טבק]] היא אסטרטגיה מוצלחת מאוד מצד חברות הטבק. חשדות וטענות נגד נזקי הטבק לבריאות הופיעו כבר בשנות 1860 בארצות הברית. מחקרים מדעיים שונים על נזקי הטבק הופיעו מתחילת המאה ה-20 ועד לשנות ה-1940. ראיות מדעיות נרחבות ומוצקות נגד טבק הופיעו בתחילת שנות 1950. עם זאת רק בשנת 1964 הכירו הרשויות בארצות הברית, בישראל ובמדינות מערביות נוספות ב[[השפעות בריאותיות של עישון טבק|נזקי הבריאות של העישון]]. חלפו עוד עשרות שנים עד שהכרה רשמית זו הובילה ל[[חקיקה נגד עישון|חקיקה נגד חברות הטבק]] ולהכרה ציבורית נרחבת בנזקי הטבק. למרות שמידע על [[התמכרות לעישון טבק]] קיים אצל חברות הטבק לפחות משנות ה-60 ולמרות מניפולציות מכוונות מצד החברות להגדיל את המכירות על ידי הגדלת כמות הניקוטין שהמעשן קולט ([[מניפולציה בניקוטין]]), ההכרה בהתמכרות לסיגריות התעכבה במשך כ-40 שנה. למרות שמבחינה רשמית יש איסור מכירת סיגריות לקטינים במדינות מערביות, כמעט כל המעשנים מתחילים לעשן לפני גיל 18 וחלק משמעותי מנסה את השאיפה הראשונה לפני גיל 13. גם בנושא זה האכיפה והמניעה מפגרים מאחור לעומת שיטות הפעולה של החברות. הציבור באופן כללי תופס את העישון כבעיה צרכנית של המעשן הבודד הבוגר ("המעשנים טיפשים") ולא כסוגיה חברתית מוסרית ופוליטית שבה חברות טבק משווקות באופן נצלני מוצר ממכר וקטלני לקטינים תוך ניצול מכוון של חולשות אנושיות.  

הכחשת נזקי העישון וסוגיות נוספות הנוגעות ל[[עישון|עישון טבק]] היא אסטרטגיה מוצלחת מאוד מצד חברות הטבק. חשדות וטענות נגד נזקי הטבק לבריאות הופיעו כבר בשנות 1860 בארצות הברית. מחקרים מדעיים שונים על נזקי הטבק הופיעו מתחילת המאה ה-20 ועד לשנות ה-1940. ראיות מדעיות נרחבות ומוצקות נגד טבק הופיעו בתחילת שנות 1950. עם זאת רק בשנת 1964 הכירו הרשויות בארצות הברית, בישראל ובמדינות מערביות נוספות ב[[השפעות בריאותיות של עישון טבק|נזקי הבריאות של העישון]]. חלפו עוד עשרות שנים עד שהכרה רשמית זו הובילה ל[[חקיקה נגד עישון|חקיקה נגד חברות הטבק]] ולהכרה ציבורית נרחבת בנזקי הטבק. למרות שמידע על [[התמכרות לעישון טבק]] קיים אצל חברות הטבק לפחות משנות ה-60 ולמרות מניפולציות מכוונות מצד החברות להגדיל את המכירות על ידי הגדלת כמות הניקוטין שהמעשן קולט ([[מניפולציה בניקוטין]]), ההכרה בהתמכרות לסיגריות התעכבה במשך כ-40 שנה. למרות שמבחינה רשמית יש איסור מכירת סיגריות לקטינים במדינות מערביות, כמעט כל המעשנים מתחילים לעשן לפני גיל 18 וחלק משמעותי מנסה את השאיפה הראשונה לפני גיל 13. גם בנושא זה האכיפה והמניעה מפגרים מאחור לעומת שיטות הפעולה של החברות. הציבור באופן כללי תופס את העישון כבעיה צרכנית של המעשן הבודד הבוגר ("המעשנים טיפשים") ולא כסוגיה חברתית מוסרית ופוליטית שבה חברות טבק משווקות באופן נצלני מוצר ממכר וקטלני לקטינים תוך ניצול מכוון של חולשות אנושיות.