מבוא לכלכלה אקולוגית: פרק 3
זהו פרק מתוך מבוא לכלכלה אקולוגית (ספר)
בעיות ועקרונות של כלכלה אקולוגית
כפי שתיארנו בפרק הקודם, כלכלה אקולוגית היא תוצר של תהליך התפתחות היסטורי. היא אינה מערכת קבועה של תשובות. היא מערכת דינמית של שאלות המשתנה ללא הפסקה. היא גם קוראת לראייה שונה מן היסוד ובין-תחומית של המפעל המדעי, אשר שמה דגש על דו-שיח ופתרון בעיות בדרך של שיתוף. היא מנסה להתעלות מעל הנגע של הגדרת תחומי שליטה אינטלקטואליים והגנה עליהם אשר המבנה הדיסציפלינרי הנוכחי של המדע נגוע בו. ראייה רב-תחומית זו הייתה בעבר הכלל ולא היוצא מן הכלל, אך עם השנים, היא הוחלפה בראייה דיסציפלינרית נוקשה יותר.
איור 3.1 מדגים את השוני שבין ראייה רב-תחומית זו, לבין הראייה הדיסציפלינרית הסטנדרטית. בחלקו העליון של האיור מיוצגת הראייה הדיסציפלינרית הסטנדרטית כשיטה המובילה להגדרה של טריטוריות ידע בשדה האינטלקטואלי ולהגנה על טריטוריות אלה. גבולות חדים בין תחומי ידע, שפות שונות ותרבויות שונות בתוך כל תחום ידע, וחוסר בראייה כוללת, גורמים לכך שהתמודדות עם בעיות החוצות גבולות של תחומי ידע, או בעיות שאינן נמצאות בתחום ידע קיים, תהיה קשה מאוד אם לא בלתי אפשרית. ישנם גם חללים ריקים בשדה שאינם מכוסים על ידי אף תחום ידע. אדם הרואה כך את הדרך שבה מאורגן המפעל המדעי עלול לחשוב שמטרתה העיקרית של הכלכלה האקולוגית היא למלא את החלל הריק שבין כלכלה לאקולוגיה, תוך שמירה על הגבולות הברורים שבין מה ששייך לתחום הכלכלה, מה ששייך לתחום האקולוגיה, ומה ששייך לתחום הכלכלה האקולוגית. אבל זוהי אינה צורת הראייה האמיתית של הכלכלה האקולוגית.
החלק האמצעי של האיור מדגים את הגישה האינטר-דיספלינרית לבעיה. בראיה זו, הדיסציפלינות מתרחבות וחופפות זו את זו כדי למלא את החללים הריקים בנוף הידע, אבל הן שומרות על טריטוריית הליבה שלהן. קיים דיאלוג ואינטראקציה באיזורי החפיפה בין הטריטוריות, אבל התמונה מתחילה להראות מבולגנת ולא עקבית. השקפה זו היא תנועה לכיוון של חזון טראנס-דיסציפלינרי של כלכלה אקולוגית, אבל הוא לא בדיוק שם.
החלק התחתון של איור 3.1 מדגים את ההשקפה של כלכלה אקולוגית, שבה הגבולות בין הדיספלינות נמחקו לגמרי, והבעיות והשאלות נראות כחלק משלם אחד בנוף האינטלקטואלי שגם גדל ומשתנה. ראיה זו מתקיימת לצד ומקיימת קשרי גומלין עם מבנה דיספלינרי רגיל, שהוא דבר הכרחי ומועיל כדי להתמודד עם בעיות רבות. הראיה הטרנס-דיספלינרית מספקת תאימות מחברת שקושרת ידע דיספלינרי יחדיו ומתמודדת עם בעיות שחשיבותן הולכת וגדלה מצד אחד ושלא ניתן להתמודד איתן במסגרת המבנה הדיסציפלינרי מצד שני. במובן הזה כלכלה אקולוגית איננה מהווה חלופה לאיזושהי דיסציפלינה קיימת. תחת זאת, זוהי דרך חדשה להסתכל בבעיות שיכולה להוסיף ערך לגישות קיימות ולהתמודד עם כמה בעיות של הגישה הדיספלינרית. זו אינה שאלוה של "כלכלה קונבנציונלית" מול "כלכלה אקולוגית; תחת זאת זוהי כלכלה קונבנציונלית כתשומה אחת (בין רבות אחרות) לסינתזה טרנאס-דיספלינרית רחבה יותר.
אנו מאמינים כי גישה טראנס-דיספלינרית זו להסתכלות על העולם היא חיונית אם ברצוננו שכלכלה אקולוגית תשיג שלוש מטרות התלויות זו בזו שבהן נדון למטה: גודל מקיים, חלוקה הוגנת והקצאה יעילה. דבר זה מצריך את השילוב של שלושה יסודות (1) חזון מעשי ומשותף של הן הדרך שבה העולם עובד ושל החברה המקיימת אותה אנו רוצים להשיג. (2) שיטות לניתוח ולמידול שהן רלוונטי לשאלות ולבעיות החדשות שחזון זה מכיל בתוכו ו(3) מוסדות וכלים חדשים שיכולים להשתמש בצורה יעלה באנליזה לצורך יישום הולם של החזון.
איננו יכולים להגזים בחשיבות השילוב בין שלושת המרכיבים האלה. לעיתים קרובות כאשר דנים ביישומים מעשיים אנו מתמקדים רק באלמנט היישומי, כשאנו שוכחים כי ראיה נכונה של העולם ושל מטרותינו היא לרוב האמצעי המעשי ביותר להשגת החזון, וללא השיטות הנכונות של אנליזה, אפילו החזון הטוב ביותר עלול להפוך לעיוור. לא ניתן להגזים גם בחשיבות התקשורת והחינוך בהקשר של שלושת האלמנטים האלה.
נקודות הקונצנזוס העיקריות בכלכלה אקולוגית הן:
- הראיה בכדור הארץ כמערכת תרמודינמית סגורה (אנרגיה נכנסת ויוצאת וחומר לא) ומערכת שלא יכולה לגדול מבחינה חומרית, יחד עם הכלכלה האנושית כתת מערכת של המערכת האקולוגית העולמית, מדבר זה נובע כי יש גבולות לזרם הביו-פיסי של משאבים מתוך הביוספרה, דרך המערכת הכלכלית וחזרה למערכת האקולוגית כפסולת.
- החזון העתידי של פלנטה בת קיימא שיש בה איכות חיים גבוהה עבור כל התושבים שלה (הן לבני האדם והן למינים אחרים) בגבולות המגבלות החומריות שנכפות על ידי סעיף 1.
- ההכרה כי באנליזה של מערכות מורכבות כמו כדור הארץ בכל הרמות של מרחב ושל זמן, אי הוודאות הבסיסית היא גדולה ובלתי ניתנת להקטנה וכי כמה תהלים הם בלתי הפיכים, דבר שדורש עמדה זהירה בצורה יסודית.
- המוסדות והניהול צריכים להקדים תרופה למכה במקום להיות תגובתיים וצריכים להוביל לקווי מדיניות פשוטים, אדפטיביים ושקל ליישם אותם בהתבסס על הבנה מתוחכמת של המערכות היסודיות שמכירה בצורה מלאה באי-הוודאויות. דבר זה מהווה את הבסיס ליישום מדיניות שהיא כשלעצמה מקיימת.
קישורים חיצוניים
- הפרק המלא באנגלית