לטוב ולרע, הפריחה בשוק האתנול מעצב מחדש את כלכלת מרכז ארה"ב (כתבה)

כתבה בדה-מרקר פורסמה ב-2.07.06. באתר הארץ.

עיקרי הכתבה

ישנו גידול חד בייצור האתנול במרכז ארצות הברית, האתנול הוא דלק 'נקי' המשמש רכבי בנזין (דומה לביו דיזל). מוקמים מפעלים חדשים המייצרים אתנול מתירס. כ- 40 מפעלים אמור לקום בשנה הקרובה. הכתב מתאר את המעבר להפקת אתנול כדומה לבהלה לזהב, המעוררת על ידי הרווחים הגדולים הצפויים בשוק האתנול. חברת ADM השולטת ב-24% משוק האתנול בארצות הברית הכפילה את רווחיה ואת מחיר המניות שלה בשנה האחרונה.

בארצות הברית מייצרים אתנול מתירס, שהוא גידול יקר יחסית ומשמש בעיקר להאכלת בהמות לתעשיית המזון. התירס לייצור אתנול מסובסד כיום על ידי ממשלת ארצות הברית. בברזיל, יצרנית האתנול הגדולה בעולם, מייצרים את האתנול מסוכר הזול ב-30% מתירס. העובדה כי ניתן להרוויח כיום מייצור תירס לאתנול יותר מייצור תירס לתעשיית המזון מאיים על יציבות מחירי הבשר ואף לגרום בעתיד להתפשטות חקלאות התירס לאיזורים שעדיין לא שימשו לחקלאות.

הגידול בייצור האתנול כרוך בפעילות פוליטת נמרצת של השנים האחרונות. מנכ"ל חברת ADM היה תורם גדול במערכת הפוליטית ודבר שתרם לסבסוד הממשלתי לייצור אתנול מתירס. ישנם אנליסטים המפקפקים בעתיד האופטימי לאתנול. הם מונים את הסיבות הללו: תלות בסבסוד ממשלתי, השימוש בנפט להפקת אתנול ומאבק בין תעשיית המזון לתעשיית האתנול.

הערות על הכתבה

ככלל, הכתבה היא מתחום השיח הכלכלי המקובל, אך יש בה פתח קטן לכיוון ראיה אקולוגית רחבה יותר. המושגים המנחים את הכותב הם הרווח של חברות האתנול ולא ההשפעות הסביבתיות (למרות שמוזכרות במשפט אחד). מכיוון המבט של הכתב הסיבה היחידה למעבר לאתנול הם שיעורי הרווח הגבוה שהוא מבטיח. אמירה זו היא למעשה ביטוי של ההשקפה הקפיטליסטית הרואה את תכלית הפעילות הכלכלית ברווח, ובייחוד ברווח היותר גדול משיעור ה'רווח הנורמלי'. (עוד במרווחי מלחמה לדיבידנדים של שלום ובהדינמיקה של הקפיטליזם (ספר).

הפתח לראיה רחבה יותר מצוי במשפט: "הצמיחה בייצור, ללא בקרה, עשויה לפגוע בתעשיית הבקר של ארצות הברית ולפגוע באמינותה כיצואנית תירס ומוצריו. "אלא אם כן התפוקה תעלה עלייה עצומה, תהיה לנו בעייה בייצור המזון", אמר סטיילי... מגזר הבשר ייאלץ להעלות מחירים או להקטין את העדרים". ובאסי הוסיף: "בנקודה הזו, הצרכן האמריקאי יתחיל להרגיש עלייה במחירי המזון". כאן מבוטא באופן סמוי הרעיון כי רמת החיים הנוכחית של מדינות המערב, לא אפשרית בקנה מדיה גדול. טביעת הרגל האקולוגית של כל צרכן בארצות הברית, אם תוכפל אפילו במחצית האוכלוסייה העולמית תהיה גדולה יותר מכדור הארץ כולו. רעיון זה עולה מניתוחי המודלים של ג'י פורסטר המצביעים על כך שלא ניתן לקיים את הרמת החיים המערבית בכלל העולם (מופיע במאמר התנהגות לא-אינטואיטיבית של מערכות).