כבילת עובדים זרים למעביד

מתוך אקו-ויקי, מקום מפגש בנושאי אקולוגיה, חברה וכלכלה.
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

כבילת עובדים זרים למעביד הוא הסדר הנהוג במדינת ישראל שבו מוטבע שמו של המעסיק בדרכון של העובד, והוא אינו יכול לשמור על מעמדו החוקי מבלי לעבוד אצל אותו המעביד, וכן אינו רשאי לעבוד בעבודה נוספת. אם יחדל לעבוד אצל אותו המעביד, או שיימצא כי עבד בעבודה נוספת, יישלל מעמדו החוקי, והעובד יידרש לצאת את הארץ.

אם לא יעשה כן, ייעצר ויגורש על ידי יחידת אכיפה לזרים ומשטרת ההגירה. לפיכך הסדר זה כובל את העובד למעביד שהזמין אותו.

ההצדקה לכבילת עובד למעביד היא לכאורה כדי להקטין את התופעה של מהגרי עבודה שבאים לישראל. אלא שבפועל דבר זה עובד להיפך ומספק תמריץ גדול יותר להעסקת עובדים זרים.

השפעות מדיניות זאת כוללות בין היתר: תגמול לא הוגן למעסיקים ובכך מעודדת מעסיקים להביא עובדים זרים ולנצל אותם. בנוסף הדבר מעודדת את העובדים הזרים להפוך לבלתי חוקיים. מלבד זה מדיניות זו פוגעת בציבור הרחב על ידי הגברת נורמות של ניצול עובדים, שחיתות ופשיעה.

בשנת 2006 ביטל בג"ץ את הסדר הכבילה, אולם למרות זאת, עד היום (2009) מתעלמת המדינה מפסיקת בג"ץ, שקבע שבמעשה זה המדינה מבזה את בית המשפט.

תקדים היסטורי

המדיניות הנהוגה כיום בישראל להצמיד עובדים זרים למעביד יחיד גורמת לבעיות רבות. מדיניות דומה היתה נהוגה בארצות הברית החל מהתקופה בה היתה קולוניה בריטית ועד לשנות ה-60, וגם שם נגרמו בעיות דומות.

ב-1964 בוטל החוק שהיה קיים בארצות הברית אשר הצמיד את העובד הזר למעביד שהביא אותו, וחומרתן של הרבה מהבעיות שהוזכרו פחתה.[1]

רקע כלכלי כלכלת הגירה

שוק העבודה ללא עובדים זרים

F-wage1.gif

התרשים מתאר גרף עם שני צירים: ציר העבודה - כמות העובדים במשק, וציר השכר - כמה שקלים כל עובד יקבל לשעת עבודה או לחודש עבודה.

העקומה הכחולה המסומנת ב-Supply) S- היצע) היא עקומת היצע העבודה של העובדים. ככל שהשכר המוצא במשק גבוה יותר, יסכימו יותר אנשים לעבוד והם גם יסכימו לעבוד יותר שעות- לכן עקומה זו עולה משמאל לימין. העקומה השניה היא העקומה הירוקה - עקומת הביקוש לעבודה מצד המעסיקים שמסומנת ב-Demand) D היצע). ככל שהשכר שהם צריכים לשלם גבוה יותר הם מוכנים לקלוט פחות עובדים, לכן עקומה זו יורדת משמאל לימין.

F-wage2.gif

המקום בו נחתכות עקומות ההיצע והביקוש היא נקודת שיווי המשקל. נקודה זו קובעת כמה עובדים יעבדו - הדבר מסומן בתרשים ב-lo, לציון - Labor עבודה, מצד שני הנקודה מתארת מה יהיה השכר שישולם לעובדים, דבר זה מסומן ב-Wo, לציון - Wage שכר.

ההסבר הזה הוא כמובן כללי ביותר. לעובדים שונים יהיו עקומות היצע שונות, על פי גיל, השכלה, מקצוע וכו'. וגם למעסיקים שונים יהיו עקומות ביקוש שונות על פי סוג העבודה, הרווח שלהם ועוד. למרות זאת, לסקטור עבודה מסויים, ולמספר גדול של אנשים ההסבר הזה מתקרב למציאות.

עקומות הביקוש או ההיצע יכולות להשתנות בגלל סיבות רבות- כלומר תהיה תזוזה של כל העקומה כלפי מעלה או מטה, ונקודת שיווי המשקל תשתנה. לדוגמא בזמן מיתון העקומה הירוקה של הביקוש לעובדים תזוז שמאלה ולמטה ובנקודת שיווי המשקל החדשה יועסקו פחות עובדים (האבטלה תגדל) וגם השכר ירד.

המשך המאמר יתמקד בעובדים ישראלים שכירים שמרוויחים שכר קרוב לשכר המינימום - במקצועות כמו מלונאות, סיעוד, בנייה, חקלאות או ניקיון. בלשון הכלכלנים עובדים אלו נקראים עובדים עם "כישורים נמוכים" או עובדים "לא מיומנים"- היות ובהשוואה לרופאים או אנשי מחשבים יש צורך בפחות כישורים או השכלה.

סיבות להכנסת מהגרי עבודה לשוק העבודה

תהליך הגלובליזציה מכתיב תכתיבים שונים למשק הישראלי. מעסיקים שמייצרים כאן נאלצים להתחרות בייבוא מצד אחד, ומצד שני ביצרנים אחרים מרחבי העולם שמתחרים איתם על ייצוא לאירופה או לארצות הברית. יש כמה ברירות - לפתח מוצרים חדשניים, לסגור את העסק (כי הוא לא מרוויח), להעביר חלק מהמפעלים למדינה זרה, או להביא מהגרי עבודה.

יש גם סיבות נוספות. אם מעסיק אחד - לדוגמא חברת בנייה - מתחילה להעסיק עובדים זרים, אזי היא יכולה למכור דירות זולות יותר, לכן גם חברות בניה אחרות צריכות להעסיק עובדים זרים כדי להתחרות איתה. לכן אפשר לראות שעובדים זרים נכנסים למשק על פי ענפים שונים - בחלק מהענפים יש אחוז ניכר של עובדים זרים (בנייה) ובחלק אין כלל (תוכנה).

קל להעסיק עובדים זרים במקצועות שאינם דורשים השכלה גבוהה או הכשרה מסובכת שדורשת תקשורת מורכבת עם המעביד או הלקוח הישראלי. כמו כן ישנו הנושא הפוליטי. יבוא של מתכנים מהודו, או כלכלנים מרומניה לא יתקבל בברכה על ידי השכבות העשירות של שכירים בישראל - ולאלו יש יותר כוח פוליטי מאשר לשכירים שמקבלים שכר מינימום.

לא כל העובדים הישראלים יושפעו באותה מידה מכניסת עובדים זרים למשק. חלק מהעובדים במשרות של צווארון לבן - עובדים משכילים עם משכורות גבוהות יכולים לקבל משכרות גבוהה יותר כתוצאה מכניסת עובדים זרים עם "כישורים נמוכים". עובדים זרים יבצעו את אותה עבודה בשכר נמוך יותר, העסקים ירווחו יותר ולכן התשלום לעובדים משכילים וההוצאה על מכונות תעלה (היות ולעסק משתלם כעת יותר לקלוט עוד עובדים מיומנים או עוד מכונות כדי להגדיל את רווחיו עוד יותר - וכעת יש לו מאיפה לממן את התשלום הזה - מהסכומים שהוא חסך במשכורות לעובדים לא מיומנים). עם זאת, הבעיות שיתוארו בהמשך, יפגעו בכלל החברה בישראל ולא רק בעובדים ללא השכלה.

כניסת מהגרי עבודה לשוק העבודה

תרשים 3 - כניסת מהגרי עבודה מסין למשק הישראלי. S-סין הוא היצע העובדים הסינים, S0 הוא ההיצע המקורי של עובדים ישראלים לא מיומנים לפני הייב ו-S1 הוא היצע העבודה החדש לאחר כניסה של כמות מסויימת של עובדים זרים למשק

נתמקד בשוק העובדים הלא מיומנים, ונראה כיצד כניסה של עובדים זרים - לדוגמא מסין, תשפיע על עובדים אלו.

הקו הכחול שמסומן S-סין, היא עקומת היצע העבודה של הפועלים הסינים, בשכר גבוה מעט יותר מאשר השכר בסין. יש מאות מיליוני סינים שמוכנים לעבוד כאן בשכר נמוך (W-סין) - ולכן הקו S-סין הוא אופקי.

המדינה מתירה לייבא כמות מסויימת של עובדים סיניים (l-סין). כל עובד מוצמד למעסיק אחד, ולכן המעביד יכול לקבוע את שכרו להיות W-סין. העובד הזר אינו יכול לבחור מעסיק אחר בצורה חוקית ולכן לא יכול לקבל שכר גבוה מזה.

סך כל היצע העבודה של עובדים בלתי מיומנים במשק הישראלי (זרים וישראלים) מסומן ב- 1S -הקו הסגול. הביקוש לעבודה מצד המעסיקים שמסומן בקו הירוק אינו משתנה. נקודת החיתוך בין הקו הסגול לקו הירוק מייצגת שיווי משקל חדש בשוק העבודה- ומסומנת בנקודה האדומה.

תרשים 4 - השפעת כניסת עובדים זרים על השכר ועל כמות המועסקים

ניתן לראות שבנקודה זו נקבע שכר חדש - W1 שהוא נמוך יותר מהשכר הקודם W0. כמו כן כמות העובדים הכוללת -l1, קטנה יותר מהחיבור של כמות העובדים הסינים lסין, עם כמות העובדים הישראלים ההתחלתית l0. פירוש הדבר שחלק מהעובדים הישראלים פוטרו והם מובטלים שלא נקלטו חזרה בשוק עבודה זה.

לכן כניסת עובדים זרים, גורמת להורדת השכר של העובדים הישראלים הלא מיומנים ולהקטנת מספר המועסקים הישראלים.

השפעות הסדר הכבילה

בישראל אין סתם הגירה של עובדים זרים, כמו במקרה שתואר קודם, אלה הגירה המלווה לכבילה למעביד בודד.

המצב שנוצר פוגע בסופו של דבר בכלל האוכלוסייה- חוקי מוסר העבודה מתדרדרים, האבטלה גואה, הפשע מתחזק, רשתות הברחת נשק וסמים מתארגנות, המשטרה עסוקה בגרוש ובטיפול בעובדים ששכרם נגזל במקום לטפל בעבריינים הגדולים, הפער החברתי והכלכלי גדלים. מאות אלפי אנשים מתהלכים בתוכנו- מנותקים מבחינה תרבותית, חסרי זכויות, כבודם רמוס, מבודדים ומבוהלים. עד כדי כך שבזמן הפיגוע בדרום תל אביב עובדים זרים פחדו לקבל סיוע מכוחות ההצלה.

הוזלת השימוש בעובדים זרים יחסית למחיר השוק

העובדים הישראלים מקבלים שכר W1 והעובדים הזרים שכר נמוך יותר W-סין. ההפרש הזה בשכר מהווה תמריץ כלכלי עבור העובד הזר לעזוב את המעביד החוקי שלו, לעבור לעבודה אחרת (באופן בלתי חוקי) ולהרוויח יותר מ-W-סין. כמו כן, הוא מהווה תמריץ עבור מעסיקים ישראלים שאין להם רשיון ליבוא עובדים, להעסיק עובדים זרים בשכר נמוך מ-W1. אילו יכלו העובדים הזרים לבחור מעסיק, הם היו יכולים לעבור למעסיק אחר ולקבל שכר של W1. הם אינם יכולים לעשות זאת באופן חוקי, היות ועל פי החוק הישראלי הנוכחי הם קשורים למעסיק שייבא אותם.

תרשים 5- הריבוע האדום מציין את התמריץ הכלכלי שנוצר להמשך כבילת המהגרים למעסיק

התמריץ הכלכלי של המעסיקים לתמוך בשיטה של הצמדת עובד למעביד, נמצאת בריבוע האדום בתרשים - סך ההפרש בשכר בין W1 לבין W-סין, כפול כמות העובדים הזרים - זהו סכום נכבד בן כמה מיליארדי שקלים שהמעסיקים מרווחים. הרווח הזה נוצר לא מעצם הבאת העובדים הזרים (הרווח הזה הוא ההפרש בין השכר המקורי W1 לבין השכר החדש W0, כפול כמות העובדים שיש למעסיק) אלא מעצם השיטה של הצמדת עובד למעביד.

תודות לסכומים האלה, נוצר אינטרס חזק של המעבידים לשמור על מבנה החוק הקיים. יש עדות מפי שר העבודה והרווחה עצמו (איפה?) לגבי הסכומים האדירים שמתגלגלים בעסק יבוא העובדים הזרים, ולגבי שוחד שמשולם כדי להביא עובדים נוספים. הסיבה לתשלומי שוחד מובאת בהמשך.

הגדלת הביקוש לעובדים זרים

אם העובדים הזרים בורחים מהמעביד החוקי שלהם, אזי חסרים לו עובדים זרים והוא פונה לייבא עוד עובדים זרים, או מבקש עובדים זרים לא חוקיים אחרים.

המעסיק המקורי ה"חוקי" משלם מחיר נמוך ממחיר השוק המקומי לעובדים זרים. לכן עובד זר ימצא בקלות עבודה לא חוקית שדורשת כישורים דומים אצל מעסיק אחר, אבל משתלמת הרבה יותר. כיוון שהבריחה גורמת לעובדים להיות בלתי חוקיים, וכיוון שהמשטרה אינה מתמקדת בטיפול במעבידים אלא רק בעובדים זרים לא חוקיים, קורה לפעמים שהמעביד החדש לא משלם להם כלל, כולא אותם, או שוכר בריונים שיכו ויפחידו אותם אם יעזו להתלונן או לדרוש את שכרם. למעשה, מעט מבטיח את קיום תשלום השכר מלבד רצונו הטוב של המעסיק - והרצון הטוב הזה לא תמיד קיים.

הפלייה בין מעסיקים

ההיתר להביא עובדים זרים ניתן רק לחלק מהעסקים בענף מסויים, דבר שמהווה הפליה בין מתחרים שונים באותו ענף. לטענת יוסי דהאן מי שמקבל היתר הן החברות הגדולות יותר. [2]

עידוד המעסיקים לעבור על החוק

כדי לשמור שהעובדים לא יברחו, למעבידים לא חוקיים שיכולים להציע שכר משתלם יותר, המעבידים נוקטים באיומים, אלימות או צעדים לא חוקיים. גם המצב המוזר של עובד שדומה לקניין מעודד התייחסות של ניצול. צעד מקובל למניעת בריחה של העובד הזר הוא החרמת הדרכון שלו על ידי המעביד, צעד אחר הוא הקמת "קרן ביטוח" שבה העובד הזר שם את כספו כדי להבטיח שלא יברח.

קיימות דרכי ניצול אחרות, מנתוני המשרד לעבודה בשנים 1997-1998 67% מהעובדים הזרים קיבלו פחות משכר מינימום. חלק מהמעבידים מנצלים את העובדים הזרים בצורות אחרות כמו "השכרה" של מגורים שאורגנו על ידי המעסיק.

כמות גדולה של עובדים לא חוקיים פירושה גם שהמשטרה אינה מטפלת בתביעות שלהם כנגד מעבידים, אלא עוצרת אותם מיידית - תהליך שמביא לעיתים קרובות לגירושם מהארץ ללא שקיבלו כל שכר עבור עמלם. ממצב זה יכולים גם המעסיקים שמעבידים עובדים זרים חוקיים להנות מהמצב, ולגרש מהארץ עובדים שמעיזים להתלונן על תנאי השכר או העבודה.

עידוד של שחיתות ושחד

עקב הכבילה למעסיקים, יש למעסיקים ולחברות המייבאות עובדים זרים אינטרס לשחד פקידים, שוטרים, פוליטיקאים, עיתונאים וכל מי שיכול להשפיע על המצב. על פי עדויות של שרים ופעילים זהו גם המצב בפועל.


זו שחיתות שמגלגלת מיליארדים
-- מאיר שטרית, מפי בן דרור ימיני, הטיפול בפליטים, בין דמגוגיה לשחיתות מעריב, 28.7.09

פגיעה בישראלים עניים

ככל שמצב העובדים הזרים גרוע יותר, כך גרוע יותר מצבן של השכבות החלשות שמתחרות בעובדים הזרים על פרנסה. ככל שהשכר שמשולם לעובדים הזרים נמוך יותר, וככל שהאכיפה של חוקי עבודה ותנאי העבודה של עובדים זרים היא גרועה יותר, כך הדבר מהווה תמריץ גדול יותר למעסיקים להעסיק עובד זר ולא ישראלי.

עידוד פשיעה

שוחד, שחיתות, רמיה, התעללות, ניצול רמיה ובריונות הם חלק מהתופעות המתרחשות על רקע הסדר הכבילה למעביד. הדבר מעודד אנשים ישרים לעבור על החוק, וכן להשתמש במאעכרים ובשירותים של חברות וארגונים הפועלים להפיק כסף מהמצב.

אם לייבא עובדים זרים תוך מעבר על החוק, למה לא לייבא גם זונות, סמים, נשק וכו'? אם מותר לכלוא עובדים זרים או לשחד שוטרים, למה לא לפתוח בתי עסק לזנות? לא פלא שבד בבד עם היותה מעצמה בתחום ייבוא העובדים הזרים, ישראל מככבת בשנים האחרונות בתחומים אחרים של הפשע הבינלאומי - מסחר בבני אדם, זנות, סמים ועוד.

הקשר בין כבילת עובדים למעסיק לגירוש עובדים

בישראל יש מצב שנראה אבסורד של ייבוא עובדים מצד אחד, וגרוש עובדים מצד שני היבוא והגרוש משרתים את אותו אינטרס. שפע של עובדים זרים לא חוקיים דרוש כדי להרע את מצבם של העובדים החוקיים. וההצמדה של העובד למעביד, מבטיחה שיהיו שפע של עובדים זרים לא חוקיים. חלק מהמעסיקים של העובדים הזרים ושל חברות העוסקות בייבוא שלהם נהנים מרווחים יפים.

חלק מהישראלים תומכים בגרוש, ומובן גם למה - הם רוצים לנקום בעובדים הזרים שפגעו בפרנסתם. אבל גרוש העובדים הזרים הוא חלק מקו שתכליתו להוריד עוד יותר את השכר והתנאים של העובדים הזרים בארץ - ולכן להפוך את הבאתם לכדאית יותר, וכן להוריד את השכר של העובדים הישראלים המתחרים מולם. אילו היו מבטלים את הצמדת העובד הזר למעביד, שכר העובדים הזרים היה עולה ל- 1W וכדאיות הבאת עובדים נוספים היתה קטנה בהרבה. כמו כן התמריץ של עובד זר להפוך לבלתי חוקי היה קטן, כך שמחול השדים היה נפסק - לא היה צורך לגרש עובדים זרים היות ומלכתחילה היו מביאים פחות מהם.

חלופות להסדר הכבילה

העסקה על ידי חברות קבלן

באפריל 2002 מינה שר האוצר צוות בין-משרדי שיבדוק את הנושא. הצוות מנה 10 פקידים ממשרדי האוצר, העבודה המשפטים ומשירות התעסוקה. בראש הצוות סגנית הממונה על התקציבים, הגב’ יעל אנדורן-ורמוס.

המלצות הצוות היא ייבוא של מכסת עובדים זרים לכל ענף במקום כבילה אישית למעביד. העובדים הזרים יועסקו על ידי חברות כוח-אדם שידאגו גם להבאתם. מעסיקים בענף שיש לו היתר יוכלו לשלם לחברת כוח האדם תמורת עובדים זרים. בעיה אחת של הצעה זו היא הקושי לאכוף חוזים הוגנים בין חברות כוח אדם גדולות לבין עובדים עניים. גם כאשר העובדים הם ישראלים פעמים רבות יש ניצול של העובדים ואי כיבוד של החוק.

רשיון לעבודה בענף לתקופה מוגבלת

על פי אפשרות זו, עובד זר יכול לבוא בענף מסויים לתקופה מוגבלת, ללא תיווך כשהוא חופשי לעבור ממעסיק למעסיק באותו הענף. דבר זה יעלה את מחיר העסקת העובד הזר למחיר השוק, ויבטל את רוב ההשפעות שהוזכרו קודם.

בעמדה זו מצדד בנק ישראל במסמך משנת 2000. בשנת 2002 הציעו האגודה לזכויות האזרח, מוקד סיוע לעובדים זרים, "קו לעובד" והתוכנית למשפט ולחברה באוניברסיטת תל-אביב תוכנית דומה הכוללת רישום של העובדים הזרים לשם הגבלת מספרם. הצוות הבין-משרדי דן באפשרות זו והגיע למסקנה כי דבר זה יגרום לניצול של העובד הזר על ידי המעסיק בגלל שהעובד הזר נמצא במקום לא מוכר, לא מאורגן, אינו יודע את זכויותיו וכו'.

ביטוח יציאה

בשנת 2009 הציע חבר הכנסת מאיר שטרית, מי שהיה שר הפנים הצעה המבוססת על 3 עקרונות. האחד הוא ביטול חברות כוח האדם המייבאות את העובדים. השני הוא להעסיק את העובדים המקומיים במקום לייבא עובדים נוספים. העקרון השלישי הוא כי חלק משכרו של העובד הזר יופקד בקופה מיוחדת והוא יפסד כסף זה אם לא יצא מהארץ במועד הנקוב. [1]

נסיונות לבטל את הסדר הכבילה

בבג"ץ קו לעובד נגד ממשלת ישראל[3] שניתן ב-30 במרץ 2006, פסק השופט בראשותו של מיכאל חשין כי הסדר הכבילה למעביד אינו חוקי, וכי אין לקשור בין חוקיות שהיית העובד בישראל, לבין עבודתו אצל המעסיק שהזמינו. נקבע שההסדר פוגע בזכויות יסוד של העובד - בחופש הבחירה עם מי להתקשר בחוזה עבודה, בפגיעה באפשרותו לשאת ולתת על תנאי עבודתו, משכורתו, וזכויותיו. ביקורתו של השופט אדמונד לוי על ההסדר הייתה חריפה, ובין היתר כינה הסדר זה, בעקבות טענות העותרים, "מעין עבדות בגרסה מודרנית" בחסות המדינה.

השופט מישאל חשין הדגיש כי אין מנוס מן המסקנה הקשה כי "הסדר הכבילה יצר מעין-עבדות בגרסה מודרנית" וכי מבחינה משפטית, משמעות הדבר היא כי "העובד הזר הפך מהיותו נושא למשפט - בן-אדם שהמשפט מעניק לו זכויות ומטיל עליו חובות - להיותו מושא במשפט, כמו היה מיטלטל בין מיטלטלין."

עיון בהסדר הכבילה שיצרה המדינה והשליטה אותו על עובדים זרים - עלובי נפש שנפרדו ממשפחותיהם לחודשים ואף שנים - מעלה תמיהה מהולה ברוגז, כיצד זה שבעלי סמכות בארצנו נוהגים כך בנשים ובגברים שכל רצונם אינו אלא להביא פת לחם למשפחתם?

בית המשפט נתן למדינה ארכה בת שישה חודשים לגיבוש הסדר חדש.

ב"זכותון לעובד הזר"‏‏[4], שפרסם משרד התמ"ת, נאמר "בהתאם לנוהלי משרד הפנים, עובד המבקש לעזוב או להחליף מעסיק אינו זקוק להסכמת מעסיקו הראשוני, אך עליו לדווח על כך לרשויות." עם זאת, מבהיר הזכותון, "לאחר הגעתו לישראל, לא יותר לעובד לעבור לעבוד במקצוע שונה מזה שהותר לו לעבוד בו מלכתחילה. כך, למשל, עובד המגיע לישראל לצורך מתן טיפול סיעודי, או עובד שהגיע כטבח אתני, לא יקבל רשות להחליף מעסיקים לצורך ביצוע עבודה בבניין או בתעשייה, ולהפך".

באוגוסט 2008, כשנתיים וחצי לאחר שניתן פסק-הדין בעניין הסדר הכבילה, פנו ארגוני זכויות אדם לבית-המשפט העליון בנושא, בבקשה שיקבע שהמדינה מבזה את בית-המשפט בכך שהיא מפרה את הוראות פסק-הדין [2]. בנובמבר אותה השנה, כתב השופט לוי כי המדינה ביזתה את פסק הדין של בג"ץ בכך שלא טרחה לבטל את הכבילה. "חרף חלוף השנים טרם מילאו המשיבים אחר פסק דינו של בית משפט זה, ונדמה כי מיותר להדגיש את חומרתו של עניין זה, ובעיקר את המסר שהוא משגר לבעלי דין ש"ייחוסם" פחות מזה של המשיבים", כתב השופט לוי, והוסיף כי " אנו רואים בחומרה מחדל זה עמו לא נוכל להשלים, במיוחד נוכח טענתם של העותרים כי הסדרי הכבילה מוסיפים להתקיים, ועובדים זרים מוכרזים כשוהים בלתי חוקיים ונכלאים רק משום שהחליטו לעזוב את מעסיקם."[3].

הערות שוליים

  1. ^ הרצאת אורח, של כלכלן ההגירה בארי צ'יזוויק, שהתקיימה בחוג לכלכלה באוניברסיטת תל אביב בשנת 2002.
  2. ^ "כבלי החוק של העובדים הזרים", יוסי דהאן, 2001, משפט נוסף :כתב-עת לענייני משפט וחברה.
  3. ^ בג"ץ 4542/02 עמותת קו לעובד נ. ממשלת ישראל
  4. ^ זכותון לעובד הזר‏, באתר משרד התמ"ת

קישורים חיצוניים