תעשיית הבשר

מתוך אקו-ויקי, מקום מפגש בנושאי אקולוגיה, חברה וכלכלה.
גרסה מ־15:21, 14 במאי 2019 מאת עידן ד (שיחה | תרומות)
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

תעשיית הבשר (באנגלית: Meat industry) מתייחסת לחברות תאגידים וארגונים הפועלים בתחומים של גידול והרג תעשייתי של בעלי חיים במטרה להכין מהגופות שלהם מזון לבני אדם ולבעלי חיים אחרים וכן למוצרים אחרים שאינם מזון (כגון פרוות, עור וכדומה). החברות הפועלות בתחום תעשיית הבשר כוללות חברות המתמחות בהיבטים שונים של מחזור החיים של בעלי החיים שגדלים בתעשייה זו ובבשר עצמו - גידול מזון לבעלי חיים, חברות חקלאיות המגדלות את בעלי החיים עצמן, הובלת בעלי חיים, שחיטה, אריזת בשר, הפטרות משאריות שאינן משמשות למאכל אדם, הכנת חומרי גלם נוספים מבעלי חיים, שימור והובלה של בשר, עיבוד בשר, מסעדנות בשר, שיווק בשר ומוצרי בשר. ישנן תעשיות נלוות רבות נוספות המספקות שירותים שונים לתעשיית הבשר כגון ווטרינרים, חברות תרופות המספקות תרופות לבעלי חיים, יצרניות של מתקני כליאה, טיפולים והובלה של בעלי חיים, ייצור מקררי בשר, מתקנים לעיבוד בשר, חברות לובי פוליטי הפועלות למען תעשיית הבשר, חברות יחסי ציבור ועוד.

תעשיית הבשר היא חלק מתעשיית המזון העולמית. תעשייה הבשר היא קרובה גם לתעשיית המזון מהחי שכוללת בנוסף אליה את תעשיית החלב, תעשיית הביצים ותעשיות נוספות קטנות. כמו כן רוב היצורים החיים שמעורבים בתעשיות המזון מהחי מסיימות בסופו של דבר את חייהן בתעשיית הבשר, אם כי לאו דווקא כבשר לבני אדם - הגופות של תרנגולות ופרות מתעשיות הביצים והחלב משמשות בדרך כלל להכנת מזון לחיות מחמד בשרניות כמו חתולים או כלבים.

מבחינה כלכלית של סיווג ענפי תעשייה תעשיית הבשר מורכבת משילוב בין פעילות ראשונית (חקלאות) לבין תעשיות שניונית (תעשייה) וקשה להבחין ביניהן בצורה חדה ביניהן. החלק הגדול מבחינה כלכלית - היכן שרוב ההכנסות והרווחים הולכים הוא החלק שקרוב יותר לצרכן - סגמנט התעשייה שעוסק בשחיטה, עיבוד, אריזה, שיווק והפצה של בעלי חיים. בתעשיית הבשר קיימת מידה רבה של אינטגרציה אנכית כלומר רוב השלבים בשרשרת ההספקה מנוהלים על ידי חברה גדולה אחת.

חלק גדל והולך מתוך תעשיית הבשר קשור בחקלאות תעשייתית של בעלי חיים - מתקנים גדולים שמכילים אלפי בעלי חיים שמגודלים בתנאים מבוקרים וללא שיש להם יכולת לצאת מאותם מבנים, ללא יכולת תנועה משמעותית לבעלי החיים. דבר זה מעורר ביקורת רבה על תעשיית הבשר בגלל התנאים הקשים שבהם בעלי החיים מוחזקים ובגלל המרחק בין התדמית שתעשיית הבשר מנסה לטפח לבין המציאות בשטח.

לתעשיית הבשר יש השפעות לוואי בתחומים שונים - השפעה של צריכת בשר על בריאות בני האדם דרך צריכת בשר, השפעה על רווחת בעלי החיים שמגודלים בתעשייה זו, השלכות סביבתיות של בשר (כחלק מהשלכות סביבתיות של מזון מהחי), השפעות על העובדים בתעשיית הבשר, והשפעה על כלל האנושות דרך השפעת הבשר על היבטי קיימות כמו התחממות עולמית או יציבות המערכת החקלאית בעולם.

תעשיות הבשר לפי סוג בעלי החיים

בני האדם מנצלים בעלי חיים אחרים כמו תרנגולות, פרות, כבשים, עיזים וחזירים במשך אלפי שנים, מאז המהפכה החקלאית. אלו המינים העיקרים שמספקים חלבון מהחי לבני אדם. בשר שמקורו בפרות נקרא "בשר" או "בשר-פרה" (Beef). בשר שמקורו בחזירים נקרא בשר-חזיר (Pork) בשר שמקורו בתרנגולות או תרנגולי הודו מוכר בשם "עוף" (Poultry). בשר-חזיר הוא ככל הנראה סוג הבשר הנמכר ביותר בעולם, ונכון לשנת 2012 הוא היווה 36% מסך צריכת הבשר בעולם (לפי משקל של מזון נצרך). בשר-פרה מהווה 35% מכלל משקל הבשר בעולם ובשר תרנגולות מהווה 22% מסך צריכת הבשר. יש לשים לב כי נתונים אלה אינם כוללים בשר שמקורו מדגים.

להלן כמויות בעלי החיים, במיליונים, שחיו במסגרת תעשיית הבשר ברחבי העולם

סוג 1990 2000 2012 שינוי באחוזים 1990-2012
בקר ובאפלו 1445 1,467 1,684 16.5
חזירים 849 856 966 13.8
עופות 11,788 16,077 24,075 104.2
כבשים ועיזים 1,795 1,811 2,165 20.6

כלומר בשנת 2012 חיו בעולם כמיליארד חזירים, מעל 1.5 מיליארד פרות, כ-2 מיליארד כבשים ועיזים וכ-24 מיליארד של תרנגולות ועופות אחרים.


תעשיית הדייג

תעשיית הדייג העולמית כוללת דייגים, חברות דייג מסחריות, חברות לגידול דגים בחוות דגים ועוד. בעקבות תופעה של דיג יתר יש בים פחות ופחות דגים שניתן לנצל בצורה מסחרית וענף הדיג פונה יותר ויותר לגידול דגים בבריכות דגים. ארגון המזון העולמי, ה-FAO, כולל תעשיית הדייג דיג מסחרי, דיג לשם קיום ודיג נופש, וכן את הסקטורים של דיג, עיבוד ושיווק. באופן ישיר ועקיף הפרנסה של מעל 500 מיליון בני אדם במדינות מתפתחות תלויה בשדות דיג ובחקלאות ימית, מתוכם 200 מיליון תלויים בדיג באופן ישיר [1]. על פי הערכות כ-10% מהצריכה הקלורית של בני אדם תלויה במזון ימי מהחי.

על פי ארגון המזון העולמי, בשנת 2005 צרכו בני האדם 93 מיליוני טונות של דגים ובעלי חיים מהים שמקורם מדיג מסחרי בים הפתוח, ועוד 48 מיליוני טונות שגודלו בחוות דגים. בנוסף 1.3 מיליוני טונות של צמחים ימיים, כגון אצות, נקצרו מהים ועוד 14.8 מליוני טונות גודלו בחקלאות ימית.[2] מספר הדגים שנדוגו בטבע מוערך ב-0.97 עד 2.7 מיליארד דגים בשנה, לא כולל דגים מחוות דגים או יצורים ימיים חסרי חוליות.[1]

תעשיית התרנגולות

תעשיית התרנגולות והעופות האחרים היא תעשיית הבשר שגדלה בקצב הגבוה ביותר בעולם. ברחבי העולם חיות כ-24 מיליארד עופות כאלה (נכון ל-2012) - כמות זו מהווה גידול של פי 100% בתוך 20 שנה לעומת גידול של 13%-20% בכמות בעלי החיים היבשתיים האחרים המשמשים למזון [3].

בכל שנה בוקעות מגודלות ונשחטות בעולם כ-51 מיליארד תרנגולות. תרנגולות המיועדות לבשר מגודלת מהר ככל האפשר, ונשחטות כעבור 42 יום. תוחלת החיים של תרנגולת שחיה מחוץ לתעשיית המזון היא 10-15 שנים. ‏[2] תרנגולות-נקבות מטילות חיות כשנה עד לשחיטתן. פרקטיקה של השרה כפויה (הרעבה במשך עשרה ימים עד להשרת כל הנוצות) גורמת לכך שניתן לנצל תרנגולות מטילות במשך שנתיים לפני השחיטה. אפרוחים זכרים מומתים ביום בקיעתם בחשמל או בחנק.

מבחינת כמות בעלי החיים, תרנגולות ותרנגולי הודו מייצגים 99% מבעלי החיים היבשתיים שנשחטים למטרות מזון בארצות הברית. הנדסה גנטית אינטנסיבית גרמה לשינויים רבים בתרנגולות, לדוגמה הן גדלות במהירות גדולה פי 65 לעומת קצב הגידול הטבעי שלהן. תעשיית העופות מנסה למצוא דרכים כדי להאיץ עוד יותר את קצב הגידול. ‏[2]

תעשיית החזירים

תעשיית הפרות

צריכת בשר

על פי "דו"ח צריכת הבשר העולמית" של ה-OECD, ‏[3], ארצות הברית ממוקמת במקום הראשון בצריכת הבשר לנפש, וצורכת בממוצע 95.4 ק"ג לנפש בשנה, ואוסטרליה במקום השני, עם צריכה ממוצעת של 92.5 ק"ג לנפש בשנה. בישראל צריכת הבשר עומדת על 81.3 ק"ג לנפש בשנה - מקום רביעי בעולם. מדינות האיחוד האירופי ממוקמות במקום השמיני עם 68 ק"ג לנפש בשנה.

צריכת הבשר הנמוכה באירופה מקושרת עם הרגלים תרבותיים. עם זאת ברוב המדינות יש קשר חזק בין מעמד כלכלי וחברתי לבין צריכת בשר - ככל שהמדינה עשירה יותר כך עולה בה צריכת הבשר לאורך זמן. המדינות המתפתחות ממוקמות בתחתית הדירוג, שם מצבם הכלכלי של האזרחים הוא גורם עיקרי לצריכת הבשר הדלה. בתחתית הדירוג ממוקמות מדינות מתפתחות כמו אתיופיה, שצורכת בממוצע 4.4 ק"ג לנפש, בנגלדש שצורכת בממוצע 3.2 ק"ג לנפש והודו, שצורכת 2.9 ק"ג לנפש בממוצע. גם בתוך מדינות מתפתחות רבות צריכה הבשר היא נמוכה יותר בקרב אוכלוסיות עניות יותר, ואוכלוסיות אלה אוכלות סוגי בשר זולים יותר, שלפעמים קרובות נחשבים פחות איכותיים על ידי האליטה או על ידי כלל האוכלוסייה.

בספר "פרות קדושות וחזירים משוקצים" מתאר מרווין האריס, התפתחות של מנהגים הקשורים בצריכת בשר נמוכה. בין היתר הוא מצין כי צפיפות האוכלוסין הגבוה בהודו והעוני הנפוץ שם הביאו למצב שבו טקסי הקרבת פרות הפכו לנדירים יותר, ולאחר מכן הפרות קודשו בקרב כלל ההינדים. לעיתים קרובות בשר שימש וחלקו עדיין משמש כסמל סטטוס וכן כסימנים תרבותיים אחרים - לדוגמה כגורם חיברות בעיקר בקרב גברים. בקרב חלק מהמדינות המערביות קיימת מגמה של צמחונות שהיא נפוצה יותר דווקא בקרב השכבות המשכילות והעשירות יותר.


ממוצע צריכת הבשר לאדם בשנת 2015 (בק"ג) על פי הארגון לשיתוף פעולה ופיתוח כלכלי[3] (10 המדינות המדורגות ראשונות)
שם המדינה בשר בקר בשר כבש בשר עוף בשר חזיר סה"כ
ארצות הברית 24.7 0.4 47.6 22.7 95.4
אוסטרליה 22.8 7.4 42 20.3 92.5
ארגנטינה 40.4 1.2 36.5 8.2 86.3
ישראל 20.2 1.8 57.7 1.6 81.3
אורוגוואי 46.4 5.7 13.6 14.3 80
ברזיל 24.2 0.4 39.4 11.2 75.2
ניו זילנד 14.5 4.4 37.8 18.1 74.8
האיחוד האירופי (28 מדינות) 10.8 1.8 22.7 33 68.3
קנדה 17.4 0.8 34.2 15.7 68.1
צ'ילה 15 0.4 30.9 17.5 63.8

השפעות של תעשיית הבשר

רווחת בעלי החיים

השפעה מרכזית של תעשיית הבשר היא פגיעה ברווחה של בעלי החיים שמגודלים ונשחטים במסגרת קיומה. ביקורת על השפעה זו מגיעה משני כיוונים שונים. הכיוון האחד הוא רווחת בעלי החיים - ולפי תפיסה זו הניצול ההרג של בעלי החיים הוא לגיטימי בפני עצמו, אבל יש לבצע דברים אלה ללא "סבל מיותר" או "סבל מוגזם" לבעלי החיים. הגישה השנייה היא של זכויות בעלי חיים אשר שוללת באופן כללי גידול והרג של בעלי חיים לשם מאכל, גם אם היבטים אלה מבוצעים בצורה "הומנית" כביכול.

לרוב קיים מתח בין רצון של הצרכנים או המגדלים לשמור על דימוי עצמי טוב (מניעת התעללות מיותרת) לבין הרצון של החברות ושל הצרכנים לקבל בשר או מוצרים אחרים מהחי במחיר נמוך ככל האפשר או לשמור על רווחיות גבוהה של היצרנים. לצורך שמירה על דימוי עצמי טוב מתקיימת בדרך כלל הדחקת אלימות באופנים שונים - תעשיית הבשר אינה מנסה לפרסם את פרקטיקות הייצור שלה, והצרכנים בדרך כלל מנסים להתעלם ולהדחיק את התנאים שאפשרו להם לקנות את הבשר. דוגמה אחת להדחקת אלימות כזו היא הימנעות מהצגת החיה המתה באופן ניתן לזיהוי בשווקים מערביים (לדוגמה חזיר תלוי או ראש פרה וכו') - בניגוד להצגה מפורשת שלהם בעבר. היבט נוסף הוא הניגוד בין השקיפות והגאווה של ייצור מוצרים מהצומח/ללא בשר (לדוגמה סיורים במפעלי שוקולד, במפעלי מזון אחרים, טקסי בציר, קציר, מסיק וכו') לבין חוסר הרצון ההדדי של היצרנים והצרכנים של בשר לחשיפה של תנאי המחייה והשחיטה של בעלי החיים.

היבטים של ביקורת מול תעשיית הבשר כוללים:

  • סבל שנגרם לבעלי החיים בשל פרקטיקות של התעשייה - כליאה, הטלת מומים, חוסר גירויים, צפיפות קיצונית, הפרדה בין קרובי משפחה (כמו אם ובניה), אינוס, הפעלת אלימות, כליאה בתנאים קשים (קשים יותר מצינוק אנושי), הרעבה, סירוס, ועוד.
  • בעיות בריאותיות שנגרמות לבעלי החיים בשל ברירה מלאכותית והנדסה גנטית שנעשית לצורך גדילה מהירה וייצור בשר, ביצים וחלב בכמויות הולכות וגדלות, ותנאי החיים בצפיפות קיצונית וזוהמה.
  • הרג בעלי החיים. קיימת ביקורת הן על צורות שונות של הרג בעלי החיים (כמו שחיטה, חשמול, חנק ועוד) והן על האכזריות של מעשה ההרג עצמו. לדוגמה: תוחלת החיים הפוטנציאלית של תרנגול היא 15 שנים, בעוד שבתעשיית הבשר היא שישה שבועות בלבד‏[2], פרות ועגלים יכולים לחיות עד גיל 20, בתעשיית הבשר עגלים נשחטים בגיל שנה, ופרות חולבות נשחטות לבשר לרוב בסביבות גיל חמש.
  • הובלת בעלי חיים ומשלוחים חיים - משלוחים של בעלי חיים ממדינה למדינה למטרת פיטום ושחיטה, כחלק מתעשיית הבשר. המשלוחים החיים נתונים לביקורת בעולם בשל הסבל הרב של בעלי החיים במסעות אלה. בנוסף למסעות היבשתיים הארוכים בדרך אל הנמלים ומהם, בעלי החיים סובלים מצפיפות רבה, מחלת ים, זוהמה, חום קיצוני, רעב ועוד. חלק מבעלי החיים מתים בדרך. ‏[4]

השפעות סביבתיות של תעשיית הבשר

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב - השפעות סביבתיות של מזון מהחי

בשנת 2007 פרסם האו"ם דו"ח בשם "צלו הארוך של משק החי" ("Livestock's long shadow"). הדוח הוכן על ידי "Lead", מרכז מחקר בינלאומי, והוזמן לבקשת ארגון המזון והחקלאות של האו"ם.

הדו"ח מתאר את ההשפעות הסביבתיות מפעילות של משקי-חי (כולל תעשיות החלב והביצים), ומגיע למסקנה כי יש להם תרומה נכבדת להרס הקרקע, לשינויי אקלים, לזיהום אוויר, לזיהום מים, למחסור במים, ולהקטנת המגוון הביולוגי. על פי הדו"ח, משקי החי הם הגורם השני או השלישי בחשיבותו בבעיות סביבה רבות, הן במישור העולמי והן במישור המקומי.

לדוגמה, מגזר משקי החי הוא גורם משמעותי בתרומתו להתחממות העולמית. נכון לשנת 2007, משקי החי אחראים לכ-18% מפליטות גזי החממה כפי שהדבר נמדד ביחידות שוות ערך לפחמן דו חמצני. לפי דו"ח האו"ם, השפעה זו גדולה יותר מאשר ענף התחבורה.

על פי הערכת גורמי בריאות, מתן אנטיביוטיקה במינון נמוך בסדר גודל גדול לבעלי חיים בתעשיות החי, היא אחד הגורמים העיקריים (יחד עם השקייה במי קולחין) המאפשרים התפשטות חיידקים מעוררי מחלות ובעלי עמידות לאנטיביוטיקה,[4] דבר שיכול להוות איום קיומי על המין האנושי.

רוב טביעת הרגל המימית (מעל 90%) של בני אדם נגרמת על ידי צריכה של מוצרי חקלאות, טביעת הרגל הזו היא גבוהה בהרבה מאשר צריכת המים הישירה. צריכת מזון מהחי גורמת לטביעת רגל מימית גבוהה, במיוחד צריכה של בשר.

אתר להערכת טביעת רגל מימית של אוניברסיטת Twente בשיתוף עם המוסד לחינוך מים של UNESCO-IHE, מציג הערכות עולמיות של טביעת הרגל המימית של מספר מוצרי מזון. [5] כמות המים הנדרשת לייצור קילו חיטה היא 1,300 ליטר ובסויה הנתון הזה עולה ל-1,800, ק"ג בשר עוף דורש 3,900 ליטרים מים וק"ג בשר בקר דורש 15,500 ליטרים.

השפעות בריאותיות של תעשיית הבשר

בתחילת המאה ה-20 לא הייתה כל רגולציה או פיקוח על תעשיית הבשר. כדי להוזיל את העלויות בתנאים של תחרות ותיעוש, התעשיינים לא הקפידו במיוחד על היגיינה. בנוסף חברות הבשר טחנו ושיווקו כ"בשר מובחר" כל דבר שנמצא במשחטה: חולדות מורעלות, חזירים שמתו מכולרה, בקר חולה שחפת, בשר רקוב – וכן אברי אדם שנקצצו בתאונות ואולי אף אנשים שנפלו לסירי הבישול האדירים. ‏[5] דברים אלה תוארו בספרו של אפטון סינקלר הג'ונגל. אף כי סינקלר כיוון את ספרו לשינוי חברתי וכלכלי במצבם של הפועלים העניים, הדבר שמשך את לב הקוראים היו כמה פסקאות שדנו באיכות הבשר האמיתית שהם קיבלו. התוצאה הייתה זעם ציבורי עצום. הנשיא הרפובליקני דאז, טדי רוזוולט לא בטח בסינקלר הסוציאליסטי, עם זאת בדיקה שביצעו אנשי הנשיא מצאו שהתנאים ששרו במפעלים היו דומים למה שתואר בספר והדברים פורטו בדו"ח שהוגש לקונגרס. בעקבות דבר זה נחקקו בשנת 1906 "חוק הפיקוח על הבשר" ו"חוק המזונות והתרופות הטהורים" ולאחר מכן נחקקו חוקי רגולציה נוספים במטרה לשפר את איכות המזון והבשר.

קיים ויכוח מתמשך בשאלה מהי הכמות הבשר המומלצת מבחינה בריאותית. ככל הנראה יש הבדלים בין אנשים שונים על פי מגדר, גיל, מצב בריאותי ורקע גנטי. אינואטים ותושבים של מקומות צחיחים אוכלים הרבה מזון מהחי ובשר כחלק יומיומי מחיים. לעומת זאת קיימים טבעונים וצמחונים רבים שאינם אוכלים בשר כלל. כמו כן ייתכנו הבדלים בין סוגי בשר שונים - הבדלים לדוגמה בין בשר דגים, בשר עוף ובשר שמן יותר כמו בשר חזיר או בשר בקר בהשפעות שלהם על מחלות לב. כמו כן ייתכנו הבדלים משמעותיים בין בשר טרי לבין בשר מעובד שכיום נחשב כבר לגורם מסרטן.

ארגון הבריאות העולמי ממליץ על חמישה צעדים מרכזיים וכלליים כדי לקדם תזונה בריאה בכל גיל מגדר ובכל מדינות העולם.‏[6] לפחות שתיים מתוך ההמלצות האלה נוגעות לצריכת בשר. המלצה מרכזית אחת היא להגביר את הצריכה המזון הצמחי- פירות וירקות, קטניות, גרעינים מלאים ואגוזים.‏[6] בנוסף קיימת ההמלצה להגביל את צריכת האנרגיה מכלל השומנים, ולהעביר את צריכת השומנים משומן-רווי לשומן בלתי-רווי, ולקדם את הפסקת צריכה של חומצות טראנס. צריכת בשר, במיוחד בשר פרה או חזיר הם מקורות חשובים לצריכת שומן-רווי בני אדם. מקור נוסף חשוב למזון שמן ומזון עתיר שומן רווי הם מוצרי חלב, במיוחד מוצרי חלב שמנים כמו גבינות צהובות, גבינות עשירות וכו'.

לפי ארגון הבריאות העולמי, תזונה עתירה בשומן רווי, מחסור בפעילות גופנית וגנטיקה יכולים להעלות את רמת הכולסטרול בדם. מחקרים מהשנים האחרונות מצביעים על כך שרמות של LDL ו-HDL הן משמעותיות יותר לבריאות לעומת הרמה הכוללת של כולסטרול. עם זאת, ארגון הבריאות העולמי מתייחס לסיכון הנגרם מרמה גבוהה של כלל הכולסטרול בדם, בגלל שבנושא זה יש יותר מידע זמין לגבי אוכלוסיות שונות בעולם לעומת רמות של LDL ו-HDL. ‏[7]

מלבד ההשפעות כרונית ארוכות-טווח של תזונת המכילה בשר, קיימת מספר השפעות בריאותיות נוספות של תעשיית הבשר:

תעשיית הבשר בישראל

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב - מזון בישראל

צריכת הבשר בישראל

לפי ה-OECD, ישראל ממוקמת רביעית בעולם בצריכת הבשר לנפש - כ-81 ק"ג בממוצע לאדם בשנה. הדירוג הגבוה נובע בין היתר מהצריכה הממוצעת של בשר העוף (57.7 ק"ג), שבה היא במקום ראשון בעולם. צריכת בשר לאדם בישראל עמדה על כ-57 ק"ג בשנה עד שנת 1999, ואז עברה לגידול מהיר ומהותי עד שנת 2006 לערכים של כ-90 ק"ג בממוצע לאדם. משנה זו יש ירידה מתונה בכמות הבשר לנפש ‏[3].

לפי הלמ"ס, נכון לשנת 2012, תושב ישראלי ממוצע צרך 3,630 קלוריות בממוצע ביום. מתוך כמות זו, 30% הגיעו מצריכת דגנים, 17% משמנים ושומנים, 12% מסוכר ממתקים ודבש, 17% מבשר לסוגיו, 8% מחלב ומוצריו, 6% מפירות, 4% מירקות ומקשה, 5% מקטניות, 3% מתפוחי אדמה ועמילנים שונים, 1% מדגים ועוד 1% מביצים. סה"כ צריכת מוצרי מזון מהצומח היוותה 78% מסך הקלוריות הממוצע של תושב ישראלי.[8]

נכון לשנת 2012, ישראלי ממוצע צרך 194 גרם בשר ביום. סך צריכת הבשר בישראל לנפש כולל בשר דגים עמדה על 78 ק"ג. צריכת כלל סוגי הבשר, ללא דגים עומדת בממוצע על 71 ק"ג בשנה: 1.7 ק"ג בשר חזיר, 1.5 ק"ג חלקי פנים, 2.3 ק"ג בשר צאן, 8.4 ק"ג בשר הודו (12%), 12 ק"ג בשר בקר (17%), ו-44 ק"ג בשר עוף (62%). [8] יחסית לשנת 2005 ישנה עליה של 7% בצריכת הבשר לנפש, הגדלת הצריכה של בשר צאן, בשר בקר ועוף וירידה בסוגי הבשר האחרים. ישראלים אוכלים בממוצע 7.1 ק"ג דגים בשנה, קיימת יש עליה של 22% בצריכת דגים יחסית לשנת 2005. [9]

סוג בשר ק"ג בשנה 2005 ק"ג בשנה 2012 אחוזים מצריכת הבשר 2012 שינוי 2005-2012
בקר 10 12 17% 20%
צאן 1.6 2.3 3% 44%
חזיר 1.9 1.7 2% -11%
חלקי פנים 1.6 1.5 2% -6%
הודו 11.5 8.4 12% -27%
עוף 39.5 44 62% 11%
סה"כ 66.1 71 100% 7%
דגים 5.8 7.1 22%

משאבים לתעשיית הבשר בישראל

בשר העוף, שכאמור הוא הנתח העיקרי של אספקת הבשר בישראל, מבוסס על גידול וייצור מקומיים. אולם ייצור זה נשען על מרכיבי הזנה (גרעינים וחומרי הזנה נוספים), שרובם המוחלט מיובא ממקורות שונים‏[10].

בשר הבקר הנצרך בישראל מחולק לבשר טרי ובשר קפוא. הבשר הקפוא מהווה כ-65% מהצריכה והוא מיובא בעיקר מדרום אמריקה. הבשר הטרי מחולק לעגלים שמיובאים במשלוחים חיים ומפוטמים בישראל - כ-47% מהבשר הטרי, עגלים ופרות מרפתות החלב - כ-40%, ועגלים מעדרי בקר שגדלים בישראל- כ-13%‏[11].

שטח הקרקע הנחוץ לאספקת הבשר בישראל גבוה בכ–200% מהיקף הקרקע החקלאית הזמינה בישראל. שטחי קרקע אלה פזורים ברחבי העולם, ומשמשים לרעיית בקר או לגידול גרעינים להזנת בעלי חיים. גם משאבי המים שבהם תלויה חקלאות הבשר גבוהים בהרבה מהיכולות של משק המים בישראל. תלותה הישירה (במקרה של בשר בקר) והעקיפה (במקרה של בשר עוף) של מדינת ישראל בבשר ממגוון מקורות ברחבי העולם מחריף את התלות של ישראל ביבוא מזון בסיסי ומערער את הביטחון התזונתי והקיימות של מערכת המזון הישראלית, התלויה בהיקף נרחב במשאבים ובשירותים ממקורות שמחוץ למדינה‏[10]

חברות ומפעלים בתחום הבשר בישראל

חברות מרכזיות הקשורות לתעשיית הבשר בישראל כוללות את החברות הבאות:

  • תנובה תחום הבשר והדגים מנוהל על ידי חטיבת הבשר של תנובה, שהוקמה ב-1994. התחום כולל את החברות: חברת "דגי תנובה", חברת "טיב" שבטירת צבי העוסקת בייצור מוצרי בשר ונקניקים; בית המטבחיים "אדום אדום" שבבית שאן; משחטות העופות "עוף הנגב", ״הוד חפר״ ו-״כפר מנחם״, אשר מפעילה בשותפות עם תשלובת א-ת; שיווק מוצרי חברת "עוף הגליל"; מפעל לייצור מוצרי עוף והודו "תנובה גליל".
  • סאלח דבאח ובניו רשת חברות בבעלות משפחת דבאח מהיישוב דיר אל-אסד. החברה כוללת את חברות הבת הבאות - סאלח דבאח ובניו - רשתות שיווק (החברה האם); חברת בית מטבחיים – משחטת בקר וצאן, ושיווק סיטונאי של בשר זה; חברת עוף דבאח – משחטת עופות וגידול בעלי חיים; חברת בקר וכבשים דבאח - גידול בעלי חיים לשחיטה; חברת ארמון "אלבשא" – מרכז אירועים ואולמי חתונות; חברת "אנגוס" מסעדות - רשת מסעדות בשר, לרשת סניפים בחיפה, כפר תבור, דיר אל-אסד ובתל אביב; משפחת דבאח שולטת ביותר מ-60% משוק הבשר הטרי בישראל, לצד תנובה שמחזיקה באמצעות חברת הבת שלה אדום אדום בכ-30% משוק זה. כלכלנים סבורים כי יתר הריכוזיות בשוק הבשר הטרי מאפשרת לשתי השחקניות העיקריות בשוק לגבות מחירים גבוהים משמעותית על תוצרת הבשר הטרי.
  • עוף ירושלים חברה העוסקת בשחיטת עופות ושיווקם. משחטת עוף ירושלים הוקמה בנובמבר 1964 בבית שמש. היום עוף ירושלים מהדרין בע"מ היא חברה פרטית המפעילה משחטה באזור תעשייה עטרות. החברה נחשבת לאחד השחקנים הראשיים בתחום שיווק עופות בכשרות מהדרין, וכן בייבוא בשר בקר ובשר כבש מחו"ל, ובנוסף, החברה עוסקת ביבוא ירקות קפואים. בשנת 2008 נכרת הסכם בין עוף ירושלים ונטו מלינדה סחר על שיווק משותף של עופות בכשרות של הרב מחפוד. בשנת 2009 רכשה חברת עוף ירושלים מבנה באזור תעשייה עטרות לצורך הרחבת המשחטה במקום.
  • זוגלובק - מתמחים בנקניקים ומוצרי בשר שמקורב בעופות. בבעלות החברה מפעלים לייצור מוצרי בשר בנהריה; קו עיבוד למוצרי בשר הבקר; מפעל "זוגלובק טבע" שהוקם בשנת 1990 ומייצר תחליפי בשר על בסיס חלבון צמחי; מפעל המאפים ופיצה - קיבוץ ברור חיל; סניף בקנדה שמוכר מתוצרת מוצרי הטבע.בעלי החברה הם עמי זוגלובק ויעל אנדר-זוגלובק אשר רכשו באוגוסט 2007 את חלקם של חנן זוגלובק וראובן משכית.
  • עוף העמק אגודה שיתופית העוסקת בייצור מוצרי מזון עשויים מבשר עוף. משחטת "עוף העמק" הוקמה ברמת ישי ב-1957 על ידי חברת תנובה. בעקבות התרחבות בשנת 2001, היקף הייצור של המשחטה הוא כ-24,000 טונות בשנה. חלק מהתוצרת הועברה למפעל עיבוד מוצרי בשר של עוף העמק במגדל העמק וחלקה משווקת לגורמים אחרים. המפעל עצמו ייצר בשנת 2000 כ-3,000 טונות של מוצרי עוף, ובהם עוף בגריל, סטייקים, בשר טחון, המבורגרים וקבבים. בשנת 2000 עמד היקף הפעילות של המשחטה והמפעל גם יחד על כ-130 מיליון שקלים חדשים, ובשנת 2009 הועסקו בו כ-200 עובדים. באוגוסט 2009 נרכשה החברה על ידי אנשי העסקים רמי לוי ועמיר דגן תמורת 13 מיליון ש"ח לאחר קשיים כלכליים, והמפעל חזר לפעול חודשים ספורים אחר כך.
  • מ.ב. גלאט עוף למהדרין בע"מ נוסדה בשנת 1993 והיא עוסקת ביצור ושיווק מוצרי מזון בתחום הבשר והעוף, הדגים והירקות הקפואים לציבור החרדי. זו חברה פרטית המפעילה משחטה, מפעל יצור למוצרי נקניק, מוצרי עוף ובשר מוכנים לאכילה, מעובדים, מפעל לדגים ומרכז הפצה באזור תעשייה עטרות מצפון לירושלים. החברה מעסיקה כ-300 עובדים ולחברה מערך הפצה עצמאי.
  • הוד חפר מפעל לשחיטה ולעיבוד של מוצרי בשר הודו ובשר עוף, טריים וקפואים. בבעלות א.ת. שיווק.
  • טירת צבי
  • מעדני יחיעם
  • ריכרד לוי
  • מפעל "מעדני מזרע" לעיבוד בשרים שונים ובכללם גם בשר חזיר. במשך שנים רבות היה מפעל זה בין הספקים הבודדים של בשר לא כשר בישראל. בעקבות העלייה מברית המועצות לשעבר בשנות ה-90 קמו לו מתחרים, והקיבוץ מכר את המותג ומערך היצור לחברת "טיב טעם" - רשת סופרמרקטים ישראלית בלתי-כשרה.

השירות הווטרינרי מפרסם רשימת מפעלים הקשורים לגידול, שחיטה הובלה ואכסון של מזון מהחי.‏[12]. ברשימה זו ניתן למצוא 20 משחטות תעשייתיות, 8 משחטות רשותיות, 6 משחתות לייצוא, ו-10 בתי מטבחיים. בנוסף קיימים 8 מפעלי פסדים ו-8 מפעלי בשר לייצוא. לדוגמה 6 משחתות בישראל שמיועדות לשחוט תרנגולות ותרנגולי הודו לצורכי ייצוא לארצות הברית, לאיחוד האירופי ולקנדה. סה"כ מדובר בשחיטה של מעל 530 אלף תרנגולות ביום לצורכי ייצוא. ‏[13]מתוכן ניתן למצוא

שם המפעל כתובת שחיתת תרנגולות ביום שחיתת הודו ביום
עוף טוב (שאן) בע"מ משחטה ליצוא מפעלי איזוריים בית שאן 95,000 9,500
עוף הנגב (קורניש חן) ת.ד. 106 אופקים 80300 85,000
קורניש חן (1987) בע"מ - הוד חפר איזור התעשיה עמק חפר 56,000 8,000
עוף הגליל אגש"ח בע"מ איזור תעשיה דרומית ק.שמונה 80,000
מילועוף אינטגרציה פטם ד.נ. אושרת 25201 100,000
עוף עוז שיווק א.ת. שגב שלום ת.ד. 865 115,000 7,000
סה"כ 531,000 24,500

פעילויות נגד תעשיית הבשר

עמותות רבות בארץ ובעולם פועלות כדי להעלות את המודעות ולגרום להפחתה בצריכת מוצרים מן החי בכלל ובצריכת בשר ומזון מהחי בפרט. עמותות אלו מארגנות הפגנות, עושות פרסומות, עורכות הרצאות וכנסים, לוקחות חלק פעיל בהחלטות ארגונים עולמיים וממשלתיים, כגון ארגון הבריאות העולמי ועוד.

הרקע לפעילות הארגונים והפעילים נגד תעשיית הבשר הוא מגוון - חלקם פועלים על רקע סביבתי, חלקם על רקע רווחת בעלי חיים וחלקם על רקע זכויות בעלי חיים. בשנים האחרונות ישנן מגמות של התחזקות הזרמים של טבעונות וזכויות בעלי חיים מחד, ושל פעילות של ארגוני סביבה וקיימות על רקע התגברות העדויות לבעיות הסביבה שנגרמות מתעשיית הבשר.

עמותות עולמיות

עמותות ישראליות

עמותות סביבה וקיימות שפועלות ופעלו לקידום מודעות לבעיות סביבה של תעשיית המזון כוללת את פעולה ירוקה, מגמה ירוקה והעמותה לכלכלה בת קיימא.

ראו גם

קישורים חיצוניים

תעשיית הבשר בישראל

הערות שוליים

  1. ^ Estimating the Number of Fish Caught in Global Fishing Each Year, Estimating the Number of Fish Caught in Global Fishing Each Year, A Mood and P Brooke, July 2010
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 17 Chicken Facts the Industry Doesn’t Want You to Know, Free From Harm , August 28, 2014
  3. ^ 3.0 3.1 3.2 Agricultural output - Meat consumption - OECD Data, theOECD
  4. ^ [ http://www.yediot.co.il/articles/0,7340,L-4822015,00.html סיוט ימי], ynet, 2017-01-14
  5. ^ אריאל צבל, "כיוונתי ללב הציבור אך בטעות פגעתי בבטנו", אנימלס (לשעבר אנונימוס)
  6. ^ 6.0 6.1 Global Strategy on Diet, Physical Activity and Health, ארגון הבריאות העולמי
  7. ^ Global health risks גורמי סיכון עולמיים - ארגון הבריאות העולמי, 2009
  8. ^ 8.0 8.1 מאזן הספקת מזון בישראל 2012 למ"ס, שנתון סטטיסטי לישראל 2014, לוח 19.23
  9. ^ מאזן הספקת מזון בישראל 2005 למ"ס, שנתון סטטיסטי לישראל 2006, לוח 19.22
  10. ^ 10.0 10.1 שירה דיקלר, מידד קיסינגר, בין המקומי לעולמי - חשבונאות סביבתית של מערכת אספקת הבשר הישראלית, אקולוגיה וסביבה, 6(4), עמ' 301-294, 2015
  11. ^ הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, פעולות ופרסומים סטטיסטיים חדשים בישראל, חוברת מס' 158, אפריל 2014
  12. ^ דו"ח רשימת מתקנים מאושרים ע"י השירותים הווטרינריים, המחלקה לפיקוח על מוצרים מהחי, משרד החקלאות
  13. ^ [ הפיקוח על מוצרים מהחי https://foodinspection.org/establishments/exportEstablishmentsListReport.aspx ], המחלקה לפיקוח על מוצרים מהחי, משרד החקלאות
תעשיות פוגעניות
תעשיות שונות: תעשיית הטבק - אלכוהול - תעשיית הנשק החם - תעשיית הבשר - תעשיית המכוניות - תעשיית הנפט - תעשיות מזהמות - תעשיית ההשמנה - תעשיית הסוכר - תעשיית התרופות - תעשיית ההימורים

רקע ושיטות פעולה: התמכרות - הכחשת אלימות - קפיטליזם של מקורבים - מוצר ציבורי - סיכון מוסרי - הלוגיקה של פעולה קבוצתית - האמת על באמת - תורת ההונאה - לובי פוליטי - קשרי הון שלטון - הפרטת המחקר - תביעת השתקה - השפעות ההון על העיתונות - דיסאינפורמציה - הכחשת נזקי העישון - הכחשת זיהום - הכחשת אקלים - תרבות הצריכה