עצרת החיות

מתוך אקו-ויקי, מקום מפגש בנושאי אקולוגיה, חברה וכלכלה.
גרסה מ־18:28, 22 ביולי 2019 מאת עידן ד בוט (שיחה | תרומות) (החלפת טקסט – " פרושה " ב־" פירושה ")
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
עטיפת הספר "עצרת החיות" בעברית.

עֲצֶרֶת הַחַיּוֹת (בגרמנית: Die Konferenz der Tiere) הוא ספר מאת הסופר אריך קסטנר, אשר נכתב בשנת 1949 ואויר בצבע בידי ולטר טריר. הספר תורגם לעברית בשנת 1958 על ידי מרים ילן-שטקליס, בהוצאת אחיאסף.

הספר מתאר כיצד החיות, שקצה נפשן ממלחמות בני האדם, מכנסות עצרת, שתביא לשלום ולאחווה בין העמים, תחת המוטו: "למען הילדים -כי בנפשם הוא". בספר מתואר ארגון ומהלך עצרת החיות שמתרחשת במקביל לעצרת "שלום" של בני האדם, שכל מטרתה תככים ומלחמות.

הספר נכתב כארבע שנים לאחר תום מלחמת העולם השנייה, ומשקף את תחושתו של קסטנר ביחס למלחמות ומדינות לאותם. המבוגרים, בדגש על השליטים, מתוארים בספר כמקור הרוע והאיוולת בעולם, והילדים הם קורבנם, ואילו החיות המתוארות כמבוגרים הנוהגים בצורה בוגרת ומתחשבת ולכן הם מסוגלות להושיע את הילדים. למרות הנושאים הטעונים והמורכבים הנזכרים בספר, הספר רצוף בסיפורים ובדמויות משנה משעשעות. והאופן שבו החיות משכנעות את המבוגרים לחדול ממלחמות, הוא על ידי שורה של מעשי קונדס.

עלילת הספר

האריה מרדכי, הפיל משולם והג'ירפה אלימלך קראו בעיתון כי הוועידה הבין לאומית ה-86 של האנשים פורקה, בלי שפקידים ממשלתיים מצאו פתרון לבעיותיהם. הג'ירף מתוסכל מכך שחרף כל חוכמת האנשים אין הם מצליחים לנתב חוכמה זו לפתרון הבעיות הגדולות באמת:

אנשים נוראים! והלא יכלו לחיות כל כך יפה! צוללים הם כמו דגים, רצים בדיוק כמונו, שטים כמו ברווזים, מטפסים כמו איילות, עפים כמו נשרים, - ומה יוצא מכל החכמה שלהם?... מלחמות! ומהפכות, ושביתות, ורעב, ומחלות חדשות

הבעיות הנזכרות בספר מתייחסות בעיקר למלחמות אולם כוללות גם רעב, פליטים, פצצות אטום, השמדת מזון, דיכוי במשטר דיקטטורים (ספרד הפשיסטית) והרס סביבתי. השלושה מזדעזעים ממצב העניינים. הם מנסים להקריא לילדיהם את החדשות בעיתונות - אך זו נוגעת להמוני יתומי מלחמה, מיליוני פליטים באירופה, הכנות למלחמה חדשה (המלחמה הקרה). הם אינם מסוגלים לקרוא ידיעות אלה לילדיהם. משולם הפיל מתוסכל וטוען בפני אשתו כי אנשים חיים במחסור, בורות ומלחמות, אך יש אנשים שאינם רוצים ללמוד לקח מכל זה, הם שולטים במדינות, מדברים, ועורכים וועידות - בדומה לבנות יענה הם טומנים את ראשם בחול.

הפיל משכנע בעלי חיים מיבשות אחרות (כמו דוב הקוטב) שהגיע הזמן לקחת את היוזמה בעצמם. הם מודיעים לכל בעלי החיים ברחבי העולם על קיום כנס לחיות שיתקיים בבניין רב קומות של בעלי החיים ארבעה שבועות מאוחר יותר. נציגים של בעלי חיים מכל רחבי העולם נוסעים לכנס, ואפילו בעלי החיים מספרי התמונות יוצאים לכנס. בנוסף, מוזמנים לכנס חמישה ילדים - ילד אנושי מכל יבשת. החיות רוצה לשמור על הילדים החפים מפשע מפני בעיות האנושות ולערב אותם בתוכניות שלהם כדי לשפר את העולם. במקביל מתקיים כנס נוסף של בני האדם בקייפטאון.

בעלי החיים רוצים להביא לאיחוד של כל המדינות על ידי ביטול כל הגבולות. להלן נאומו של דניאל דב הקוטב:

ידידי היקרים. לא אאריך בדיבורים. איני מעריך אותם. ומלבד זה מצונן אני. ובכן - התאספנו כאן כדי לעזור לילדי האנשים. ומשום מה? משום שהאנשים עצמם מזניחים את חובתם העליונה הזו. הננו דורשים פה אחד שמעתה ועד עולם יפסקו כל המלחמות, המהפכות, העוני והדלות! צריכים הם להיפסק! מפני שיכולים הם להיפסק! על כן חייבים הם להיפסק! כאשר נערמים קשיים בדרך אין להתקדם בפסיעות קטנטנות. לא כי, אז חייבים לקפוץ! את זאת יודעים אנו, החיות. והאנשים המעמידים פני פקחים כל כך, - גם הם חייבים לדעת זאת. היום פונים אנו אליהם בכל הרשמיות ודורשים מצירי הועידה השמונים ושבע של האנשים שיקפצו מעל המכשול העיקרי, והוא הגבולות בין הארצות. המחסומים צריכים ליפול.

בני האדם המבוגרים, המיוצגים על ידי "גנרל מילר-פון-זעם" מתנגדים לכך בתוקף. בני האדם מאוחדים בדעתם שלא לתת לחיות להכתיב להם דרישה של איחוד. החיות מחליטות לנקוט בצעדים יוצאי דופן: ראשית, הם מארגנים פלישת מכרסמים לבניין הוועידה של האנשים, ובכך הורסים את כל הקבצים והניירות הנחשבים בעיניהם כמכשול להסכם, שכן "הניירות שלכם היו למכשול בדרככם אל השכל הישר". הם דורשים מבני האדם הסכם שלום מיידי. אנשים ערכו עותקים של כל הניירות, שומרים עליהם עם נשק, מבלי להגיב לדרישות של בעלי החיים. עם זאת בכל בירות העולם בכל כדור הארץ נראים אנשים צוהלים ואילו המנהיגים מתביישים. בתגובה החיות שולחות נחילי עש שעפים לחדר הישיבות, ואוכלים את המדים של כל החיילים, הן בוועידה והן במקומות אחרים בעולם, כך שהם עומדים עירומים. מנהיגי בני האדם מגיבים לכך על ידי הזמנת מדים חדשים, הם מצהירים כי רצון המנהיגים הוא רצון האנושות, וכי הם מאוחדים בדעה שהם אינם מפחדים מבעלי החיים כי יש להם רימונים ותותחים וכי שום מזימה של בעלי החיים לאחד את בני האדם לא תצלח - אם יצטרכו יציירו על עורם את סימני הדרגות והגדודים.

כאשר בני אדם מתגברים גם על בעיה זו, החיות נוקטות את המוצא האחרון שלהן וחוטפות את הילדים מכל המשפחות בעולם. הם מביאים אותם בבטחה למקומות מסתור שבהם בעלי חיים מטפלים בהם תוך כדי משחק בשמחה אחד עם השני. החיות מצהירות כי הן מצטערות על הצער שגרמו להורים. וטוענות כי האשם תלוי באנשי השלטון של בני האדם. נאומו של משולם הפיל :

אין אנו רוצים ואין אנו יכולים לעמוד מן הצד באפס מעשה בעת שהממשלות שלכם משחקות בגורל ילדיכם. בעת שהורסים הם את עתידם ועצם קיומם על ידי מזימות, ורדיפת בצע, ושנאה, ומלחמות. תקנה אחת בספרי החוקים והמשפטים שלכם קובעת כי רשאי השלטון להפקיע זכויות הורים בלתי ראויים למילוי תפקידם. פירוש הדבר להוציא מידכם את ילדיהם ולמסרם לידי מחנכים נאמנים יותר. ואתה השתמש אנחנו בחוק זה והפקענו את זכויות הממשלות שלכם. זה מאות בשנים שאין הם ראויים למלא תפקידם, ועתה אמרנו: דיינו. החל בבוקרו של יום זה נושאים אנו באחריות ילדיכם. ילדיכם לא ישובו אליכם בלתי אם יתחייבו הממשלות שלכם התחייבות הדדית זו, כתובה וחתומה: לנהל את העולם בדרכי התבונה וההגינות.

המבוגרים, מבינים עד כמה ריק עולם חסר ילדים ומזהים את הצורך ליצור עתיד טוב יותר למען הילדים. כל ראשי המדינות חותמים על האמנה לפיה כל השאיפות האנושיות העתידיות יכוונו לשלום ולרווחת הילדים. א. יבוטלו כל הגבולות, ב. כי הצבא וכל כלי הנשק של המלחמה וחומרי הנפץ יבוטלו, ג. המשטרה תצוייד בקשתות וחצים. תפקידה העיקרי יהיה בשמירה על כך שהמדע והטכנולוגיה ישרתו את עניין השלום בלבד, תם וחסל סדר מדעי הרצח. ד. מספר המשרדים הפקידים והארונות התיקים יקטן עד השיעור ההכרחי הנמוך ביותר. המשרדים קיימים למען האנשים, לא להפך. ה. הפקידים בעלי המשכורות הגבוהות ביותר יהיו להבא המורים. מוטל עליהם התפקיד לחנך את הילדים לאזרחים ראויים לשמם. והרי זהו התפקיד הקשה והחשוב ביותר. וזו מטרתו של חינוך האמת - תם וחסל סדר אדישות הלב!

רעיונות בספר

בספר יש מספר רעיונות העוסקים בשאלות הרות גורל למין האנושי ומוצגים בו בצורה פשוטה. ניתן להתנגד לפשטות ההצגה שעלולה לגלוש לפשטנות, ויחד עם זאת מדובר בספר קצר ופשוט שנועד להנגיש את הנושא לילדים.

  • בזכות החוכמה שלהם והטכנולוגיה יכולים בני האדם להנות מאפשרויות רבות - לעוף כמו נשרים, לצלול כמו דגים, לרוץ כמו הג'ירפות וכו' - אבל כל החוכמה שלהם לא עוזרת להם - מה שיוצא ממנה הוא מלחמות, מהפכות, שביתות, רעב ומלחמות חדשות.
  • הספר הוא ניסיון של קסטנר להציג את בעיית המלחמות הגורמים לה ופתרונות אפשריים לה בשפה ובצורה מובנת לילדים. לכן אחר הרעיונות המרכזיים המופיעים בספר (בצורה לא משתמעת) הוא שניתן לדבר עם ילדים על נושאים מורכבים וקשים כמו מלחמה ושלום, קיימות, לאומיות, מעמד חברתי, פוליטיקה ועוד. דרך מרכזית לביצוע דבר זה היא השימוש בהומור ובאיורים רבים.
  • המבוגרים טוענים שכל רצונם הוא לסייע לילדים אבל הם פועלים בצורה כזו שגורמת למלחמות שפוגעות בילדים. הסובלים מכך הם גם המבוגרים וגם בעלי החיים.
  • בני האדם מקיימים מספר רב של וועידות שלום אולם דבר זה לא מועיל כלל. בני אדם מתנגדים לפתרון בעיית המלחמה כאשר הדבר מתנגש עם היבטים כמו מעמד, תאוות שררה ולאומית. שליטים סמכותניים ומנהיגים צבאיים אינם מעוניינים במיוחד בקידום שלום. החיות פותרות את בעיית המלחמות בוועידה אחת בלבד.
  • החיות מציגות פתרונות פשוטים להבנה וליישום כמו ביטול כל הגבולות. הנאומים של החיות קצרים מאוד. הפתרונות המורכבים של בני האדם הם אולי חוסר ההצלחה שלהם להגיע לפתרון אמיתי.
  • יש דברים שלא צריך להתקדם אליהם לאט אלא בצורה מהירה מאוד - על ידי "קפיצה". הטענה בספר היא שביטול הגבולות בין מדינות צריך להתבצע בצורה מהירה.
  • אחד המקורות העיקריים למלחמות הוא הגבולות בין מדינות. אם יבוטלו הגבולות לא יהיו עוד מלחמות (קסטנר מתעלם מאפשרויות אחרות של מלחמות כמו מלחמות אזרחים ומתיחות על רקע הבדלים בתרבות).
  • במקום לדון ברצינות בפתרון בעיית המלחמה (או כל בעיה עולמית אחרת) תוך שיתוף פעולה כן ואמיתי, כל מדינה באה עם ניירות משלה ומנסה להשפיע בצורה זו על הדיונים, דבר זה תוקע את המדינות בחוסר הסכמה. החיות מזהות בעיה זו ומנסות להרוס את כל הניירות. דבר זה מבוצע על על ידי גירסתם באמצעות המוני עכברים - אבל המבוגרים מביאים ניירות חדשים באמצעות מטוסים ושומרים על הניירות באמצעות חיילים. דבר זה יכול לייצג את הקנאות שבה מבוגרים שומרים על רעיונות קודמים, או דעות קדומות, או הסכמות לאומיות ולתת לדבר זה קדימות על פני ניסיון להתמודד עם שאלה גדולה יותר של קידום השלום.
  • גורם נוסף שגורם להתנגדות לשלום הוא הרצון לשמור על מעמד חברתי והיררכיה צבאית ופוליטית. דבר הבא לידי ביטוי במדים, דרגות, סמלים ועיטורי כבוד על השתתפות בקרבות. החיות מנסות להתמודד עם דבר זה על ידי הזמנת עשים רבים שיאכלו את המדים של הקצינים והחיילים שנשלחו לשמור על הנשקים ועל הניירות. בתגובה המבוגרים אומרים שהם יציירו סימני דרגות על גופם.
  • נדרשת פעולה קיצונית כדי לשכנע את בני האדם לדבוק בשלום ולהתגבר על דעות קדומות - בספר החיות חוטפות את כל הילדים ומחזיקות בהם במקום מסותר שם הם משתעשעים עם החיות. דבר זה נועד כדי לתת אולטימטום לבני האדם המסרבים להצעת החיות לבטל את כל הגבולות.
  • קיים מתח בין הציבור הרחב לבין ההנהגה הפוליטית - כאשר נתחם לבסוף הסכם עם החיות והגבולות מוסרים, המוני בני אדם מריעים למהלך זה.
  • אדישות ושנאה כמו גם תאוות בצע ומזימות- המנוגדים לאמפתיה מייצרים בעיות.

תרגומים ועיבודים

אף כי הספר תורם לאנגלית (The Animals' Conference) קשה למצוא אותו והוא לא זכה לפופולריות בשפה זו. כאמור הספר תורגם גם לעברית, ויצאו לו מספר מהדורות ביניהן מהדורה בשנת 1999. מהדורה נוספת בעברית יצאה במהדורת-צבע בשנת 2004.[1]

בגרמנית עובד הספר לסרט פעמיים - בשנת 1969 עובד הספר לסרט אנימציה שחור לבן. בשנת 2010 הוא עובד מחדש לסרט אנימציה מודרני יותר. החיות סובלות ממחסור במים. הם מגלים כי סכר שבנו בני האדם יצר את הבעיה. בעת קיום ועידה על איכות הסביבה, בעלי חיים מחליטים לכנס כנס משלהם. [2]

דיון וביקורת

מדובר בספר ילדים ולכן קשה לצפות כי יתייחס לכל המורכבות שקיימת בעולם האמיתי. דבר זה מסביר אולי את ההתעלמות מהספר והרעיונות בו על ידי רוב האליטה האינטלקטואלית.

חלק מהרעיון של הספר הוא כי קיימים פתרונות פשוטים לבעיות מורכבות - דבר זה מהווה גם אמירה חשובה - לפעמים צריך פשוט לאמץ פתרון למרות שהוא נוגד את האינטרסים, קשה ליישום או משנה את המצב החברתי- לדוגמה ביטול העבדות בארצות הברית או הענקת זכות הצבעה לנשים. רעיון זה נוטה לכיוון של מהפכנות ונוגד רעיונות כמו שמרנות או שמרנות ליברלית שדוגלות בשינוי איטי כדי למנוע זעזועים חברתיים שעלולים לגרום להוות בעיה גדולה יותר מאשר הפתרון.

אף כי קסטנר מתייחס לגבולות כאל מקור המלחמות, הוא מתעלם מבעיות כמו מלחמת אזרחים. הספר כן מתייחס לרובד הרגשי והעמוק יותר של מלחמות בהצביעו על סיבות חברתיות כמו אדישות, שנאה, והנטייה של מנהיגים לכיוונים של תככים, מזימות, וכן תאוות בצע שררה וכבוד. עם זאת אין בספר ניתוח עמוק של דברים אלה מעבר לרעיון של "חינוך".

אחד הדברים המוצגים כהנחת יסוד של הספר היא ההנחה כי וועדות בינלאומיות אינן משיגות באמת הסכמה ושלום. רעיון זה נראה הגיוני בשנת 1949 לאחר כישלון חבר העמים במניעת התפתחות מלחמת העולם השנייה ולאור התפתחות המלחמה הקרה. בשנים לאחר מכן התפתח הרעיון של גלובליזציה כלכלית, קשרי מסחר וההסכמים בינלאומיים, מוסדות פיננסים ועוד שהקשו על קיום מלחמות שכן אלו הובילו לפגיעה במסחר של המדינות. כך שניתן להצביע על יתרונות מסויימים של הסכמים, וועדות וכו'. קצב ההסכמות איטי בגלל הצורך להגיע להסכמה בין מדינות בעלות אינטרסים שונים. מהצד הפסימי יותר ניתן להצביע על חוסר היכולת להגיע להסכמה בנושאים חשובים כמו התחממות עולמית, התגברות של מכירות של נשק, התגברות בעיית פליטים מאפריקה וחשש ממלחמות ועימותים סביב נושאי סביבה, התגברות של מגמות פופוליסטיות ומנהיגים סמכותניים ברוסיה, טורקיה, ארצות הברית ואירופה - כך שעולה הסיכון למלחמה ויש מגמה של התגברות המתיחות בין מדינות.

ב-1949 הרעיון של ועידת 'שלום' היה מפוקפק בעיני רבים לא רק בשל זכר הכישלון של חבר הלאומים, אלא גם בשל הערכה לפיה ארגון האו"ם אינו אלא גרסה משודרגת של אותו רעיון כושל. את הביקורת הזו הביע בצורה חדה במיוחד אלברט איינשטיין בחוברת עולם אחד או כלום 'One World or None' שפרסם יחד עם מדעני גרעין אחרים ב-1946 ובמכתב פומבי שכתב לעצרת האו"ם ב-1947. הביקורת הזו הייתה מקובלת בחוגים הרחבים של התנועה לפדרליזם עולמי - ומופיעה בפתיחת המניפסט הקצר של התנועה שנוסח בקונגרס שנערך באותה שנה בעיר Montrox בשווייץ [3]. בשלהי מלחמת העולם השנייה התנועה הזו הייתה פופולרית ומקובלת בהרבה ארצות, אבל היא דעכה ונשכחה עם פרוץ המלחמה הקרה והקיטוב הבינגושי.

אחת הבעיות הבולטות בספר היא בעיית הדמוקרטיה והייצוג - הפיל מחליט על כינוס הוועידה ומיד היא מתכנסת על דעת כל החיות. החיות גורסות כי השמדת המסמכים פירושה ביטול הדעות הקדומות המפריעות להשגת הסכמה ושכל ישר אולם מסמכים אלה מייצגים בעצם גם הסכמות מקומיות שהוגשו על ידי ממשלות שכביכול מייצגות את האזרחים. מצד שני השאלה היא עד כמה הצגת עמדות שמוענות השגת שלום אכן מייצגת את דעת האזרחים (בספר נטען כי בעצם האזרחים רוצים שלום יותר מאשר ההנהגה הפוליטית שלהם). כמו כן הרציונליות והנהלים הדמוקרטיים שקיימים ברמה המקומית עלולים לחסום השגת מטרה רציונלית, חשובה ודמוקרטית במובן הגדול יותר שלה - כלומר מניעת מלחמת שמד עולמית ומלחמה בכלל שעשויות להראות דבר לא רציונלי או לגרור לתהליך בלתי הפיך שסופו החלטות שמנוגדות לרציונל של האנשים שהתחילו תהליך זה - וכן המלחמות והעוני הנגרם בעקבותיהם גוררים מצבים אנטי-דמוקרטיים ופגיעה בזכויות אדם.

קסטנר מתייחס גם לבעיות אחרות כמו עוני, שלטון פשיסטי (כלואים בספרד), רעב וכו' - בעיות אלה לאו דווקא יפתרו מיד על ידי ביטול הגבולות. גם לא ברור איך תהיה קבלת ההחלטות בעולם חסר גבולות כזה - עם זאת ברור גם שמלחמה גוררת עוני, הוצאות ביטחוניות מיותרות ואומללות ופליטים בקנה מידה גדול. קסטנר מציע פתרונות נוספים מלבד ביטול הגבולות - כמו חינוך נגד אדישות לב (פיתוח וחיזוק של אמפתיה), ביטול הנשק, ומניעה של שימוש במדע וטכנולוגיה לצורכי אלימות. הדרכים לביצוע דברים אלה אינם ברורים די הצורך.

ראו גם

קישורים חיצוניים

סרטונים: