תשואה פנימית

תשואה פנימית היא כלי בתחום המימון, אשר מהוון את תזרים המזומנים העתידי של פרוייקט. באמצעות הכלי ניתן לנתח האם פרוייקט מסויים צפוי לתת תשואה חיובית על ההון המושקע בו, ומה יהיה גובהה.

שימוש בישראל

נראה שחישוב תשואה פנימית משמש את משרד האוצר בבואו לבחון באילו פרוייקטים להשקיע, בעיקר כאשר מדובר בפרוייקטים בתחום התשתית. כך לדוגמה על פי כתבה מאתר הארץ[1] יוצגו לאישור הממשלה 14 פרוייקטים של כבישים בין עירוניים בעלי תשואה פנימית הגבוהה מ-12%. מקורות במשרד האוצר טוענים כי:

"..כל פרויקט נבחן אל מול שורת פרויקטים אחרים,
בהתאם לתקציב המוגבל העומד לרשות הממשלה ומתוך גישה כלכלית טהורה."


ביקורת

קיימת ביקורת מקצועית רבה על הכלי[2] הטוענת בין היתר, כי קיימת נטיה להסתמכות על חישוב תשואה פנימית במקרים רבים בהם היה נכון להשתמש בחישוב תוספת הערך של הפרוייקט.

בנוסף לביקורת זו ניתן להעמיד ביקורת המבוססת על מהות המוצר הציבורי. כאשר מבצעים חישוב של תשואה פנימית לגבי פרויקט מסחרי, ישנו בסיס אמיתי לחישוב של זרם התקבולים - ההכנסות הצפויות מהפרויקט. כאשר החישוב מבוצע עבור מוצר ציבורי, כמו בדוגמה של משרד התחבורה, זרם התקבולים הינו בגדר הנחה תאורטית בלבד. זאת, מכיוון שמטבע ההגדרה, אין לקוחות המשלמים בעבור מוצר ציבורי. לפיכך, השימוש בכלי זה לחישוב כדאיות כלכלית של פרויקטים היוצרים מוצר ציבורי מוטל בספק.

הערות שוליים