תכנית אלטרנטיבית לקורס

דף זה פוזר בין השיעורים השונים של קורס ביקורת הכלכלה

אין לערוך יותר את הדף הזה!

לאחר פגישות עם אנשי הוועדה האקדמית של המכללה, הוצע לנו לשנות את תכנית הקורס. התכנית שהצגנו עמוסה מידי. עדיף להציג מספר קטן יותר של נושאים שהתלמידים יקלטו ויפנימו, מאשר לעבור על כמות חומר אדירה אבל רוב התלמידים ינשרו...

כך הגענו לתכנית הבאה:

כלכלה - מדע או אידאולוגיה

מבוא

תיאור של הקורס, ציפיות שלנו מהתלמידים. נא למלא זאת בסוף.

אנקדוטה

מדע הכלכלה

בשיח הציבורי הכלכלה מוצגת כמדע וחוקיה כחוקי טבע, על כל המשמעויות של ההשוואה: חוק טבע הוא מדויק, הוא אבסולוטי (נכון לחלוטין), הוא נצחי (נכון תמיד), והוא נייטרלי (חף מאינטרסים). האם ההצגה הזו היא אמיתית או שהיא מגמתית?

ראשית, יש להכיר בכך שהכלכלה אינה 'מדע מדוייק'. היא תאוריה השייכת למדעי החברה, אשר מטבעם אינם מדוייקים. ואכן, בהצצה חטופה למדורי הכלכלה אפשר לראות עד כמה מתקשים המומחים הגדולים ביותר לחזות מהלכים כלכליים. [לדוגמה אפשר לתת את הכתבה על דבוס, או את גלבריית - מדוע כלכלנים אוחזים בטעות]

דוגמה ממדורי הכלכלה

הכלכלה גם אינה 'תורה מסיני'. התאוריה הכלכלית התפתחה במשך כ-250 שנים וידעה עליות ומורדות ושינויים רבים. התאוריה הכלכלית המקובלת היום (התאוריה הנאו-קלאסית) שונה מהותית מהתאוריה שהייתה מקובלת אך לפני 30 שנים, וזו הייתה שונה מהתאוריה שלפני 60 שנים, וכך הלאה. אי לכך סביר בהחלט שבעוד 30 שנים התאוריה הכלכלית תיבדל מהתאוריה הנאו-קלאסית בהנחות היסוד.

אך האם התאוריה הכלכלית הינה מדע בכלל?

קרל פופר נתן הגדרה מעניינת להבחנה בין תאוריה מדעית לאחת שאינה כזו. "תאוריה מדעית", טען פופר, "היא כזו שמסוגלת לספק תחזיות הניתנות להפרכה". זאת אומרת שתאוריה מדעית לא נבחנת בכך שהיא מספקת תחזיות המתאמתות, אלא בכך שהיא מספקת תחזיות ש(לפחות באופן תאורטי) ניתנות להפרכה. לדוגמה, האמונה באלוהים אינה מדעית, משום שכל ניסוי בו יופרך קיום האל יענה מיד בתשובה שהאל סידר את העולם כך שתוצאות הניסוי יראו כאילו הן מפריכות את קיומו, ובכך הניסוי רק הוכיח את עוצמתו של האל...

לעומת זאת, פיזיקה על פי מבחן זה היא כן מדע, היות והתחזית של ניוטון לדוגמה, מספקות תחזיות שבסופו של דבר הן בלתי מדויקות.

ובכן, האם הכלכלה הינה מדע?

• מחלוקת קימברידג': לאחר התנצחות ארוכה עם פיירו סראפה ב'מחלוקת קיימברידג' על ההון, נאלץ פול סמואלסון, אחד הכלכלנים הבולטים של המאה העשרים, להודות בפה מלא, שתאוריית ההון ותאוריית פונקציית הייצור הנאו-קלאסיות אינן מהוות אמת מדעית: אך הוא מיהר להוסיף כי מדובר ב'משלים' Parables)) שיועדו להדגים את המציאות. כלכלן אחר, פרוגסון, בחר ניסוח שונה: מאחר שהתאוריה הנאו-קלאסית מבוססת "...על 'הדבר' הזה הקרוי הון..." ומאחר שתאוריה זו אינה ניתנת להוכחה, הרי שאימוצה הוא "...עניין של אמונה..." (Ferguson 1969; pp xvii-xviii).

• שכר המינימום: בקרב הכלכלנים ישנה טענה שהעלאת שכר המינימום תגרום לאבטלה. קרב סוער ואלים בנושא זה פרץ אך לאחרונה בשנת 1995, כאשר שני חוקרים מכובדים אלן קרוגר (Alan Krueger) מפרינסטון, ודיויד קארד (David Card) מאוניברסיטת קליפורניה, ברקלי, שברו את השורה והכריזו שהראיות סותרות את התזה הזו. מאז, שכר המינימום עלה שתי פעמים, והאבטלה המשיכה לרדת. קארד וקרוגר צדקו – וכן הביקורת היסודית שלהם על התאוריה הבסיסית של שוק העבודה. ועם זאת, לא תוכלו למצוא יותר מהכרה נוטרת טינה לזאת בספרי לימוד לכלכלה, שכולם כמעט ימשיכו ללמד הנחות שגויות לדורות חדשים של סטודנטים. ולא תראו את כלכלני שוק העבודה שמים את משקלם המקצועי מאחורי העלאת שכר המינימום

מהו ניתוח ביקורתי

ניתוח ביקורתי הוא סוג של בחינה של תיאוריות במדעי החברה. הבחינה הביקורתית מניחה שמהלכים חברתיים לא קורים מאליהם, אלא שיש אנשים בעלי אינטרסים שדאגו שהדברים יקרו כפי שקרו. לכן, כשמוצגת תאוריה חברתית, אין לשאול אך ורק אם הנחות היסוד תקפות ואם אין בתאוריה סתירה פנימית (כפי שבוחנים, למשל, תאוריה פיזיקלית), אלא יש לחפש מי מרוויח מתיאור המציאות כפי שהיא מוצגת בתאוריה, ואילו אינטרסים התאוריה משרתת.

לעיתים ניתן למצוא ממש כיצד בעלי האינטרסים תפרו תאוריה המתאימה לצורכיהם. לדוגמה אפשר להביא את התאוריה של הלבנים בארצות הברית לפיה השחורים היו קרובים לקופים, ולכן מוסרי להשתמש בהם כעבדים. לפעמים הקשר הוא עקיף, נסיבתי, ואולי כלל לא מודע [דוגמה]. בכל מקרה, חשיפת האינטרסים מאחורי התאוריה מאפשרת את חשיפת מערכי הכוח הנסתרים בחברה, שהם פעמים רבות נצלנים ומדכאים.

בקורס זה ננסה ללמוד טכניקות של ניתוח ביקורתי, ולהפעיל אותן על מדע(י) הכלכלה. הכלכלה, בהיותה מסדירה את יחסי הקניין והבעלות בחברה שלנו, מהווה את אחד ממנגנוני הפעלת הכוח העיקריים, וכיום אולי העיקרי שבהם. אי לכך, חשיפת האינטרסים וההטעיות בתאוריה הם שלב ראשון בניסיון לבנות מערכת חברתית חליפית, מערכת שתהא מבוססת על אמון, שייכות, קהילתיות, והרמוניה עם עולם הטבע.

כלכלה כדת

• מושגי טאבו: יש נושאים שפשוט אסור לדבר עליהם. "תאגיד" לדוגמה, היא מילה מסוכנת. מדוע? אולי משום שתאגידים מייצגים כלכלה ריכוזית (ופוליטית) בלב ה"שוק החופשי", ומקלקלים את "אגדת העם" הנפוצה ביותר לגביו. "תאגיד" אינו זהה ל"מונופול". מקור כוחו של התאגיד הוא גם באורך הנשימה שלו, בכוח הפוליטי (לובי) והתרבותי (שיווק), בהצלבות בין שווקים. הוא משפיע על טעמי הצרכנים (מותגים) ועל שוק העבודה. תאגידים רב לאומיים, שמהווים 51 מתוך 100 הכלכלות הגדולות בעולם, יכולים להיות בעלי כוח כלכלי רב יותר ממדינות. הם תופעה "מקרו" כלכלית, ולאו דווקא בתחום ה"מיקרו". התעלמות ממושג זה מסבירה אולי מדוע כלכלנים נוהגים לקדם כלכלה עולמית ריכוזית, בעודם מטיפים בלהט ל"שוק משוכלל".

• צנזורה והשכחה: דתות רבות לוקות בחוסר סובלנות ורדיפת בעלי דתות אחרות. ואכן למרות שהספרות הנוגעת לכלכלה (בתוך ההגות הכלכלית ומחוץ לה) היא רחבה מאוד, אין עידוד של תלמידי הכלכלה להכיר ספרות זו. להפך – יש עידוד של חשיבה "מקצועית", שבה יש רק תשובה נכונה אחת. לכן למרות שאפשר למצוא קולות "כופרים" רבים, הם לא יותירו כל שינוי בקרב תלמידי הכלכלה, שלומדים חומר דומה למה שנלמד לפני 40 שנה.

החשיבה הכלכלית שרוב תלמידי הכלכלה נחשפים אליה, ורוב המורים מלמדים באדיקות (גם אם כבר פורסמו מאמרים סותרים לחומר הנלמד) הינה כיוון צר בעל גוון פוליטי אחיד (שמתחזה לא- פוליטי), של התאוריה הנאו-קלאסית. תאוריה שיסודותיה נבנו בשנות השבעים של המאה ה-19, ושמה אינו ידוע בציבור או בקרב רוב בוגריה.

כדאי להזכיר זרמי ניתוח-כלכלי אחרים: נאו-קיינסיאניים, מרקסיסטים, בית הספר האוסטרי, מוסדיים, כלכלה היסטורית, וכלכלה אקולוגית: ויש עוד כמה. אפשר לראות העדר חשיבה ביקורתית, העדר היכרות עם ההיסטוריה של החשיבה הכלכלית, ועם ההיסטוריה של הכלכלה עצמה - שוב בהתאמה לדת (חשוכה) ולא לגוף שמנסה לקדם דיון על ידע. ואם מדברים על ידע, גם היכרות עם עובדות כלכליות עולמיות ומקומיות אינה שכיחה בלימודי הכלכלה:

"בתי- הספר לכלכלה מעניקים תארים לדור של אידיוטים משכילים, 
מבריקים במתמטיקה אזוטרית ועם זאת חפים מכל ידע בחיים הכלכליים האמיתיים." 
ואסילי ליאוניטייב, זוכה פרס נובל בכלכלה.  

יש רשימה ארוכה של כלכלנים חשובים ששמותיהם "נשכחו" או שרעיונות חשובים שלהם "נעלמו" או עוותו: אדם סמית - חשיבות של בעלות מקומית, ואי-הפרדה בין בעלות וניהול לעקרון היד הנעלמה (בניגוד לתאגיד רב-לאומי); דיויד ריקרדו- תורת הערך של העבודה, יתרון יחסי במסחר קיים כל עוד אי אפשר לנייד הון; תורסטין ויבלן – צריכה כסיגנל חברתי (התעלמות במשך 100 שנה, "סוציולוג" שהוצע לו נשיאות ה-AEA); פיירו סרפאה - תשואה להון אינה קשורה לריבית, ניגוח של תפוקה שולית פוחתת. ג'וזף שטיגליץ – ביקורת על מדיניות הבנק העולמי וקרן המטבע הבינלאומית. קנת גלבריית – כלכלת כדור הארץ בספינת חלל. ג'יימס טובין – מס טובין. וזו רשימה חלקית מאוד.

"צעד אחד מאחורי הזרם הכלכלי המרכזי, שוכן משלוש ברמודה אינטלקטואלי שבו נעלמים ללא זכר נוסעי מחשבה שונים." פרנק אקרמן, כלכלן אקולוגי. 

קיינס ומרקס מהווים דוגמאות מאלפות: קיינס פרסם את ספרו בשנת 1936, ב-1937 היקס הציע את מודל IS-LM כדרך לשלב את קיינס לתוך התאוריה הנאו-קלאסית. ראשית הדבר גרם לכך שחלק גדול מהניסיון של קיינס לשנות את המתודיקה של המחקר הכלכלי עלה בתוהו. שנית, האכזבה מקיינס היא במידה רבה דחיית IS-LM ולאו דווקא דחיית קיינס עצמו.

מרקס מעניין עוד יותר, במשך 40 שנה הכלכלנים התעלמו ממנו. למעשה אפשר לחשוד שחלק נכבד מהנכונות לאימוץ התאוריה הנאו-קלאסית, היה ניסיון לברוח ממענה למרקס במסגרת הדיון של הכלכלה הקלאסית ותורת הערך של העבודה.

• נתק הכלכלה מהמציאות

"הכלכלה, כמו  אנשים הסובלים מאוטיזם, היא אינטליגנטית אבל בעלת מיקוד צר ואובססיבי ומנותקת מהמציאות." - 'התנועה לכלכלה פוסט- אוטיסטית' 2004

מי טוען שהכלכלה התנתקה מהמציאות? – הכלכלנים עצמם. בסקר שערך שלמה מיטל בשנת 1982, בין פרופסורים לכלכלה ב-50 האוניברסיטאות המובילות בארצות הברית, נשאלו המרצים "האם קיימת תחושה שהכלכלה מנותקת מהמציאות?" שני שלישים ענו בחיוב. מיטל:" ראיות העומדות בסתירה לחשיבה הכלכלית הקונבנציונלית ממשיכות להצטבר".

כלכלנים נוקטים בגישה דואלית כאשר הם נדרשים לסוגיה עד כמה הכלכלה (או התאוריה הנאו-קלאסית) היא מדע ומה הקשר שלה למציאות. כאשר הם נמצאים במתקפה, כמו קידום מדיניות כלכלית מסויימת, נוח להציג את הכלכלה כמדע מדוייק, כאין הפיזיקה של המחקר החברתי. כאשר התאוריה הנאו-קלאסית נמצאת תחת מתקפה, הכלכלנים מודיעים שבסך הכל מדובר באוסף של מודלים "מנותקים מהמציאות".

לאחר התנצחות ארוכה עם פיירו סראפה ב'מחלוקת קיימברידג' על ההון, נאלץ פול סמואלסון, אחד הכלכלנים הבולטים של המאה העשרים, להודות בפה מלא, שתאוריית ההון ותאוריית פונקציית הייצור הנאו-קלאסיות אינן מהוות אמת מדעית: אך הוא מיהר להוסיף כי מדובר ב'משלים' Parables)) שיועדו להדגים את המציאות. כלכלן אחר, פרוגסון, בחר ניסוח שונה: מאחר שהתאוריה הנאו-קלאסית מבוססת "...על 'הדבר' הזה הקרוי הון..." ומאחר שתאוריה זו אינה ניתנת להוכחה, הרי שאימוצה הוא "...עניין של אמונה..." (Ferguson 1969; pp xvii-xviii).

• מתמטיקה קדושה: הניתוק הזה מלווה במידול מתמטי מסובך, שלכאורה מנסה לקדם את הדיוק של הדיון הכלכלי. אולם שלא כמו בפיזיקה לדוגמה, הכלכלנים מתקשים לייצר ולו קבוע מתמטי יחיד. מה הטעם לקבוע את הפונקציה המדוייקת בין א' לב' אם בכל פעם אני מקבל קבוע אחר? מה הטעם במידול מתמטי אם בכל פעם אפשר להתחיל ממודל אחר (ע"פ מה שרוצים להוכיח)?

"לפני שהכלכלה תוכל להתקדם היא חייבת לנטוש את הפורמליזם ההתאבדותי שלה."
רוברט היילברונר

אין טעם בניתוח מתמטי כל עוד מושגי היסוד הם מעורפלים כל-כך. נסו לדמיין לדוגמה, כמה עלוב היה מדע הבוטניקה, אם לפני שלב המיון והסיווג בין עצים לעשבים, ולפני הבנת מנגנונים חשובים כמו פוטוסינתזה או מחזור החנקן, בוטנאים "נאו-קלאסיים" היו פונים למדידות מדוייקות של פרמטרים נצפים. סיווג קודם לניתוח.

מתמטיקה היא שפה כמו כל שפה אחרת. אפשר לשקר או לטעות בה כפי שאפשר לעשות כן באנגלית או עברית. היסוד לשקר/טעות מוצלח הינו אמת חלקית. "כל עצם נוטה להישאר במקום". "מצבו של צרכן משתפר ככל שהוא צורך יותר", או "צמיחה כלכלית טובה לכולם". הבעיה היא לרוב לא במבנה הלוגי (המתמטי או המילולי) אלא במושגי היסוד ובהנחות היסוד.

וכך, למרות שהכלכלנים מצהירים שהם בעד פוזיטיביות (לחקור מה שיש), יש להם נטיה נורמטיבית (מה צריך להיות) בולטת – להעדיף עולם ש"צריך להתנהג" בצורה נוחה לניתוח דיפרנציאלי. הדבר הפך מזמן למטרה מקודשת, בלי שיש דין וחשבון בכלל אם הדבר מסייע או מקשה על הבנת העולם הכלכלי.

• נורמטיביות בתחפושת: אספקט נורמטיבי אחר הוא קידום אג'נדה פוליטית על ידי שרשרת של הנחות מסוות. ברור לדוגמה ש"יעילות" היא עליונה (ושאין מדובר בערך חס וחלילה!). "קודם נשיג פתרון יעיל, ואחר כך נתווכח איך לחלק את העוגה". למה לא (לדוגמה), "קודם נשיג פתרון 'הוגן', ואחר כך ננסה להגיע ליעילות מקסימלית?". שימוש בתיבת אדג'וורת' שבה אין משמעות לפערי הכנסות (מעמד חברתי, כוח פוליטי, פערי מידע) ואין צורך לאכול כדי לשרוד, מעלימה את הנורמטיביות של גישה זו ואת האילוצים הכוחניים הקיימים במערכת השוק. דוגמה נוספת להנחה נורמטיביות היא פונקציית רווחה חברתית בה משקל כל האנשים זהה, ואין משקל לדורות העתיד. נורמות נוספות הן שיש לקדם צמיחה כלכלית, הגדלת הצריכה, סחר חופשי והפרטה.

חוסר הדיון במושגי יסוד, הינו ההבדל המהותי (בעיני) בין דת למדע. ה"אקסיומות" של התאוריה הנאו-קלאסית, אינן אקסיומות במובן הרגיל (דבר שלא ניתן להפריכו או להוכיחו), אלא מעין "טאבו" דתי, שפשוט אסור לדבר עליו. הרבה מה"אקסיומות" אלו, הן פשוט הנחות (שגויות) שבדרך כלל מנותקות מהמחקר המדעי הכללי, ומפריעות למחקר כלכלי רציני.

"חומר הלימוד המקובל הוא מכשיר מעצים ביצירת חוסר התמצאות; בילבול מוח המכשיר קבלת מיתוסים הולכים וגדלים במורכבותם ובחוסר הקשר שלהם למציאות." 

התנגשות בין כלכלה לבין מדעים אחרים

• כלכלה וסוציולוגיה – נראה היה מתבקש שמחקר בין-תחומי בין תחומים קרובים אלה יהיה דבר מקובל מאוד. בפועל סוציולוגים לומדים מעט כלכלה, אך לא להפך.
• כלכלה ופסיכולוגיה, מדעי המוח - אנשים אינם רציונליים. לו היו רציונליים, לא היה צורך בפסיכולוגיה. בני אדם פועלים לא רק על בסיס שיקולים לוגיים (שמקורם קליפת המוח) אלא גם עקב רגשות (המערכת הלימבית) והרגלים. תהליכים קוגניטיביים, ומושגים תרבותיים משחקים תפקיד חשוב בקבלת החלטות.

כלכלה ופסיכולוגיה מתנגשות גם בכל הנוגע לשאלה מה גורם לאדם להיות מאושר: עוד מוצרים? לא בטוח. טיבור סקיטובסקי, כלכלן שכתב על צריכה ופסיכולוגיה: "עוד הכנסה פירושה עוד אושר רק אם כל השאר נשאר ללא שינוי – דבר שלעיתים נדירות מתרחש."

• תקשורת – הנחת "ידע מושלם" מייתרת הן את גופי התקשורת, והן את המחקר התקשורתי.
• כלכלה ושיווק – רצונות הפרטים בשוק אינם אוטונומיים ומושפעים מפעילות כלכלית. זו ההנחה הראשונית בשיווק (ועסקים לפחות מאמינים לה) – אלא שדבר זה שומט את הבסיס מתחת לתורת הצרכן הנאו-קלאסית.
• כלכלה ואקולוגיה, פיזיקה – התעלמות מהכלת הכלכלה והחברה בתוך מערכת ביוספרית מתפקדת. אם משוואת הייצור (או התוצר) הן נכונות, אז החוק השני של התרמודינמיקה אינו נכון (הרחבה בהמשך)

התשובה הכמעט אוטומטית לביקורת כזאת, היא ש"אין ברירה" היות והכלכלה משתמשת ב"פישוטים" כדי לתאר את העולם הכלכלי במונחים מתמטיים. התגובה המתבקשת היא שאם המתמטיקה (ובמיוחד השימוש בגזירה, בניגוד לדוגמה לסימולציות של סוכנים) כל כך מפריעה, אז אולי הגיע הזמן למתודולוגיות נוספות? האם אתכם מכירים עוד ענף מדעי שהנחות היסוד שלו מנותקות כל כך משאר הענפים? אני לא.

תשובה אחרת היא שיש "הגמשה" של ההנחות כשדנים בנקודות עדינות יותר (כמו "כלכלת מידע", או "רציונליות חסומה"). אבל זה נימוק פגום. ראשית, משום שמעט מהפיתוחים האלה מגיע לשימוש בידי הכהונה הנמוכה של התארים המתחילים. שנית, משום שבגלל הסיבוך המתמטי משאירים על כנן את כל ההנחות האחרות בזמן ההגמשה – וכתוצאה מכך אין כאן שוני ממשי. שלישית משום שתוצאה היא מעין "מיתולוגיה יוונית" שבה ניתן לתת הסבר לכל דבר, על ידי בחירת "אגדת העם" הנכונה- קומבינציה של הנחות שונות תיתן לכם מספר מעריכי של תוצאות אפשריות.

"כפי שעמים פרימיטיביים מאמצים את האופנה המערבית ואת השימוש בפרלמנט מתוך תחושה שהטקסים והמלבושים הקסומים יעמידו אותם מיד בחזית הטכנולוגיה והתרבות המודרנית, כך פיתחו הכלכלנים את ההרגל להלביש רעיונות בלתי מדוייקים בשפה של חשבון דיפרנציאלי….כל היומרה של יישום נוסחאות מדויקות היא אחיזת עיניים ובזבוז זמן."

מהו ליברליזם

הליברליזם הוא מונח מתחום מדעי החברה. מקורו מהמילה הלטינית 'ליבר' שמשמעה 'חפשי'. הליברליזם התפתח בין הרנסנס למהפכה התעשייתית ובמסגרתו הועלתה האפשרות ליסוד חברה מסודרת המבוססת על האדם החופשי בלבד. בכך הייתה התנועה הליברלית בסיס פוליטי מהפכני כנגד הכוחות השמרניים: הכנסייה ובעלי האדמות.

כשהתפתחה הכלכלה הקלאסית היא חברה לכוחות המהפכניים הליברליים ששאפו להעביר את מרכז הכוח מהכנסייה והפאודלים בעלי האדמות אל היזם, הייצרן, הדוגל בטכנולוגיה מתקדמת, בעל ההון. עם תיאור 'היד הנעלמה' ורעיון 'השוק החופשי' נצמד החופש הליברלי לחופש הכלכלי וכיום ניראה שאי אפשר לדבר על ליברליזם בלי קונוטציות לכלכלה של שוק חופשי.

באיזה חופש מדובר?

ובאמת, מי לא רוצה להיות חופשי? כשבוש פולש לעיראק הוא מצדיק זאת בכך שהוא מתכוון 'לשחרר' את העם העיראקי. אך בדיקה מעמיקה קצת יותר מגלה שעבור שכבות מסויימות באוכלוסייה, החופש של הליברליזם הכלכלי הוא החופש לישון מתחת לגשר. החוקה שעברה בעיראק לאחר לחץ אמריקאי ובין לאומי נותנת את החופש לחברות בין לאומיות לפעול בעיראק תוך הפרטת התעשייה והשירותים, אך לא ברור אם לאזרח העיראקי יש כעת יותר חופש מאשר היה בימי סדאם חוסיין.

מהו נאו-ליברליזם

ממהפכנות ביקורתית לשמרנות.

פתרונות

ידע הוא כוח: העמקת הידע הביקורתי בציבור. מכלכלה חברתית כלכלית, מידע ביקורתי באינטרנט, שיתוף מידע (קוד פתוח, ויקיפדיה), סלון מזל

רשימת קריאה לשעור

• רמי קפלן, כלכלה כתאולוגיה.
• גלבריית, מדוע הכלכלנים אוחזים בטעות.

ההיסטוריה של הכלכלה 1

מבוא - למה בכלל חשוב לדעת היסטוריה כלכלית

• "הכלכלה היא מדע".
• "הכלכלה היא פוזיטיבית - כלומר היא רק מתארת את המציאות"
• כלכלת "שוק חופשי" היא מצב טבעי אליו הגיעה החברה בתהליך אבולוציוני של דחיית פתרונות גרועים יותר.
• חוקי כלכלת השוק, היו קיימים מאז ומעולם.

אלו הן כמה דעות אשר נפוצות בתוך הזרם הנאו-ליברלי, בקרב כלכלנים, עיתונאים, פוליטיקאים וכו'. לימוד של ההיסטוריה של הכלכלה יכול לתת פרופורציה על אמירות אלו, וניתן יהיה לבחון עד כמה הן נכונות (זה לא אומר שאין כלכלנים היסטוריים שמאמצים אמירות אלו).

ההיסטוריה של הכלכלה מתארת הן את מה שהתרחש בפועל בחיי היומיום ובמדיניות של ראשי המדינות - בעיקר באירופה ובארצות הברית, והן את ההתפתחות של החשיבה הכלכלית. במובנים רבים, ה"תאוריה" הכלכלית, הינה כלי לתירוץ המציאות הקיימת ולהסבר "מדוע היא טובה". כלומר "מעמדות" או "קבוצות" שונות בתוך האוכלוסייה קידמו מהלכים שונים, ולאחר מכן (או בד בבד) פיתחו תאוריות מדוע הפעולות שהם מבצעים הינן טובות.

בעקרון התאוריה הקפיטליסטית לאו דווקא ניצחה בקרב בין תאוריות (אם כי גם זה אפשרי), אלא יותר על ידי כך שהיא שרתה אינטרסים של קבוצות חזקות יותר, שהיה בכוחן לגרום לסיפור הקנוני "הנכון" להישמע, ולהסתיר ולגרש את הסיפורים האחרים. העובדה היא שבבית הספר לכלכלה לא לומדים תאוריות מתחרות, אפילו לא למטרת פסילה.

ממרקנטיליזם לשוק חופשי

ההתמקדות של הכלכלה ההיסטורית היא באירופה ובמיוחד בבריטניה, משום ששם צמח הקפיטליזם, ואילו במקומות אחרים הוא לא. הוא הובא למקומות אלו מאוחר יותר. אחת השאלות המעניינות הן מדוע התפתח הקפיטליזם דווקא במקום זה.

אחת התשובות היא שבאירופה:

1. הייתה תחרות עזה בין המדינות השונות. דבר זה עומד בניגוד לסין, או האימפריה העותומנית, שבהן לא היו סיבות חזקות מידי לשינוי.
2. ההסדרים החברתיים באירופה, במיוחד בבריטניה היו כאלו, שהשליט לא היה כל יכול, וכתוצאה מכך לא כל ההון והכוח רוכז אצל המלך, והקשה על גיוס חובה. דברים אלו הובילו לעליית האצולה, ואחר כך לעליית המעמד הקפיטליסטי, כאשר המלך מתקשה, ולאחר מכן האצולה (יחסית למדינות אחרות), לעצור תהליכים אלו.
3. ההתפתחויות הטכנולוגיות גרמו לכך שבניגוד לעבר נוצר קשר חשוב בין כמות הכסף, וכמות האנשים של מדינה לבין עוצמתה הצבאיח - בניגוד לדוגמה לצבאות הפאודליים שהיו קטנים ודרשו אימון רב. זה מביא אותנו לנקודה חשובה ראשונה - ההתפשטות של הקפיטליזם, בניגוד למנטרה הקפיטליסטית, לא בוצע רק על ידי מסחר ותועלת הדדית, אלא גם על ידי סחר בעבדים, שוד, הרס של קהילות, התנחלויות, שיעבוד של עמים שלמים- או במלים אחרות קולוניאליזם. שורשי הקולוניאליזם עתיקים יותר מהקפיטליזם עצמו, אבל הוא בהחלט דרבן, במשך תקופה ארוכה, את המגמה הזאת.
4. הסבר נוסף, ניתן על ידי מקס וובר, ולפיו ניתן הכשר דתי לרדיפת בצע. הפרוטסטנטים בידלו עצמם מהקתולים. בקתוליות רדיפת תענוגות וממון היא חטא. אצל הפרוטסטנטים, והמורדים האחרים בקתוליות, כל דבר קתולי נתפס כרע - ולכן רדיפת תענוגות וממון ככאלו לא נתפסו כבעיה אלא כדבר טבעי ורצוי.

המצב לפני עליית הכלכלה הקלאסית

כמו בארצות נוספות, הקפיטליזם התפשט על רגע כלכלה פאודלית, ו/או כלכלה מרקנטיליסטית. (במדינות לא אירופאיות רבות, הכלכלה הייתה כלכלה קהילתית).

כלכלה פאודלית - אריסים מעבדים אדמות. כוח כלכלי וצבאי רב נתון בידי האצולה המקומית. חוקים עתיקים (של הדת, של המדינה) קובעים מה שייך למי, ואיך מתנהלת הכלכלה. הכלכלה יציבה במובן שאין גלי אבטלה וצמיחה, אבל הכלכלה לא יציבה בגלל מלחמות ופשיטות של כנופיות שונות (לוחמים שלא הצליחו למסד עצמם באצולה, אצילים בודדים, ואצילים מאוגדים). אין לאצולה אינטרס חזק לפתח טכנולוגיה שתקל על חיי הפועלים, או שתגביר את התפוקה הכלכלית, וגם לפועלים אין הרבה אינטרס, או יכולת לבצע דבר כזה.

כלכלה מרקנטיליסטית - ירידת קרנם של האבירים, ועליית חשיבות התותח והרובה, מערערת את הסדר הישן. כדי לנהל מלחמות יש כעת צורך בעשרות אלפי אנשים, בעלי אימון קצר (לעומת אביר שהוא לוחם מקצועי). דבר זה מקטין את חשיבות היחידה הפאודלית, ומגדיל את חשיבות של כנופיית האצילים (מה שהיום נקרא מדינה). יש צורך בהרבה יותר ארגון הן של צבאות, והן של הסדר החברתי שיתמוך בכך. מי שלא עושה כך, נתון בסכנת פלישה מצד שכניו. המרקנטיליסטים מנסים להגדיל את העוצמה הצבאית-פוליטית-כלכלית של המדינה, כאשר יש מאבקי כוח בין האצולה לבין המלוכה. המרקנטיליזם מאופיין בהתרכזות כוח כלכלי אצל המלך. באנגליה המלך חלש יותר, ובעלי האדמות חזקים יותר יחסית למדינות אחרות. המרקנטיליסיטים ניסו לאגור כמה שיותר כסף, או זהב, משום שהאמינו שבו טמון המפתח לעושר כלכלי.

על רקע זה, בא ספרו של אדם סמית 17776, עושר האומות. החיבור של סמית מתווה רעיונות רבים שחלקם נישא עד היום:

• השוק והביזור הכלכלי, ולא התערבות, ריכוז ותכנון הם הארובה ל"צמיחה" ולסדר כלכלי- וחברתי "טוב".
• מדינה חלשה ומעט מיסים תגרום בסופו של דבר להתעצמות כלכלית של האומה.
• השוק, על ידי היצע וביקוש יסדר את המחירים כך שלא יהיה עודף של סחורות או עודף של ביקוש שנותר ללא מענה.
• הקפיטליזם יאפשר התפתחות טכנולוגית, שבתורה תקדם את הקפיטליזם
• חלוקת העבודה למשימות קטנות, התמחות, גורמת להתייעלות - כלומר ליכולת לייצר עם אותם אנשים ומשאבים, יותר מוצרים (שימו לב שאין הבחנה בין זרמים למאגרים, או בין ).

המהפכה התעשייתית שינתה את מאזן הכוחות החברתי, מעבר מהכפרים והאחוזות לעיר (למה?)

אדם סמית וריקרדו

רעיון היד הנעלמה (אצל סמית מדובר ממש ביד אלוהית היות והוא היה דתי, מה אצל ריקרדו?)

הביקורת של מארקס

הצגה כללית של מארקס

עיקרון הערך של העבודה

רעיון הרווח הקפיטליסטי

חיזוי ההקצנה בפערים שמובנה הקפיטליזם

כישלון השוק

עליית התאגידים בארצות הברית - הפסיקה שלתאגיד זכויות קניין

המשבר של שנות ה-20/30

פתרונות

• עבודה מאורגנת

ההיסטוריה של הכלכלה 2

ראו הצעה בדף השיחה לבטל שעור זה, ולפזר תכניו בין שעורים אחרים:

• מדינת רווחה - בעקבות השפל הגדול. קיינסיאניזם (בא מאוחר יותר). הסכמי ברטון וודס. שקיעת הקיינסיאנים ועליית דונלד רייגן-מרגרט תאצ'ר והשמרנים. (10 דקות).
• אפשר לתת הסבר על קיינסיאנים ונאו-קיינסיאנים בשיעור הקודם (הצעתי להקדיש 15 דקות לסקירת הזרמים השונים).
• היסטוריה של מעמד העובדים - הפיכת החקלאים לפועלים (גידור), המאה ה-19 וההתנגשויות. המהפכה ברוסיה. מדינת רווחה ואיגודי עובדים. מאבק רייגן ותאצ'ר בארגוני עובדים. תוצאות - עליית אי השיוויון. - 10-20 דקות בתוך נושא שעור קשור).
• דולר וזהב והסכמי ברטון - רק אם מדברים על כסף. אחרת די חסר משמעות ויגזול 10 דקות (וגם לא כזה קל להסביר).

קיינסיאניזם

בראיית מיקרו, הפיתרון לאבטלה הוא הורדת השכר. אם נותנים לשוק לעשות את שלו בתקופת אבטלה ירד השכר. בשכר נמוך יהיו יותר מעסיקים שיבקשו עובדים מחד, ופחות עובדים שיהיו מוכנים לעבוד בשכר המוצע מאידך (לא ברור מה יעשו אלו ש'לא מוכנים לעבוד'...), כך המערכת תתאזן ברמת השכר שבו יש עובדים כמספר המשרות.

אך בעת המשבר הגדול בשנות ה-30 היה תהליך ספירלי בו היתה אבטלה, השכר ירד, ולמרות זאת האבטלה לא קטנה.

קינס טען שהבעיה היא ההסתכלות הצרה: אם מסתכלים על המשק בכללותו (מה שנקרא לאחר מכן 'מאקרו-כלכלה'), נבין שכשמורידים את שכר העבודה, יש בידי העובדים כוח קניה קטן יותר, לכן הם צורכים פחות, היצרנים מוכרים פחות, כך שהם צריכים פחות עובדים, והאבטלה גדלה.

פתרון המשבר, אם כך, הוא בעבודות יזומות. על הממשלה 'לייצר ביקוש' לעבודה (כלכלת צד הביקוש), אפילו מלאכותי, כדי להניע את גלגלי הכלכלה. כמובן שרצוי מאוד שההשקעה תהיה בתשתיות שיתמכו בצמיחה (תחבורה, אנרגיה, וכד'). זוהי ממשלה גדולה, ז"א ממשלה המתערבת בשוק ומזרימה ביקושים לעבודה (מגזר ציבורי גדול) כשהמשק במיתון.

ברטון וודס

עלייתו ונפילתו של מעמד העובדים

כתוצאה מאיום הקומוניזם, מדינת הרווחה באירופה:

• חינוך ממלכתי
• בריאות
• פנסיה
• ביטוח לאומי, וביטוח אבטלה
• דיור ציבורי

התחזקות האיגודים המקצועיים

עליית מעמד הביניים

ביקורת: כל זה נעשה על חשבון עובדים זולים מהקולוניות

משבר שנות ה-70

• משבר האנרגיה

ניתוק ערך הדולר מעתודות הזהב

תאצ'ריזם/רייגניזם:

• בחסות המשבר, פגיעה בזכויות העובדים
• פרוק האיגודים המקצועיים

התפוררות הגוש הסובייטי והסרת האיום הקומוניסטי

עליית הנאו-ליברליזם

גלובליזציה של ההון

• קישורים:

http://www.e-mago.co.il/e-magazine/reagan.html

שוק חופשי, יסודות ובעיות

יש מחסור...

שוק חופשי

• סוכנים 'חופשיים' שסוחרים בסחורות, זמן ועבודה
• הצע, ביקוש, שיווי משקל
• משפט הרווחה הראשון: השוק יגיע להקצאה ה'טובה' ביותר (במה היא טובה, ניראה בהמשך) ללא התערבות
• ביקורת: ניטרול המימד הפוליטי: במציאות אין שיוויון ואין חופש

קונסולידציה

החברות בשוק מסויים שואפות להתאחד (מיזוגים ורכישות) כדי להפוך אוליגופול/קרטל

שוק חופשי: למי הוא טוב?

יעילות

יעילות פארטו

הקצאה ראשונית

מערכות, אי שיוויון, תנאי מחיה בסיסיים לכל (אנרכיזם), קוד פתוח

הפרטה

[לא שייך לכאן. למצוא מקום יותר טוב]

שוק ממשלה, תאגידים ומונופולים

כלכלנים מנגידים כל הזמן בין העולם הממשלתי ה"סובייטי" הריכוזי והבלתי יעיל ומטיפים בלהט להפרטה שתתן יעילות בגלל תחרות בין הרבה שחקנים בשוק הפרטי.

האם השוק החופשי הוא חופשי?

• היסטוריה של התאגידים - רעיון הבע"מ. תאגידים בזמן אמצעות ארצות הברית. קבלת זכויות אדם לתאגיד.
• התאגידים בתחילת המאה ה-19 - מונופולים (טרסטים).
• תאגידים הם מונופולים הרבה פעמים. אבל הבעיה איתה היא גם בהתערבות שלהם בתחומים אחרים שאמורים לווסת את הכלכלה - פוליטיקה, תרבות, חיי הנפש של האנשים, העיתונות וכו'.
• תאגידים גם מייצגים ריכוזיות בתוך ה"שוק החופשי". בשביל מה להפריט בשם השוק החופשי, אם הניהול עובר מגוף ריכוזי אחד, לגוף ריכוזי אחר? כלכלנים לא אוהבים לדבר על התאגידים כגופים שהמבנה הפנימי שלהם (בלי קשר להיות מונופול או לא מונופול) הינו ענקי וריכוזי.
• עם הזמן התאגידים עוברים קונסולידציה - נתח גדל מהשוק ומהכלכלה עוברים עליהם.
• הפיקוח על תאגידים הוא לאומי - לדוגמה המפקח על הגבלים העסקיים - אבל הפעילות שלהם היא בינלאומית.
• תאגידים במקרים מסויימים חזקים יותר ממשלות.
• וכל הביקורת הנאו-קלאסית היא על מונופולים, בלי להתייחס להיבטים אחרים של התאגידים.

השוק ותאגידים מול הדמוקרטיה

בשוק לכל דולר יש קול שווה. בדמוקרטיה לכל אדם יש קול שווה. אם (כמו ברוב המודלים הנאו-קלאסיים) ההנחה היא שהאנשים הם בעלי הכנסה שווה, אזי זה מייצר מצג שווא, שבו כלל הצרכנים קובעים מה יעשה השוק. למעשה, אם יש אי שוויון, אז העניים קובעים מעט מאוד, והעשירים הרבה יותר.

פערי הכנסה של 1: 10 לטובת העשירון העליון מעשירון העשירי. אבל העשירון התחתון בעיקר קונה מוצרי ייסוד, וכוח ההשפעה שלו על השוק היא אפסית - הרבה פחות מעשירית ביחס לכוחו של העשירון העליון.

הפרטה של הכוח השלטוני:

• שוק מול ממשלה: בעידן של פתיחות להון זר הממשלה מפחדת לעשות צעדים שיבריחו את בעלי ההון
• שוק מול דמוקרטיה: לבעלי ההון כאנשים פרטיים וכמגזר יש כוח פוליטי רב שעוקף את מנגנוני השלטון והבקרה הדמוקרטיים. הסכמי סחר נדונים בין שר המסחר לנציגי הסוחרים ללא פיקוח פרלמנטרי, חוק ההסדרים
• תאגידים: לתאגידים זכויות קניין אך אין להם חובות מוסריות. לתאגידים יש אינטרסים שונים מאשר לבני האדם (עשירים או עניים). לדוגמה תאגידים אינם נפגעים מזיהום ומתים. בני אדם כן.

ניתן להציג גם טיעון פוזיטיבי: ההיסטוריה רצופה במאמץ לדמוקרטיזציה של התחום הפוליטי, כאשר בכלכלה השארנו את חוק הג'ונגל- העיקרון אדם אחד קול אחד שנקלט בהוויה הדמוקרטית ברובד הפוליטי מחוויר אל מול האקוויוולנט הכלכלי שלנו- דולר אחד קול אחד. שאיפה לדמוקרטיזציה של הכלכלה מחייבת גישה שונה לקבלת החלטות בכלכלה, ואולי אף הגדרה מחדש של הקניין.

פיתרון: דמוקרטיה ישירה

===השוק החופשי חופשי?=== (להוריד) מנגנוני הוויסות של השוק ה'חופשי':

• ממונה על ההגבלים העסקיים: הגבלת השוק כדי שהוא יוכל להיות חופשי
• מפקח על שוק ההון ועל הבנקים
• רגולציה
• מונופול על הדפסת כסף
• השוק החופשי יכול להתקיים רק בצל מנגנוני כוח ששומרים על זכויות הקניין הפרטי

האם השוק החופשי יעיל?

בעידן טכנולוגי, תחרות חופשית יוצרת בזבוז משאבים:

• כפילות בתשתיות (רשתות סלולריות, דואר, חברת חשמל)
• עודף ייצור (כדי להיות מוכן לגרוף נתחים מהשוק)
• מחקר ופיתוח (כפילות במעבדות, הגנה על ידי פטנטים)

פתרונות

• דמוקרטיה ישירה

סביבה

המשבר הסביבתי כדבר שדוחף לראייה מערכתית.

עלויות חיצוניות והפנמתן

- לא בטוח שכדאי להשאיר נושא זה. ההמשך יותר חשוב.

בראיה הנאו-קלאסית כל הבעיה הסביבתית מצטמצמת ל"השפעה חיצונית" כלומר השפעה של אדם אחד על אדם אחר שלא דרך מנגנון השוק.

אדם א' מייצר מוצר (ולכן תורם לרווחה), אבל פוגע ברווחה של אדם אחר בגלל שהוא מייצר זיהום. הפתרון לכך הוא לקבוע מחיר לכל יחידת זיהום (לפי מידת הפגיע), ולגרום לא' לשלם לב'. זה יגרום לכמה דברים:

• נגיע לשוק משוכלל (שבו כל הרווחה נמדדת על ידי כסף).
• א' יקטין את הזיהום בגלל הכסף שהוא נאלץ לשלם עליו.
• ב' יקבל פיצוי על הזיהום שהוא נפגע ממנו.
• מנגנון השוק ידאג לכך שהזיהום יהיה "אופטימלי", והרווחה שנפסיד עקב אי ייצור תתקזז עם הרווחה שנרוויח עקב אי הזיהום.

לראיה הזאת יש הרבה בעיות. העיקרית בהן היא ראיה של המערכת האקולוגית, או הסביבה, כדבר שנתון למרות הכלכלה. אם הפיצוי שב' רוצה הוא קטן יותר, אז ניתן לזהם יותר. ראיה אחרת אומרת לנו שהסביבה היא דבר שעוטף את הכלכלה.

לאנשים יש בדרך כלל תפיסה מוטעית של המושג סביבה, וחושבים שזה משהו שעוסק בשמירה על הנוף או לא ללכלך או שנוגע למחזור. למעשה סביבה נוגעת בליבה של הנושאים החברתיים והכלכליים שלנו.

המשבר הסביבתי כאיום קיומי

• רעלים אורגניים יציבים - דוגמה לכך שמשהו קטן לא חייב להיות בעל השפעה זניחה. רעלים אלו חשודים כגורמים לסרטן, גם כאשר הכמויות שהם נמצאים בגוף נמדדות באלפיות מיליליטרים.
• התחממות עולמית - דוגמה לכך שהמערכת הכלכלית והאנושית נמצאת בתוך המערכת האקולוגית. ושקשה מאוד לחזות את ההתנהגות שלה. השפעות כלכליות - מחלות, הצפות, קטרינה, בעיות בחקלאות, בעיות יובש, קרור אנגליה.
• הכחדת מינים? הלבנת אלמוגים?

ההתחממות היא גם דוגמה לכך שאנו נמצאים בעולם של מערכות מורכבות שמשפיעות זו על זו, ולא בעולם הכלכלי, בו פעולה של סוכן א' משפיעה באופן ברור ולוקאלי ולינארי.

המשבר הסביבתי הוא איום קיומי על המין האנושי - על הציביליזציה כפי שאנו מכירים אותה ב-200 השנים האחרונות או אפילו על הציביליזציה מימי החקלאות. זאת היות וכל התפקוד של החברה כפי שאנו מכירים אותה מניח מראש למעשה שהסביבה תמשיך ותתפקד, תמשיך ותספק לנו שרותים כמו טיהור אוויר, טיהור מים, אקלים נוח, הגנה מקרינה, וכו'. ללא השירותים הללו, שהם בינתיים חינם, הכלכלה והחברה יפגעו בצורה אנושה.

במיוחד שמשברים סביבתיים עלולים להיות מאוד פתאומיים (קטרינה, הלבנת 70 אחוזים מהשוניות בשנה אחת), מאוד לא סלחניים ומחקים לפתרונות שהחברה או השוק יספקו להם. לים לא אכפת אם הוא מטביע סירה קטנה או עיר שלמה. מי שלא מוכן להתמודדות עם המערכת הסביבתית ישלם את המחיר, ולא משנה כמה כסף יש לו, או כמה כוח חברתי יש לו, או אפילו כמה טכנולוגיה (שאינה קשורה לעניין) הוא מחזיק או מה היכולת שלו לפתח פתרון בעתיד.

• טביעת רגל אקולוגית,

פתרון פרמקלצ'ר- שעור מבוא להסבר על כמה הראיה הסביבתית משנה חלק גדול מהתמונה הקיינסיאנית- קפיטליסטית.

צריכה ומחסור

ייצור מחסור

ניכור, פרבור, תרבות הצריכה כדוגמאות לייצור מחסור

צריכה ואושר

כלכלה בודהיסטית, איסטרלינג, ביקורת על צמיחה (אולי אם נספיק גם כסף)

תרבות הצריכה, קפיטליזם כתרבות

צמיחה

לדעתי סיכום של אם התמ"ג עולה למה אמריקה יורדת יסביר בצורה המיטבית.

• היסטוריה קצרה של צמיחה - הבעיה של כלכלנים להסביר לקונגרס מה קורה עם הכלכלה.
• מה זה ? סיכום של סך הפעילות הכספית במשק באותה שנה.
• ההסכמה הרחבה על צמיחה - קפיטליסטים וגם סוציאל-דמוקרטים (קיינסיאנים) וגם קומוניסטים מסכימים על העיקרון של צמיחה.
• קפיטליסטים - קודם נגדיל את העוגה ואחר כך נתווכח על החלוקה. אבל ברור שהגדלת העוגה היא טובה לא?

בעיות:

• צמיחה מודדת הוצאות שנולדו מהצורך להתמודד עם דברים רעים כדבר טוב - לדוגמה פשע, גירושין גורמים לעליה בצמיחה עקב הוצאות גדלות.
• צמיחה לא מכירה בכך שהגדלת הכנסה לאדם עני משפיעה עליו יותר מאשר על אדם עשיר. יותר מכך, לפי אמרטיה סן (וכלכלת מערכות שנלמד בהמשך?) עוני הוא תוצאה בעיקר עקב פערים בחברה. לכן צמיחה עלולה להגביר עוני.
• צמיחה מסתכלת אל שרותי החינם שאנו מקבלים מהסביבה (כמו טיהור מים) או מהחברה (השגחה של שכנים על הילדים) כדבר שלא שווה כלום. כשזה נפגע ואנו מתחילים לשלם כסף על שירותים אלו (מים מינרלים או תשלום למשטרה או למעונות יום), אומרים לנו שהכלכלה צמחה.
• העתיד נחשב חסר ערך. התדלדלות משאבים נחשבת כמענק במקום הלוואה. חיסול מאגרים של נפט או של דגים נחשב לדבר טוב היות ודבר "חסר ערך" הפך לדבר בעל ערך.
• הבדל בין תמ"ג לתל"ג: הראשון מודד את כל מה שמיוצר באזור מדינת ישראל, השני מה נשאר במדינה. היות וכיום עסקים רבים נמצאים בבעלות זרה, חלק גדול מהרווחים מיוצא למדינות אחרות ולכן ה'רווחה' שהוא יכול לייצר עוד יותר נמוכה ממה שניראה

למה היא טובה

מסבירים שצמיחה צריך כדי לפתור בעיות שונות:

• כדי להקטין אבטלה: במדינה כמו ישראל, בה האוכלוסייה גדלה בכ-2% בשנה, אם לא יווצרו לפחות 2% של מקומות עבודה כל שנה, האבטלה תגדל. כמובן, אם רוצים להקטין את האבטלה, יש לייצר עוד יותר מוקמות עבודה. היות וההנחה היא שמדובר במשרות מלאות, הרי יש צורך להגדיל את הייצור הסחורות והשירותים.
• הריבית במשק: האוצר יכול לגייס כסף מהציבור ולהציע לו ריבית רק בגלל ההנחה שבעתיד תהיה למדינה הכנסה יותר גדולה - צמיחה.
• כדי לפתור בעיות סביבה.
• כדי להגדיל את הרווחה ולהקטין את העוני: היות והרווחה נמדדת על פי השכר, וגם זה, רק באופן מצרפי, ניתן לחשוב שהגדלה של התמ"ג תגדיל גם את הרווחה. אך במציאות נמצא גם עובדים עניים, דהיינו, עובדים במשרה ואפילו שתיים, אך עדיין לא משתכרים שכר הוגן. בנוסף, התמ"ג לא מתחלק באופן שווה, כך אנו רואים בשנים האחרונות עלייה בתמ"ג ובמקביל עלייה בפערים ועלייה בעוני. ז"א ה'עוגה' גדלה, אבל מיעוט ניכס לעצמו את רובה, ומה שנותר לאחרים הולך ומצטמק.

אקולוגיה

קאובוי בספינת חלל

• החברה התעשייתית מתנהגת על פי דפוסי המחשבה של הבוקרים, כאשר אנו נמצאים במערכת סגורה כספינת חלל
• ביקורת הקיינסיאניזם: הפיתרון הקיינסיאני לבעיות הוא צמיחה, אבל צמיחה מתמדת היא בלתי אפשרית

כלכלה אקולוגית

הכלכלה כמערכת של מערכות היא הביקורת היסודית ביותר שיש, והיא מהווה נקודת מפגש טובה לאנרכיזם, כלכלה אקולוגית וכלכלה בודהיסטית. שני השעורים הנ"ל מהווים בסיס טוב להבנה של נושאים אחרים כמו ייצור מחסור, ביזור של כוח, כלכלה בודהיסטית וכו'

שיא תפוקת הנפט

במשך שנים, התריעו שהכלכלה תהיה בבעיה כאשר יאזלו חומרים כמו ברזל, נחושת או פחם. אזהרות אלו נתבדו, כאשר תחזיות לעליה ארוכת טווח של מחירי המתכות נתבדו- אם הם היו הופכים נדירים יותר, לפי התחזיות הפסימיות, היה מחירם צריך לעלות. אלא שבמסך מספר עשורים מחירי המתכות ירדו דווקא - עקב גילוי מכרות חדשים, טכנולוגיות זיקוק והפקה זולות יותר, והתייעלות בשימוש ובמיחזור.

לפי התפיסה שתוצג, הבעיות לא תתחלנה כאשר הנפט יגמר, אלא כשנעבור את שיא התפוקה, בעצם כשמיצינו כמחצית מהמאגרים.

מתי יתרחש השיא? כעת: למרות אי הוודאות באשר למאגרי הנפט, אך מחקרים רבים מתכנסים לתקופה שבין 2004 ל-2010 כנקודת השיא. כלומר ייתכן בהחלט שעברנו את שיא התפוקה ולא ידענו זאת. הערכות האופטימיות ביותר מדברות על 2025 בערך.

מדוע דווקא השיא? כמות האנשים ממשיכה לגדול, וגם כמות האנרגיה הנצרכת לנפש גדלה. אם ימשכו מגמות אלו, אזי, אם נניח ששיא התפוקה הוא בשנת 2000, אזי בשנת 2020 כמות הנפט שתהיה ברשותנו (בהתפלגות סימטרית) תהיה זהה לזו של שנת 1980. אבל כמות האנשים וצריכת האנרגיה לנפש, תהיה גבוהה הרבה יותר - מה שאומר שמחירי הנפט, והאנרגיה בכלל יהיו גבוהים מאוד.

סימנים מעידים לשיא תפוקת הנפט קרוב:

• שיא הגילוי של מאגרי נפט מאחורינו. התרחש בשנות ה-60. כבר שנים שאין גילויים של שדות נפט חדשים.
• באופן היסטורי, התפוקה עוקבת תוך השהייה של כמה עשרות שנים אחר התפוקה.
• תעשיית הנפט - בכנס של אנשי תעשיית הנפט באוסטרליה הם נשאלו האם הם מאמינים ששיא התפוקה קרוב - 50% הצביעו שכן.
• תעשיית הנפט - חברת שברון, אחת מחברות הנפט הגדולות בעולם פתחה בקמפיין פרסומי והשיקה אתר אינטרנט על שיא תפוקת הנפט.
• יותר ויותר מדענים ומנהלים מתחום הנפט הופכים לתומכים בתאוריה.
• ישנה אי וודאות בקשר לרזרבות הנפט שנותרו. אולם רוב הרזרבות ממוקמות ב-3 מדינות בלבד - עיראק, איראן, וסעודיה.
• ישנו יסוד סביר להניח שמדינות אופ"ק ניפחו את הנתונים בקשר לכמות הנפט שברשותן. על פי גודל הרזרבות נקבעות המכסות שמותרות למכירה. מדינות כמו קטר לדוגמה, כבר הודו שהרזרבות שהצהירו עליהן היו למעשה מנופחות.
• קולין קמבל, אחד הגאו-פיזיקאים שתומכים בתאוריה, מציין כי כיום אנו יודעים טוב יותר הרבה דברים בקשר לנפט - איפה הוא עשוי להימצא, איך למצוא אותו, איך להפיק אותו וכו'. אבל אנחנו גם יודעים טוב יותר איפה אין נפט.
• סעודיה, מודה בשנת 2005, לאחר סופת ההוריקן קתרינה כי היא אינה מסוגלת לפצות על הנזקים שהסופה גרמה לתפוקת הנפט של מפרץ מקסיקו.
• מתוך 48 המדינות שהינן יצרניות הנפט הגדולות, 33 כבר עברו את שיא תפוקת הנפט שלהן, כאשר ארצות הברית לדוגמה עברה אותו בשנת 1971.
• חברות הנפט אינן מקינות אתרים חדשים לזיקוק נפט. אתר זיקוק נפט דורש שנים של זיקוק כדי להחזיר את עלות הקמתו. מי שמקים אתר כזה, עושה זאת מתוך מחשבה על כיסוי ההוצאות על ידי התוספת ליכולת הזיקוק. אי הבניה מעידה כביכול על כך שחברות הנפט משערות שאין טעם להכין אתרי זיקוק חדשים, היות וכמות הנפט בעתיד תהיה קטנה יותר מזו הנוכחית, ויהיה די בכמות בתי הזיקוק הנוכחיים.
• הנשיא בוש הצהיר בינואר 2006 שארצות הברית מכורה לנפט ושעליה לעבור לחלופות ירוקות יותר.
• ממשלת שוודיה הכריזה בינואר 2006 כי היא רוצה להפסיק את השימוש בנפט לצרכי אנרגיה עד שנת 2020.
• מחירי הנפט עולים. במקביל ישנה עליה במחירי המתכות היקרות כמו זהב, ופלטינה, אך גם במתכות כמו נחושת, ברזל ואלומיניום.

הסברים אחרים לעליית מחיר הנפט :

• עליה בביקוש של הכלכלות המתעוררות - סין והודו. דבר זה לא סותר את שיא תפוקת הנפט, אלא מחזק אותו. לפי הכלכלנים, השוק היה אמור לפצות על הגידול בביקוש על ידי גידול בהיצע. ותוך זמן קצר היה נוצר פיצוי. זה לא התרחש.
• התאוריה הפוליטית של שמשון וניצן - מחירי הנפט עלו עקב המלחמה בעיראק, כדי לשפר את רווחי חברות הנפט. הסבר שנראה נכון, וללא ספק יש לחברות הנפט ולמדינות המפיקות אינטרס במחירים גבוהים. אבל זה לא נראה סביר בטווח ארוך יותר - אם אפילו בוש מדבר על אנרגיות נקיות. כלומר זה הסבר לא רע, אבל חלקי כנראה.
• ספקולציה במחירי הנפט מצד המדינות המפיקות/ חברות הנפט. תאוריה שייתכן והיא נכונה אבל נראה שמסבירה רק חלק מהעניין - מאותה סיבה. חברות הנפט ומדינות המפיקות עלולות להינזק ממשבר נוסח 1973, וכן כל "בוגדת" בקרטל אמורה היתה לצאת ברווח גדול.
• ספקולציות של קונים- עקב העליה במחיר וההסברים הנוספים אנשים וחברות קונים נפט (לדוגמה חברות התעופה), וכך מביאים לביקוש נוסף ולעליה נוספת - גם זה מסביר חלק מהעליה (ובעיקר בתחום המתכות היקרות), אבל נפט זה דבר שקשה ויקר לאגור.

מה יקרה לאחר השיא

עליית מחירי הדלק תשפיע על כל אספקט של חיינו - תחבורה, מגורים, עבודה, קהילה, מים, אנרגיה, מזון, ביגוד, מוצרי מותרות...

פתרונות

• קהילתיות
• ריכוז מול פירבור
• פשטות מרצון
• פרמקלצ'ר
• הפחתה במקור

ראו גם

• שיא תפוקת הנפט

גלובליזציה

נאו-קולוניאליזם

לאחר סיום התקופה הקולוניאליסטית נוצר מצב ניצול חדש, מצב שלא דורש צבאות כובשים ושיעבוד לאומי. הניצול המודרני מבוסס על בעלות זרה של חברות מערביות על משאבי הטבע וכוח האדם של העולם השלישי. כך הרווחים ממשאבים אלו לא מנוצלים לטובת האזרחים בעולם השלישי, אלא מועברים לעולם המערבי להגדלת עושרו.

המדינות המתפתחות, שהן בעלות משאבי טבע רבים, בעצם מייצאות הון לעולם המערבי. ולא מדובר רק במשאבים, אלא גם ב'הון אנושי': האנשים המוכשרים במדינות הללו לא רוצים להישאר בהן עקב השחיתות וההרס, ולכן הם מהגרים למדינה מפותחת.

משבר החוב העולמי

עוני עולמי – משבר החוב, סחר הוגן, מס טובין

העולם המתפתח המממן את העולם המתועש: הסינים מייצרים סחורות, מקבלים תמורתן דולרים, אך מייד קונים בהם איגרות חוב. כך בעצם הייצור הסיני הוא כנגד איגרות חוב. בסין, הודו ויפן הר אדיר של איגרות חוב אמריקאיות שאין שום אפשרות לפדות אותם: אם ינסו תהיה קריסה כללית של הכלכלה העולמית

פתרונות

• שמיטת חובות
• מס טובין

ביכלר וניצן

כלכלה פוליטית רדיקלית

נשארו בחוץ

• ניתוח שולי: חשוב ביותר! צריך לחשוב איפה אפשר להכניס את זה.

נראה אם יש שעור על כלכלת מערכות, אז המקום הטבעי הוא שם.

• הניסוי של אריאל רובינשטיין: סיפור על חברה מרוויחה שרוצה לפטר כדי להרוויח יותר. פילוסופים שנשאלו אמרו 'למה לפטר', כלכלנים אמרו 'לפטר כדי להביא את הרווח למקסימום'. כשהוצגה השאלה כגרף, כולם הצביעו על נקודת המקסימום.

• הכתבה על התייחסותו של פרופ' אביה ספיבק על לימוד הכלכלה: הלימוד מונוליטי, לא השתנה כבר 50 שנה. לא מציגים לסטודנטים אלטרנטיבות מחשבתיות. א-היסטוריות וא-פוליטיות של הכלכלה.

• כסף: לא מספיק חשוב

• עקרונות יסוד: הצע, ביקוש, שיווי משקל

• יתרון הגודל: התפוקה השולית דוקא עולה! כאן טמון זרע המונופוליזם התאגידי: ככל שפירמה גדולה יותר ושולטת על נתח שוק גדול יותר, כך העלויות שלה נמוכות יותר והרווח גדול יותר, מה שמאפשר לה להשתלט על נתחי שוק נוספים (לעיתים על ידי רכישת המתחרים), ובכך להפוך דומיננטית עוד יותר.

הביקורת של סטיב קין:

1. אי אפשר לבנות עקומות ביקוש מצרפית. בגלל שאי אפשר לחבר טעמים של אנשים שונים.
2. אם אפשר עקומות היצע מצרפית, ואם כן, אז היא המחיר המבוקש שטוח או יורד בכמות. לכן אין שיווי משקל יחיד.
3. גם אם היה, שיווי משקל סטטי קרוב לוודאי שאינו מתאר טוב את המערכת. במערכות דינמיות שיווי משקל סטטי לא אומר הרבה.

אני חושב שביכלר וניצן, וגם גלבריית ואולי גם סטיב קין מערערים על המושגים של היצע וביקוש - כלומר את היכולת לצייר גרף מצרפי של כמות מול מחיר כדבר שעומד בפני עצמו. אבל להסביר את זה לוקח 10 דקות, לא שעור.

ההסבר יהיה קל יותר במסגרת כלכלת מערכות (?).