שעור: 7. סביבה

המשבר הסביבתי כדבר שדוחף לראייה מערכתית.

עלויות חיצוניות והפנמתן

לא בטוח שכדאי להשאיר נושא זה. ההמשך יותר חשוב. (שחר)
:לדעתי הנושא חשוב, אפשר לדבר עליו 5 דקות היות והוא לא מסובך(דרור)
:אופס, נראה שיחד עם הביקורות זה תפח ל-20 דקות לפחות, 
:השאלה אם להשאיר, לצמצמם, להעביר לסוף השעור או למחוק כליל, תלוי בהמשך(דרור)
:קצת קלאסיקה סביבתית? the tragedy of the commons?
::עדיף לא. או רק להזכיר מאוד בקצרה. אני חושב שהמוקד צריך להיות "סביבה" זה לא איכות חיים. 
:: השפעות חיצוניות צריך להזכיר כיח זה מס השפתיים המקובל, אבל לא כדאי להתחיל להתפזר יותר מידי. (דרור)

בראיה הנאו-קלאסית כל הבעיה הסביבתית מצטמצמת ל"השפעה חיצונית" כלומר השפעה של אדם אחד על אדם אחר שלא דרך מנגנון השוק.

אדם א' מייצר מוצר, ומוכר אותו לאדם ב'. היות וקונים אותו זה סימן שהוא תורם לרווחה. אבל המוצר פוגע ברווחה של אדם אחר בגלל שהוא מייצר זיהום. היות ואין שוק על זה זה "בחוץ" (הן מבחינת המדיניות והן בתאוריה).

הפתרון לכך הוא לקבוע מחיר לכל יחידת זיהום (לפי מידת הפגיעה), ולגרום לא' לשלם לב'. זה יגרום לכמה דברים:

נגיע לשוק משוכלל (שבו כל הרווחה נמדדת על ידי כסף).
א' יקטין את הזיהום בגלל הכסף שהוא נאלץ לשלם עליו.
ג' יקבל פיצוי כספי על הזיהום שהוא נפגע ממנו.
מנגנון השוק ידאג לכך שהזיהום יהיה "אופטימלי", והרווחה שנפסיד עקב אי ייצור תתקזז עם הרווחה שנרוויח עקב אי הזיהום.

הקדמה לביקורת

לפני הביקורת, לפחות אפשר לברך על הרעיון שלפחות מציע תמריץ להקטנת הזיהום ו/או פיצוי הנפגעים. המצב בו משלמים 2 אגורות על שפיכת טונה חומצה טוב לכאורה מאשר המצב בו הזיהום הוא חינם.

ביקורת

הבעיה העיקרית נוגעת ללב התאוריה הנאו-קלאסית והיא ראיה של המערכת האקולוגית, או הסביבה, כדבר שנתון למרות הכלכלה. מה קורה אם "משתלם לזהם"? לדוגמה, מה קורה אם משתלם לזהם את הים השחור עד כדי הרס מוחלט שלו? על כך בהמשך.
לא באמת ניתן למדוד רווחה באופן כזה. לדוגמה, איך מחשבים את הנזק לדורות העתיד? האם המזהם צריך להפריש כספים לקרן שתפצה אותם בעתיד? האם לחשב את הנזק שלהם כעת, או את הנזק שלהם כפי שהוא יהיה בעתיד? לפי איזה שער היוון? (הבעיה נובעת מכך שהניתוח הכלכלי הוא סטטי).
כיצד מחשבים את מחיר הזיהום? הכי קל לכלכלנים להשתמש בשווה ערך כספי של הרווחה שנפגעת בשל הזיהום. למשל, זיהום הירקון יתומחר על פי הכספים שאנשים היו מוכנים לשלם בשביל לשוט בירקון או להיכנס לפארק.
הרווחה והנכונות לשלם עליה משתנות עם ההכנסה. מפעל מזהם ליד הרצליה יצטרך לשלם הרבה כסף, מפעל בנגב, ישלם מעט (כי הכסף שאנשים מוכנים לשלם תמורת הפסקת הזיהום קטן יותר במקום עני). מהות הזיהום מבחינה סביבתית ואנושית לא השתנתה, אבל מבחינה כלכלית יש פתאום הבדל. התוצאה - החיים של העניים שווים פחות, ואי אפשר לדבר על זיהום אופטימלי. שכן האופטימליות תלויה במיקום - בניגוד להגיון סביבתי. (הבנק העולמי - להעביר את הזיהום לעניים).
מדידה כזו של מחיר הזיהום היא אנתרופוצנטרית - מתרכזת בהשפעה של הזיהום על האדם. מה אם יכחד מין מסוים שאין לו ערך כלכלי לאדם? העלות הכלכלית תהיה אפס...
קשה מאוד לחשב את כל ההשפעות הסביבתיות - השפעות מצטברות, השפעות על מדינות אחרות ובאזורים אחרים - בגלל האופי המערכתי של הסביבה ושל בני האדם כיצור ביולוגי.
לעיתים קרובות עובר זמן רב עד שמתגלה כי חומר מסויים יוצר נזק סביבתי, וכשהדבר מתגלה, נזקים עצומים כבר נעשו (DDT, CFC...). אם הכחדנו מין שבעתיד היה מתגלה כי הוא בעל תועלת כספית (נאמר, מאפשר ריפוי סרטן), כי אז העלות הכלכלית של הנזק היא אינסופית! כך שהתחשיבים שלנו תמיד ילקו בחסר.
חלק מההשפעות החיצוניות גורמות למחלות - דבר שקשה לכמת אותו בכסף. בנוסף מחלות גורמות לעוני - לכן יש כאן מעגל - יש יותר מידי זיהום בגלל שההשפעה מופלת על עניים, וחלק מהעניים הם עניים בגלל שהזיהום מופל עליהם. אם היינו יוצאים החוצה מהשיווי משקל הלוקאלי הזה, הזיהום היה מתייקר וגם היו פחות עניים וחולים.
חלק מהזיהום והמחלות הורגות - אבל כשהתחלנו לדבר על רווחה ושוק, לא היתה הנחה שמישהו עלול למות כתוצאה מפעילות השוק. איך מתחשבים בזה?
יש הנחה מסווית בדיון, לפיה למרות שהזיהום מזיק, התועלת שלו גדולה מהנזק (אחרת סוגרים את המפעל המזהם וזהו). בפועל זה ממש לא חייב להיות כך. חברות הסלולר הודיעו בראיון שהם לא יכולות לפצות בעלי בתים שהערך שלהם ירד בגלל קרבה לאנטנות. זה מה שהיה צריך לקרות בשוק עם הפנמות - אם אין מספיק כסף לעשות את זה, אז צריך לסגור את החברות (או לעבור לטכנולוגיה אחרת). דוגמה אחרת - מה דעתכם שגנבים ורוצחים ישלמו לחברה תמורת הזכות לגנוב ולרצוח? (טרי פראצ'ט), מה ההבדלים?
למרות שמדברים על השפעות חיצוניות כבר 40 שנה, מעט מאוד נעשה בתחום הזה, "אבירי השוק החופשי" "שוכחים" להפנים עלויות בגלל ש"צריך להצמיח את הכלכלה". אפילו מבחינה תאורטית, אף אחד לא יודע מה ההיקף של ההשפעות החיצוניות - 10% מהפעילות הכלכלית? 30%? 70%? הדבר הזה מצביע עד כמה הנושא הזה הוא מס שפתיים הן בהגות הכלכלית והן במדיניות בפועל. להפנים עלויות חיצוניות זה אומר להתעמת כמעט עם כל תעשיה חשובה שיש - מכוניות, נשק, נפט, מזון ואפילו מחשבים, סלולר, רהיטים, בניה, בגדים וכו'.
היות ויש כל כך הרבה השפעות חיצוניות, הדבר הזה אומר שהמחירים שאנו רואים בשוק אינם המחיר האמיתי שאנו משלמים על המוצרים. ה"רווחה" שכביכול השוק מייצג, אמורה להיות שונה לגמרי אם נכניס פנימה הרבה השפעות. זה לא שאנחנו לא משלמים על זיהום אוויר או על תאונות דרכים - אלא שמי שמשלם הוא לאו דווקא מי שנהנה (הבדל בזהות: א' נהנה מנסיעה במכונית, ב' מקבל סרטן ריאה), והמוצר שאנו משלמים עליו הוא לאו דווקא זה שצריך לשלם עליו (הבדל במוצר, ??? דוגמה ???, אולי: א' קונה צבע שייצורו זיהם את מי התהום, ב' קונה מטהר מים), בנוסף הדבר הזה גורם לבזבוז עצום של משאבים - קודם מייצרים יותר מידי "מחלה" ואחר כך מייצרים פחות מידי "תרופה". לכן כלכלנים אקולוגיים מדברים על מחיר מלא או כלכלת מחיר אמת.
נחזור כעת לנקודה הראשונה. הסביבה היא דבר שיש לו תפקוד (כמו מכונה, שהיא סוג אחר של מערכת). זיהום גדול מידי עלול לפגוע בתפקוד של המערכת הסביבתית או להשבית אותה כליל - במצב זה, אפשר לטעון, אין בכלל כלכלה - א' ב' וג' מתים. מצב פחות דרמטי הוא שהסביבה נפגעת וכעת צריך לעבוד יותר ויותר קשה כדי למלא את הפונקציות הכלכליות שהסביבה מילאה. אבל זיהום גדול מידי הוא דבר שמתייחס לתפקוד הפיזי של המערכת, ולא למוסכמות החברתיות של בני האדם. לכן "כלכלה מסביב לסביבה" היא בעייתית כל כך.

הסביבה עוטפת את הכלכלה

ראיה אחרת אומרת לנו שהסביבה היא דבר שעוטף את הכלכלה.

לאנשים יש בדרך כלל תפיסה מוטעית של המושג סביבה, וחושבים שזה משהו שעוסק בשמירה על הנוף או לא ללכלך או שנוגע למחזור. למעשה סביבה נוגעת בליבה של הנושאים החברתיים והכלכליים שלנו.

כלכלת בוקרים בספינת חלל

קנת' בולדינג, כלכלן חשוב כתב על כלכלת בוקרים בספינת חלל.

בוקרים

הבוקרים במערב הפרוע של בארצות הברית, חיו בעולם:

בעל אוכלוסייה דלילה
שטחים בעלי משאבים בלתי נדלים לכאורה.
מלבד העמים האינדיאניים, שחשו כי יש להם זכויות בשטח, הכל היה חופשי ללקיחה, ולניצול
הכל גם חופשי לזריקה, שהרוח תפזר והאדמה תבלע.
אלו שמוכנים לעבוד, נהנים מאפשרויות שנראו בלתי מוגבלות.
אין כמעט השפעה של פעולות של אדם אחד על אדם אחר. הרווח של אדם לא בא על חשבון ההפסד של חברו. "תנו לכל אדם להתחרות בחיפוש אחרי עושרו",
המגבלה היחידה היא שהתועלת של כל אדם תהיה בסופו של דבר התועלת של החברה כולה.

אסטרונאוטים

האסטרונאוטים חיים:

בחללית בעלת נפח סופי, השועטת בחלל הריק,
עם צוות אנשים (צפוף)
עם מטען יקר ומוגבל של משאבים. כל דבר חייב להישמר באיזון, להיות בר-מיחזור לא ניתן לוותר על שום-דבר.
מה שנזרק, אבוד לנצח. מה שמצטבר ללא מיחזור, מזהם את מרחב המחייה.
המדד של חיים טובים אינו באיזו מהירות יכול הצוות לצרוך את המלאי המוגבל שלו, אלא עד כמה יעילים חברי הצוות בשמירה על בריאותם הפיזית והנפשית, על מלאי המשאבים המשותף שלהם, ועל מערכת תמיכת החיים שבה תלויים כולם.
יש מערכות שצריך לתחזק כל הזמן. בלי תחזוקה, אנשי החללית בבעיה.
חברי החללית מתפקדים כצוות למען האינטרס של הכלל. אף אחד לא יחשוב על צריכה בלתי הכרחית, אלא אם הצרכים הבסיסיים של כולם נענו ויש מלאי גדול של אספקה לעתיד.

האם אנחנו במערב פרוע או בחללית

אנחנו לא בכלכלת בוקרים (כלכלה נאו-קלאסית, וגם כלכלה קיינסיאנית), אבל אנחנו עוד לא בכלכלה אסטרונאוטים. אבל הפעילות הכלכלית דוחפת אותנו לכיוון של כלכלת ספינת חלל (בעודה חושבת שאנו במערב הפרוע): העולם צפוף יותר, בעל תלויות הדדיות חזקות יותר, פחות מרווחים לטעות, פחות משאבי טבע, פחות מקום לזרוק פסולת, תחזוקה פחות טובה של המערכות.

המשבר הסביבתי כאיום קיומי

רעלים אורגניים יציבים - דוגמה לכך שמשהו קטן לא חייב להיות בעל השפעה זניחה. רעלים אלו חשודים כגורמים לסרטן, גם כאשר הכמויות שהם נמצאים בגוף נמדדות באלפיות מיליליטרים.
התחממות עולמית - דוגמה לכך שהמערכת הכלכלית והאנושית נמצאת בתוך המערכת האקולוגית. ושקשה מאוד לחזות את ההתנהגות שלה. השפעות כלכליות - מחלות, הצפות, קטרינה, בעיות בחקלאות, בעיות יובש, קרור אנגליה.
הכחדת מינים? הלבנת אלמוגים?

ההתחממות היא גם דוגמה לכך שאנו נמצאים בעולם של מערכות מורכבות שמשפיעות זו על זו, ולא בעולם הכלכלי, בו פעולה של סוכן א' משפיעה באופן ברור ולוקאלי ולינארי.

המשבר הסביבתי הוא איום קיומי על המין האנושי - על הציביליזציה כפי שאנו מכירים אותה ב-200 השנים האחרונות או אפילו על הציביליזציה מימי החקלאות. זאת היות וכל התפקוד של החברה כפי שאנו מכירים אותה מניח מראש למעשה שהסביבה תמשיך ותתפקד, תמשיך ותספק לנו שרותים כמו טיהור אוויר, טיהור מים, אקלים נוח, הגנה מקרינה, וכו'. ללא השרותים הללו, שהם בינתיים חינם, הכלכלה והחברה יפגעו בצורה אנושה.

במיוחד שמשברים סביבתיים עלולים להיות מאוד פתאומיים (קטרינה, הלבנת 70 אחוזים מהשוניות בשנה אחת), מאוד לא סלחניים ומחקים לפתרונות שהחברה או השוק יספקו להם. לים לא אכפת אם הוא מטביע סירה קטנה או עיר שלמה. מי שלא מוכן להתמודדות עם המערכת הסביבתית ישלם את המחיר, ולא משנה כמה כסף יש לו, או כמה כוח חברתי יש לו, או אפילו כמה טכנולוגיה (שאינה קשורה לעניין) הוא מחזיק או מה היכולת שלו לפתח פתרון בעתיד.

טביעת רגל אקולוגית,

פתרון פרמקלצ'ר- שעור מבוא להסבר על כמה הראיה הסביבתית משנה חלק גדול מהתמונה הקיינסיאנית- קפיטליסטית.