קריסת האימפריה האשורית
האימפריה האשורית או אַשּׁוּר היא אימפריה ששלטה במשך כמעט כ-1,500 שנה במזרח הקרוב הקדום. האימפריה האשורית הייתה ממוקמת באיזור סוריה וצפון עיראק של ימינו, בין סוף המאה ה-21 לפנה"ס ועד לסוף המאה ה-7 לפנה"ס. תחילת הממלכה בעיר אשור באזור החידקל העליון ששמה ניתן לה על שם האל השומרי אשור, בעיראק של ימינו.
ימי האימפריה של אשור
תגלת פלאסר הראשון היה מגדולי מלכי אשור ושלט בה עד 1076 לפנה"ס . תחתיו השיגה הממלכה כוח צבאי, כיבושים ועושר רב שלא נראה כמותו זה מאות שנים, כיבושיו הגיעו עד לבבל במזרח ועד לים התיכון במערב, סוריה הצפונית. אך כפי שקרה פעמים רבות לאורך ההיסטוריה האשורית, עם מותו איבדה הממלכה מכוחה ושטחיה, עד למצב שבו הוכרחה לכרות בריתות ולחתום על הסכמי שלום עם בבל.
במאה ה-9 לפני הספירה, אושר החלה בתהליך התרחבות, שגרם לכך שבתוך כ-200 שנה היא שלטה ברוב המזרח התיכון העתיק. הממלכה שוקמה והחלה להפוך לאימפריה בשנית - האימפריה החדשה- בימי אשור-דן השני החל משנת 934 לפנה"ס. תיגלת-פלאסר השלישי שמלך עד 727 לפנה"ס חיזק עוד את הממלכה. מזמן זה הממלכה הלכה והתחזקה עם מלכים שונים שעמדו בראשה ונלחמו במדינות שכנות.
אשורבניפל היה המלך החזק האחרון של אשור שמלך בתקופה מ-669 לפנה"ס עד שנת 631 לפנה"ס. בזמן זה הייתה כבר בבל ממלכה ווסלית של אשור. אשורבניפל השתלט גם על כל מצרים, הרס את העיר שושן ובכך חדלה עילם להתקיים. בתקופתו ידעה ממלכת אשור תור זהב: שגשוג צבאי ותרבותי. האמנות האשורית הגיעה לשיאהּ, ואשורבניפל הקים בנינווה את ספריית אשורבניפל – הספרייה הגדולה הראשונה שבה ניסה לכלול את כל מסמכי כתב היתדות שהיו מוכרים בזמנו.
קריסת האימפריה האשורית
לאחר מותו של אשורבניפל החלה הממלכה האשורית החדשה להתפרק. מאבקי הירושה החלישו את האימפריה האשורית, חולשה זו נוצלה על ידי נבופלאסר הכשדי ועל ידי ממלכות וסליות נוספות להשתחרר מעולה של אשור. העדויות לפירוק הן בפקידות, בדואר ובמערכת המשפטית שבקושי תפקדו בעת ההיא.לאחר תבוסת אשור לצבאות בבל ומדי היא פסקה להיות מדינה עצמאית. אשור העיר נהרסה עד היסוד ב-614 והעיר נינוה נהרסה בשנת 612 לפנה"ס.
הרס זה התרחש כ-20 שנה בלבד מאז תור הזהב של הממלכה, לאחר שממלכה שהיתה חזקה מזה כ-460 שנה, ושלטה כאימפריה במשך כ-300 שנה. יש לשים לב כי התפוררות דומה התרחשה באשור לאחר מות תגלת פלאסר הראשון, והן במקומות אחרים - כמו התפוררות האימפריה של אלכסנדר מוקדון - אם כי התפוררויות אלה היו פחות דרמטיות במקרה הראשון ובמקרה השני היה מדובר באימפריה שרק הוקמה - וגם היא לא התפוררה לגמרי אלא נחלקה לממלכות יריבות.
עד כה סברו חוקרים שהידרדרות האימפריה האשורית החדשה החלה במאה השביעית לפני הספירה בגלל מלחמה, והם התייחסו להשמדת הבירה, נינוה, בידי ברית צבאית של בבל ומדי בשנת 612 לפני הספירה כאל סוף האימפריה. לטענת צוות חוקרים אמריקאי-טורקי, הסיבות להתמוטטותה הן שילוב של צפיפות אוכלוסין ובצורת. אדם שניידר, דוקטורנט באנתרופולוגיה מאוניברסיטת קליפורניה בסן דייגו, וסלים אדאלי מאוניברסיטת קוץ' באיסטנבול, טוענים במאמר "לא נקצרו יבולים", שהתפרסם בירחון Climatic Change בשנת 2014, שסיבה אפשרית לכך הייתה שינוי אקלים שהובילו לבצורת מתמשכת.
במחקר מבצעים החוקרים קישור בין נתונים בנוגע לשינויים אקלימיים באותה תקופה, לבין דו"ח ששלח אסטרולוג החצר למלך אשור ונכתב על לוח חרס, שבו מצוין בין היתר כי בשנת 657 לספירה "לא נקצרו יבולים". מנתוני האקלים עולה שהבצורת לא הייתה אירוע חד-פעמי אלא מצב שהתמשך שנים רבות. היבט נוסף הוא צפיפות האוכלוסין הגבוה, בייחוד בנינוה. לטענת החוקרים, איכלוס היתר פגע ביכולתה של אשור לשרוד בתנאי הבצורת. לדעתם, שילוב של בצורת קשה וצפיפות אוכלוסין, עירער את כוחה של הממלכה, ואויביה של אשור ניצלו את מצבה הקשה ותקפו אותה.[1]
מחקר נוסף שפורסם בשנת 2016 דוחה טענה זו וטוען כי לא היתה בממלכה צפיפות אוכלוסין וכי היבולים באקלים יבש תמיד היו תנודתיים - וכי לתושבים היו כלים להתמודדות עם דבר זה - כמו כן המאמר טוען כי בעיתות רעב היתה מקובלת ירידה במחיר העבדים, דבר שלא נרשם בזמן זה. [2]
ראו גם
קישורים חיצוניים
- רות שוסטר, לוח החרס העתיק חשף את גורלה של האימפריה האשורית, הארץ, 13.11.2014
- ^ Schneider, A.W. & Adalı, S.F.,“No harvest was reaped”: demographic and climatic factors in the decline of the Neo-Assyrian Empire, Climatic Change (2014) 127: 435. https://doi.org/10.1007/s10584-014-1269-y
- ^ Drought and the fall of Assyria: quite another story