צרכים וגבולות (ספר)

צרכים וגבולות: כלכלה חדשה לרווחה מקיימת (באנגלית: Needs and Limits ובקיצור ENL) הוא ספר עיון מאת הכלכלן הקנדי העצמאי פרנק רוטרינג (Frank m. Rotering) על אודות הצעה שלו לשינוי החשיבה הכלכלית והמציאות הכלכלית לכיוון מקיים יחד עם ניסיון לשפר את הרווחה החברתית.

ניתן להוריד את הספר במלואו (מהדורה שניה) באינטרנט [1]

רקע

רוטרינג ביקורתי כלפי הכלכלה האקולוגית, ובמיוחד כלפי הקו אותו הנהיג הרמן דיילי בתחום. לטענתו הכלכלה האקולוגית הצליחה בזיהוי של התפקיד שמשחק הטבע בהיותו תנאי הכרחי לקיום הכלכלה. אבל לטענתו הכלכלה האקולוגית נכשלה בשני תחומים: הכלכלה האקולוגית נמנעה מלהגדיר כלים למדידת הרווחה האנושית, ואימצה את ההגדרה של הכלכלה הנאו-קלאסית של צריכה כאמצעי עיקרי כדי להגדיל את הרווחה, ואימצה (בשלב מאוחר) את הרעיונות של רווחה סובייקטיבית. וכן היא נמנעה מלהכיר במציאות הקפיטליסטית ומבלבלת בינה ובין כלכלת שוק. הכלכלה האקולוגית לא הצליחה להתייחס לכך שהמצב היום אינו שוק סטטי אלא תהליך היסטורי. הכלכלה האקולוגית תוקפת את הצמיחה כלכלית האינסופית אבל נכשלת להבין שדבר זה הוא מאפיין חשוב של הקפיטליזם.

כמו כן תוקף רוטרינג את הרעיון של הון טבעי וטוען כי דיילי, שרעיון זה היה בעיניו מוזר בתחילת דרכו והיה רק אמצעי המחשה, השתמש מאוחר יותר במושג ככלי ניתוח.

רוטרינג מציג ביקורת גם כלפי התנועה הסביבתית וטוען כי בעוד שיש לה יכולות התמודדות מול מפגעים מקומיים, היא אינה מסוגלת לשנות מגמות הנובעות מההיגיון הקפיטליסטי של צמיחה מתמדת. הבעיה העיקרית לפי רוטרינג היא גידול מתמיד שעלול להסתיים ב"אובר-שוט".

רוטרינג טוען כי הקפיטליזם מורכב משני חלקים. האחד הוא הרעיונות לגבי איך הכלכלה עובדת (הניתוח הקפיטליסטי או קפיטליזם כתרבות) והשני הוא המוסדות הכלכליים. הוא קורא לשינוי של החלק הראשון, על ידי מעבר לחשיבה חדשה על הכלכלה. אבל לטענתו הטיפול במוסדות הכלכליים צריך להיות שונה, חלק מהמוסדות כמו שוק יכולים להיות מועילים למדי.

מבוא

תאוריה תפקודית מול מסגרת הנחיה

רוטרינג מבצע הבחנה בין תאוריות תפקודיות (Functional theories) לבין מסגרות הנחיה (Guiding frameworks), שני מושגים שדומים במקצת להבחנה בין תיאור פוזיטיבי לבין תיאור נורמטיבי של החברה. לטענתו רוב הניתוחים הכלכליים, כולל הכלכלנים ההטרודוקסיים, נופלים בקטגוריה הראשונה, בעוד שספרו עוסק בתחום השני. תאוריה תפקודית בוחנת את הפרטים הטכניים של המכניזם הכלכלי, תאוריות אלה לא מציבות מטרות לחברה אלא מקבלות אותן כנתון. התאוריות בוחנות את הקשרים בין כמה גורמים כגון הקשר בין ירידה בעישון לבין עליה במשקל.

מסגרות הנחיה לעומתן הן אוסף של רעיונות שנדרשים כדי להעביר את הניסיון הכלכלי לידי מצב פורמלי, ובכך לסייע לחברה לבחור באיזה דרך עליה ללכת. מסגרת כזו מתעלמת מהמבנה הכלכלי הפנימי ומתמקדת במטרות שאותן צריכה הכלכלה להשיג. רוטרינג יוצא נגד ההנחה המשתמעת בכלכלה הנאו-קלאסית לפיה החברה יכולה לזהות בקלות מה הן המטרות החברתיות שלה. במיוחד בעולם סבוך ומשתנה תדירות, שבו יש כמה מגבלות אקולוגיות.

רוטרינג מזכיר את הדוגמה שמביא ג'ארד דיימונד בספרו התמוטטות. הנהגת החברה היפנית במאה ה-17 היתה צריכה להתמודד עם דרישה גוברת לעץ שאיימה להכחיד את כל היערות. כדי להתמודד עם דבר זה בחרה ההנהגה במספר צעדים נורמטיביים, ובכך לדעת רוטרינג היא נעזרה בשינוי מסגרת ההנחיה.

רוטרינג נותן דוגמה לחברה שרוצה להשיג ירידה בצריכת הדלק שלה לרמות שיתאימו הן לרווחה החברתית ולקיימות הסביבתית. דבר זה דורש שני צעדים נפרדים. החברה חייבת ראשית לחשוב מהם הצרכים האנושיים עבור מוצרים המונעים בדלק, ומהם העלויות החברתיות והסביבתיות של הייצור והשימוש בדלק. בביצוע של דברים אלה עליה להתעלם מהכלכלה עצמה. הסיבה לכך לפי רוטרינג היא שהכלכלה היא רק אמצעי לשם ביצוע של דברים, לא רציונל לקבוע מה יש לעשות. החברה בה דנים צריכה לקבוע לכן מה הם הצרכים ומהם הגבולות שהטבע מטיל. רק לאחר שצעד זה נשלם, יש לעבור לצעד הבא, ובו קובעים איך ניתן לענות על הצרכים במגבלות האקולוגיות, על ידי המנגנונים הכלכליים הקיימים והיחסים הכלכליים הקיימים. החלק הראשון של ההחלטה דורש מסגרת הנחיה, והחלק השני דורש תאוריה תפקודית.

אם מניחים שצריכת הדלק צריכה לרדת ב-60%, הדבר יכול להתבצע בצורות שונות בכלכלות שונות. בכלכלת שוק הכלכלנים יכולים לחשב עליה במחיר שבהינתן עקומות גמישות של המוצר (איזה שינוי של המחיר יביא לאיזה שינוי בצריכה) יתן את המטרה הרצויה. בכלכלה סוציאליסטית דבר יכול להיקבע בצורה ריכוזית, ובחברה קטנה בעלת קהילתיות בשיעור גבוה אפשר אולי להגיע להחלטה כיצד להגיע למטרה זו על ידי החלטות דמוקרטיות להקטנת הצריכה.

רוטרינג מזכיר את עבודותיהם של שני כלכלנים אורתודוקסים - פול אורמרוד וטוני לואסון. לטענתו שניהם עובדים על דרכים טובות יותר לתיאור הדרכים בהן הכלכלה עובדת, ואולי דרכים לנבא את התפקוד הכלכלי בצורה מדוייקת יותר, אבל הם אינם מספקים לנו מסגרת הנחיה טובה יותר, הם אינם מסייעים לחברה להבין כיצד לבחור מטרות כלכליות בצורה רציונלית, אלא רק כיצד להגשים מטרות בלתי רציונליות ביעילות גבוהה יותר.

מטרת הספר

המטרה הפורמלית של הספר היא לשמש מתודה של ניתוח וכך לעזור ליצור סט מוגדר של מטרות עבור הכלכלה. היישום מיועד לכלכלנים, אבל המסגרת רלוונטית גם לאנשים בתחומים קרובים כמו פוליטיקאים, אנשי עסקים, עיתונאים וכו'. כאשר משתמשים במונחים השגורים היום, משתמשים לדוגמה במילה "מחיר" כאשר הכוונה בדרך כלל היא למחיר הכספי בשוק. זה שונה מהמושג של כלכלת מחיר מלא וגם מהמושג שמוצג בספר לגבי מחיר שכולל פגיעה במשאבי טבע וחברה.

מלבד זאת הספר משמש כאמצעי לביטוי, הוא מציע ביטויים יחודיים ואוסף של רעיונות לפניה לשאלות כלכליות, שיכולות לשנות את הגישה לדיונים הכלכליים.

ביקורת על כלכלה אקולוגית

רוטרינג היה בעברו חבר באגודה הבינלאומית לכלכלה אקולוגית אבל הוא מבקר את הגישה שלה (בעיקר של הרמן דיילי). לטענתו כל החידוש של הכלכלה האקולוגית הוא להכניס את הרעיון של גודל אופטימלי של הכלכלה, דבר שמאפשר לה להבחין בין צמיחה כלכלית טובה ו"רעה", ולהתמודד עם בעיות סביבה בוערות. עם זאת, "גודל אופטימלי" מוגדר במונחים של ערכים סובייקטיביים ושל "תועלת שלילית" (Disutility) שני רעיונות שלדעת רוטרינג סובלים מבסיס תאורטי רעוע.

ערך סובייקטיבי לטענת רוטרינג משקף גחמות אישיות במקום צרכים אובייקטיביים, ולכן הוא מוטה בצורה חזקה לכיוון של צרכנות והגדלת הצמיחה. "תועלת שלילית" היא לא מושג שמוגדר היטב, אלא רק צירוף ברמה הלאומית של כמה מרכיבים כמו מאמץ בעבודה ואובדן פנאי, דלדול משאבים, חשיפה לזיהום וצפיפות. הגרף של דיילי בו תועלת שלילת פוגשת את הערכים הסובייקטיביים מערבבת בין שני רעיונות בעייתיים, למרות הכוונות הטובות, התוצאה אינה מוחשית ומטעה.

ביקורת נוספת של רוטרינג על הכלכלה האקולוגית היא על המיקוד המוגזם שלה בנושאי סביבה. למרות שיש עיסוק שבנושאים חברתיים כמו רווחה או אי-שוויון אין כמעט מושגים שעוסקים בתחומים האלה, דבר שגורם לחלק מהתומכים שלה להיות בעלי מגמה של רדוקציוניזם אקולוגי.

רוטרינג משווה בין הכלכלה האקולוגית לבין הכלכלה קיינסיאנית. בעוד הראשונה ניסתה להציל את הקפיטליזם מהשפל הגדול, הכלכלה האקולוגית, לטענתו מנסה להציל את הקפיטליזם מהמשבר הסביבתי.

מקור הביטוי צרכים וגבולות

רוטרינג טוען כי בעוד הכלכלה הנאו-קלאסית היא כלכלה של "רצונות ללא גבולות", הכלכלה האקולוגית היא מכירה את הגבולות הטבעיים ולכן היא כלכלה של "רצונות עם גבולות". הוא דוחה גישה זו שבעיניו היא חצי מלאכה וטוען שיש לבסס גישת ניתוח של "צרכים וגבולות" - כשם ספרו.

פרק ראשון - מסגרת ENL

המסגרת האליטית

רוטרינג יוצא נגד הנטייה של חלק מהכלכלנים למצוא תאוריה שטווח ההסבר שלה גדול מידי, אותה הוא מכנה "פלורליזם" לדוגמה הוא מזכיר את נאווה גודווין. גבולות הניתוח של רוטרינג מתחילות בכך שהוא מניח כי המטרה האולטימטיבית של הכלכלה היא צריכה, שמוגדרת על ידי ההטמעה והשימוש בתשומות כדי לספק את הצרכים של בני האדם. המיקוד האליטי של ENL הוא בשורה של פעילויות ליבה בכלכלה: הקצאה, ייצור, הפצה וצריכה בקרב בני האדם, יחד עם כל הפעילויות והשיקולים הקשורים לכך בצורה ישירה.

סיבה נוספת של רוטרינג לבודד את הכלכלה היא שהוא מאמין שהיבטים אחרים של החיים החברתיים כמו אתיקה וסוציולוגיה הם גם חשובים, וכי החלטות חברתיות בוגרות יעלו טוב יותר מאינטראקציה בין כמה מסגרות ניתוח ממוקדות ומוגדרות היטב מאשר ממסגרת מפוזרת.

ההיקף הגאוגרפי

הכלכלה הנאו-קלאסית מתייחסת בעיקר למסגרת הלאומית. לעומת זאת ENL מיישמת את הניתוח הגאוגרפי שלה על לערך, עלות ולתקציבים הסביבתיים לכלכלה על בסיס איזורי או עולמי.

תקציב סביבתי הוא הכמות המקסימלית של משאבים או כיורים טבעיים שאותה יכולה הכלכלה לנצל באופן בטוח לפני שמתחיל משבר סביבתי. ההיקף הגאוגרפי מגדירה את השטח הפיזי שקשור למשאבים וכיורים אלה. היוצא מהכלל הוא כאשר זיהום עובר בין איזור אחד לאחר.

הפשטה כלכלית

ניתוח של מערכת מורכבת דורש הפשטה והתמקדות בחלק מהפרטים על חשבון אחרים. ההפשטה הכלכלית, יחד עם המסגרת האנליטית וההיקף הגאוגרפי אומרים באיזה דברים מרכיבים את היקום האנליטי שלה.

רוטרינג מבדיל את העולם הכלכלי לשלושה רכיבים עיקריים - הסביבה (מגבלות), הכלכלה (אמצעים) ובני האדם (המטרה). הוא מציין כי החלוקה הזאת עוררה ביקורת, משום שהכלכלה היא מוכלת מבחינה פיזית בכלכלה. אולם הדבר אינו מונע הצגת קונספטואלית של הדברים כדי להבין את הקשרים הלוגיים.

רוטרינג מזכיר כי הכלכלה היא רק אמצעי, ולא מטרה בפני עצמה. כמו כן הוא טוען שבעוד חשוב להבין כי הסביבה מציבה גבולות בפני הסביבה, זו אבל אינה מטרה בפני עצמה. כדי להדגים זאת מדבר על נסיעה במכונית. המטרה של הנסיעה אינה להימנע מתאונות אלא להגיע למקום היעד, עם זאת חשוב מאוד שנימנע מתאונות אם ברצוננו להגיע ליעד. להגיע לשם היא המטרה, הימנעות מתאונות היא מגבלה על הדרך בה אנו נוהגים.

הכלכלה של צפון קוריאה היא אולי מקיימת, אבל אם אנשיה חיים באומללות ובבריאות לקויה, אנחנו לא רוצים להגיע אליה. זו נקודה חשובה שכן כמה זרמים בסביבתנות כולל כלכלה אקולוגית מסתכלים על הקיימות הסביבתית כאל מטרה כלכלית במקום כאל מגבלה.

בני האדם מנהלים 3 יחסים עיקריים עם הכלכלה - דרך צריכת מוצרים סופיים (בניגוד למוצרי ביניים), דרך הספקת עבודה אליה ודרך השפעות בריאותיות הנוצרות מהשפעת הכלכלה על הסביבה. הסביבה והכלכלה מנהלות 4 יחסים עיקריים. הכלכלה לוקחת מהסביבה משאבים מתכלים ומשאבים מתחדשים. רוב המשאבים המתחדשים מקורם באנרגיה מהשמש, ורוב המשאבים המתכלים מקורם בקרום כדור הארץ. כמו כן הכלכלה מעבירה לסביבה זרם מוחשי שלשל פסולות. עוד זרם שאינו מוחשי הוא הרס של בתי גידול.

ההפשטה מסייע להגדיר מהי מסגרת הניתוח של ENL. המטרה של מסגרת הניתוח היא לפתח שיטות שיאפשרו לנו לקבוע שיטות רציונליות של כל הרכיבים הכלכליים שמופיעים בתרשים. ההפשטה גם אומרת מה המגבלות של היקום הזה. לדוגמה המסגרת מתייחסת באופן כללי לזרמי זיהום אבל היא לא מתייחסת לזרמי זיהום ספציפיים כמו פחמן דו חמצני או ציאניד. פרטים כאלה שייכים לניתוח של מדעי הטבע, שחייבים להתייעץ בהם במקביל למסגרות ניתוח ותאוריות תפקודיות כדי להתייחס לסוגיות סביבתיות ספציפיות.

קיימות חזקה

הכלכלה האקולוגית מבצעת הבחנה בין קיימות חזקה לקיימות חלשה. קיימות חלשה מניחה כי הון מעשה ידי אדם הוא תחליפי להון טבעי. רוטרינג מקבל את ההנחה של הכלכלה האקולוגית כי גישה זו מוטעית וכי יש לקבל את הגישה של קיימות חזקה לפי הון מלאכותי אינו תחליפי להון טבעי.

עם זאת יש לו הסתייגות מהמושג הון טבעי. הוא טוען כי הון הוא דבר חיוני להבנת הכלכלה, אבל שהשימוש בו לגבי הטבע מטשטש את ההבדלים בין הטבע לכלכלה. כמו כן הוא טוען שהון הוא מושג קפיטליסטי וכי בכלכלות אחרות יש תשומות או אמצעי ייצור. בהמשך הוא מנסה להתעמת עם הגישה של קיימות חלשה ולנסות להראות מדוע היא מוטעית.

רוטרינג מודה שבמסגרת הקודמת של הניתוח שלו הוא טעה לגבי הרעיון שכלכלה יכולה לתפקד במסגרת "טווח סף" של סיכוי להרס סביבתי. טווח כזה מתחיל בנקודה שבה יש סיכוי להתמוטטות סביבתית ומסתיים כאשר הסיכוי עולה ל-100%. הוא למד כי היו חברות שניסו לפעול בטווח זה והתמוטטו. ולכן לדעתו צריכים להיות זהירים הרבה יותר. הוכח שוב ושוב האינטליגנציה של חברות שאבדו הייתה חסרת כוח מול הכוחות הסביבתיים כאשר הסביבה נוצלה בצורה חזקה מידי. אין להגיח שכוח החשיבה שלנו יהיה גדול יותר.

מחזור חיים של התפוקה

מסגרת הניתוח של הספר מסתכלת על מחזור שלם של חיי מוצר : מיצוי משאבים -> מוצרי ביניים -> מוצר סופי -> צריכה (ותחזוקה) -> והפטרות מהפסולת.

ENL משתמש בניתוח של מחזור חיים בגלל שאחת המשימות העיקריות שלה היא לעזור לקבוע האם לייצר תשומה ובאיזו כמות. אם מתעלמים לרגע משיקולי סביבה, ניתן להתייחס לכך רק אם מתייחסים לעלויות וליתרונות לבני האדם לאורך כל שרשרת הייצור. תאוריה תפקודית יכולה לבחור את הייצור של צמיגים בנפרד, אבל לא ניתן לדון בצורך האנושי בתפוקה כזו בצורה מבודדת.

רוטרינג מבקר את הגישה הנאו-קלאסית שמסתכלת על מוצרים בנפרד, משום שלדעתו (ולדעת שומכר לדוגמה) הדבר נובע מכך שזווית הראיה היא מה יכול להניב רווח. היות וכל הפעילויות האלה יכולות להניב רווח בפני עצמן הן במוקד הנאו-קלאסי. לעומת זאת לטענתו, צמיגים אינם יכולים להניב תועלת אלא אם כן הם משמשים למכוניות אוטובוסים וכו' - ולכן יש

ניתוח שולי

למרות ביקורת חריפה על הכלכלה המקובלת. הספר מאמץ את המתודה של ניתוח שולי. ניתוח שולי מתמקד בנגזרת או בשינוי של הכמויות במקום בכמויות עצמן. לדוגמה אם הכמות גדלה מ-7 ל-9 הניתוח השולי יתמקד בהפרש - כלומר במספר 2. המיקוד בנגזרת מאפשר לדעת הכותב התמקדות בנקודת אופטימום של פעילות. ל-ENL חשוב לבצע מיקסום כזה, ולכן היא מאמצת את המתודה הזאת.

רוטרינג מביא דוגמה לגישה זו ברובינזון קרוזו שמחפש מקורות אנרגיה על ידי צייד, דייג ולקטות. פעילות זו דורשת אנרגיה בעצמה, לטענת הכותב סיכויי ההישרדות המקסימליים יהיו במקום שבו מתקיים החזר אנרגיה להשקעת אנרגיה (EROEI) המקסימלי. על פי התאוריה של ניתוח שולי זה יתרחש במקום בו תופסת EROEI נוספת תהיה שווה ל-1, או שבה הנגזרת שלו תהיה שווה ל-0.

רוטרינג מזכיר שתי ביקורות על הניתוח השולי - האחת היא שהוא משמש את הזרם הכלכלי הסטנדרטי ולכן היא חשודה. הוא דוחה טענה זו כיוון שמדובר בכשל לוגי של אד הומינם (פסילת רעיון על סמך הדובר שלו). ההתנגדות השנייה היא שבמקרים של שיקולים סביבתיים יש בעיה של ערכי סף (שמעבר להם המערכת עלולה לקרוס) שבהם ניתוח שולי אינו עובד. רוטרינג מקבל טענה זו אך טוען כי האנליזה של ניתוח שולי היא דבר הכרחי. הוא מציין כי הניתוח שלו חצוי בשל כך - בהקשרים אנושיים הוא משתמש בניתוח שולי, ובהקשרים סביבתיים הוא נמנע מדבר זה.

הכותב מתעלם מכך שמיקסום שולי מקומי לא בהכרח מביא למקסימום בהינתן אפשרות של ריבוי נקודות מקסימום (מקסימום מקומי). ניתוח שולי הוא בעייתי גם בהקשר של ניתוח דינמי על פני זמן.

גרפים וניתוח כמותי

רוטרינג מציין כי קבוצה סביבתית הביעה ביקורת על השימוש שלו בגרפים בגרסה הקודמת של ENL. הביקורת הייתה כי הכמויות שהוא מתאר לא נמדדו מעולם ולכן הגרפים הם חסרי משמעות. לטענתו הדבר נובע מחוסר הבנה.

לטענתו גרפים בהקשר של מדעי הטבע והחברה מתחלקים ל-2 אלו שמביעים יחס מדוייק בין שני גורמים ואלו שמביעים רעיון כללי מסויים. דוגמה לגרף הראשון הוא גרף של כמות האנרגיה על פני זמן באלפיות שניה המתאר ניסוי התרסקות של מכונית. גרפים אחרים מתארים נושאים בהם ניסוי מבוקר הוא דבר בלתי אפשרי, לדוגמה יחס של מגוון המינים (ללא יחידות) לאירועי הכחדה המונית. לטענת רוטרינג סוג הגרפים השני חיוני כדי לאפשר מסגרת מחשבה.

דוגמה לגרף מסוג השני הוא עקומת לאפר (Laffer curve) על שם אלפרד לאפר שמתארת את הקשר בין אחוזי המס לבין הכנסות ממס. לפי האגדה לאפר צייר את הגרף על מפית במסעדה בוושינגטון בשנת 1981. העקומה, שנמצאת עד היום בספרי כלכלה מראה כיצד ההכנסות ממיסים עולות בתחילה עם הגדלת שיעור המס, ואז מתחילות לרדת מעבר לסף מסויים, שמעבר לו המיסים הגבוהים מעודדים אנשים לעבוד פחות. למרות היותה של העקומה דבר תאורטי בלבד היא שיחקה תפקיד מרכזי בקביעת מדיניות בארצות הברית בשנות ה-80.

למרות דוגמה שמרנית זו, רוטרינג טוען שגרפים ברמה הלאומית הם חשובים. אם יש ראיות התומכות בגדף מסויים הוא יכול לספק הנחיה לגבי מדיניות. אם אין ראיות כאלה, הגרף יכול לתת תמריץ לחוקרים שינסו להוכיח או לסתור את קיומו. ENL נמצאת בחיתולים ולכן השאלה היא לא האם הגרפים שלה מתארים כמויות שנמדדו, אלא האם היא מתארת כמויות שניתן לכמת ולמדוד אותן.

ביקורת

  • בפרק המבוא רוטרינג יוצא נגד ההנחה הנאו-קלאסית לפיה החברה מסוגלת לזהות את המטרות החברתיות שלה, למרות שהנחה זו היא נכונה, הוא לא מבסס את הטיעון שלו על מודל פורמלי.
  • בפרק הראשון רוטרינג מסביר רוטרינג את גבולות הניתוח שלו. משום מה הוא מבדיל בין ניקוי ותחזוקת הבית או בישול אוכל לבין חינוך ילדים, הוא טוען שחינוך הילדים אינו פעילות כלכלית משום שאינו מניב דבר שניתן להשתמש בו או לצרוך אותו. דבר זה נוגד את המושג של חינוך בתשלום וגם את הרעיון של מכירת שירותים, לא ברור מדוע הוא מבצע הבחנה כזו.
  • בתרשים שלו (עמוד 19) רוטרינג לא מתייחס לשירותי המערכת הטבעית שמאפשרים קיום הן לאדם והן למערכת הכלכלית ומספקים לה שירותים חשובים.
  • רוטרינג יוצא נגד הטיעון של קיימות חלשה של ג'וליאן סימון אבל לא מסביר את הסיבות המדוייקות מדוע סיימון טועה.

קישורים חיצוניים