סביבתנות ביהדות
סביבתנות ביהדות עוסקת בסוגיות סביבתנות וקיימות במסגרת היהדות. היחס לסביבתנות ביהדות מפולג לשני זרמים עיקריים, הזרם האחד של אנשי סביבה יהודים שמצביעים על מצוות ומסורות ביהדות שיש להם הגיון סביבתי כמו שבת, ששנת שמיטה, פאת שדה, או מצוות ואהבת לרעך כמוך (אמפתיה). הזאם השני הוא זרם אנטי-סביבתי הרואה בבסביבתנות דת ירוקה, משתמש בטיעונים מתוך היהדות לקדם צעדים אנטי-סביבתיים, מאמץ תאוריות קונספירציה, דעות קדומות והכחשת מדע כדי להתנגד לטיעונים סביבתיים, ומפרש ערכים יהודיים (כמו למדנות, סובלנות או אהבת הארץ) בצורה שמדירה או מתננשת עם סביבתנות או קיימות. [1]
נכון לשנת 2023 הזרם האנטי סביבתי ביהדות מהווה את הזרם המשמעותי יותר כאשר מפלגות דתיות מתנגדות לחוקים סביבתיים, ומאמצות טיעונים ליברטנים או מזהים את הסביבתנות בחוקים נגד דת, מעודדות הגדלת הילודה ככל האפשר ולא מעודדות חינוך סביבתי, ידע ביולוגי או חינוך מדעי. הזרם הקטן יותר הוא של אנשי סביבה יהודים דתיים, כמה ארגונים המנסים לעודד מודעות סביבתית בקרב יהודים וכן יוזמנות בקרב רבנים לשם הגנה על הסביבה, הגנה על האקלים או קיימות.
זרם פרו-סביבתי ביהדות
לפי ג'רמי ברנשטיין, הזרם הפרו-סביבתי ביהדות טוען כי היהדות היא "ירוקה" שכן יש בהלכה ובמסורת היהודית מחוייבות לשמירה וטיפוח של העולם. הטענה היא כי היהדות הקדימה את התנועה הסביבתית המודרנית - לדוגמה היא רואה את האדם כנזר הבריאה מצד אחד אבל מכירה בכך שלאדם יש מגבלות. [1] האדם מצווה על ידי האל עם מצוות "לעובדה ולשומרה" והא רק אורח בבית שהאל ברא, בחינת "לה' הארץ ומלואה" (תהילים כ"ד:1)[1] מצוות שונות כמו שבת, שמיטה, צער בעלי חיים, בל תשחית, שילוח הקו הן בעלות כיוון כזה.[1] הרמן דיילי וג'ון קוב ג'וניור, טוענים כי התפסיסה הסביבתית המקראית היא תפיסה של שלושה גורמים - אלוהים ותורת ישראל, ארץ ישראל ועם ישראל - כאשר שמירה על תורת ישראל נושאת בחובה פרס לעם ישראל - שיוכל לשבת במולדותו ארץ ישראל תחת גפנו ותחת תאנתו. [2]
בזרם הדתי-לאומי בישראל יש חינוך ל"אהבת הארץ" שבא לידי ביטוי בחינוך לשמירת טבע, קיום טיולים רגליים ארוכים, סיוע לארגונים כמו החברה להגנת הטבע ועוד. יש גם הוגים יהודים שתמכו בצעדים סביבתיים כמו חזון הצמחונות והשלום של הרב אברהם קוק שמעודד צמחונות. ארגונים בעלי זיקה ליהדות דתית וסביבתנות כוללים את עמותת טבע עברי ואת האתרגנות בר קיימא. הפועלות להנחלת ראיה סביבתית בקרב הציבור הדתי - בעיקר הציבור המסורתי והדתי-לאומי.
אנטי-סביבתנות ביהדות
זרם זה רואה בתנועה הסביבתית תנועה "מוקצה". התנגדות לסביבתנות ולקיימות בזרמים היהודים המסורתיים והיהודים רואה בסיבתבנות "דת ירוקה". אנשים דתיים מזרמים שונים מזהים את הזרמים הסביבתיים עם זרמים מנוגדים להם ושימוש בטיעון של דיכטומיה או דיכוטומיה כוזבת כדי לטעון כי סביבתנות היא חלק מ"אנטי-יהדות". זיהוי סביבתנות עם "השמאל" והיהדות עם "ימין" ולכן פסילה של הסביבתנות על בסיס דיכוטומיה כוזבת, זיהוי הסביבתנות עם קומוניזם (כינוי "אבטיח" לתנועה הסביבתית - ירוק בחוץ אדום בפנים) וטענה כי יהדות היא פרו-קפיטליסטית והצבעה על זרמים בסביבתנות המתנגדים לתרבות הצריכה או בעד רגולציה סביבתית כהוכחה לכך שהסביבתנות היא בעצם כסות לקומוניזם. ראיית הזרם הסביבתי כזרם של ליברליזם או זרם פרוגרסטיבי וזיהוי של היהדות עם שמרנות, טענה כי הזרם הסביבתי הוא "אקו-פאשיזם" ובסתר ליבו רצון לבצע הכחדה של האנושות בעיקר בגלל סוגיות הנוגעות לפיצוץ אוכלוסין, זיהוי הזרם הסביבתי כחלק מאליטה גלובליזציה שרוצה להשתלט על העולם בטיעונים סביבתיים. לעיתים קרובות יש שימוש בהצגה לא מדוייקת של טיעון סביבתי או בתאוריות קונספירציה כמו הכחשת אקלים כדי להצדיק עמדות אנטי סביבתיות וכדי להציג את התנועה הסביבתית כחלק ממזימה גדולה יותר (בדרך כלל - כחלק מתנועה עולמית כלשהי אחרת - קומוניזם, פאשיזם, פרוגרסיביות, פמיניזם, וכן תנועות מדומיינות כמו קיו-אנאן).
לעיתים קרובות התנגדות לסביבתנות על רקע זה לוקה בשילוב בעיות של "קטיף דובדבנים", הדגשת הקיצוניות וטענה להומוגניות. לדוגמה אם פעיל סביבתי כלשהו הוא גם בעד קומוניזם, הצגת כל הפעילים הסביבתיים כתומכים בקומוניזם (טענה להומוגניות, הדגשת קיצוניות). אם יש מיליונרים או כמו אל-גור שתומכים בצעדים סביבתיים, כמו מניעת התחממות עולמית אז הטענה היא כי כל התנועה הסביבתית היא מונעת על ידי אל-גור והאליטה הגלובלית דבר זה הוא בגדר שילוב של "קטיף דובדבנים" וטענה להומוגניות ומתעלם מכך שחלק גדול מהתנועה המתנגדת לסביבתנות - כמו נציגים של חברות נפט או חברות מכוניות הם עשירים יותר מאל גור ומהווים חלק דומיננטי הרבה יותר באליטה הגלובלית.
ידע מדעי מועט, בעיקר בתחומים של אקולוגיה וביולוגיה כמו גם גישה כללית של חשד כלפי מדענים והכחשת מדע גורם לחלק מהדתיים לתמוך בתאוריות קונספירציה שונות או להציג טיעונים סביבתיים בצורה מוטעית - לדוגמה רב שטס מעל אירופה, ראה כי יש איים של אורות - ובינהם שטח גדול אפל- והסיק כתוצאה מכך שאירופה רחוקה מאד מפיצוץ אוכלוסין - כאשר דבר זה מתעלם מכך שאנשים צריכים עוד שטח כדי לחיות - נדרשים שטחי חקלאות כדי להזין את תושבי אירופה ונדרשים שטחי טבע כדי לקיים בעלי חיים וצמחים אחרים וזאת כדי לקיים מערכות אקולוגיות - נושאים הנענים על מושגים כמו טביעת רגל אקולוגית ושירותי המערכת האקולוגית. ניסויים כמו ביוספרה 2 מגדימים כי בני אדם לא יכולים לתפוס את כל השטח או הנפח של מערכת אקולוגית שבה הם רוצים להתקיים במשך זמן רב.
חשדנות כלפי מדע, אי לימוד של מדעים (בקרב חרדים) גורמים לחלק מהדתיים לא לדעת ולא להכיר היבטים שונים בסביבתנות. סוג אחד הוא מודעות נמוכה ל רפואה מונעת, בריאות הציבור ולקידום בריאות. דבר זה כולל חוסר מודעות להשפעות בריאות של זיהום אויר, חוסר מודעות למזהמים אורגניים עמידים ולאפשרות של כניסת זיהום אוויר או זיהום מים או זיהום קרקע אל תוך המזון ויצירת זיהום במזון. חוסר מודעות לאורח חיים יושבני, או לקשר בין תכנון עירוני לבין בטיחות בדרכים (חזון אפס). חלק מיהודים הדתיים לא מודעים להיבטים של תזונה בריאה - לדוגמה תנועת ש"ס טענה כי התייקרות שתיית משקאות ממותקים כמו קוקה קולה מהווה חקיקה נגד דתיים, מגבירה עוני, ופעלה לביטול המס על ממשקאות ממותקים, וזאת תוך התעלמות מהשפעות בריאותיות של סוכר. כחלק מהכחשת אקלים, אין מודעות להשפעות בריאותיות של שינויי אקלים. בחברה הדתית והמסורתית יש מודעות נמוכה לחומרים טטרוגניים והשפעות אפשרויות של זיהומים בריכוז נמוך (כמו מתכות כבדות, מזהמים אורגניים עמידיפ]]) על התפתחות תקינה של אוברים וילדים. יש מודעות נמוכה למניעת סרטן. בקרב החברה המסורתית והחרדית יש מודעות נמוכה לנזקי העישון ומודעות נמוכה להכחשת נזקי העישון על ידי חברות טבק.
דוגמה למדיניות אנטי סביבתית ביהדות היא הויכוח על מיסוי כלים חד פעמיים. כלים חד פעמיים תורמים תרומה נכבדת לזיהום פלסטיק ובעיות אשפה. לדגומה לפי המשרד להגנת הסביבה, 90% מהפסולת בחופים היא מוצרי פלסטיק הנוטים להתעופף. תבנית:הערות. המשרד להגנת הסביבה יזם מס על כלים חד פעמיים במטרה לצמצם את השימוש בהם, בתקנות שאושרו בסוף שנת 2021.[1] מחקר שבוצע בשנת 2023 גילה כי המס הצליח להוריד את צריכת הכלים החד פעמיים ב-34% והוביל לשינוי הרגלי צריכה בנושא. [3] עם זאת מפלגות דתיות טענו כי המס מהווה בעצם מס נגד משפחות דתיות מרובות ילדים ש"חייבות" להשתמש בכלים חד פעמיים. ולכן פעלו לבטלו.אחת ההחלטות הראשונות של ממשלתו של בנימין נתניהו יחד עם הציונית הדתית ומפלגות ש"ס ואגודה היתה ביטול המס על כלים חד פעמיים. הממשלה גם הבטיחה לחפש חלופת אחרות לצמצום השימוש בכלים חד פעמיים.[2]
ראו גם
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 ג'רמי בנשטיין,שאלות סביבתיות, תשובות יהודיות, דעות 6טבת תש"סדצמבר 1999
- ^ לטובת הכלל (ספר), הרמן דיילי וג'ון קוב ג'וניור
- ^ המס על כלים חד־פעמיים הקטין את הצריכה ב־34%, כלכליסט, 08.01.23