נתיבי המסחר הדרום אסייאתיים
נתיבי המסחר הדרום האסייאתיים הם נתיבי מסחר ימיים המסתעפים, עוד מהעת העתיקה, מאזוריי עומאן ותימן דרך הודו וסרי לנקה ועד למלזיה ואינדונזיה.
מהעת העתיקה ואילך משמשים נתיבים אלה להעברת סחורות מהודו אל המזרח התיכון, אפריקה ואירופה דרך הים ההודי והים הערבי (או הים הדרום אסייאתי במונח אוגדה) ותהליכים אלה הואצו מאד מאז כריית תעלת סואץ במצרים.
נתיבים אלה חוזקו בימי הביניים המאוחרים בתיווך פורטוגזי וסביב המאה ה-19 גם בתיווך בריטי; בין ימי הביניים לעת החדשה שימשו נתיבים אלה סוחרים ערבים אשר שיווקו את דתם --- דת האסלאם למלזיה ואינדונזיה (בהודו דת זו פחות התקבלה באהדה).
הערות כלליות
- שיווק תבלינים מהודו ומאזור "איי התבלין" באזור דרום מזרח אסיה ואוקיאנה התאפשר במידה רבה דרך נתיבים אלו
- תנועות מנתיבים אלה זלגו משמעותית גם לתאילנד (בקרבת מלזיה ואינדונזיה) וכן גם לסומליה (בקרבת עומאן ותימן).
- נתיביי המסחר הדרום אסייאתיים גרמו להחלפת רעיונות תרבותיים (למשל, קולינאריים) בין העמים ששכנו ושוכנים לחופי הים שמדרום לאסיה