משתמש:Eburcat/ארגז החול - ערכים מומלצים 4

משבר המים העולמי או משבר המים (The water crisis) הוא מצבם של משאבי המים העולמיים יחסית לדרישה האנושית החל משנות ה-1970 ועד היום. האו"ם ומוסדות עולמיים אחרים משתמשים במונח "משבר מים" כשהם מתייחסים למצב המים העולמי. ההיבטים העיקריים של משבר המים העולמי הם מחסור כללי במים מתוקים וזיהום מים.

על פני כדור הארץ ישנה כמות סופית של מים מתוקים, אשר אגורים באקוויפרים, במים על פני השטח, ובאטמוספירה. לפעמים טועים וחושבים שמי האוקיינוסים הם מים זמינים, אך כמות האנרגיה שיש להשקיע כדי להתפיל מי מלח למים מתוקים מונעת מאיתנו לבצע זאת כיום בהיקף נרחב, דבר המסביר מדוע רק אחוז קטן מאוד ממאגר המים המתוקים העולמי מקורו בהתפלה. כמות זו של מים, וקצב הזרימה של מים בין מאגרים מכתיבה קצב שימוש מקסימלי במים מתוקים. כמות השימוש העולמית במים מתוקים נחשבת לאחד מ-9 התחומים שמהווים גבולות פלנטריים אשר פריצתם עלולה לסכן את קיום האנושות. מדענים ממליצים על שימוש בפחות מ-4000 ק"מ רבועים בשנה של שימוש צרכני של משאבים מי נגר.

משבר המים מתבטא בכמה תופעות עיקריות:

- למעלה מ-1.1 מיליארד בני אדם סובלים ממחסור בגישה למי שתייה בטוחים.

- מחסור במי תהום מוביל ליבולים חקלאיים דלים.

- שימוש יתר וזיהום של מקורות מים גורמים נזק למגוון המינים.

- סכסוכים אזוריים הנוגעים למשאבי מים מובילים לפעמים למלחמה.

מחלות המועברות במים, ומחסור בסניטציה של מערכות מים מקומיות הן סיבות המוות העיקריות בעולם, וייתכן שהן מובילות לכ-80% מהתחלואה העולמית.

גורמים המשפיעים על משבר המים

הביקוש למים

כמו בהשפעות סביבתיות רבות אחרות, שלושת הגורמים המרכזיים המשפיעים על כמות המים הזמינה ועל כמות המים הנדרשת הם גודל האוכלוסייה, כמות הצריכה לנפש וכן טכנולוגיות שונות המאפשרות ניצול יעיל של מים (בחקלאות), מניעת זיהום מים, וטיפול וטיהור מים ברמות שונות או חסכון במים בצריכה הביתית או החקלאית.

רוב צריכת המים האנושית אינה ישירה. רק 4% מסך צריכת המים הם צריכת המים הביתית. עוד 5% מקורם במים שמזהמים או נצרכים במהלך ייצור מוצרי תעשייה, ו-92% מסך טביעת הרגל המימית מקורם בצריכת מים למוצרי חקלאות. באופן זה תושבי יפן או ישראל יכולים לצרוך חלק ניכר מצריכת המים הכוללת שלהם על ידי ייבוא "מים וירטואלים" - מים במוצרי חקלאות ותעשייה. לדוגמה, מעל 80% מהמים שישראל צורכת - מקורם ב"מים וירטואלים" כאלה. בממוצע, כל אדם צורך ומזהם 1,385 קוב מים לשנה.

ניתן לפרק את הגידול בצריכת המים האנושית ל-3 מרכיבים: גידול האוכלוסייה, צמיחה כלכלית, טביעת רגל מימית לכל דולר תוצר, זוהי משוואת I=PAT לכלל המים בעולם. שני הגורמים הראשונים מעלים את צריכת המים הנדרשת שכן כל אדם דורש כמות מינימלית של מים לקיומו - הן בצריכה ישירה והן על ידי קיום של חקלאות, תעשייה ושירותים הנדרשים לו. טביעת הרגל המימית של תושבי סין והודו נמוכה מהממוצע העולמי, כ 1100 קוב מים לשנה, אבל בגלל האוכלוסייה הגדולה של מדינות אלה הן הצרכניות העיקריות של מים בעולם.

ככל שהתוצר לנפש גדל, במונחים של צריכת מוצרים ושירותים רבים יותר, כך גדלה גם צריכת המים לנפש. הדבר נכון בעיקר לגבי צריכת מוצרי מזון מהחי, בעיקר בשר בקר, וכן לגבי זיהום רב יותר של מים הנגרם עקב צריכת מוצרי תעשייה שונים. באופן זה, תושב ממוצע של ארצות הברית הוא בעל טביעת רגל מימית של 2,842 קוב מים לשנה - כפול מטביעת הרגל המימית ביחס לממוצע העולמי.

שינויים טכנולוגיים יכולים לשחק תפקיד לכאן ולכאן. על ידי התייעלות טכנולוגית ניתן להוריד את צריכת המים המתוקים של תהליכים חקלאיים ותעשייתים שונים, אך ניתן גם לגרום להגדלת הצריכה והזיהום של מים מתוקים. כך לדוגמה במדינות עניות מדרך המים לנפש עומד על 500-3,000 קוב מים לשנה - במדינות עניות בעלות טביעת רגל מימית גבוהה הדבר קשור לקשיים לטפל במים וכן בקושי לנצל אותם בצורה יעילה בחקלאות.

באופן כללי, הביקוש למים מתוקים הולך ועולה עם השנים. ככל הנראה בגלל הגידול באוכלוסיית העולם והגידול בצריכה בכלל. צריכת בשר ומוצרי מזון מהחי בקרב תושבי מדינות עניות נמצא בעליה, וגורמים אלה הם חזקים יותר, בינתיים, יחסית ליכולות לבצע התייעלות טכנולוגית בצריכת מים.

מסחר ב"מים וירטואלים" מהווה 20% מסך טביעת הרגל המימית של האנושות. מסחר כזה יכול להעלות או להוריד את הביקוש למים. מחד, מסחר כזה יכול לגרום לייבוא מוצרי חקלאות שגודלו בצורה חסכונית יותר, בעיקר בהקשר של ייבוא מזון אל מדינות עניות במיוחד. מאידך, ייבוא כזה של מזון עלול ליצור עליה בביקוש למזון מהחי שגידולו צורך יותר מים.

היצע המים

היצע המים המתוקים תלוי במחזור המים: בכמות ובאיכות של מאגרי מים מתוקים, במשטרי הזרימה בין מקורות המים האלה כולל זרימה בנהרות, משקעים, ובתהליכי אידוי מים. גורם מרכזי המשפיע על הקצב של זרמים אלה הוא יציבות האקלים, כך ששינויי אקלים עלולים לשנות את היצע המים המתוקים הן במונחים של הגדלה או הקטנה שלו, והן בהקשר של שינוי דפוסי ההקצאה של מים למדינות שונות.

היבט חשוב שעלול לצמצם את היצע המים הוא המלחת מי תהום עקב שאיבת יתר וכן זיהום מים שמזהם מאגרי מים ומי תהום. כך לדוגמה אקוויפר החוף בישראל זוהם במשך שנים כך שבחלקים ממנו לא ניתן להשתמש יותר או שיש צורך בשיקום שלהם. גורם נוסף שעלול להשפיע על גודלם של מאגרי מי-תהום הוא עליית מפלס מי הים עקב התחממות עולמית והפשרת קרחוני-יבשה וקרחונים היושבים על מדפי יבשת. הפרשה כזו של קרחוני-יבשה (במדינות כמו הודו) עלולה גם היא לצמצם את מלאי המים המתוקים בעולם.

היבט נוסף הוא טכנולוגיות ונהלים לניצול מים (כמו טכנולוגיית השקייה בטפטפות), שמירה על אקוויפרים מפני המלחת מי תהום, תהליכים וטכנולוגיות הגורמים או מונעים זיהום מים, בירוא יערות הפועלים כספוג ומאפשרים חדירת מים לקרקע, מניעת סחף קרקע, וטכנולוגיות טיהור מים והתפלת מים.

חלק ממשבר המים הוא איזורי. כך שעודף מים בקנדה אינו מסייע במיוחד כאשר יש מחסור במים באוקראינה או בסין.

השפעות של משבר המים

בטחון תזונתי

מים מתוקים הם אחד המשאבים המרכזים המהווים חסם על היכולת לגדל יבולים חקלאיים. כמות המים בצמח משפיעה על היכולת שלו לבצע את תהליך הפוטוסינתזה שכן תהליך זה כרוך באובדן מים. לכן צמחים באיזור מוגבל במים (כמו מדבר) חייבים להשתמש במים בחסכנות וגידולם איטי יותר, אף אם יש להם דשן כימי ואור שמש בשפע. היבט זה הוא חלק מחוק המינימום של ליביג המתייחס לצמחים - אין זה משנה כמה משאבים יש לך, תמיד יש גורם אחד שהוא זה המהווה מגבלה על גידול הצמח.

לגבי העולם כולו, יותר מידי מים (כתוצאה מהצפות) או פחות מידי מים מתוקים (כתוצאה ממדבור, שינויי אקלים ועוד) או זיהום מים, גוררים לא פעם פגיעה ביבולים של מדינות ואיתם פגיעה בשוק המזון העולמי. ככל שידרש גידול של יותר מזון, מגבלות אלה עלולות להחמיר שכן מערכת יעילה יותר היא גם מערכת בעלת חוסן נמוך יותר - היכולת שלה להתמודד עם זעזועים הוא נמוך יותר.

השפעות על הבריאות

על פי הערכות האו"ם, לכ-1.1 מיליארד בני אדם ברחבי העולם אין גישה למים נקיים לשתייה. מלבד זאת מעריך האו"ם כי לכ-2.6 מיליארד בני אדם אין גישה לסניטציה הולמת (לדוגמה, אמצעים להיפטר ממי ביוב). הנושאים קשורים זה בזה היות וללא מים ותשתיות למי ביוב, זיהום מי השתייה במי ביוב לא מטוהרים היא התוצאה ההרסנית ביותר של היעדר הספקת מי שתייה בטוחים. כתוצאה מכך נרשמות רמות גבוהות של הידבקות במחלות ומוות בקרב אוכלוסיות שמשתמשות במים מזוהמים; השפעות אלה מתבטאות בעיקר בקרב ילדים במדינות לא מפותחות. בין 2 ל-10 מיליון איש, בעיקר ילדים, מתים כתוצאה ממים מזוהמים - או לפחות כ-5,000 ילדים ביום. שלשול לבדו, גורם למוות של 3,900 ילדים ביום במדינות העניות.

בעוד שמקרי מוות אלה נחשבים בדרך כלל כברי מניעה, המצב מורכב בהרבה. לטענת לסטר בראון לדוגמה, בספרו תכנית ב' 2.0, האנושות כבר עברה את יכולת הנשיאה של כדור הארץ בהקשר של הספקת מים נקיים. פעמים רבות נשמעות הצעות בדבר טכנולוגיה שיכולה להקל על הבעיה, אבל העלויות הנוכחיות של הפתרונות הטכנולוגיים מותירות מספר מדינות ללא יכולת שימוש בפתרונות אלה. אם מדינות עניות יותר יתעשרו, יתרחש תיקון חלקי של הבעיה, אבל פתרונות מקיימים צריכים לכלול בכל אזור איזון של גודל האוכלוסייה ביחס למשאבי המים וניהול של משאבי מים באופן אופטימלי יותר. בכל מקרה כדי להגיע לאיזון עולמי טוב יותר, יש להתייחס לגודלם הסופי של מאגרי המים.

בעוד שמשבר המים משפיע בעיקר על מדינות עניות, ומדינות עשירות יותר יכולות להתפיל מים. עד כה התפלה היא טכנולוגיה יקרה באנרגיה ובכסף ופחות מאחוז אחד ממי השתייה מושגים בדרך זו. סקר אוסטרלי מ-2002 לדוגמה, קובע שהתפלה יקרה מידי כאופציה לערים הסובלות ממחסור במים גם ערים כמו ניו יורק, או אזורים בבריטניה סבלו ממחסור במים. זיהום מים הוא בעיה גם במדינות העשירות. לפי טענת NRDC לדוגמה, 7 מיליון אמריקאים חולים כל שנה בגלל זיהום במי שתייה שמולכים במערכת הצינורות.

השפעות על מגוון המינים

צמחים ובעלי חיים תלויים בכמות מספקת של מאגרי מים נקיים. ביצות, ושאר מערכות אקולוגיות מימיות תלויות יותר בהספקה מקיימת של מים נקיים, אבל גם יערות ושאר המערכות האקולוגיות היבשתיות נמצאות תחת איום של שינויים משמעותיים בפרודוקטיביות כאשר זמינות המים יורדת. במקרה של אדמות ביצה (wetland), שטח ניכר פשוט נלקח מהטבע הפראי כדי לספק שטחי מזון ושטחי מחייה לאוכלוסיות אנושיות מתרחבות. אזורים אחרים סבלו מפרודוקטיביות נמוכה עקב ירידה מתמשכת בזרם המים הנכנס, כאשר מקורות מים במעלה הזרם מנותבים לשימוש האדם. בשבע מדינות בארצות הברית, למעלה מ-80% מאדמות הביצה מולאו עד שנות 1980, זמן בו הקונגרס העביר חוק שאסר על אובדן של שטחי ביצה.

אובדן נרחב של שטחי ביצה באירופה הוביל גם הוא לאובדן של מגוון מינים. לדוגמה, ביצות רבות בסקוטלנד יובשו כאשר האוכלוסייה האנושית גדלה והתרחבה.

במישור המרכזי של מדגסקר, התרחש שינוי מאסיבי שחיסל כמעט את כל הצמחייה של היער הסבוך במקום בתקופה בין 1970 עד 2000. חקלאות כרות והבער חיסלה כ-10% מהביומאסה המקומית של המדינה והמירה אותה לאדמת בור שוממה. השפעות אלו נוצרו מפיצוץ אוכלוסין ומהצורך להאכיל אוכלוסייה מקומית ענייה. אך ההשפעות ההרסניות הנוספות כללו סחף של קרקע בערוצי הנחלים שבתורו גרם לנחלים מזוהמים בסחף שצבעם הפך אדום עשורים לאחר ברוא היערות. דבר זה חיסל כמות גדולה של מים נקיים שהיו ראויים לשתייה, והרס גם הרבה מהמערכות האקולוגיות הנחליות של כמה נהרות. מספר מיני דגים הגיעו עד לסף הכחדה וכמה שוניות אלמוגים באוקיינוס ההודי אבדו.

סכסוכים מקומיים

סכסוכים חוצי גבולות מתקיימים לאורכן של 260 מערכות נהרות שונות ברחבי העולם. בעוד שחוקי הלסינקי מסייעים לפרש זכויות מים מקומיות בין מדינות, קיימים מספר סכסוכים מרים מאוד, או שהם קשורים להישרדות בסיסית עד שמתיחות ולוחמה הנם בלתי נמנעים. במקרים רבים סכסוכים על שימוש מים הם רק עוד מימד למתיחות גבול שכבר קיימת על בסיס בעיות אחרות.

מערכת הנהרות הפרת והחידקל היא דוגמה אחת שבה אינטרסים לאומיים וזכויות שאיבה נמצאו במחלוקת. המדינות איראן, עיראק וסוריה מציגות כולן תביעות לגיטימיות לחלק מהשימוש במים, אבל הדרישה הכוללת למי הנהרות עולה על המגבלות הפיזיות של כמות המים. בשנת 1974 שלחה עיראק אל הגבול הסורי ואיימה להרוס את הסכר הסורי ב-al-Thawra שעל הפרת.

בשנת 1992, הונגריה וצ'כוסלובקיה הביאו אל בית הדין הבינלאומי לצדק, סכסוך שנגע להטיות של נהר הדנובה והקמת סכרים. מקרה זה מייצג מיעוט מבין הסכסוכים שבהם היגיון ותורת המשפט יכולים להיות נתיב להכרעת סכסוכים. סכסוכים אחרים שבהם מעורבים צפון קוריאה ודרום קוריאה, ישראל והרשות הפלסטינית, אתיופיה ומצרים, עלולים להתגלות כקשים יותר לפתרון.

חלק מהמדינות בהן יש מחסור מים רציני

• הודו
• בנגלדש
• הפיליפינים
• הונדורס
• אל סלבדור
• גווטמאלה
• אתיופיה
• קניה

טכנולוגיות

נראה שהטכנולוגיות המובילות בתחום הן טכנולוגיות ניטור בצד מערכות לניהול מים, מכוני טיהור שפכים, ומתקני התפלה. לצד פתרונות אלו, ממציאים מרחבי העולם מנסים לפתור את בעיות המים שקשורות לצריכה הפרטית, באמצעות מכשירים כמו ה״סלינגשוט״ של דן קמן, ברזים חכמים, אופניים שמטהרות מים תוך כדי נסיעה, ועוד.

.