מיתוס תקיעת הסכין בגב
מיתוס תקיעת הסכין בגב (בגרמנית: Die Dolchstosslegende) הייתה תאוריית קונספירציה ואמונה רווחת ופומבית בקרב חוגי ימין בגרמניה לאחר שנת 1918, לפיה צבא גרמניה במלחמת העולם הראשונה לא הובס בשדה הקרב, אלא הפסיד בגלל בגידה מכוונת על ידי גורמים בחברה האזרחית, ובמיוחד הרפובליקנים שהדיחו את בית המלוכה של הוהנצולרן במהפכה הגרמנית של 1918-1. ובמיוחד הדבר כוון נגד היהודים, המרקסיסטים, הבונים החופשיים וגורמים נוספים שפעלו בגרמניה. תומכי תאוריית קונספירציה זו גינו את מנהיגי הממשלה הגרמנית שחתמו על הסכם שביתת הנשק ב-11 בנובמבר 1918 כאל "פושעי נובמבר". אמונה זו סייעה לעליית הנאצים לשלטון.
מקור האמונה הזו הוא במפקדי הצבא הגרמני בזמן המלחמה, פאול פון הינדנבורג ואריך לודנדורף. לצבא הגרמני היה קושי להודות בתבוסה ולכן חיפשו אנשיו להטיל את האשמה על גורמים אזרחיים. כך בעת מתן עדות בפני ועדת חקירה של הרייכסטאג, הם אמרו כי כניעת גרמניה הייתה בגלל "תקיעת סכין בגב" שביצעו גורמי שמאל (ובמשתמע אף יהודים) ושהצבא הגרמני מעולם לא הובס בקרב. הייתה זאת דרך להסביר את התבוסה במלחמה. במציאות הצבא הגרמני הוא אשר המליץ על כניעה והעדיף שהחרפה תיפול על ראש הסוציאל-דמוקרטים שבלית ברירה הקימו ממשלה חדשה בשנת 1918.
שתי עובדות שעזרו לצבא ליצור את המיתוס הזה היו שגרמניה מעולם לא נכבשה על ידי גורמים זרים וכן שמדינות ההסכמה דרשו לנהל את המשא ומתן רק עם גורמים ממשלתיים ולא עם הצבא, דבר שסייע בפני הצבא והגנרלים אפשרות לברוח מאחריותם להסכמים. הממשל החדש תרם גם הוא לטיפוח המיתוס. כאשר פרידריך אברט קיבל מצעד של תשעה גדודי משמר בשער בראנדנבורג בברלין אמר "בשמחה מקבלים אנו את פניכם בשובכם למולדת; שום אויב לא ניצח אתכם!" (10 בדצמבר 1918).
רוב העם הגרמני קיבל מיתוס זה כעובדה, והאשמת היהודים והמרקסיסטים בתבוסה הפכה לנוהג רווח. בנוסף, אמונה זו היוותה בסיס נוח ושירתה היבטים פסיכולוגיים בחברה הגרמנית, שכן כוחות רבי עוצמה בגרמניה מתקופת גרמניה הווילהלמינית נשארו, כמו למשל הרצון להתפשטות טריטוריאלית והשאיפות הצבאיות והמיליטריסטיות. מפלגות הימין הקיצוני הפולקי עשו שימוש נרחב בביטוי זה. תאוריית קונספירציה זו הייתה אחד הגורמים שסייעו להקמת המפלגה הנאצית והתבססותה בשנות ה-20 וה-30 של המאה ה-20.
ברית חיילי החזית היהודים הייתה ארגון יהודי גרמני של חיילים משוחררים שלחמו למען גרמניה במלחמת העולם הראשונה, שהוקמה בראשיתה של רפובליקת ויימאר. הברית נוסדה בפברואר 1919, ופעלה לקידום שתי מטרות: להילחם בגל האנטישמיות שהרים את ראשו בגרמניה, ובמיוחד בטענה של אגדת תקיעת הסכין בגב, ולהוות ארגון אשר ייאגד את ותיקי הקרבות היהודיים, בדומה לארגונים אחרים של ותיקי המלחמה שקמו בגרמניה לאחר סיומה. בשיאהּ מנתה הברית בין 30–40 אלף חברים ב-360 סניפים, והוציאה עיתון בשם "המגן" (Der Schild) היא הפיצה בין היתר כרוזים שהזכירו כי 12,000 יהודים מתו כלוחמים למען גרמניה בקרבות מלחמת העולם הראשונה. אולם פעילות זו לא הצליחה להדוף את האנטישמיות. [1]
לאחר עליית המפלגה הנאצית לשלטון בשנת 1933 זכתה אגדת "הסכין בגב" לאישור ממשלתי רשמי כשהפכה לחלק מההיסטוריה המקובלת שנלמדה בבתי הספר הגרמניים. [1]
ככל הנראה חלק מהדרישה של בעלות הברית לכניעה ללא תנאים מוקדמים של גרמניה הנאצית, נבעה מחשש כי כניעה בהסכם של שביתת נשק יגרום לחזרה של טענות דומות לאחר מלחמת העולם השנייה. דרישה זו נחשבת כדבר שהגביר את המוטיבציה של הגרמנים להלחם בצורה קיצונית יותר מול בעלות הברית בשלבים המאחרים של מלחמת העולם השנייה.
מיתוס הסכין בגב האומה מבהיר כי למרות שתאוריית קונספירציה יכולות להראות מטופשות ולא מבוססות , אין זה אומר שקל להפריח תאוריות כאלה ואין הכרח שההשפעה שלהן תהיה קטנה.
מיתוסים דומים
טענה של "סכין בגב האומה" שימשה גורמים לאומנים בארצות הברית להאשים גורמים בשמאל (ללא האשמות אנטישמיות) כי ההפגנות נגד מלחמת ויאטנם היו הסיבה שארצות הברית "הפסידה" במלחמה זו.
בשנים האחרונות קיימות תנועות של פופליזם לאומני או פופליזם סוציאליסטי שעושות שימוש בתאוריות קונספירציה נרחבות כדי לצבור עוד כוח פוליטי, כחלק מתהליך של שחיקת דמוקרטיה. דוגמה לכך היא שימוש בתאוריות קונספריציה במסגרת טראמפיזם - לדוגמה "תאוריות" כמו "פיצה גייט", "קיואנאן" ותאוריה לפיה הבחירות בארה"ב בהן הפסיד טראמפ זויפו בידי המפלגה הדמוקרטית.
ראו גם
קישורים חיצוניים
- אגדת תקיעת הסכין בגב בוויקיפדיה העברית
- מיתוס תקיעת הסכין בגב בוויקיפדיה באנגלית
הערות שוליים
- ^ פרטים וקישורים ראו אגדת תקיעת הסכין בגב בוויקיפדיה העברית