47,332
עריכות
שינויים
אין תקציר עריכה
==לאומיות מול לאומנות==
==לאומיות מול לאומנות==
בעיקר מסוף המאה ה-19 וגם בימינו, ניתנו גם פרשנויות קיצוניות לרעיון זה, אשר היטו את רעיון הלאומיות מן הפנים אל החוץ - ממרקם חיים וזהות משותפים המלכדים אנשים והופכים אותם לעם, לגורם המסכסך ביניהם לבין בני עמים אחרים, הנתפסים כנחותים או כעוינים באופן מהותי. פרשנות זו שייכת בדרך כלל לזרמים לאומנים, או פשיסטיים ונאו-פשיסטיים, המעוניינים להמיר את הסולידריות הפנים-לאומית בתוקפנות כלפי בני עם אחר. לפי התפיסה הפשיסטית שראשיתה באיטליה שאחרי מלחמת העולם הראשונה, האדם אינו אלא כלי שרת בדרך למטרה העיקרית, שהיא שירות הלאום ועליונותו. גישה זו מתעלמת מערך החרות שבבסיס הרעיון הלאומי ושוללת את הדמוקרטיה, אשר היא חיונית לרעיון ריבונות העם, העומד בבסיס התפישה הלאומית ההומניסטית. הוגים מודרניים כמו פרופ' יולי תמיר מבחינים בין לאומנות זו של ראשית המאה ה-20 לבין לאומנות מודרנית שמשמת בטיעונים דמוקרטיים כדי לקדם לאומנות - כמו רעיון של שלטון רוב - אבל ללא ריסון כלשהו של זכויות המיעוט כדי לקבל הגנה על זכויות אזרח או זכוות אדם - במסגרת [[דמוקרטיה ליברלית]].
בעיקר מסוף המאה ה-19 וגם בימינו, ניתנו גם פרשנויות קיצוניות לרעיון זה, אשר היטו את רעיון הלאומיות מן הפנים אל החוץ - ממרקם חיים וזהות משותפים המלכדים אנשים והופכים אותם לעם, לגורם המסכסך ביניהם לבין בני עמים אחרים, הנתפסים כנחותים או כעוינים באופן מהותי. פרשנות זו שייכת בדרך כלל לזרמים לאומנים, או פשיסטיים ונאו-פשיסטיים, המעוניינים להמיר את הסולידריות הפנים-לאומית בתוקפנות כלפי בני עם אחר. לפי התפיסה הפשיסטית שראשיתה באיטליה שאחרי מלחמת העולם הראשונה, האדם אינו אלא כלי שרת בדרך למטרה העיקרית, שהיא שירות הלאום ועליונותו. גישה זו מתעלמת מערך החרות שבבסיס הרעיון הלאומי ושוללת את הדמוקרטיה, אשר היא חיונית לרעיון ריבונות העם, העומד בבסיס התפישה הלאומית ההומניסטית. הוגים מודרניים כמו פרופ' יולי תמיר מבחינים בין לאומנות זו של ראשית המאה ה-20 לבין לאומנות מודרנית שמשמת בטיעונים דמוקרטיים כדי לקדם לאומנות - כמו רעיון של שלטון רוב - אבל ללא ריסון כלשהו של זכויות המיעוט כדי לקבל הגנה על זכויות אזרח או זכוות אדם - במסגרת [[דמוקרטיה ליברלית]].
==היסטוריה==
הלאומיות החלה לצמוח בעקבות ה[[המהפכה הצרפתית]]. היא התחזקה במהלך המאה ה-19 ו"אביב העמים" משנת 1848. בהמשך תנועה זו העניקה עצמאות למדינות כמו יוון, איטליה, פולין שהיו עד אז תחת עולן של אימפריות שונות.
לזרמי שמאל יש זרמים כלל עולמיים – שהתנגדו לרעיון הלאומיות – כמו תנועת הסוציאליזם העולמי של מארקס וחלק מההוגים הקומוניסטים וכן תנועות אנרכיסטיות. לעומת זאת היו גם זרמי שמאל – סוציאליסטים וליברלים שטענו כי המודל לחברה מתוקנת מצריך שימוש במדינת הלאום. דוגמאות לדבר זה היו בורוכוב ואנשים פרו –ציונים במאה ה-19 וארלוזורוב (מהזרם הליברלי). בעולם המודל של מדינה סוציאל דמוקרטית קודם על ידי ביסמארק כתנועה לאומית – סוציאלית שמהווה חלופה לתנועה הסוציאליסטית הרדיקלית.
במהלך המאה ה-19 החל גם הצד האפל של הלאומיות – הלאומנות שהייתה כרוכה גם בשנאת זרים (שוביניזם בגרסתו המקורית), אנטישמיות, גזענות ובהמשך הגיע גם לפשיזם ולנאציזם. הלאומנות הציבה את ה"לאום" מעל כל ערך אחר , כולל רעיונות כמו דמוקרטיה, זכויות אדם וזכויות אזרח.
מאז -1945 המודל החברתי-כלכלי- פוליטי ברוב המדינות המערביות שילב סוציאל –דמוקרטיה או כלכלה מעורבת יחד עם לאומיות כדי לתמוך בערכים של חופש, שוויון , ואחווה. במודל זה קיימת סולידריות לאומית בין המעמדות המבוססים יותר , שנוטים לכיוון ליברלי לבין פועלים על ידי מוסדות כמו ביטוח לאומי, חוק חינוך חובה חינם, סבסוד שירותי בריאות לכלל האוכלוסייה ועוד שירותים ציבוריים. המודל היה מבוסס בחלקו על הרעיונות של [[ג'ון מיינרד קיינס]]
המודל הליברלי ושמר על דמוקרטיה ליברלית – שבה בתי משפט, אקדמיה, עיתונות חופשית ממשלה ופרלמנט פועלים ביחד וגם במתח ביניהם, כאשר הם מאזנים זה את זה.
מאז שנות ה-80 מודל הלאומיות הזה זה החל להתערער עם התחזקות תהליך ה[[גלובליזציה]] והתחזקות כוחם של [[תאגיד רב לאומי|תאגידים רב לאומיים]] ומוסדות אזוריים ועולמיים כמו [[האיחוד האירופי]], [[הבנק העולמי]], [[ארגון הסחר העולמי]] וכו'. אזרחים רבים גילו כי הם יכולים לבחור איזה ממשלה שהם רוצים - אבל ההחלטות נלקחות במוסדות שנמצאים מעל המדינה, וקשרי הון שלטון עיתון משפיעים בצורה חזקה יותר ויותר על תהליכים פוליטיים.
במקביל גם נחלשו זרמי שמאל שהם פרו – לאום ונטו יותר לכיוון [[ליברליזם]] ו[[נאו-ליברליזם]]. המחשבה היתה שצדק חברתי ורווחה יושגו באמצעות הגלובליזציה וסגירת הפערים מצד המדינות העניות. כמו כן המוקד של תנועות אלה עברו למאבקים הנוגעים לזכויות אזרח ואדם הנוגעות לפרטים, בדגש על פוליטיקה של זהויות – כמו מאבקי להט"ב, נשים, מהגרים ופליטים. מגמה זו בוקרה על ידי הוגים כמו הכלכלן ג'וזף סטיגליץ. שטענו כי גלובליזציה לא תוביל לסגירת פערים.
==ביקורת על הזרם הליברלי ==
יש אנשים שמאל שהם תומכי לאום – בעיקר הזרם הסוציאל –דמוקרטי (כמו יולי תמיר) הטוענים כי המגמה של תמיכה של המעמדות הגבוהים יותר ברעיונות ליבלרלים כלל-עולמיים והתרחקות מרעיון הלאומיות, החלישה את השמאל וגרמה לפרימת הקשר ההיסטורי בין הליברלים לבין הפועלים. גם המונחים השתנו כך שפועלים יוצגו כ"עניים" כאילו הם מקבצי נדבות. ההליכה של הליברלים השמאליים עם כוחות ההון העולמיים, קידמה את המשיכה של פועלים ושל אנשי מעמדות נמוכים יותר לכיוון של לאומנות – שמציעה להם מסגרת תומכת בהקשרים של זהות וסיוע.