שינויים

ב-21 במאי 1968, הקימו אלפי עניים עיר-אוהלים בוושינגטון הבירה, שכונתה "עיר תחיית-המתים" ("Resurrection City"), שהייתה קיימת במשך שישה שבועות. מנהיגי SCLC הובילו קבוצות של תושבים לצעדות ומאבקים קטנים בניסיונות להיפגש עם חברי הקונגרס. פעולות אלה היו ברובן ללא אירועים מיוחדים. העיר מעולם לא ביצעה פעולות של מרי אזרחי בקנה מידה גדול בוושינגטון כפי שקינג חזה ברוחו.

ב-21 במאי 1968, הקימו אלפי עניים עיר-אוהלים בוושינגטון הבירה, שכונתה "עיר תחיית-המתים" ("Resurrection City"), שהייתה קיימת במשך שישה שבועות. מנהיגי SCLC הובילו קבוצות של תושבים לצעדות ומאבקים קטנים בניסיונות להיפגש עם חברי הקונגרס. פעולות אלה היו ברובן ללא אירועים מיוחדים. העיר מעולם לא ביצעה פעולות של מרי אזרחי בקנה מידה גדול בוושינגטון כפי שקינג חזה ברוחו.

עצרת יום הסולידריות, שתוכננה לראשונה ב-30 במאי, נדחתה על ידי אברנאתי, שביקש את ביארד רוסטין לארגן את האירוע המתוכנן. עם זאת, ב-8 ביוני הוכרז כי רוסטין פרש מקמפיין האנשים העניים של העם בעקבות ריב עם ראלף אברנאת', שהאמין כי הצעתו של רוסטין להצעת זכויות כלכליות התעלמה מבעיות רבות שחשובות לשותפי הקמפיין של SCLC, כולל התנגדות למלחמת ווייטנאם. בעקבות פרישת רוסטין, הסכימו מנהיגי SCLC למנות את מנהל הליגה העירוני של ארצות הברית, סטרלינג טאקר, שלא היה מוכר מחוץ לאזור המטרו של וושינגטון כדי להנהיג את צעדת יום הסולידריות. יום הסולידריות התקיים בסופו של דבר ביום רביעי, 19 ביוני (Juneteenth), ומשך אליו בין 50,000 ל -100,000 בני אדם (כולל לבנים רבים). בפני ההמון נאמו אברנאתי וקורטה סקוט קינג (שדיברה נגד מלחמת וייטנאם), אלא גם על ידי הפעיל המקסיקני Reies Tijerina, האינדיאנית מרתה גראס ופוליטיקאים כמו יוג'ין מקארתי (שזכה למחיאות כפיים) והוברט המפרי (שזכה לקריאות בוז בוזז). לאיגודים המקצועיים, כולל "ארגון פועלי הרכב", הייתה נוכחות חזקה באירוע. פורטו-ריקאנים וצ'יקנו קיימו עצרות נפרדת בסוף השבוע לפני כן, ביום חופש של אנשים.

עצרת יום הסולידריות, שתוכננה לראשונה ב-30 במאי, נדחתה על ידי אברנאתי, שביקש את ביארד רוסטין לארגן את האירוע המתוכנן. עם זאת, ב-8 ביוני הוכרז כי רוסטין פרש מקמפיין האנשים העניים של העם בעקבות ריב עם ראלף אברנאת', שהאמין כי הצעתו של רוסטין להצעת זכויות כלכליות התעלמה מבעיות רבות שחשובות לשותפי הקמפיין של SCLC, כולל התנגדות למלחמת ווייטנאם. בעקבות פרישת רוסטין, הסכימו מנהיגי SCLC למנות את מנהל הליגה העירוני של ארצות הברית, סטרלינג טאקר, שלא היה מוכר מחוץ לאזור המטרו של וושינגטון כדי להנהיג את צעדת יום הסולידריות. יום הסולידריות התקיים בסופו של דבר ביום רביעי, 19 ביוני (Juneteenth), ומשך אליו בין 50,000 ל-100,000 בני אדם (כולל לבנים רבים). בפני ההמון נאמו אברנאתי וקורטה סקוט קינג (שדיברה נגד מלחמת וייטנאם), אלא גם על ידי הפעיל המקסיקני Reies Tijerina, האינדיאנית מרתה גראס ופוליטיקאים כמו יוג'ין מקארתי (שזכה למחיאות כפיים) והוברט המפרי (שזכה לקריאות בוז בוזז). לאיגודים המקצועיים, כולל "ארגון פועלי הרכב", הייתה נוכחות חזקה באירוע. פורטו-ריקאנים וצ'יקנו קיימו עצרות נפרדת בסוף השבוע לפני כן, ביום חופש של אנשים.

החיים בעיר האוהלים לא היו נטלים מתחים ואלימות והיו התנגשויות עם המשטרה. ב-23 ביוני 1968, פג תוקפו של אישור ההפגנה מטעם שירות הפארק הלאומי, ומספר חברי בית הנבחרים קראו לפינוי מיידי של המחנה. ב-24 ביוני הגיעו למעלה מ-1,000 שוטרים לפנות את המחנה ואת 500 הדיירים בו. כמה מהם הובלו על ידי אברנאתי לאתר אחר כהכנה לכניסה למעצר (טקטיקה של התנועה לזכויות האזרח). במחנה עדיין מצאה המשטרה כמה אנשים שרים ומוחאים כפיים. המשטרה ערכה חיפוש שיטתי במחסות המחנה ועצרה אנשים בתוך העיר ובסביבה. בסופו של דבר המשטרה עצרה בסופו של דבר 288 מפגינים, כולל אברנאתי.

החיים בעיר האוהלים לא היו נטלים מתחים ואלימות והיו התנגשויות עם המשטרה. ב-23 ביוני 1968, פג תוקפו של אישור ההפגנה מטעם שירות הפארק הלאומי, ומספר חברי בית הנבחרים קראו לפינוי מיידי של המחנה. ב-24 ביוני הגיעו למעלה מ-1,000 שוטרים לפנות את המחנה ואת 500 הדיירים בו. כמה מהם הובלו על ידי אברנאתי לאתר אחר כהכנה לכניסה למעצר (טקטיקה של התנועה לזכויות האזרח). במחנה עדיין מצאה המשטרה כמה אנשים שרים ומוחאים כפיים. המשטרה ערכה חיפוש שיטתי במחסות המחנה ועצרה אנשים בתוך העיר ובסביבה. בסופו של דבר המשטרה עצרה בסופו של דבר 288 מפגינים, כולל אברנאתי.