שינויים

==רקע - היסטוריה מדינית-חברתית של סוריה==

==רקע - היסטוריה מדינית-חברתית של סוריה==

סוריה הפכה לרפובליקה עצמאית בשנת 1946. השלטון הדמוקרטי במדינה הסתיים בהפיכה בסיוע של ה-CIA במרץ 1949, ובעקבותיו שתי הפיכות נוספות באותה שנה. התקוממות עממית נגד המשטר הצבאי ב-1954 העבירה את הכוח מהצבא לאזרחים. מ-1958 ועד 1961 התקיים איחוד עם מצרים שהחליף את השיטה הפרלמנטרית במדינה, בשלטון נשיאותי ריכוזי מאד. לאחר הפיכה נוספת ב-1963, תפסה מפלגת הבע'ת את השלטון במדינה. ב-1966 בוצעה הפיכה נוספת, שהדיחה את מנהיגי הבע'ת הקודמים. בנובמבר 1970, הגנרל חאפז אל-אסד (האריה), שהיה אז שר ההגנה, תפס את השלטון ב"הפיכה מתקנת", והפך לראש הממשלה. במרץ 1971 מינה אסד את עצמו כנשיא. הוא נשאר כנשיא דיקטטור עד מותו בשנת 2000. מפלגת הבע'ת הייתה המפלגה החוקית היחידה.<ref name="civilwar">[http://en.wikipedia.org/wiki/Syrian_Civil_War מלחמת האזרחים בסוריה] ויקיפדיה האנגלית</ref>

סוריה הפכה לרפובליקה עצמאית בשנת 1946. השלטון הדמוקרטי במדינה הסתיים בהפיכה בסיוע של ה-CIA במרץ 1949, ובעקבותיו שתי הפיכות נוספות באותה שנה. התקוממות עממית נגד המשטר הצבאי ב-1954 העבירה את הכוח מהצבא לאזרחים. מ-1958 ועד 1961 התקיים איחוד עם מצרים שהחליף את השיטה הפרלמנטרית במדינה, בשלטון נשיאותי ריכוזי מאוד. לאחר הפיכה נוספת ב-1963, תפסה מפלגת הבע'ת את השלטון במדינה. ב-1966 בוצעה הפיכה נוספת, שהדיחה את מנהיגי הבע'ת הקודמים. בנובמבר 1970, הגנרל חאפז אל-אסד (האריה), שהיה אז שר ההגנה, תפס את השלטון ב"הפיכה מתקנת", והפך לראש הממשלה. במרץ 1971 מינה אסד את עצמו כנשיא. הוא נשאר כנשיא דיקטטור עד מותו בשנת 2000. מפלגת הבע'ת הייתה המפלגה החוקית היחידה.<ref name="civilwar">[http://en.wikipedia.org/wiki/Syrian_Civil_War מלחמת האזרחים בסוריה] ויקיפדיה האנגלית</ref>

שלטונו של חאפז אל-אסד התקיים בצל מתיחות בין הרוב הסוני העני למיעוט העלאווי העשיר אליו השתייך אסד. העלאווים מונים כ-10% מתושבי המדינה, רובם מרוכזים בערי החוף הצפוניות ובדמשק כאשר רוב שאר התושבים הם מוסלמים סונים, וכן מיעוטים נוספים כמו נוצרים, כורדים ודרוזים. תחת שלטון אסד התבססה אליטה פוליטית-צבאית-כלכלית של עלאווים שאיישו את כל תפקידי המפתח במדינה, ונהנו מחלק ניכר ממשאביה. בהיות הכלכלה ריכוזית מאוד וקשורה למוסדות השלטון, אליטה זו הייתה גם קשורה למוסדות הפיננסיים ולחברות הגדולות במדינה, וניווטה אותם לפי האינטרס הפרטי שלה, על חשבון הפועלים והאיכרים שהתיימרה לייצג. דבר זה הפך את ארגון 'האחים המוסלמים' בסוריה למוקד ההתנגדות המרכזי למפלגת הבע'ת. התנועה, שהייתה בתחילת דרכה תנועה דתית מתונה, צברה כוח בשנות ה-70. בשנת 1980 החלו עימותים ולבסוף קרבות-גרילה עירוניים במספר ערים בצפון המדינה וכן נעשה ניסיון התנקשות באסד.  ב-1982 דיכא אסד באכזריות את המרד על ידי שליחת מסוקי תקיפה וטנקים לעיר חמא בצפון המדינה. בטבח בעיר נהרגו 10-40 אלף בני אדם.<ref >[http://en.wikipedia.org/wiki/Hafez_al-Assad חאפז אל-אסד]  ויקיפדיה האנגלית</ref>  

שלטונו של חאפז אל-אסד התקיים בצל מתיחות בין הרוב הסוני העני למיעוט העלאווי העשיר אליו השתייך אסד. העלאווים מונים כ-10% מתושבי המדינה, רובם מרוכזים בערי החוף הצפוניות ובדמשק כאשר רוב שאר התושבים הם מוסלמים סונים, וכן מיעוטים נוספים כמו נוצרים, כורדים ודרוזים. תחת שלטון אסד התבססה אליטה פוליטית-צבאית-כלכלית של עלאווים שאיישו את כל תפקידי המפתח במדינה, ונהנו מחלק ניכר ממשאביה. בהיות הכלכלה ריכוזית מאוד וקשורה למוסדות השלטון, אליטה זו הייתה גם קשורה למוסדות הפיננסיים ולחברות הגדולות במדינה, וניווטה אותם לפי האינטרס הפרטי שלה, על חשבון הפועלים והאיכרים שהתיימרה לייצג. דבר זה הפך את ארגון 'האחים המוסלמים' בסוריה למוקד ההתנגדות המרכזי למפלגת הבע'ת. התנועה, שהייתה בתחילת דרכה תנועה דתית מתונה, צברה כוח בשנות ה-70. בשנת 1980 החלו עימותים ולבסוף קרבות-גרילה עירוניים במספר ערים בצפון המדינה וכן נעשה ניסיון התנקשות באסד.  ב-1982 דיכא אסד באכזריות את המרד על ידי שליחת מסוקי תקיפה וטנקים לעיר חמא בצפון המדינה. בטבח בעיר נהרגו 10-40 אלף בני אדם.<ref >[http://en.wikipedia.org/wiki/Hafez_al-Assad חאפז אל-אסד]  ויקיפדיה האנגלית</ref>  

לאחר מותו של אסד האב בשנת 2000, הפך בנו, בשאר אל-אסד, לנשיא החדש. בשאר, רופא עיניים שלמד בבריטניה, ונשוי לאסמה (סונית שגדלה והתחנכה בבריטניה) עורר בתחילה תקוות גדולו לרפורמות במדינה ול[[דמוקרטיה]]. בין יולי 2000 לבין אוגוסט 2001 התקיימה תקופה שכונתה "אביב בדמשק", שבמהלכה היו דיונים חברתיים ופוליטיים. התקופה התאפיינה בקיום מספר פורומים וסאלונים פוליטיים, שבהם אנשים בעלי דעות דומות נפגשו בבתים פרטיים לדון בנושאי חברה ופוליטיקה. פעילים פוליטיים שונים כמו Riad Seif הניעו את התנועה. "האביב בדמשק" הסתיים באוגוסט 2001, עם מאסרם וכליאתם של 10 פעילים פוליטיים מובילים שקראו לבחירות דמוקרטיות ולקמפיין של אי-ציות אזרחי. משנת 2001 חברי פרלמנט רפורמטים החלו למתוח ביקורת על מסורת הקיפאון מאז הנשיא הקודם. בשאר אסד דיבר הרבה על הרפורמה אבל עשה מעט מאד.<ref name="civilwar"/>

לאחר מותו של אסד האב בשנת 2000, הפך בנו, בשאר אל-אסד, לנשיא החדש. בשאר, רופא עיניים שלמד בבריטניה, ונשוי לאסמה (סונית שגדלה והתחנכה בבריטניה) עורר בתחילה תקוות גדולו לרפורמות במדינה ול[[דמוקרטיה]]. בין יולי 2000 לבין אוגוסט 2001 התקיימה תקופה שכונתה "אביב בדמשק", שבמהלכה היו דיונים חברתיים ופוליטיים. התקופה התאפיינה בקיום מספר פורומים וסאלונים פוליטיים, שבהם אנשים בעלי דעות דומות נפגשו בבתים פרטיים לדון בנושאי חברה ופוליטיקה. פעילים פוליטיים שונים כמו Riad Seif הניעו את התנועה. "האביב בדמשק" הסתיים באוגוסט 2001, עם מאסרם וכליאתם של 10 פעילים פוליטיים מובילים שקראו לבחירות דמוקרטיות ולקמפיין של אי-ציות אזרחי. משנת 2001 חברי פרלמנט רפורמטים החלו למתוח ביקורת על מסורת הקיפאון מאז הנשיא הקודם. בשאר אסד דיבר הרבה על הרפורמה אבל עשה מעט מאוד.<ref name="civilwar"/>

עד סמוך למהומות היו עיתונאים ומומחים שהעריכו כי אין סיכוי גבוה כי המהומות שהחלו כבר בתוניס ובמצרים יגלשו גם לסוריה. טענה אחת היתה כי הסורים רואים את גלי הפליטים שהגיעו מעיראק ומבינים כי עדיף להם לחיות במדינה יציבה ומדכאת מאשר להיות פליטים. הסבר אחד לטעות של המומחים היא שרבים מהם ביקרו במרכזים העירוניים וראו את החיים שם, ולא ראו את המצוקה והקשיים באיזורים הכפריים ובפרברים של הערים כתוצאה מגלי הפליטים מעיראק וכתוצאה מהבצורת בסוריה.[http://spectator.org/articles/36118/demography-destiny-syria]

עד סמוך למהומות היו עיתונאים ומומחים שהעריכו כי אין סיכוי גבוה כי המהומות שהחלו כבר בתוניס ובמצרים יגלשו גם לסוריה. טענה אחת היתה כי הסורים רואים את גלי הפליטים שהגיעו מעיראק ומבינים כי עדיף להם לחיות במדינה יציבה ומדכאת מאשר להיות פליטים. הסבר אחד לטעות של המומחים היא שרבים מהם ביקרו במרכזים העירוניים וראו את החיים שם, ולא ראו את המצוקה והקשיים באיזורים הכפריים ובפרברים של הערים כתוצאה מגלי הפליטים מעיראק וכתוצאה מהבצורת בסוריה.[http://spectator.org/articles/36118/demography-destiny-syria]