שינויים

מ
החלפת טקסט – "מאד." ב־"מאוד."
שורה 25: שורה 25:  
המחקר עקב אחר שלבים שונים וחוויות שונות בחיים כולל חיים באוניברסיטה, שירות בצבא בזמן מלחמת העולם השנייה, נישואים וגירושים, התקדמות או קריסה מקצועית, התמכרות לחומרים ממכרים, פנסיה, תחלואה במחלות שונות ועוד. נכון לשנת 2009 מעל חצי מהנחקרים עוד היו בחיים בסוף שנות ה-80 לחייהם. {{הערה|שם=atlantic1}}
 
המחקר עקב אחר שלבים שונים וחוויות שונות בחיים כולל חיים באוניברסיטה, שירות בצבא בזמן מלחמת העולם השנייה, נישואים וגירושים, התקדמות או קריסה מקצועית, התמכרות לחומרים ממכרים, פנסיה, תחלואה במחלות שונות ועוד. נכון לשנת 2009 מעל חצי מהנחקרים עוד היו בחיים בסוף שנות ה-80 לחייהם. {{הערה|שם=atlantic1}}
   −
בשנותיו הראשונות המחקר הניב תוצאות מוגבלות מאד. לדוגמה מחקרים על "דופק במנוחה וערכי לחץ דם ביחס לכושר הגופני של גברים צעירים" ו"הערות על שימוש בשמות פרטיים לגברים". אחת העבודות השימושיות ממנו היו שהצבא ארצות הברית החל להשתמש בשיטותיו לצורך תהליך מינוי קצינים במלחמת העולם השנייה. {{הערה|שם=atlantic1}}
+
בשנותיו הראשונות המחקר הניב תוצאות מוגבלות מאוד. לדוגמה מחקרים על "דופק במנוחה וערכי לחץ דם ביחס לכושר הגופני של גברים צעירים" ו"הערות על שימוש בשמות פרטיים לגברים". אחת העבודות השימושיות ממנו היו שהצבא ארצות הברית החל להשתמש בשיטותיו לצורך תהליך מינוי קצינים במלחמת העולם השנייה. {{הערה|שם=atlantic1}}
    
מעל 40 שנה מנהל הפסיכיאטר והפסיכולוג ג'ורג' ויילאנט את המחקר, חוקר את החוויות ומנתח את הלקחים שנובעים ממנו. בהיותו גבר צעיר, התאהב ויילאנט בשיטת המחקר לטווח ארוך. בשנת 1961, כמתמחה בפסיכיאטריה במרכז לבריאות הנפש של מסצ'וסטס, הסתקרן ויילאנט ממקרה של שני מטופלים עם מאניה דיפרסיה שאובחנו 25 שנה קודם לכן כסובלים מסכיזופרניה לא ניתנת לריפוי. ויילאנט חיפש מקרים נוספים, ובחן את הנתונים האישיים שלהם. בשנת 1967, אחרי שביצע מעקב דומה אחר מכורים להרואין הוא גילה את המחקר של הרווארד ונותר המום. "להיות מסוגל לחקור חיים בעומק שכזה, על פני עשורים כה רבים, זה כמו להביט מבעד לטלסקופ של הר פלומאר", (בזמנו - היה זה הטלסקופ החזק ביותר בעולם).{{הערה|שם=atlantic1}}
 
מעל 40 שנה מנהל הפסיכיאטר והפסיכולוג ג'ורג' ויילאנט את המחקר, חוקר את החוויות ומנתח את הלקחים שנובעים ממנו. בהיותו גבר צעיר, התאהב ויילאנט בשיטת המחקר לטווח ארוך. בשנת 1961, כמתמחה בפסיכיאטריה במרכז לבריאות הנפש של מסצ'וסטס, הסתקרן ויילאנט ממקרה של שני מטופלים עם מאניה דיפרסיה שאובחנו 25 שנה קודם לכן כסובלים מסכיזופרניה לא ניתנת לריפוי. ויילאנט חיפש מקרים נוספים, ובחן את הנתונים האישיים שלהם. בשנת 1967, אחרי שביצע מעקב דומה אחר מכורים להרואין הוא גילה את המחקר של הרווארד ונותר המום. "להיות מסוגל לחקור חיים בעומק שכזה, על פני עשורים כה רבים, זה כמו להביט מבעד לטלסקופ של הר פלומאר", (בזמנו - היה זה הטלסקופ החזק ביותר בעולם).{{הערה|שם=atlantic1}}