שינויים

אחוז משתמשי האופניים בעיר נמצא בעליה מאז שנת 2000 אבל הוא נעצר בשנת 2016. בשנת 2010 אחוז יוממי האופניים עמד על 7.9% מתוך היוממים, או כ-12 אלף איש<ref name="tlv2010">[http://img2.timg.co.il/forums/1_150027587.pdf סקר אופניים 2010, בקרב תושבי תל-אביב-יפו], עיריית תל אביב יפו, אוקטובר 2010</ref> ובקיץ 2012 עמד מספר העובדים מעל גיל 20 שהגיעו לעבודה או ללימודים באופניים על 18,300 <ref name="tlv2012"/>בשנת 2012 מספר העובדים מעל גיל 20 שרכבו באופן יומיומי לעבודה עמד על 18 אלף, גידול של 54% בתוך שנתיים בלבד. <ref>[http://www.haaretz.co.il/news/education/1.1829285 מספר רוכבי האופניים בתל אביב עלה ב-54% בתוך שנתיים]אילן ליאור, הארץ,  23.09.2012</ref> [http://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1000791514] עד שנת 2014 המספר עלה ל-28,300 רוכבים לעבודה - כלומר גידול של 45% בתוך שנתיים - או גידול שנתי של 22%.<ref name="tlv2014"/> דבר זה נגרם הן בשל סלילת עוד [[שבילי אופניים]], הן בגלל מגמה כלל-ארצית של הגברת השימוש באופניים (הנובעת בין היתר מהתייקרות הדלק, שינויי נורמות וסיבות נוספות) והן בגלל הגדלת השימוש ב[[אופניים חשמליים]]. בשנת 2014 רכיבה באופניים היתה אמצעי עיקרי להגיע לעבודה של 12.5% מהעובדים, בשנת 2016 נתון זה ירד ל-11.6%. אופניים משמשות גם להגעה לתחבורה ציבורית או ככלי משלים לה ולכן כאשר שואלים אנשים "מה אמצעי ההגעה העיקרי לעבודה" ונותנים להם אפשרות בחירה של יותר מאמצעי אחד עונים 16% כי מדובר באופניים. <ref name="tlv2014"/>

אחוז משתמשי האופניים בעיר נמצא בעליה מאז שנת 2000 אבל הוא נעצר בשנת 2016. בשנת 2010 אחוז יוממי האופניים עמד על 7.9% מתוך היוממים, או כ-12 אלף איש<ref name="tlv2010">[http://img2.timg.co.il/forums/1_150027587.pdf סקר אופניים 2010, בקרב תושבי תל-אביב-יפו], עיריית תל אביב יפו, אוקטובר 2010</ref> ובקיץ 2012 עמד מספר העובדים מעל גיל 20 שהגיעו לעבודה או ללימודים באופניים על 18,300 <ref name="tlv2012"/>בשנת 2012 מספר העובדים מעל גיל 20 שרכבו באופן יומיומי לעבודה עמד על 18 אלף, גידול של 54% בתוך שנתיים בלבד. <ref>[http://www.haaretz.co.il/news/education/1.1829285 מספר רוכבי האופניים בתל אביב עלה ב-54% בתוך שנתיים]אילן ליאור, הארץ,  23.09.2012</ref> [http://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1000791514] עד שנת 2014 המספר עלה ל-28,300 רוכבים לעבודה - כלומר גידול של 45% בתוך שנתיים - או גידול שנתי של 22%.<ref name="tlv2014"/> דבר זה נגרם הן בשל סלילת עוד [[שבילי אופניים]], הן בגלל מגמה כלל-ארצית של הגברת השימוש באופניים (הנובעת בין היתר מהתייקרות הדלק, שינויי נורמות וסיבות נוספות) והן בגלל הגדלת השימוש ב[[אופניים חשמליים]]. בשנת 2014 רכיבה באופניים היתה אמצעי עיקרי להגיע לעבודה של 12.5% מהעובדים, בשנת 2016 נתון זה ירד ל-11.6%. אופניים משמשות גם להגעה לתחבורה ציבורית או ככלי משלים לה ולכן כאשר שואלים אנשים "מה אמצעי ההגעה העיקרי לעבודה" ונותנים להם אפשרות בחירה של יותר מאמצעי אחד עונים 16% כי מדובר באופניים. <ref name="tlv2014"/>

נכון לשנת 2014 מבין כלל הרוכבים בעיר, 78% אחוז רכבו על אופניים רגילים, 22% רכבו על [[תל-אופן]] ו-12% רכבו על [[אופניים חשמליים]]. חלק מהרוכבים רוכבים על יותר מסוג אחד של אופניים. מבין אלו שעבורם אופניים הם אמצעי תחבורה עיקרי לעבודה 71% משתמשים באופניים רגילים, 19% משתמשים באופניים חשמליים ו-8% משתמשים ב[[תל-אופן]].<ref name="tlv2014"/> ככל הנראה אחוז השימוש באופניים חשמליים עלה מאז בהרבה, בעיקר עקב גידול עצום בשימוש ב[[אופניים חשמליים]] וכן עלה מאד השימוש ב[[קורקינט חשמלי]].  

נכון לשנת 2014 מבין כלל הרוכבים בעיר, 78% אחוז רכבו על אופניים רגילים, 22% רכבו על [[תל-אופן]] ו-12% רכבו על [[אופניים חשמליים]]. חלק מהרוכבים רוכבים על יותר מסוג אחד של אופניים. מבין אלו שעבורם אופניים הם אמצעי תחבורה עיקרי לעבודה 71% משתמשים באופניים רגילים, 19% משתמשים באופניים חשמליים ו-8% משתמשים ב[[תל-אופן]].<ref name="tlv2014"/> ככל הנראה אחוז השימוש באופניים חשמליים עלה מאז בהרבה, בעיקר עקב גידול עצום בשימוש ב[[אופניים חשמליים]] וכן עלה מאוד השימוש ב[[קורקינט חשמלי]].  

הרכיבה באופניים פופולרית יותר במרכז העיר (דרומית לירקון ומערבית לאיילון, ברבעים צפון, צפון מזרח, מרכז העיר ודרום העיר ברבעים 3,4,5,6 ו-8). בשנת 2012 כאשר 14% מהעובדים שעבדו בתוך העיר הגיעו באופניים, נתון זה עמד על 24% במרכז העיר, ועל 5% בלבד ביפו, בשכונות מצפון לירקון ובשכונות ממזרח לאיילון.<ref name="tlv2012"/> בשנת 2010 כאשר אחוז העובדים הרוכבים בכל העיר עמד על 8% הנתון המקביל במרכז העיר היה 10-15%. מספר יוממי האופניים עלה בחלק מהמקומות באופן דרמטי. לדוגמה בדרום העיר אחוז היוממים עלה מ-3% בשנת 2007 ל-10% בשנת 2010.<ref name="tlv2010"/> ועלה שוב בשנת 2014. ההבדלים בין הרבעים קשורים לגורמים שונים - מרחק ממקומות העבודה, יכולות כלכליות, הרגלי נסיעה,  מחסור בשבילים בשכונות מזרחית לאיילון ודרום, וכן עקב נתק בשבילי האופניים בין מרכז ודרום העיר. בשכונות הצפונית - עבר לירקון לעומת זאת הסיבות הן ככל הנראה מרחקי נסיעה גדולים יותר ומחסור ב[[עירוב שימושי קרקע|שימושי קרקע מסחריים קרובים]], או הרגלי נסיעה אחרים של התושבים (איזור זה מוביל גם בשימוש ברכב פרטי).   

הרכיבה באופניים פופולרית יותר במרכז העיר (דרומית לירקון ומערבית לאיילון, ברבעים צפון, צפון מזרח, מרכז העיר ודרום העיר ברבעים 3,4,5,6 ו-8). בשנת 2012 כאשר 14% מהעובדים שעבדו בתוך העיר הגיעו באופניים, נתון זה עמד על 24% במרכז העיר, ועל 5% בלבד ביפו, בשכונות מצפון לירקון ובשכונות ממזרח לאיילון.<ref name="tlv2012"/> בשנת 2010 כאשר אחוז העובדים הרוכבים בכל העיר עמד על 8% הנתון המקביל במרכז העיר היה 10-15%. מספר יוממי האופניים עלה בחלק מהמקומות באופן דרמטי. לדוגמה בדרום העיר אחוז היוממים עלה מ-3% בשנת 2007 ל-10% בשנת 2010.<ref name="tlv2010"/> ועלה שוב בשנת 2014. ההבדלים בין הרבעים קשורים לגורמים שונים - מרחק ממקומות העבודה, יכולות כלכליות, הרגלי נסיעה,  מחסור בשבילים בשכונות מזרחית לאיילון ודרום, וכן עקב נתק בשבילי האופניים בין מרכז ודרום העיר. בשכונות הצפונית - עבר לירקון לעומת זאת הסיבות הן ככל הנראה מרחקי נסיעה גדולים יותר ומחסור ב[[עירוב שימושי קרקע|שימושי קרקע מסחריים קרובים]], או הרגלי נסיעה אחרים של התושבים (איזור זה מוביל גם בשימוש ברכב פרטי).   

נכון ל-2018 יש בתל אביב-יפו [[שבילי האופניים]] באורך כולל של כ-120 ק"מ שבילי אופניים. כך שזו העיר המובילה בישראל בתחום של  תשתיות ל[[תחבורת אופניים בישראל]]. בעיר יש גם מעל 80 [[איזורי מיתון תנועה]] בשכונות רבות - החל מרמת אביב ג' וצהלה בצפון ועד שכונת התקווה, כפר שלם ושכונות ביפו בדרום. איזורים אלה מאפשרים רכיבה על הכביש במקומות שאין בהם שבילים ואף במקומות שקשה לייצר שבילים כאלה כמו באיזור נווה צדק או שכונת התקווה.  

נכון ל-2018 יש בתל אביב-יפו [[שבילי האופניים]] באורך כולל של כ-120 ק"מ שבילי אופניים. כך שזו העיר המובילה בישראל בתחום של  תשתיות ל[[תחבורת אופניים בישראל]]. בעיר יש גם מעל 80 [[איזורי מיתון תנועה]] בשכונות רבות - החל מרמת אביב ג' וצהלה בצפון ועד שכונת התקווה, כפר שלם ושכונות ביפו בדרום. איזורים אלה מאפשרים רכיבה על הכביש במקומות שאין בהם שבילים ואף במקומות שקשה לייצר שבילים כאלה כמו באיזור נווה צדק או שכונת התקווה.  

יחד עם זאת בתל אביב אין רשת שבילי אופניים רציפה, אלא מספר רשתות אופניים מנותקות ביניהן. הנתק הבולט ביותר הוא לאורך האיילון - 10 גשרים עוברים מעל האיילון אבל באף גשר כזה אין שביל אופניים - וזאת בניגוד לערים רבות דומות בעולם - כולל ערים כמו ליון [[תחבורת אופניים בצרפת|בצרפת]],{{הערה|1=ראו מפה עם גשרים הכוללים שבילי אופניים בליון ב[https://www.google.com/maps/d/viewer?&mid=1_Haj-YORiXOGb6968saHv-eA3KREFz2F&ll=45.75307898285164%2C4.830769386718771&z=13 מפת עירוניות מתחדשת ברחבי העולם]}} נתק זה מוחרף עוד יותר על ידי קיומו של כביש מהיר ומסוכן נוסף מזרחית לאיילון - דרך בגין. נתק נוסף הוא בשבילים הוא בין יפו (שבה יש מעט מאד שבילים) ואיזור דרום תל אביב בקריית שלום, לבין רשת שבילי האופניים באיזור רוטשילד ומרכז העסקים של העיר. נתק נוסף הוא בין איזור הים והטיילת לבין איזור אבן גבירול ועוד אחד הוא באיזור בין איזור רמת אביב ואוניברסיטה לבין הדר יוסף. עיריית תל אביב סוללת שבילים בקצב איטי ואינה מצליחה לסגור את הפערים ברשת למרות סלילת שבילים במשך 20 שנה. לשם השוואה העיר סביליה ב[[תחבורת אופניים בספרד]], הצליחה לסלול רשת רציפה של שבילי אופניים בתוך 5 שנים. {{הערה|1=ראו פרטים על [https://www.google.com/maps/d/viewer?&mid=1_Haj-YORiXOGb6968saHv-eA3KREFz2F&ll=37.37580411250631%2C-6.041747245361307&z=13 סביליה במפת עירוניות מתחדשת ברחבת העולם]}} דוגמה מפורסמת לכך היא הקמת גשר יהודית שהיה מתוכנן לשנת 2012.  

יחד עם זאת בתל אביב אין רשת שבילי אופניים רציפה, אלא מספר רשתות אופניים מנותקות ביניהן. הנתק הבולט ביותר הוא לאורך האיילון - 10 גשרים עוברים מעל האיילון אבל באף גשר כזה אין שביל אופניים - וזאת בניגוד לערים רבות דומות בעולם - כולל ערים כמו ליון [[תחבורת אופניים בצרפת|בצרפת]],{{הערה|1=ראו מפה עם גשרים הכוללים שבילי אופניים בליון ב[https://www.google.com/maps/d/viewer?&mid=1_Haj-YORiXOGb6968saHv-eA3KREFz2F&ll=45.75307898285164%2C4.830769386718771&z=13 מפת עירוניות מתחדשת ברחבי העולם]}} נתק זה מוחרף עוד יותר על ידי קיומו של כביש מהיר ומסוכן נוסף מזרחית לאיילון - דרך בגין. נתק נוסף הוא בשבילים הוא בין יפו (שבה יש מעט מאוד שבילים) ואיזור דרום תל אביב בקריית שלום, לבין רשת שבילי האופניים באיזור רוטשילד ומרכז העסקים של העיר. נתק נוסף הוא בין איזור הים והטיילת לבין איזור אבן גבירול ועוד אחד הוא באיזור בין איזור רמת אביב ואוניברסיטה לבין הדר יוסף. עיריית תל אביב סוללת שבילים בקצב איטי ואינה מצליחה לסגור את הפערים ברשת למרות סלילת שבילים במשך 20 שנה. לשם השוואה העיר סביליה ב[[תחבורת אופניים בספרד]], הצליחה לסלול רשת רציפה של שבילי אופניים בתוך 5 שנים. {{הערה|1=ראו פרטים על [https://www.google.com/maps/d/viewer?&mid=1_Haj-YORiXOGb6968saHv-eA3KREFz2F&ll=37.37580411250631%2C-6.041747245361307&z=13 סביליה במפת עירוניות מתחדשת ברחבת העולם]}} דוגמה מפורסמת לכך היא הקמת גשר יהודית שהיה מתוכנן לשנת 2012.  

חלק גדול מהשבילים בתל אביב הם באיכות בינונית, וסובלים מבעיות הפרדה בין רוכבים ל[[הולכי רגל]]. חלקם הם שבילים לא תקניים לפי הנחיות משרד התחבורה לשבילי אופניים בערים משנת 2009. דוגמה בולטת לבעיה זו היא השביל באבן גבירול שנמצא במפלס המדרכה כך שהולכי רגל פולשים לשביל ורוכבי אופניים פולשים למדרכה. דוגמאות נוספות לשבילים בעייתיים כאלה הם שביל בשאול המלך, שביל בקרבת גן וולבסקי, ועוד. רוב השבילים הם לא רציפים ונקטעים בצמתים, בשל תחנות אוטובוס, או קטע דרך צר יותר - קטיעות אלה כוללות קטיעה של השביל באבן גבירול מצפון לרחוב ז'בוטינסקי, או הקטיעה של השביל בין שדרות רוטשילד לשדרות ח"ן על ידי כיכר הבימה. קטיעות אלה מהוות מוקדי סיכון להולכי רגל והן משמשות מקום מארב פופולרי לפקחים ושוטרים שקונסים רוכבי אופניים שרוכבים במדרכה. כמעט כל השבילים נגמרים לפני הצמתים. דבר זה נובע בחלקו מסיבות בטיחות שכן רוכב שמגיע לצומת בשביל עלול להמשיך בה במהירות ולהיפגע מרכב שמגיע מהצד ואינו מבחין בו. דבר זה קשור לבעיה כלל ארצית והיא שמשרד התחבורה לא כלל בהנחיות שלו לשבילי אופניים הנחיות לטובת  [[צומת ידידותי לאופניים]] כך שהרוכבים חשופים לפגיעות מסוכנות מצד מכוניות.  

חלק גדול מהשבילים בתל אביב הם באיכות בינונית, וסובלים מבעיות הפרדה בין רוכבים ל[[הולכי רגל]]. חלקם הם שבילים לא תקניים לפי הנחיות משרד התחבורה לשבילי אופניים בערים משנת 2009. דוגמה בולטת לבעיה זו היא השביל באבן גבירול שנמצא במפלס המדרכה כך שהולכי רגל פולשים לשביל ורוכבי אופניים פולשים למדרכה. דוגמאות נוספות לשבילים בעייתיים כאלה הם שביל בשאול המלך, שביל בקרבת גן וולבסקי, ועוד. רוב השבילים הם לא רציפים ונקטעים בצמתים, בשל תחנות אוטובוס, או קטע דרך צר יותר - קטיעות אלה כוללות קטיעה של השביל באבן גבירול מצפון לרחוב ז'בוטינסקי, או הקטיעה של השביל בין שדרות רוטשילד לשדרות ח"ן על ידי כיכר הבימה. קטיעות אלה מהוות מוקדי סיכון להולכי רגל והן משמשות מקום מארב פופולרי לפקחים ושוטרים שקונסים רוכבי אופניים שרוכבים במדרכה. כמעט כל השבילים נגמרים לפני הצמתים. דבר זה נובע בחלקו מסיבות בטיחות שכן רוכב שמגיע לצומת בשביל עלול להמשיך בה במהירות ולהיפגע מרכב שמגיע מהצד ואינו מבחין בו. דבר זה קשור לבעיה כלל ארצית והיא שמשרד התחבורה לא כלל בהנחיות שלו לשבילי אופניים הנחיות לטובת  [[צומת ידידותי לאופניים]] כך שהרוכבים חשופים לפגיעות מסוכנות מצד מכוניות.