שינויים

'''[[רווחה סובייקטיבית]]''' או "רווחה נפשית" מתייחסת לשאלה כיצד אנשים תופסים את איכות החיים שלהם וכוללת תגובות רגשיות ושיפוט קוגניטיבי (תפיסתי). אחת השיטות המקובלות ביותר בתחום המדידה הסובייקטיבית היא מדידת '''[[שביעות רצון מהחיים]]''' שבה מבקשים מאנשים להגיד עד כמה הם עצמם מגדירים את חייהם כמאושרים, או כמה הם שבעי רצון מהחיים. דרך דומה היא '''אינדקס הרגשות החיוביים''' של גאלופ - שואלים אנשים מבוגרים האם ב-24 השעות האחרונות הם חוו חוויות חיוביות כמו הנאה, האם הם צחקו או חייכו הרבה, הרגשה שישנת בכמות ובאיכות מספקת, האם נהגו בך בכבוד וכדומה. מעל 70 אחוז מהמבוגרים בעולם השיבו שהם חוו רגשות כאלו ביממה האחרונה. 51 אחוזים דיווחו כי הם למדו או עשו משהו מעניין ביממה האחרונה. [http://www.gallup.com/poll/169322/people-worldwide-reporting-lot-positive-emotions.aspx]  

'''[[רווחה סובייקטיבית]]''' או "רווחה נפשית" מתייחסת לשאלה כיצד אנשים תופסים את איכות החיים שלהם וכוללת תגובות רגשיות ושיפוט קוגניטיבי (תפיסתי). אחת השיטות המקובלות ביותר בתחום המדידה הסובייקטיבית היא מדידת '''[[שביעות רצון מהחיים]]''' שבה מבקשים מאנשים להגיד עד כמה הם עצמם מגדירים את חייהם כמאושרים, או כמה הם שבעי רצון מהחיים. דרך דומה היא '''אינדקס הרגשות החיוביים''' של גאלופ - שואלים אנשים מבוגרים האם ב-24 השעות האחרונות הם חוו חוויות חיוביות כמו הנאה, האם הם צחקו או חייכו הרבה, הרגשה שישנת בכמות ובאיכות מספקת, האם נהגו בך בכבוד וכדומה. מעל 70 אחוז מהמבוגרים בעולם השיבו שהם חוו רגשות כאלו ביממה האחרונה. 51 אחוזים דיווחו כי הם למדו או עשו משהו מעניין ביממה האחרונה. [http://www.gallup.com/poll/169322/people-worldwide-reporting-lot-positive-emotions.aspx]  

שתי המדידות המקובלות ביותר של רווחה אובייקטיבית הן מדדי הצריכה לנפש ואינדקס הרווחה של האו"ם. מדדי צריכה לנפש נובעים מתפיסה של [[כלכלה קלאסית]] ו[[כלכלה נאו-קלאסית|כלכלית נאו-קלאסית]] שמבוססות על גישה [[קפיטליזם|קפיטליסטית]] שמניחה שככל שהצריכה גבוהה יותר כך המצב טוב יותר, באופן כללי הגישה מתאימה לגישת "עוד זה יותר טוב" (More is better). גישה כזו הייתה הגיונית אולי בחברות עניות מאד שבהן שני בגדים עדיפים על בגד אחד, אבל גישה זו מבוקרת בצורה נרחבת על ידי כלכלנים מזרמים אחרים, רופאים, סוציולוגים ופעילי סביבה. לדוגמה כמות גדולה יותר של קלוריות, באשר היא, לא נחשבת כיום כמדד לבריאות טובה יותר. באופן כללי לגבי רוב המדדים החומריים והקשר שלהם לתפקוד ביולוגי או לרגשות רווחה רואים בדרך כלל צורת U הפוכה - בהתחלה עוד זה יותר טוב, מגיעים לטווח שבו יש רווחה וצריכה מעבר לו היא צריכה פתולוגית שיוצרת נזקים או מחפה על חוסרים אחרים (לדוגמה אכילת יתר שתכופות נובעת ממצוקה או מתח נפשי). כלכלנים קלאסיים ונאו-קלאסיים מניחים גם שהאדם הוא [[רציונליזם|רציונלי]] ([[האדם הכלכלי]]) ויש לו [[ידע מלא]] על מצבו ועל הצריכה וגם גישה זו בוקרה על ידי פסיכולוגים ועל ידי זרם של [[כלכלה התנהגותית]]. אינדקס הרווחה של האו"ם התפתח מאוחר יותר בעקבות הביקורת של [[אמרטיה סן]] על האדם הכלכלי ובעקבות גישת היכולות שהוא הביא. והוא כולל לדוגמה גם היבטים כמו בריאות, תוחלת חיים בלידה ועוד.  

שתי המדידות המקובלות ביותר של רווחה אובייקטיבית הן מדדי הצריכה לנפש ואינדקס הרווחה של האו"ם. מדדי צריכה לנפש נובעים מתפיסה של [[כלכלה קלאסית]] ו[[כלכלה נאו-קלאסית|כלכלית נאו-קלאסית]] שמבוססות על גישה [[קפיטליזם|קפיטליסטית]] שמניחה שככל שהצריכה גבוהה יותר כך המצב טוב יותר, באופן כללי הגישה מתאימה לגישת "עוד זה יותר טוב" (More is better). גישה כזו הייתה הגיונית אולי בחברות עניות מאוד שבהן שני בגדים עדיפים על בגד אחד, אבל גישה זו מבוקרת בצורה נרחבת על ידי כלכלנים מזרמים אחרים, רופאים, סוציולוגים ופעילי סביבה. לדוגמה כמות גדולה יותר של קלוריות, באשר היא, לא נחשבת כיום כמדד לבריאות טובה יותר. באופן כללי לגבי רוב המדדים החומריים והקשר שלהם לתפקוד ביולוגי או לרגשות רווחה רואים בדרך כלל צורת U הפוכה - בהתחלה עוד זה יותר טוב, מגיעים לטווח שבו יש רווחה וצריכה מעבר לו היא צריכה פתולוגית שיוצרת נזקים או מחפה על חוסרים אחרים (לדוגמה אכילת יתר שתכופות נובעת ממצוקה או מתח נפשי). כלכלנים קלאסיים ונאו-קלאסיים מניחים גם שהאדם הוא [[רציונליזם|רציונלי]] ([[האדם הכלכלי]]) ויש לו [[ידע מלא]] על מצבו ועל הצריכה וגם גישה זו בוקרה על ידי פסיכולוגים ועל ידי זרם של [[כלכלה התנהגותית]]. אינדקס הרווחה של האו"ם התפתח מאוחר יותר בעקבות הביקורת של [[אמרטיה סן]] על האדם הכלכלי ובעקבות גישת היכולות שהוא הביא. והוא כולל לדוגמה גם היבטים כמו בריאות, תוחלת חיים בלידה ועוד.  

לשתי הגישות - מדידה סובייקטיבית ואובייקטיבית יש יתרונות וחסרונות. בעוד יש קשיים לספק מדד אובייקטיבי על סמך דיווח סובייקטיבי, יש קושי להצדיק מדוע דווקא מדד סובייקטיבי מסויים אכן מעלה את הרווחה. לדוגמה הגיוני שאנשים [[רעב|רעבים]]יהיו אומללים יותר, אבל יש קשרים מורכבים בין אכילה לבין הרגשת שביעות רצון - [[השמנת יתר]], אכילת יתר כניסיון להתמודד עם [[מתח נפשי]], הפרעות אכילה ו[[כלכלת השמנה]] ויצירת הרגלי תזונה גורמים לכך שקשה למדוד אושר על סמך כמות הקלוריות בלבד. באופן דומה דפוסים הגורמים להגדלת ההוצאות אינם חייבים להיות קשורים לחוויות חיוביות - הוצאות על תרופות, על [[פקקי תנועה]] או הוצאות יתר עקב [[גירושין]] עלולות להיספר בחישוב פשוט של הוצאות כדבר שמעלה את הרווחה ואילו היבטים כמו [[רפואה מונעת]] שמונעת את הצורך בהוצאת תרופות, או תחבורה יעילה שמונעת את הצורך בשימוש ברכב מקטינה את ההוצאות אבל גם משפרת את איכות החיים.  

לשתי הגישות - מדידה סובייקטיבית ואובייקטיבית יש יתרונות וחסרונות. בעוד יש קשיים לספק מדד אובייקטיבי על סמך דיווח סובייקטיבי, יש קושי להצדיק מדוע דווקא מדד סובייקטיבי מסויים אכן מעלה את הרווחה. לדוגמה הגיוני שאנשים [[רעב|רעבים]]יהיו אומללים יותר, אבל יש קשרים מורכבים בין אכילה לבין הרגשת שביעות רצון - [[השמנת יתר]], אכילת יתר כניסיון להתמודד עם [[מתח נפשי]], הפרעות אכילה ו[[כלכלת השמנה]] ויצירת הרגלי תזונה גורמים לכך שקשה למדוד אושר על סמך כמות הקלוריות בלבד. באופן דומה דפוסים הגורמים להגדלת ההוצאות אינם חייבים להיות קשורים לחוויות חיוביות - הוצאות על תרופות, על [[פקקי תנועה]] או הוצאות יתר עקב [[גירושין]] עלולות להיספר בחישוב פשוט של הוצאות כדבר שמעלה את הרווחה ואילו היבטים כמו [[רפואה מונעת]] שמונעת את הצורך בהוצאת תרופות, או תחבורה יעילה שמונעת את הצורך בשימוש ברכב מקטינה את ההוצאות אבל גם משפרת את איכות החיים.  

ב[[מאקרו-כלכלה]] נאו-קלאסית, בדרך כלל מתעלמים מהרכיב של פנאי ומניחים שככל שה[[תוצר מקומי גולמי|התוצר המקומי הגולמי]] גבוה יותר, כך גדולה יותר הרווחה החברתית. כדי להגיע לרווחה של כלל הפרטים סוכמים את כמות הכסף שכולם הרוויחו. באופן זה מתעלמים [[כלכלה נאו-קלאסית|כלכלנים נאו-קלאסיים]] גם מהשפעות של חלוקת הכנסה ו[[אי שוויון כלכלי]] - כך שאם 10 משפחות עניות הפסידו 10 שקלים ומשפחה עשירה אחת הרוויחה 100 שקלים, הרווחה הכלכלית המסורתית אינה מתחשבת בכלל כלל. בנוסף אין התחשבות גם בתנאי העבודה שבהם נמצאים העובדים.  

ב[[מאקרו-כלכלה]] נאו-קלאסית, בדרך כלל מתעלמים מהרכיב של פנאי ומניחים שככל שה[[תוצר מקומי גולמי|התוצר המקומי הגולמי]] גבוה יותר, כך גדולה יותר הרווחה החברתית. כדי להגיע לרווחה של כלל הפרטים סוכמים את כמות הכסף שכולם הרוויחו. באופן זה מתעלמים [[כלכלה נאו-קלאסית|כלכלנים נאו-קלאסיים]] גם מהשפעות של חלוקת הכנסה ו[[אי שוויון כלכלי]] - כך שאם 10 משפחות עניות הפסידו 10 שקלים ומשפחה עשירה אחת הרוויחה 100 שקלים, הרווחה הכלכלית המסורתית אינה מתחשבת בכלל כלל. בנוסף אין התחשבות גם בתנאי העבודה שבהם נמצאים העובדים.  

כלכלנים מזרמים אחרים כמו [[כלכלה התנהגותית]] ו[[כלכלה אקולוגית]] מערערים על הנחות של הכלכלה הקלאסית והנאו-קלאסית ומנסים למצוא דרכים טובות יותר למדידת האושר והרווחה החברתית. כיוון אחד כזה הוא [[כלכלת אושר]]. עבודות אמפיריות וניסויים הצביעו על כך שהנחות המסורתיות בכלכלה אינן נכונות. לדוגמה לרוב כמות העושר המוחלטת שיש לאנשים - כמה מוצרים הם יכולים לצרוך אינה משפיעה הרבה על הרווחה שלהם ולעומת זאת אכפת להם מאד מחולקת העושר היחסית, במיוחד עם סביבתם הקרובה. היבט אחר הוא [[התרגלות הדונית]] שבו שינוי ברווחה לטובה או לרעה משפיעה הרבה פחות יחסית לציפיות שלנו ובסופו של דבר אנשים חוזרים למרת שביעות רצון דומה למה שהיתה להם בעבר.  

כלכלנים מזרמים אחרים כמו [[כלכלה התנהגותית]] ו[[כלכלה אקולוגית]] מערערים על הנחות של הכלכלה הקלאסית והנאו-קלאסית ומנסים למצוא דרכים טובות יותר למדידת האושר והרווחה החברתית. כיוון אחד כזה הוא [[כלכלת אושר]]. עבודות אמפיריות וניסויים הצביעו על כך שהנחות המסורתיות בכלכלה אינן נכונות. לדוגמה לרוב כמות העושר המוחלטת שיש לאנשים - כמה מוצרים הם יכולים לצרוך אינה משפיעה הרבה על הרווחה שלהם ולעומת זאת אכפת להם מאוד מחולקת העושר היחסית, במיוחד עם סביבתם הקרובה. היבט אחר הוא [[התרגלות הדונית]] שבו שינוי ברווחה לטובה או לרעה משפיעה הרבה פחות יחסית לציפיות שלנו ובסופו של דבר אנשים חוזרים למרת שביעות רצון דומה למה שהיתה להם בעבר.  

אחד הכשלים המרכזיים בניתוח רווחה של כלכלה נאו-קלאסית היא התעלמות מרקע הביולוגי והתפקודי של האדם. אדם חי הוא סוג של יצור חי ולפיכך הוא סוג של [[מערכת דיאספטית]] שצריכה לצרוך אנרגיה כדי לשמור על סדר פנימי כדי להמשיך ולתפקד. ללא זרם מתמיד [[אקסרגיה]] מערכת דיאספטית תקרוס. מערכת דיאספטית בכלל, וגם יצורים ביולוגיים בפרט מאופיינים על ידי סדר פנימי שצריך להישמר כדי לשמור על תפקוד טוב של המערכת - דבר המכונה [[הומיאוסטזיס]] או מצב יציב (מיוונית: Homeostasis) - היכולת של היצור לשמור על סביבה פנימית יציבה למרות השינויים שחלים בסביבה החיצונית. זהו שם גג למכלול של תהליכים ביולוגיים, אשר הודות להם גוף חי שומר על היציבות של סביבתו הפנימית גם כאשר שינויים חלים בסביבה החיצונית לו. כאשר אדם נמצא בבריאות תקינה קל לו לשמור על הומיאוסטזיס תוך השקעה נמוכה של תחזוקת המערכת, לעומת זאת ככל שהוא מתרחק מבריאות תקינה בשל תקלות שונות הוא צריך להשקיע כמות גדולה יותר של מאמץ רק כדי לשמור על תפקוד תקין. לדוגמה עליו לקחת תרופות להורדת לחץ דם כדי לשמור על לחץ דם תקין. הגדלת הצריכה עוד ועוד (בכל פרמטר שרוצים) אינה משפרת את התפקוד הגופני ובסופו של דבר מובילה למצב פתולוגי ולמוות.  

אחד הכשלים המרכזיים בניתוח רווחה של כלכלה נאו-קלאסית היא התעלמות מרקע הביולוגי והתפקודי של האדם. אדם חי הוא סוג של יצור חי ולפיכך הוא סוג של [[מערכת דיאספטית]] שצריכה לצרוך אנרגיה כדי לשמור על סדר פנימי כדי להמשיך ולתפקד. ללא זרם מתמיד [[אקסרגיה]] מערכת דיאספטית תקרוס. מערכת דיאספטית בכלל, וגם יצורים ביולוגיים בפרט מאופיינים על ידי סדר פנימי שצריך להישמר כדי לשמור על תפקוד טוב של המערכת - דבר המכונה [[הומיאוסטזיס]] או מצב יציב (מיוונית: Homeostasis) - היכולת של היצור לשמור על סביבה פנימית יציבה למרות השינויים שחלים בסביבה החיצונית. זהו שם גג למכלול של תהליכים ביולוגיים, אשר הודות להם גוף חי שומר על היציבות של סביבתו הפנימית גם כאשר שינויים חלים בסביבה החיצונית לו. כאשר אדם נמצא בבריאות תקינה קל לו לשמור על הומיאוסטזיס תוך השקעה נמוכה של תחזוקת המערכת, לעומת זאת ככל שהוא מתרחק מבריאות תקינה בשל תקלות שונות הוא צריך להשקיע כמות גדולה יותר של מאמץ רק כדי לשמור על תפקוד תקין. לדוגמה עליו לקחת תרופות להורדת לחץ דם כדי לשמור על לחץ דם תקין. הגדלת הצריכה עוד ועוד (בכל פרמטר שרוצים) אינה משפרת את התפקוד הגופני ובסופו של דבר מובילה למצב פתולוגי ולמוות.