שינויים

[[קובץ:Korea-Seoul-Cheonggyecheon-01.jpg|ממוזער|350px|פרוייקט Cheonggyecheon בסיאול, קוריאה הדרומית. בעבר היה כאן כביש מהיר שהושלם בשנת 1975 ובוטל בשנת 2005.]]

[[קובץ:Korea-Seoul-Cheonggyecheon-01.jpg|ממוזער|350px|פרוייקט Cheonggyecheon בסיאול, קוריאה הדרומית. בעבר היה כאן כביש מהיר שהושלם בשנת 1975 ובוטל בשנת 2005.]]

==דוגמאות==

==דוגמאות למאבקים נגד כבישים מהירים==

בעיר [[ונקובר]] בקנדה אין [[כביש מהיר|כבישים מהירים]] העוברים במרכז העיר, כתוצאה [[המאבק נגד הכביש המהיר בוונקובר|ממאבק תושבים בשנות השישים של המאה ה-20]]. בשנות ה-70 וה-80 מועצת העיר אסרה על בניית דרכים מהירות בעיר כחלק מ[[תכנון ארוך טווח]], כתוצאה מכך הדרך המהירה למכוניות היחידה שנכנסת לעיר היא Highway 1 שעוברת דרך הפינה הצפון-מזרחית של עיר. כל שאר הכבישים המהירים הופכים לכביש עירוני כשהם נכנסים לתחומי העיר. אחוז הבעלות על הרכב יורד והמרחק אותנו נוסעים לצורכי [[יוממות]] יורד בהתמדה מאז תחילת שנות ה-1990. ונקובר היא העיר הקנדית היחידה עם מגמות אלה. למרות העובדה שזמן הנסיעה לרכב עלה בשליש בגלל עליה בפקקי תנועה, יש ירידה של 7% בתנועת המכוניות אל מרכז העיר. תושבים נכונים יותר לגור באיזורים קרובים למקום העבודה והלימודים שלהם ([[עירוב שימושי קרקע]]) והם משתמשים יותר ב[[תחבורת אופניים]], [[הליכה ברגל]] ו[[תחבורה ציבורית]]. הדבר נוצר בין היתר על ידי קמפיינים למודעות סביבתית ועל ידי תכנון עירוני. צעדים ננקטים כדי לייקר ולהקשות על נהגים לבצע נסיעות יוממות ברכב יחד עם צעדים לשיפור התנאים של אמצעי תחבורה אחרים. וונקובר חותרת ל[[קיימות]] והיא רוצה להגיע לשימוש מלא ב[[אנרגיה נקייה]] עד שנת 2050. חלק ממטרה זו כולל גם יעד של הגעה לכך ש-50% מסך הנסיעות בעיר יהיו ברגל, באופניים או בתחבורה ציבורית עד שנת 2020. וונקובר הצליחה לעמוד ביעד זה כבר בשנת 2015. {{הערה|1= David Roberts,  [https://www.vox.com/platform/amp/science-and-health/2016/12/9/13897078/walkable-vancouver-video?__twitter_impression=true In Vancouver, 50% of trips are by foot, bike, or transit. This video shows how they did it.] November 23, 2017}}

בעיר [[ונקובר]] בקנדה אין [[כביש מהיר|כבישים מהירים]] העוברים במרכז העיר, כתוצאה של [[המאבק נגד הכביש המהיר בוונקובר]] שהתרחש שם בשנות השישים של המאה ה-20. בשנות ה-70 וה-80 מועצת העיר אסרה על בניית דרכים מהירות בעיר כחלק מ[[תכנון ארוך טווח]], כתוצאה מכך הדרך המהירה למכוניות היחידה שנכנסת לעיר היא Highway 1 שעוברת דרך הפינה הצפון-מזרחית של עיר. כל שאר הכבישים המהירים הופכים לכביש עירוני כשהם נכנסים לתחומי העיר. אחוז הבעלות על הרכב יורד והמרחק אותנו נוסעים לצורכי [[יוממות]] יורד בהתמדה מאז תחילת שנות ה-1990. ונקובר היא העיר הקנדית היחידה עם מגמות אלה. למרות העובדה שזמן הנסיעה לרכב עלה בשליש בגלל עליה בפקקי תנועה, יש ירידה של 7% בתנועת המכוניות אל מרכז העיר. תושבים נכונים יותר לגור באיזורים קרובים למקום העבודה והלימודים שלהם ([[עירוב שימושי קרקע]]) והם משתמשים יותר ב[[תחבורת אופניים]], [[הליכה ברגל]] ו[[תחבורה ציבורית]]. הדבר נוצר בין היתר על ידי קמפיינים למודעות סביבתית ועל ידי תכנון עירוני. צעדים ננקטים כדי לייקר ולהקשות על נהגים לבצע נסיעות יוממות ברכב יחד עם צעדים לשיפור התנאים של אמצעי תחבורה אחרים. וונקובר חותרת ל[[קיימות]] והיא רוצה להגיע לשימוש מלא ב[[אנרגיה נקייה]] עד שנת 2050. חלק ממטרה זו כולל גם יעד של הגעה לכך ש-50% מסך הנסיעות בעיר יהיו ברגל, באופניים או בתחבורה ציבורית עד שנת 2020. וונקובר הצליחה לעמוד ביעד זה כבר בשנת 2015. {{הערה|1= David Roberts,  [https://www.vox.com/platform/amp/science-and-health/2016/12/9/13897078/walkable-vancouver-video?__twitter_impression=true In Vancouver, 50% of trips are by foot, bike, or transit. This video shows how they did it.] November 23, 2017}}

 

דוגמאות נוספות לביטול כבישים מהירים כוללות את:

דוגמאות נוספות לביטול כבישים מהירים כוללות את: