שינויים

==התייבשות אגמים וימות==

==התייבשות אגמים וימות==

גורם מרכזי לייבוש אגמים הוא צריכת מים לצורכי השקיית שדות או ערים. מבין גורמים אלה עיקר [[טביעת רגל מימית|טביעת הרגל המימית]] של בני אדם היא בצריכת מים ל[[חקלאות]]. גורם נוסף הוא [[התחממות עולמית]]. [[שינויי אקלים]] ברחבי העולם מחממים אגמים במהירות גבוה יותר מאשר החימום של אוקיינוסים או של האטמוספירה, דבר זה מגביר את אידוי המים ויחד עם ניהול בעייתי מצד בני האדם גורר החמרה ב[[משבר המים העולמי|מחסור במים]], [[זיהום]] ואובדן בתי גידול לדגים, ציפורים ומינים נוספים. חימום המים יכול לגרום גם לנזק נוסף עקב פגיעה בדגים שבהם תלויה הפרנסה והמחיה של אנשים רבים. {{הערה|שם=NG2018}}

גורם מרכזי לייבוש אגמים הוא צריכת מים לצורכי השקיית שדות או ערים. מבין גורמים אלה עיקר [[טביעת רגל מימית|טביעת הרגל המימית]] של בני אדם היא בצריכת מים ל[[חקלאות]]. גורם נוסף הוא [[התחממות עולמית]]. [[שינויי אקלים]] ברחבי העולם מחממים אגמים במהירות גבוהה יותר מאשר החימום של אוקיינוסים או של האטמוספירה, דבר זה מגביר את אידוי המים ויחד עם ניהול בעייתי מצד בני האדם גורר החמרה ב[[משבר המים העולמי|מחסור במים]], [[זיהום]] ואובדן בתי גידול לדגים, ציפורים ומינים נוספים. חימום המים יכול לגרום גם לנזק נוסף עקב פגיעה בדגים שבהם תלויה הפרנסה והמחיה של אנשים רבים. {{הערה|שם=NG2018}}

* '''ימת אראל''' שליד קזחסטן. רוב המים של הימה נעלמו בין השנים 1989 ל-2008. הטיית נהרות לצורכי [[חקלאות]] ו[[זיהום מים]] גרמו להמלחה ואידוי של רוב המים בימה, ששטחה המקורי בשנות ה-60 של המאה ה-20 היה 68 אלף קמ"ר - פי 3 משטחה של מדינת ישראל.בשנת 1918 החליטה [[ברית המועצות]] להטות את אפיקיהם של נהרות האמו דריה, הנשפך לימת אראל בדרומה והסיר דריה, הנשפך אליה מצפון-מזרח למטרות השקיה של שטחים מדבריים, כך שניתן יהיה לגדל בהם אורז, מלון, דגן ובעיקר כותנה. ברית המועצות שמה לעצמה כמטרה את השגת השליטה בשוק ה[[כותנה]] העולמי. מטרה זו הושגה בהצלחה; עד היום אוזבקיסטן נמנית עם יצואניות הכותנה הגדולות בעולם. בשנת 1960 הוזרמו כ-20 עד 50 קמ"ק (קילומטר מעוקב) של מים מהנהרות לצורכי השקיה במקום אל ימת אראל. עקב כך, החלה הימה להתייבש, ובשנות השישים ירד מפלסה ב-20 ס"מ בממוצע מדי שנה. בשנות השבעים קצב זה שולש כמעט, ועמד על 50–60 ס"מ בשנה, והתגבר ל-80–90 ס"מ בשנה בעשור שלאחר מכן. בשנת 1960 הייתה ימת אראל הרביעית בגודלה בעולם, שטחה היה קרוב ל-68,000 קמ"ר (כשטחה של הרפובליקה של אירלנד) ונפחה 1,100 קמ"ק. בשנת 1998 עמד שטחה על 28,687 קמ"ר (השמינית בגודלה בעולם). מליחות הימה עלתה בתקופה זו מרמה של 10 גרם לליטר ל-45 גרם לליטר. חלק הדרומי של הימה מתייבש כיום בקצב מהיר יותר מהתחזיות. מליחותו היא פי 2.4 ממי ים. ככל הנראה יתייבש כליל חלקו המערבי של החלק הדרומי עד שנת 2025. התייבשות מלאה ראשונה של החלק הדרום-מערבי תועדה לראשונה ב-19 באוגוסט 2014. החלק הצפוני עמוק יותר וייתכן שלא יתייבש. ימת אראל נחשבת דוגמה של [[קריסה אקולוגית]], שכן [[מערכת אקולוגית|המערכת האקולוגית]] של הימה ושל ש דלתות הנהרות שמזינים אליה הושמדו כמעט לחלוטין, בעיקר בגלל הגדלת המליחות במקום. הים הנסוג הותיר שטחים עצומים מכוסים במלח ובכימיקלים רעילים (הנובעים מ[[זיהום תעשייתי]] שאריות [[חומרי הדברה]] ו[[דשן כימי|דשנים]] וניוסיים בנשק כימי. גידולי כותנה שהיו באיזור זיהמו את המקום בחומרי הדברה בעייתיים כמו [[DDT]], וכן המקום מזוהם ב[[PCB]] וב[[מתכות כבדות]]. הריכוזים של המזהמים עלו הן במים והן בקרקע. כמו כן אבק שמכיל את החומרים האלה מתפזר ומפיץ את הזיהום ברחבי האיזור. אנשים ליד ימת אראל נפגעים מהזיהום דרך מי שתייה, ודרך זיהום אוויר ב[[חומר חלקיקי]] רעיל שמופץ בסופות אבק. בנוסף לכך קיים [[זיהום במזון]] דרך כניסת מזהמים לשרשרת המזון. כתוצאה מדברים אלה האיזור סביב האגם סובל ממחסור במים ובעיות בריאות כמו רמות גבוהות של כמה סוגי סרטן וכן מחלות ריאה. שיעור התמותה בקרב ילדים באיזור עומד על 75 מתוך אלף לידות, ושיעור תמותת האמהות בלידה הוא 12 מתוך 1000 לידות.[https://en.wikipedia.org/wiki/Aral_Sea]

* '''ימת אראל''' שליד קזחסטן. רוב המים של הימה נעלמו בין השנים 1989 ל-2008. הטיית נהרות לצורכי [[חקלאות]] ו[[זיהום מים]] גרמו להמלחה ואידוי של רוב המים בימה, ששטחה המקורי בשנות ה-60 של המאה ה-20 היה 68 אלף קמ"ר - פי 3 משטחה של מדינת ישראל.בשנת 1918 החליטה [[ברית המועצות]] להטות את אפיקיהם של נהרות האמו דריה, הנשפך לימת אראל בדרומה והסיר דריה, הנשפך אליה מצפון-מזרח למטרות השקיה של שטחים מדבריים, כך שניתן יהיה לגדל בהם אורז, מלון, דגן ובעיקר כותנה. ברית המועצות שמה לעצמה כמטרה את השגת השליטה בשוק ה[[כותנה]] העולמי. מטרה זו הושגה בהצלחה; עד היום אוזבקיסטן נמנית עם יצואניות הכותנה הגדולות בעולם. בשנת 1960 הוזרמו כ-20 עד 50 קמ"ק (קילומטר מעוקב) של מים מהנהרות לצורכי השקיה במקום אל ימת אראל. עקב כך, החלה הימה להתייבש, ובשנות השישים ירד מפלסה ב-20 ס"מ בממוצע מדי שנה. בשנות השבעים קצב זה שולש כמעט, ועמד על 50–60 ס"מ בשנה, והתגבר ל-80–90 ס"מ בשנה בעשור שלאחר מכן. בשנת 1960 הייתה ימת אראל הרביעית בגודלה בעולם, שטחה היה קרוב ל-68,000 קמ"ר (כשטחה של הרפובליקה של אירלנד) ונפחה 1,100 קמ"ק. בשנת 1998 עמד שטחה על 28,687 קמ"ר (השמינית בגודלה בעולם). מליחות הימה עלתה בתקופה זו מרמה של 10 גרם לליטר ל-45 גרם לליטר. חלק הדרומי של הימה מתייבש כיום בקצב מהיר יותר מהתחזיות. מליחותו היא פי 2.4 ממי ים. ככל הנראה יתייבש כליל חלקו המערבי של החלק הדרומי עד שנת 2025. התייבשות מלאה ראשונה של החלק הדרום-מערבי תועדה לראשונה ב-19 באוגוסט 2014. החלק הצפוני עמוק יותר וייתכן שלא יתייבש. ימת אראל נחשבת דוגמה של [[קריסה אקולוגית]], שכן [[מערכת אקולוגית|המערכת האקולוגית]] של הימה ושל ש דלתות הנהרות שמזינים אליה הושמדו כמעט לחלוטין, בעיקר בגלל הגדלת המליחות במקום. הים הנסוג הותיר שטחים עצומים מכוסים במלח ובכימיקלים רעילים (הנובעים מ[[זיהום תעשייתי]] שאריות [[חומרי הדברה]] ו[[דשן כימי|דשנים]] וניוסיים בנשק כימי. גידולי כותנה שהיו באיזור זיהמו את המקום בחומרי הדברה בעייתיים כמו [[DDT]], וכן המקום מזוהם ב[[PCB]] וב[[מתכות כבדות]]. הריכוזים של המזהמים עלו הן במים והן בקרקע. כמו כן אבק שמכיל את החומרים האלה מתפזר ומפיץ את הזיהום ברחבי האיזור. אנשים ליד ימת אראל נפגעים מהזיהום דרך מי שתייה, ודרך זיהום אוויר ב[[חומר חלקיקי]] רעיל שמופץ בסופות אבק. בנוסף לכך קיים [[זיהום במזון]] דרך כניסת מזהמים לשרשרת המזון. כתוצאה מדברים אלה האיזור סביב האגם סובל ממחסור במים ובעיות בריאות כמו רמות גבוהות של כמה סוגי סרטן וכן מחלות ריאה. שיעור התמותה בקרב ילדים באיזור עומד על 75 מתוך אלף לידות, ושיעור תמותת האמהות בלידה הוא 12 מתוך 1000 לידות.[https://en.wikipedia.org/wiki/Aral_Sea]

בשנים האחרונות יש יותר יותר שנים שבו מפלס מי הכנרת ירד מתחת לקו האדום החדש של מינוס 213 מטרים מתחת לפני הים ( מתחתיו אסור לשאוב) והתקרבה מספר פעמים אל הקו השחור. החשש מירידת המפלס מתחת לקו האדום והתקרבות לקו השחור היא שהכנרת תהפוך לאגם מלוח שלא ניתן לשתות את מימיו. המלחה כזו היא [[תהליך בלתי הפיך]] - שכן שכבות מים מלוחים שכיום נמצאות בתחתית האגם ולא מתערבבות עם השכבות העליונות עקב לחץ המים, עלולות להתערבב עם שאר המים ולגרור מצב שכל המים באגם יהפכו מלוחים מידי.

בשנים האחרונות יש יותר יותר שנים שבו מפלס מי הכנרת ירד מתחת לקו האדום החדש של מינוס 213 מטרים מתחת לפני הים ( מתחתיו אסור לשאוב) והתקרבה מספר פעמים אל הקו השחור. החשש מירידת המפלס מתחת לקו האדום והתקרבות לקו השחור היא שהכנרת תהפוך לאגם מלוח שלא ניתן לשתות את מימיו. המלחה כזו היא [[תהליך בלתי הפיך]] - שכן שכבות מים מלוחים שכיום נמצאות בתחתית האגם ולא מתערבבות עם השכבות העליונות עקב לחץ המים, עלולות להתערבב עם שאר המים ולגרור מצב שכל המים באגם יהפכו מלוחים מידי.

בשנת 2018 הכנרת היתה נמוכה כמעט בחמישה מטרים (4.915 מטר) מהמפלס העליון שלה, ו-71 סנטימטר מתחת לקו האדום התחתון שמתחתיו אסור לשאוב את המים עקב חשש להמלחה. הגעה אל מתחת לקו זה בסוף עונת הגשמים נחשבת לפי דובר רשות המים למצב חריג ולא טוב. היה חשש שהכנרת תגיע לקו השחור בסוף קיץ 2018. בזמן בצורת, מתאדים מהאגם מים בכמות שמורידה את המפלס ב 0.5 עד 1 סנטימטר, גם ללא כל שאיבה. רמת המליחות באגם עלתה בשנת 2018 לרמת המליחות הגבוה ביותר שנמדדה בחמישים השנים האחרונות, וזאת למרות שבשלוש השנים בין 2015 ל-2018 כמעט הפסיקו לחלוטין לשאוב מהכנרת מים. דובר רשות המים טען בשנת 2018 כי המחסור המצטבר במים בכנרת בחמש השנים של 2013-2018 הוא הגדול ביותר במאה השנים האחרונות. {{הערה|יובל בגנו, [https://www.maariv.co.il/news/israel/Article-649333 עכשיו זה רשמי: הכנרת לא רק רועדת, היא גם נכחדת], מעריב, 08/07/2018}}  כצעד חירום נשקל גם להזרים מים שמקורם ב[[התפלה בישראל|התפלה]] אל הכנרת. בשנת 2019 המפלס עלה שוב ב-3 מטרים עקב שנת גשמים ברוכה.  

בשנת 2018 הכנרת היתה נמוכה כמעט בחמישה מטרים (4.915 מטר) מהמפלס העליון שלה, ו-71 סנטימטר מתחת לקו האדום התחתון שמתחתיו אסור לשאוב את המים עקב חשש להמלחה. הגעה אל מתחת לקו זה בסוף עונת הגשמים נחשבת לפי דובר רשות המים למצב חריג ולא טוב. היה חשש שהכנרת תגיע לקו השחור בסוף קיץ 2018. בזמן בצורת, מתאדים מהאגם מים בכמות שמורידה את המפלס ב-0.5 עד 1 סנטימטר, גם ללא כל שאיבה. רמת המליחות באגם עלתה בשנת 2018 לרמת המליחות הגבוהה ביותר שנמדדה בחמישים השנים האחרונות, וזאת למרות שבשלוש השנים בין 2015 ל-2018 כמעט הפסיקו לחלוטין לשאוב מהכנרת מים. דובר רשות המים טען בשנת 2018 כי המחסור המצטבר במים בכנרת בחמש השנים של 2013-2018 הוא הגדול ביותר במאה השנים האחרונות. {{הערה|יובל בגנו, [https://www.maariv.co.il/news/israel/Article-649333 עכשיו זה רשמי: הכנרת לא רק רועדת, היא גם נכחדת], מעריב, 08.07.2018}}  כצעד חירום נשקל גם להזרים מים שמקורם ב[[התפלה בישראל|התפלה]] אל הכנרת. בשנת 2019 המפלס עלה שוב ב-3 מטרים עקב שנת גשמים ברוכה.  

איכות מי הכנרת נמצאת בתהליך התדרדרות, בשל הפרת המאזן בין אספקת מי גשם מתוקים לנביעה טבעית של מי-תהום המלוחים פי-10 ממליחות מי הים התיכון{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=https://lib.cet.ac.il/pages/item.asp?item=13270|כותרת=אגם הכינרת : מליחות הכינרת|תאריך_וידוא=2019-04-17|אתר=lib.cet.ac.il}}}}{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=http://www.zavit.org.il/%d7%9e%d7%a9%d7%94%d7%95-%d7%a2%d7%95%d7%9c%d7%94-%d7%91%d7%9b%d7%a0%d7%a8%d7%aa-%d7%95%d7%96%d7%94-%d7%9c%d7%90-%d7%94%d7%9e%d7%a4%d7%9c%d7%a1/|כותרת=משהו עולה בכנרת, וזה לא המפלס {{!}} זווית|שפה=he-IL|תאריך_וידוא=2019-04-17}}}}. מליחות המים הגיעה לשיאה בשנת 1964 ועמדה על כ-400 מיליגרם מלח לליטר מים, אך מאז שהוקם מוביל מים מלוחים, שהיטה חלק ניכר מהמים המלוחים אל נהר הירדן דרומית לכנרת, פחתה המליחות והיא עומדת על כ-250 מיליגרם מלח לליטר - זו מליחות רבה מכדי להשתמש במי הכנרת ל[[חקלאות|גידולים]] רגישים למליחות כגון [[אבוקדו]] ו[[מנגו]], אך בתקני המים בישראל עדיין עומדת בגבול המותר למי שתייה. עם זאת, המליחות מורגשת היטב בטעם המים{{הערה|{{קישור כללי|כותרת=מקום לדאגה: מי הכנרת נעשים מלוחים יותר|אתר=ynet|תאריך=2016-06-18|כתובת=https://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4817124,00.html|שפה=he|תאריך_וידוא=2019-04-17}}}} כיום מסתכם הטיפול במים בהשקעת חומר מרחף (בעיקר ב[[חורף]] וב[[אביב]]) וב[[כלור|הכלרה]] לשם [[חיטוי]]. על מנת לעמוד בדרישות לאיכות מי-שתייה. לשם כך הוקם ב[[מאגר אשכול|אתר אשכול]] מתקן לסינון המים. מתקן זה הביא להפחתת [[עכירות]]ם, לשיפור איכותם [[מיקרואורגניזם|המיקרוביאלית]] ולהורדת רמת הכלרה בלתי רצויה, אך אין בו מענה לבעיית המליחות. פרנסי הסביבה לוחצים לפתרון בדמות מפעל התפלה{{הערה|[https://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-5115265,00.html בטבריה חוששים להישאר בלי מים - ומבקשים מתקן התפלה]}}.

איכות מי הכנרת נמצאת בתהליך התדרדרות, בשל הפרת המאזן בין אספקת מי גשם מתוקים לנביעה טבעית של מי-תהום המלוחים פי-10 ממליחות מי הים התיכון{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=https://lib.cet.ac.il/pages/item.asp?item=13270|כותרת=אגם הכינרת : מליחות הכינרת|תאריך_וידוא=2019-04-17|אתר=lib.cet.ac.il}}}}{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=http://www.zavit.org.il/%d7%9e%d7%a9%d7%94%d7%95-%d7%a2%d7%95%d7%9c%d7%94-%d7%91%d7%9b%d7%a0%d7%a8%d7%aa-%d7%95%d7%96%d7%94-%d7%9c%d7%90-%d7%94%d7%9e%d7%a4%d7%9c%d7%a1/|כותרת=משהו עולה בכנרת, וזה לא המפלס {{!}} זווית|שפה=he-IL|תאריך_וידוא=2019-04-17}}}}. מליחות המים הגיעה לשיאה בשנת 1964 ועמדה על כ-400 מיליגרם מלח לליטר מים, אך מאז שהוקם מוביל מים מלוחים, שהיטה חלק ניכר מהמים המלוחים אל נהר הירדן דרומית לכנרת, פחתה המליחות והיא עומדת על כ-250 מיליגרם מלח לליטר - זו מליחות רבה מכדי להשתמש במי הכנרת ל[[חקלאות|גידולים]] רגישים למליחות כגון [[אבוקדו]] ו[[מנגו]], אך בתקני המים בישראל עדיין עומדת בגבול המותר למי שתייה. עם זאת, המליחות מורגשת היטב בטעם המים{{הערה|{{קישור כללי|כותרת=מקום לדאגה: מי הכנרת נעשים מלוחים יותר|אתר=ynet|תאריך=2016-06-18|כתובת=https://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4817124,00.html|שפה=he|תאריך_וידוא=2019-04-17}}}} כיום מסתכם הטיפול במים בהשקעת חומר מרחף (בעיקר ב[[חורף]] וב[[אביב]]) וב[[כלור|הכלרה]] לשם [[חיטוי]]. על מנת לעמוד בדרישות לאיכות מי-שתייה. לשם כך הוקם ב[[מאגר אשכול|אתר אשכול]] מתקן לסינון המים. מתקן זה הביא להפחתת [[עכירות]]ם, לשיפור איכותם [[מיקרואורגניזם|המיקרוביאלית]] ולהורדת רמת הכלרה בלתי רצויה, אך אין בו מענה לבעיית המליחות. פרנסי הסביבה לוחצים לפתרון בדמות מפעל התפלה{{הערה|[https://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-5115265,00.html בטבריה חוששים להישאר בלי מים - ומבקשים מתקן התפלה]}}.