שינויים

שורה 9: שורה 9:     
==התייבשות אגמים וימות==
 
==התייבשות אגמים וימות==
 +
גורם מרכזי לייבוש אגמים הוא צריכת מים לצרכי השקיית שדות או ערים. גורם נוסף הוא [[התחממות עולמית]] שינויי אקלים ברחבי העולם מחממים אגמים במהירות גבוה יותר מאשר החימום של אוקיינוסים או של האטמוספירה, דבר זה מגביר את אידוי המים ויחד עם ניהול בעייתי מצד בני האדם גורר החמרה ב[[משבר המים העולמי|מחסור במים]], [[זיהום]] ואובדן בתי גידול לדגים, ציפורים ומינים נוספים. חימום המים יכול לגרום גם לנזק נוסף עקב פגיעה בדגים שבהם תלויה הפרנסה והמחיה של אנשים רבים. {{הערה|שם=NG2018}}
 +
 
* '''ימת אראל''' שליד קזחסטן. רוב המים של הימה נעלמו בין השנים 1989 ל-2008. הטיית נהרות לצורכי [[חקלאות]] ו[[זיהום מים]] גרמו להמלחה ואידוי של רוב המים בימה, ששטחה המקורי בשנות ה-60 של המאה ה-20 היה 68 אלף קמ"ר - פי 3 משטחה של מדינת ישראל.בשנת 1918 החליטה [[ברית המועצות]] להטות את אפיקיהם של נהרות האמו דריה, הנשפך לימת אראל בדרומה והסיר דריה, הנשפך אליה מצפון-מזרח למטרות השקיה של שטחים מדבריים, כך שניתן יהיה לגדל בהם אורז, מלון, דגן ובעיקר כותנה. ברית המועצות שמה לעצמה כמטרה את השגת השליטה בשוק ה[[כותנה]] העולמי. מטרה זו הושגה בהצלחה; עד היום אוזבקיסטן נמנית עם יצואניות הכותנה הגדולות בעולם. בשנת 1960 הוזרמו כ-20 עד 50 קמ"ק (קילומטר מעוקב) של מים מהנהרות לצורכי השקיה במקום אל ימת אראל. עקב כך, החלה הימה להתייבש, ובשנות השישים ירד מפלסה ב-20 ס"מ בממוצע מדי שנה. בשנות השבעים קצב זה שולש כמעט, ועמד על 50–60 ס"מ בשנה, והתגבר ל 80–90 ס"מ בשנה בעשור שלאחר מכן. בשנת 1960 הייתה ימת אראל הרביעית בגודלה בעולם, שטחה היה קרוב ל-68,000 קמ"ר (כשטחה של הרפובליקה של אירלנד) ונפחה 1,100 קמ"ק. בשנת 1998 עמד שטחה על 28,687 קמ"ר (השמינית בגודלה בעולם). מליחות הימה עלתה בתקופה זו מרמה של 10 גרם לליטר ל-45 גרם לליטר. חלק הדרומי של הימה מתייבש כיום בקצב מהיר יותר מהתחזיות. מליחותו היא פי 2.4 ממי ים. ככל הנראה יתייבש כליל חלקו המערבי של החלק הדרומי עד שנת 2025. התייבשות מלאה ראשונה של החלק הדרום-מערבי תועדה לראשונה ב-19 באוגוסט 2014. החלק הצפוני עמוק יותר וייתכן שלא יתייבש. ימת אראל נחשבת דוגמה של [[קריסה אקולוגית]], שכן [[מערכת אקולוגית|המערכת האקולוגית]] של הימה ושל ש דלתות הנהרות שמזינים אליה הושמדו כמעט לחלוטין, בעיקר בגלל הגדלת המליחות במקום. הים הנסוג הותיר שטחים עצומים מכוסים במלח ובכימיקלים רעילים (הנובעים מ[[זיהום תעשייתי]] שאריות [[חומרי הדברה]] ו[[דשן כימי|דשנים]] וניוסיים בנשק כימי. גידולי כותנה שהיו באיזור זיהמו את המקום בחומרי הדברה בעייתיים כמו [[DDT]], וכן המקום מזוהם ב[[PCB]] וב[[מתכות כבדות]]. הריכוזים של המזהמים עלו הן במים והן בקרקע. כמו כן אבק שמכיל את החומרים האלה מתפזר ומפיץ את הזיהום ברחבי האיזור. אנשים ליד ימת אראל נפגעים מהזיהום דרך מי שתייה, ודרך זיהום אוויר ב[[חומר חלקיקי]] רעיל שמופץ בסופות אבק. בנוסף לכך קיים [[זיהום במזון]] דרך כניסת מזהמים לשרשרת המזון. כתוצאה מדברים אלה האיזור סביב האגם סובל ממחסור במים ובעיות בריאות כמו רמות גבוהות של כמה סוגי סרטן וכן מחלות ריאה. שיעור התמותה בקרב ילדים באיזור עומד על 75 מתוך אלף לידות, ושיעור תמותת האמהות בלידה הוא 12 מתוך 1000 לידות.[https://en.wikipedia.org/wiki/Aral_Sea]
 
* '''ימת אראל''' שליד קזחסטן. רוב המים של הימה נעלמו בין השנים 1989 ל-2008. הטיית נהרות לצורכי [[חקלאות]] ו[[זיהום מים]] גרמו להמלחה ואידוי של רוב המים בימה, ששטחה המקורי בשנות ה-60 של המאה ה-20 היה 68 אלף קמ"ר - פי 3 משטחה של מדינת ישראל.בשנת 1918 החליטה [[ברית המועצות]] להטות את אפיקיהם של נהרות האמו דריה, הנשפך לימת אראל בדרומה והסיר דריה, הנשפך אליה מצפון-מזרח למטרות השקיה של שטחים מדבריים, כך שניתן יהיה לגדל בהם אורז, מלון, דגן ובעיקר כותנה. ברית המועצות שמה לעצמה כמטרה את השגת השליטה בשוק ה[[כותנה]] העולמי. מטרה זו הושגה בהצלחה; עד היום אוזבקיסטן נמנית עם יצואניות הכותנה הגדולות בעולם. בשנת 1960 הוזרמו כ-20 עד 50 קמ"ק (קילומטר מעוקב) של מים מהנהרות לצורכי השקיה במקום אל ימת אראל. עקב כך, החלה הימה להתייבש, ובשנות השישים ירד מפלסה ב-20 ס"מ בממוצע מדי שנה. בשנות השבעים קצב זה שולש כמעט, ועמד על 50–60 ס"מ בשנה, והתגבר ל 80–90 ס"מ בשנה בעשור שלאחר מכן. בשנת 1960 הייתה ימת אראל הרביעית בגודלה בעולם, שטחה היה קרוב ל-68,000 קמ"ר (כשטחה של הרפובליקה של אירלנד) ונפחה 1,100 קמ"ק. בשנת 1998 עמד שטחה על 28,687 קמ"ר (השמינית בגודלה בעולם). מליחות הימה עלתה בתקופה זו מרמה של 10 גרם לליטר ל-45 גרם לליטר. חלק הדרומי של הימה מתייבש כיום בקצב מהיר יותר מהתחזיות. מליחותו היא פי 2.4 ממי ים. ככל הנראה יתייבש כליל חלקו המערבי של החלק הדרומי עד שנת 2025. התייבשות מלאה ראשונה של החלק הדרום-מערבי תועדה לראשונה ב-19 באוגוסט 2014. החלק הצפוני עמוק יותר וייתכן שלא יתייבש. ימת אראל נחשבת דוגמה של [[קריסה אקולוגית]], שכן [[מערכת אקולוגית|המערכת האקולוגית]] של הימה ושל ש דלתות הנהרות שמזינים אליה הושמדו כמעט לחלוטין, בעיקר בגלל הגדלת המליחות במקום. הים הנסוג הותיר שטחים עצומים מכוסים במלח ובכימיקלים רעילים (הנובעים מ[[זיהום תעשייתי]] שאריות [[חומרי הדברה]] ו[[דשן כימי|דשנים]] וניוסיים בנשק כימי. גידולי כותנה שהיו באיזור זיהמו את המקום בחומרי הדברה בעייתיים כמו [[DDT]], וכן המקום מזוהם ב[[PCB]] וב[[מתכות כבדות]]. הריכוזים של המזהמים עלו הן במים והן בקרקע. כמו כן אבק שמכיל את החומרים האלה מתפזר ומפיץ את הזיהום ברחבי האיזור. אנשים ליד ימת אראל נפגעים מהזיהום דרך מי שתייה, ודרך זיהום אוויר ב[[חומר חלקיקי]] רעיל שמופץ בסופות אבק. בנוסף לכך קיים [[זיהום במזון]] דרך כניסת מזהמים לשרשרת המזון. כתוצאה מדברים אלה האיזור סביב האגם סובל ממחסור במים ובעיות בריאות כמו רמות גבוהות של כמה סוגי סרטן וכן מחלות ריאה. שיעור התמותה בקרב ילדים באיזור עומד על 75 מתוך אלף לידות, ושיעור תמותת האמהות בלידה הוא 12 מתוך 1000 לידות.[https://en.wikipedia.org/wiki/Aral_Sea]
 
* '''אגם Poopó''' (ספרדית: Lago Poopó) הוא אגם מלוחים גדול הממוקם בהרי Altiplano ב-Oruro, בוליביה, בגובה של כ-3,700 מטר. האגם היה ארוך ורחב (90 על 32 ק"מ) אבל רדוד, החלק הקבוע של גוף האגם כיסה כ-1,000 קמ"ר והוא היה האגם השני בגודלו במדינה. האגם קיבל את רוב המים שלו מן נהר Desaguadero, אשר זורם מאגם Titicaca בקצה הצפוני של Altiplano. מאחר שלאגם לא היה כל מוצא גדול, ועומק ממוצע של פחות מ-3 מטר, פני השטח היו שונים מאוד על בסיס עונתי. ב-2002 הוכרז האגם כאתר לשימור לפי [[אמנת רמסאר]]. בדצמבר 2015, האגם התייבש לחלוטין, והשאיר רק כמה ביצות. למרות שהאגם ​​התייבש לחלוטין כמה פעמים בעבר, לא נראה שהוא יתאושש הפעם. הגורמים המוצעים לירידה הם המסה של הקרחונים של האנדים ואובדן מימיהם, בגלל בצורת עקב שינויי אקלים, כמו גם המשך הסטת מים ל[[כרייה]] ולחקלאות. [https://en.wikipedia.org/wiki/Lake_Poop%C3%B3]{{הערה|שם=NG2018|[https://www.nationalgeographic.com/magazine/2018/03/drying-lakes-climate-change-global-warming-drought/ Some of the World's Biggest Lakes Are Drying Up. Here's Why.] נשיונל גאוגרפיק, מרץ 2018}}
 
* '''אגם Poopó''' (ספרדית: Lago Poopó) הוא אגם מלוחים גדול הממוקם בהרי Altiplano ב-Oruro, בוליביה, בגובה של כ-3,700 מטר. האגם היה ארוך ורחב (90 על 32 ק"מ) אבל רדוד, החלק הקבוע של גוף האגם כיסה כ-1,000 קמ"ר והוא היה האגם השני בגודלו במדינה. האגם קיבל את רוב המים שלו מן נהר Desaguadero, אשר זורם מאגם Titicaca בקצה הצפוני של Altiplano. מאחר שלאגם לא היה כל מוצא גדול, ועומק ממוצע של פחות מ-3 מטר, פני השטח היו שונים מאוד על בסיס עונתי. ב-2002 הוכרז האגם כאתר לשימור לפי [[אמנת רמסאר]]. בדצמבר 2015, האגם התייבש לחלוטין, והשאיר רק כמה ביצות. למרות שהאגם ​​התייבש לחלוטין כמה פעמים בעבר, לא נראה שהוא יתאושש הפעם. הגורמים המוצעים לירידה הם המסה של הקרחונים של האנדים ואובדן מימיהם, בגלל בצורת עקב שינויי אקלים, כמו גם המשך הסטת מים ל[[כרייה]] ולחקלאות. [https://en.wikipedia.org/wiki/Lake_Poop%C3%B3]{{הערה|שם=NG2018|[https://www.nationalgeographic.com/magazine/2018/03/drying-lakes-climate-change-global-warming-drought/ Some of the World's Biggest Lakes Are Drying Up. Here's Why.] נשיונל גאוגרפיק, מרץ 2018}}
שורה 16: שורה 18:  
* '''אגם מונו''' (Mono Lake) בקליפורניה. בשנת 1941 החלו הרשויות בקליפורניה להטות את מקורות המים של האגם לכיוון לוס אנג'לס. נפחו של האגם ירד לחצי והמליחות בו גדלה פי שתיים. עד 1961, מפלס המים באגם ירד ב-25 רגל. עד 1995 המפלס ירד ב-40 רגל. כדי למנוע אסון סביבתי במקום הקים David Gaine את האגודה למען אגם מונו (Mono Lake Committee) בשנת 1978. האגודה צברה מעל 20 אלף תומכים. האגודה פועלת כיום לנסות למנוע נזק נוסף ואף לשקם את האגם. [https://www.monolake.org/about/story]
 
* '''אגם מונו''' (Mono Lake) בקליפורניה. בשנת 1941 החלו הרשויות בקליפורניה להטות את מקורות המים של האגם לכיוון לוס אנג'לס. נפחו של האגם ירד לחצי והמליחות בו גדלה פי שתיים. עד 1961, מפלס המים באגם ירד ב-25 רגל. עד 1995 המפלס ירד ב-40 רגל. כדי למנוע אסון סביבתי במקום הקים David Gaine את האגודה למען אגם מונו (Mono Lake Committee) בשנת 1978. האגודה צברה מעל 20 אלף תומכים. האגודה פועלת כיום לנסות למנוע נזק נוסף ואף לשקם את האגם. [https://www.monolake.org/about/story]
 
* '''אגם אוונס''' (Owens Lake) בקליפורניה. זהו כעת אגם יבש ברובו. האגם היה מלא במים עד שנת 1913, כאשר רוב נהר אוונס הוסט אל מוביל המים של העיר לוס אנג'לס, כך שהאגם התייבש בשנת 1926. כיום שוקמו חלק מהנחלים אל האגם, והוא מכיל מעט מים. [https://en.wikipedia.org/wiki/Owens_Lake] עם זאת, נכון לשנת 2013 זהו מקור [[זיהום חלקיקי|זיהום האבק]] הגדול ביותר בארצות הברית. {{הערה|Siegler, Kirk (2013-03-11). "[https://www.npr.org/2013/03/11/173463688/owens-valley-salty-as-los-angeles-water-battle-flows-into-cour Owens Valley Salty As Los Angeles Water Battle Flows Into Court]". NPR.}}
 
* '''אגם אוונס''' (Owens Lake) בקליפורניה. זהו כעת אגם יבש ברובו. האגם היה מלא במים עד שנת 1913, כאשר רוב נהר אוונס הוסט אל מוביל המים של העיר לוס אנג'לס, כך שהאגם התייבש בשנת 1926. כיום שוקמו חלק מהנחלים אל האגם, והוא מכיל מעט מים. [https://en.wikipedia.org/wiki/Owens_Lake] עם זאת, נכון לשנת 2013 זהו מקור [[זיהום חלקיקי|זיהום האבק]] הגדול ביותר בארצות הברית. {{הערה|Siegler, Kirk (2013-03-11). "[https://www.npr.org/2013/03/11/173463688/owens-valley-salty-as-los-angeles-water-battle-flows-into-cour Owens Valley Salty As Los Angeles Water Battle Flows Into Court]". NPR.}}
 +
* '''אגם טַנְגָאנָיִיקָה''' (Lake Tanganyika) הוא אגם מים מתוקים גדול במרכז אפריקה. האגם לא מתייבש אבל יש חשש כי חימום שלו עלול לפגוע בדייג שבו תלויה פרנסה של תושבים רבים סמוך לאגם. {{הערה|שם=NG2018}}
 
* '''אגם החולה''' - ייבוש מכוון של אגם-ביצתי בישראל בשנות ה-50, הרעיון היה קבלת שטחי חקלאות עשירים וגדולים. הדבר גרר מחאה שהובילה להקמת [[החברה להגנת הטבע]]. התברר שהקרקע בעייתית לגידולים חקלאיים וכי הדבר גורר גם זיהום של הכנרת. בשנים האחרונות מנסים להציף חלקים מהאגם.  
 
* '''אגם החולה''' - ייבוש מכוון של אגם-ביצתי בישראל בשנות ה-50, הרעיון היה קבלת שטחי חקלאות עשירים וגדולים. הדבר גרר מחאה שהובילה להקמת [[החברה להגנת הטבע]]. התברר שהקרקע בעייתית לגידולים חקלאיים וכי הדבר גורר גם זיהום של הכנרת. בשנים האחרונות מנסים להציף חלקים מהאגם.  
 
* '''[[התייבשות ים המלח]]''' ים המלח הולך ומאבד משטחו ומפלס המים שלו יורד. הדבר נובע ממספר תהליכים בהם הקטנת הזרימה של מים מתוקים מנהר הירדן עקב צריכת יותר מים ל[[משק המים  בישראל]] ומשק המים של ירדן וסוריה, הגברת אידוי המים על ידי תעשיות המלח ואולי גם הגדלת החום עקב [[שינויי אקלים בישראל]]. התייבשות זו מאיימת על תעשיית התיירות והישובים במקום והיא גם מהווה סכנה בטיחותית עקב בולענים.
 
* '''[[התייבשות ים המלח]]''' ים המלח הולך ומאבד משטחו ומפלס המים שלו יורד. הדבר נובע ממספר תהליכים בהם הקטנת הזרימה של מים מתוקים מנהר הירדן עקב צריכת יותר מים ל[[משק המים  בישראל]] ומשק המים של ירדן וסוריה, הגברת אידוי המים על ידי תעשיות המלח ואולי גם הגדלת החום עקב [[שינויי אקלים בישראל]]. התייבשות זו מאיימת על תעשיית התיירות והישובים במקום והיא גם מהווה סכנה בטיחותית עקב בולענים.