שינויים

מבוא הספר מתאר בתחילה את פעילותם המשותפת של כהנמן וטברסקי. ראשית הם בחנו מקרים רבים של '''[[הטיה קוגניטיבית|הטיות קוגיניטביות]]''' - מקרים שבהם התשובה הראשונית שעולה לנו לראש היא לאו דווקא התשובה הנכונה - לדוגמה נותנים לנו תאור של אדם ואנחנו קופצים למסקנה בשאלה מה המקצוע שלו. לאחר כמה שנות פעילות הם הוציאו מאמר מפורסם בסיינאס. המומחים שקראו את המאמר ראו שגם הם נופלים בהטיות הקוגניטביות שתארו המחברים, והמאמר הפך למאמר מפורסם ומצוטט. המאמר בעצם איתגר שתי הנחות יסוד שיש ב[[חקר הכלכלה]] ובמדעי החברה בכלל - אחת היא שאנשים הם רציונלים. השניה היא שאם אנשים מתנהגים בחוסר רציונליות זה בגלל רגשות. טברסקי וכהנמן הראו שבמקרים רבים אנשים לא מתנהגים בצורה רציונלית וכי סטייה מכך נובעת משורה של הטיות שאנחנו מבצעים - לאו דווקא בגלל רגשות.  

מבוא הספר מתאר בתחילה את פעילותם המשותפת של כהנמן וטברסקי. ראשית הם בחנו מקרים רבים של '''[[הטיה קוגניטיבית|הטיות קוגיניטביות]]''' - מקרים שבהם התשובה הראשונית שעולה לנו לראש היא לאו דווקא התשובה הנכונה - לדוגמה נותנים לנו תאור של אדם ואנחנו קופצים למסקנה בשאלה מה המקצוע שלו. לאחר כמה שנות פעילות הם הוציאו מאמר מפורסם בסיינאס. המומחים שקראו את המאמר ראו שגם הם נופלים בהטיות הקוגניטביות שתארו המחברים, והמאמר הפך למאמר מפורסם ומצוטט. המאמר בעצם איתגר שתי הנחות יסוד שיש ב[[חקר הכלכלה]] ובמדעי החברה בכלל - אחת היא שאנשים הם רציונלים. השניה היא שאם אנשים מתנהגים בחוסר רציונליות זה בגלל רגשות. טברסקי וכהנמן הראו שבמקרים רבים אנשים לא מתנהגים בצורה רציונלית וכי סטייה מכך נובעת משורה של הטיות שאנחנו מבצעים - לאו דווקא בגלל רגשות.  

בהמשך חקרו טברסקי וכנהמן את התחום כיצד אנשים מקבלים החלטות בתנאי אי וודאות. לדוגמה כמה אנשים מוכנים לשלם על על השתתפות בהתערבות עם סיכוי 50% לזכות ב 130 שקל . מחקרים שלהם ושל חוקרים אחרים הראו שבני אדם לא מחשבים סיכויים סטיטיים בצורה טובה וגם יש אפקט של "שנאת הפסד". .. (צריך להרחיב עוד). על המאמרים על [[תורת הערך]] זכה כנהמן בפרס נובל בכלכלה . הספר מוקדש לזכרו של עמוס טברסקי, שנפטר בינתיים ולכן לא זכה בפרס.  

בהמשך חקרו טברסקי וכהנמןאת התחום כיצד אנשים מקבלים החלטות בתנאי אי וודאות. לדוגמה כמה אנשים מוכנים לשלם על על השתתפות בהתערבות עם סיכוי 50% לזכות ב 130 שקל . מחקרים שלהם ושל חוקרים אחרים הראו שבני אדם לא מחשבים סיכויים סטיטיים בצורה טובה וגם יש אפקט של "שנאת הפסד". .. (צריך להרחיב עוד). על המאמרים על [[תורת הערך]] זכה כהנמןבפרס נובל בכלכלה . הספר מוקדש לזכרו של עמוס טברסקי, שנפטר בינתיים ולכן לא זכה בפרס.  

הספר לא מיועד לעסוק בנושאים אלה של תחילת המחקר של כלכלה התנהגותית אלא מכסה את עשורי המחקר שהתפתחו מאז.

הספר לא מיועד לעסוק בנושאים אלה של תחילת המחקר של כלכלה התנהגותית אלא מכסה את עשורי המחקר שהתפתחו מאז.

;פרק 22 - אינטואציה של מומחים:

;פרק 22 - אינטואציה של מומחים:

בפרק 22 שואל כנהמן מתי אפשר לסמוך על מומחים ומתי לא? כהנמן מזכיר את הספר "ממבט ראשון" של העיתונאי מלקולם גלֶדוֶול {{הערה|Malcolm Gladwell , [https://en.wikipedia.org/wiki/Blink:_The_Power_of_Thinking_Without_Thinking Blink: The Power of Thinking Without Thinking]}} בספר מופיע מקרה של מומחים שנדרשו לדעת אם פסל מסויים הוא מזוייף או לא - המומחים מצליחים בכך אבל בלי לדעת מה מקור ההבחנה הזו. מצד שני האינטואציה לא תמיד נותנת ניבוי טוב - מוזכר בחירת הרדינג לנשיא - כאשר הכישור החשוב שלו הוא שהוא גבוה ויש לו לסת מרשימה. כהנמן מזכיר כי "אינטואיציה" של מומחים היא בעצם לא דבר פלאי, אלא פשוט ניצול של מנגנון שכולנו מבצעים בהקשרים אחרים. אנחנו מזהים את חברינו יוסי בקלות, למרות שאנחנו לא יודעים כיצד אנחנו מזהים אותו.  

בפרק 22 שואל כהנמןמתי אפשר לסמוך על מומחים ומתי לא? כהנמן מזכיר את הספר "ממבט ראשון" של העיתונאי מלקולם גלֶדוֶול {{הערה|Malcolm Gladwell , [https://en.wikipedia.org/wiki/Blink:_The_Power_of_Thinking_Without_Thinking Blink: The Power of Thinking Without Thinking]}} בספר מופיע מקרה של מומחים שנדרשו לדעת אם פסל מסויים הוא מזוייף או לא - המומחים מצליחים בכך אבל בלי לדעת מה מקור ההבחנה הזו. מצד שני האינטואציה לא תמיד נותנת ניבוי טוב - מוזכר בחירת הרדינג לנשיא - כאשר הכישור החשוב שלו הוא שהוא גבוה ויש לו לסת מרשימה. כהנמן מזכיר כי "אינטואיציה" של מומחים היא בעצם לא דבר פלאי, אלא פשוט ניצול של מנגנון שכולנו מבצעים בהקשרים אחרים. אנחנו מזהים את חברינו יוסי בקלות, למרות שאנחנו לא יודעים כיצד אנחנו מזהים אותו.  

החוקר גארי קליין (Gary Klein) בדק בספרו sources of power  - איך מקצוענים מפתחים אינטואציה. קליין בדק כבאים ומצא כי האינטואיציה שלהם היתה מדוייקת למדי ואין להם הטיות משמעותיות. כהנמן לעומת זאת חשב אחרת. לאחר כ-7 שנות ויכוחים הם כתבו מאמר משותף {{הערה|[https://www.fs.fed.us/rmrs/sites/default/files/Kahneman2009_ConditionsforIntuitiveExpertise_AFailureToDisagree.pdf Conditions for Intuitive Expertise A Failure to Disagree],  American Psychologist 64(6):515-26 · October 2009 DOI: 10.1037/a0016755 }} הם  הגיעו למסקנה כי ההבדלים נבעו מכך שהם הסתכלו על מומחים שונים.  

החוקר גארי קליין (Gary Klein) בדק בספרו sources of power  - איך מקצוענים מפתחים אינטואציה. קליין בדק כבאים ומצא כי האינטואיציה שלהם היתה מדוייקת למדי ואין להם הטיות משמעותיות. כהנמן לעומת זאת חשב אחרת. לאחר כ-7 שנות ויכוחים הם כתבו מאמר משותף {{הערה|[https://www.fs.fed.us/rmrs/sites/default/files/Kahneman2009_ConditionsforIntuitiveExpertise_AFailureToDisagree.pdf Conditions for Intuitive Expertise A Failure to Disagree],  American Psychologist 64(6):515-26 · October 2009 DOI: 10.1037/a0016755 }} הם  הגיעו למסקנה כי ההבדלים נבעו מכך שהם הסתכלו על מומחים שונים.  

;פרק 25 - הטעויות של ברנולי:

;פרק 25 - הטעויות של ברנולי:

בתחילת הפרק מתאר כהנמן את ההיסטוריה של המאמר המפורסם ביותר שלו ושל טברסקי - של הצגת [[תורת הערך]] בכתב העת "אקונומטריקה" בסוף שנות ה-70. כנהמן מתאר כיצד נדהם לראות את הנחות היסוד של "[[האדם הכלכלי]]" כפי שנוסחו על יד ברונו פריי, של ההנחות הפסיכולוגיות של התאוריה הכלכלית ([[כלכלה נאו קלאסית]] - שמניחות שהסוכן בתאוריה הכלכלית הוא [[רציונליזם|רציונלי]], אנוכי וטעמיו אינם משתנים. לפי כהנמן לפסיכולוגים ברור שאנשים הם לא רציונאלים לגמרי וגם לא אנוכיים לגמרי וברור שהטעמים שלהם לא קבועים. הוא מציין את ההבחנה של [[ריצ'ארד תיילר]] בין בני אנוש לבני כלכל (הומו-אקוונומיקס). בני אנוש להבדיל מבני כלכל משתמשים במערכת 1 , ההשקפה שלהם על העולם מוגבלת על ידי המידע הזמין להם ברגע נתון (משז"מי) ולכן הם פחות הגיוניים ועקביים. לפעמים הם נדיבים ולעיתים קרובות הם מוכנים לתרום לקבוצה שאליה הם קשורים. לבני אדם יש הערכה נמוכה לגבי מה ימצא חן בעיניהם בעוד שנה או אפילו מחר.  

בתחילת הפרק מתאר כהנמן את ההיסטוריה של המאמר המפורסם ביותר שלו ושל טברסקי - של הצגת [[תורת הערך]] בכתב העת "אקונומטריקה" בסוף שנות ה-70. כהנמןמתאר כיצד נדהם לראות את הנחות היסוד של "[[האדם הכלכלי]]" כפי שנוסחו על יד ברונו פריי, של ההנחות הפסיכולוגיות של התאוריה הכלכלית ([[כלכלה נאו קלאסית]] - שמניחות שהסוכן בתאוריה הכלכלית הוא [[רציונליזם|רציונלי]], אנוכי וטעמיו אינם משתנים. לפי כהנמן לפסיכולוגים ברור שאנשים הם לא רציונאלים לגמרי וגם לא אנוכיים לגמרי וברור שהטעמים שלהם לא קבועים. הוא מציין את ההבחנה של [[ריצ'ארד תיילר]] בין בני אנוש לבני כלכל (הומו-אקוונומיקס). בני אנוש להבדיל מבני כלכל משתמשים במערכת 1 , ההשקפה שלהם על העולם מוגבלת על ידי המידע הזמין להם ברגע נתון (משז"מי) ולכן הם פחות הגיוניים ועקביים. לפעמים הם נדיבים ולעיתים קרובות הם מוכנים לתרום לקבוצה שאליה הם קשורים. לבני אדם יש הערכה נמוכה לגבי מה ימצא חן בעיניהם בעוד שנה או אפילו מחר.  

הימורים פשוטים עבור חוקרי קבלת החלטות הם מודלים פשוטים שבאמצעותם החוקרים מנסים להסביר התנהגויות מורכבות יותר. ההימורים אלה אמורים לייצג החלטות במציאות משום שגם במציאות דברים הם לא וודאיים, אפילו כאשר נדמה לנו שכן - לדוגמה אם אנחנו קונים דירה בסכום ידוע, לא ידוע לנו אם השכן יתחיל לנגן בתופים. {{הערה|כהנמן לא מתייחס בפרק לשאלה מתי נדמה לנו שהבחירה היא וודאית אבל בעצם היא אינה כזו}} התאוריה המרכזית בתחום היתה [[תורת תוחלת התועלת]]. [[ג'ון פון ניומן]] והכלכלן [[אוסקר מורשנטיין]] גזרו מספר קטן של "אקסיומות" ולפיהן פיתחו תאוריה על בחירה רציונלית כביכול בין הימורים. הכלכלנים אימצו את התאוריה הן כלוגיקה כיצד ראוי לקבל החלטות ([[נורמטיבי]]) והן כתאור של האופן בו הומו-אקונומיקס בוחרים בפועל ([[פוזיטיבי]]). כנהמן וטברקסי התעיינו לעומת זאת בשאלה איך בני אדם מקבלים החלטות. לדוגמה בבחירה של 50% עם תוחלת של 50 דולר לבין אפשרות של קבלת 46 דולר הם העדיפו את האפשרות הבטוחה יותר. חמש שנים מאוחר יותר פורסם המאמר באקונומטריקה. שנתיים אחר כך פורסם המאמר בסיינס על אפקטים של היצג  שינויים גדולים בהעדפות הנגרמים על ידי שינוי קטן מאד בניסוח של בעיית הבחירה.

הימורים פשוטים עבור חוקרי קבלת החלטות הם מודלים פשוטים שבאמצעותם החוקרים מנסים להסביר התנהגויות מורכבות יותר. ההימורים אלה אמורים לייצג החלטות במציאות משום שגם במציאות דברים הם לא וודאיים, אפילו כאשר נדמה לנו שכן - לדוגמה אם אנחנו קונים דירה בסכום ידוע, לא ידוע לנו אם השכן יתחיל לנגן בתופים. {{הערה|כהנמן לא מתייחס בפרק לשאלה מתי נדמה לנו שהבחירה היא וודאית אבל בעצם היא אינה כזו}} התאוריה המרכזית בתחום היתה [[תורת תוחלת התועלת]]. [[ג'ון פון ניומן]] והכלכלן [[אוסקר מורשנטיין]] גזרו מספר קטן של "אקסיומות" ולפיהן פיתחו תאוריה על בחירה רציונלית כביכול בין הימורים. הכלכלנים אימצו את התאוריה הן כלוגיקה כיצד ראוי לקבל החלטות ([[נורמטיבי]]) והן כתאור של האופן בו הומו-אקונומיקס בוחרים בפועל ([[פוזיטיבי]]). כהנמןוטברקסי התעיינו לעומת זאת בשאלה איך בני אדם מקבלים החלטות. לדוגמה בבחירה של 50% עם תוחלת של 50 דולר לבין אפשרות של קבלת 46 דולר הם העדיפו את האפשרות הבטוחה יותר. חמש שנים מאוחר יותר פורסם המאמר באקונומטריקה. שנתיים אחר כך פורסם המאמר בסיינס על אפקטים של היצג  שינויים גדולים בהעדפות הנגרמים על ידי שינוי קטן מאד בניסוח של בעיית הבחירה.

;פרק 27 - אפקט הבעלות :

;פרק 27 - אפקט הבעלות :