שינויים

==היסטורית האנרכיזם המודרני==

==היסטורית האנרכיזם המודרני==

בשנת [[1793]] כתב [[ויליאם גודווין]] את ספרו "חקירה בנוגע לצדק פוליטי" <ref>הספר כולו נמצא ברשת [http://web.bilkent.edu.tr/Online/www.english.upenn.edu/jlynch/Frank/Godwin/pjtp.html]</ref>, שהפך לליבת הביקורת האנרכיסטית על ממשלות, כלכלה והסדר החברתי הקיים. אף על פי שגודווין לא השתמש במילה "אנרכיזם", יש הרואים בו כאבי האנרכיזם המודרני. אולם, הדעה הרווחת היא שרק כאשר [[פייר-ז'וזף פרודון]] פרסם את "מהו רכוש?", המושג "אנרכיזם" אומץ כהגדרה-עצמית. מסיבה זו יש כאלו הרואים בפרודון כאבי האנרכיזם המודרני.

בשנת [[1793]] כתב [[ויליאם גודווין]] את ספרו "חקירה בנוגע לצדק פוליטי" <ref>הספר כולו נמצא ברשת [http://web.bilkent.edu.tr/Online/www.english.upenn.edu/jlynch/Frank/Godwin/pjtp.html]</ref>, שהפך לליבת הביקורת האנרכיסטית על ממשלות, כלכלה והסדר החברתי הקיים. אף על פי שגודווין לא השתמש במילה "אנרכיזם", יש הרואים בו כאבי האנרכיזם המודרני.  

 

אולם, הדעה הרווחת היא שרק כאשר [[פייר-ז'וזף פרודון]] הוא אבי האנרכיזם המודרני שכן הוא הראשון שהתייחס אל עצמו כאל "אנרכיסט". הוא נחשב לאחד ההוגים המרכזיים והמשפיעים ביותר של התאוריה האנרכיסטית.  ספרו "רכוש מהו?" שבו ניסח את סיסמתו המפורסמת "רכוש הוא גזל" עורר סנסציה עם הופעתו ב-1840. עם זאת לאחר אירועי 1848 בצרפת, החל לקרוא לעצמו [[פדרליזם|פדרליסט]].

 

[[מיכאיל אלכסנדרוביץ' בָּאקוּנִין]]  היה הוגה דעות בתחומי מדע המדינה, אנרכיסט וסוציאליסט רוסי. באקונין היה בין התורמים העיקריים להתפתחות הפעילות האנרכיסטית המודרנית בכלל, ו[[אנרכו-קומוניזם|האנרכו-קומוניזם]] בפרט. התנועה המהפכנית של 1848 נתנה לו את ההזדמנות להפיץ את דעותיו ברבים. הוא טען כי "חירות ללא סוציאליזם היא אי צדק, ואילו סוציאליזם בלי חופש-הריהו עבדות." יריבו האידאולוגי העיקרי של באקונין היה קרל מרקס ובאקונין הזהיר כי כתביו של מרקס יובילו למשטר רודני.

 

אדם נוסף שדגל באנרכיזם היה הסופר [[לב טולסטואי]]. הוא האמין כי ההיסטוריה האנושית היא היסטוריה של כוחניות צרופה, וראה כל ארגון אנושי כמנגנון שמטרתו הפעלת כוח. על-פי הגותו, כל ניסיון לאכיפת חוק ויצירת מנגנון ממשלתי, הוא מניפולציה של אנשי השלטון, שנועדה לשלוט בציבור כנגד טובתו. טולסטוי האמין כי האשליה המכוונת מלמעלה של הציבור, היא שגורמת לציבור להאמין כי לא ניתן לנהל חיים אנושיים מהוגנים בלא להיעזר בממשל. על-פי טולסטוי, עמלים השלטונות בשכנוע הפרט כי הוא בור ואינו מסוגל לדאוג לענייניו, וזוהי, לדעתו, הסיבה היחידה להמשך קיומו של כל שלטון. טולסטוי האמין כי מודעות לאשליה זו, וניסיון להימנע ממנה, יביאו להכחדת המשטר ולמניעת האלימות הטמונה בו. עם זאת, טולסטוי סבר כי כל שימוש בכוח נגדי דינו ליצור מצב זהה של כפייה ואלימות, ועל כן התנגד לכל פעולה אקטיבית כנגד השלטונות.

ב[[המאה ה-19|מאה ה-19]] ובתחילת [[המאה ה-20]] אירעו רציחות רבות של מנהיגים פוליטיים, ביניהן [[רצח הנשיא מקינלי]] ב[[ארצות הברית]] בשנת [[1901]]. מעשים אלו היוו את הביטוי המעשי לדוקטרינה אנרכיסטית המכונה "תעמולה על פי המעשה". דוקטרינה זו תמכה בפעולות החלטיות ומרהיבות של יחידים, כגון התנקשויות פוליטיות, שיהוו השראה לפעולות נוספות ולהצתת מהפכה בקרב מעמד העובדים.

ב[[המאה ה-19|מאה ה-19]] ובתחילת [[המאה ה-20]] אירעו רציחות רבות של מנהיגים פוליטיים, ביניהן [[רצח הנשיא מקינלי]] ב[[ארצות הברית]] בשנת [[1901]]. מעשים אלו היוו את הביטוי המעשי לדוקטרינה אנרכיסטית המכונה "תעמולה על פי המעשה". דוקטרינה זו תמכה בפעולות החלטיות ומרהיבות של יחידים, כגון התנקשויות פוליטיות, שיהוו השראה לפעולות נוספות ולהצתת מהפכה בקרב מעמד העובדים.

לקראת סוף המאה ה-19 כבר היה ברור שהדוקטרינה היא אסטרטגיה כושלת, ורוב האנרכיסטים הרחיקו עצמם מהרעיון. מיעוט המשיך את המעשים עוד מספר שנים. היום, פעולות אלימות של אנרכיסטים כלפי בני אדם הם אירוע נדיר ביותר, אף על פי שרובם אינם [[פציפיזם|פציפיסטים]] במובן הנוקשה של המילה. למרות זאת, רבים עדיין מקשרים את האנרכיזם עם אלימות ו[[כאוס]], לעתים בגלל השימוש במילה 'אנרכיה' בתקשורת במשמעות של אי-סדר פוליטי או חברתי, על אף שאין הכוונה לאנרכיזם במובנו הפוליטי<ref>לדוגמה כאשר פלגים פלסטינים ירו זה על זה, 'מעריב' פרסם זאת תחת הכותרת "אנרכיה ברצועה: חמושים ירו על רכבו של הנייה" [http://www.nrg.co.il/online/1/ART1/494/328.html nrg 20/10/2006]</ref>.

לקראת סוף המאה ה-19 כבר היה ברור שהדוקטרינה היא אסטרטגיה כושלת, ורוב האנרכיסטים הרחיקו עצמם מהרעיון. מיעוט המשיך את המעשים עוד מספר שנים. היום, פעולות אלימות של אנרכיסטים כלפי בני אדם הם אירוע נדיר ביותר, אף על פי שרובם אינם [[פציפיזם|פציפיסטים]] במובן הנוקשה של המילה. למרות זאת, רבים עדיין מקשרים את האנרכיזם עם אלימות ו[[כאוס]], לעתים בגלל השימוש במילה 'אנרכיה' בתקשורת במשמעות של אי-סדר פוליטי או חברתי, על אף שאין הכוונה לאנרכיזם במובנו הפוליטי<ref>לדוגמה כאשר פלגים פלסטינים ירו זה על זה, 'מעריב' פרסם זאת תחת הכותרת "אנרכיה ברצועה: חמושים ירו על רכבו של הנייה" [http://www.nrg.co.il/online/1/ART1/494/328.html nrg 20/10/2006]</ref>.

השלטונות ב[[המאה ה-20|מאה ה־20]] לא ראו בעין יפה את התנועה האנרכיסטית, והיא דוכאה באכזריות ב[[ברית המועצות]] על ידי ה[[קומוניזם]], ב[[איטליה]] על ידי ה[[פשיזם]] וב[[גרמניה]] על-ידי ה[[נאציזם]].  

השלטונות ב[[המאה ה-20|מאה ה־20]] לא ראו בעין יפה את התנועה האנרכיסטית, והיא דוכאה באכזריות ב[[ברית המועצות]] על ידי ה[[קומוניזם]], ב[[איטליה]] על ידי ה[[פשיזם]] וב[[גרמניה]] על-ידי ה[[נאציזם]].  

כיום האנרכיסטים פעילים בעיקר במאבקים הקשורים ל[[זכויות אדם]], [[זכויות בעלי חיים]], [[אנטי-גלובליזציה]] ומאבקים כלליים המתנגדים לדיכוי עמים, תרבויות, קבוצות, מיעוטים ויחידים. גם כיום ממשיכים הפעילים האנרכיסטים להיחשב במדינות רבות כקיצוניים וכמוקצים. האנרכיסטים, בתגובה, טוענים כי מדינות אלו הן "מערכות דיכוי היפר קפיטליסטיות".

כיום האנרכיסטים פעילים בעיקר במאבקים הקשורים ל[[זכויות אדם]], [[זכויות בעלי חיים]], [[אנטי-גלובליזציה]] ומאבקים כלליים המתנגדים לדיכוי עמים, תרבויות, קבוצות, מיעוטים ויחידים. גם כיום ממשיכים הפעילים האנרכיסטים להיחשב במדינות רבות כקיצוניים וכמוקצים. האנרכיסטים, בתגובה, טוענים כי מדינות אלו הן "מערכות דיכוי היפר קפיטליסטיות".