שינויים

'''עצרו את רצח הילדים''' (בהולנדית: '''Stop de Kindermoord'''; באנגלית: '''Stop the Child Murder''') היה מאבק ל[[צדק סביבתי]] ב[[הולנד]] בשנות ה-70 של המאה ה-20 למען [[שבילי אופניים]] ועידוד [[תחבורת אופניים בהולנד]].  

'''עצרו את רצח הילדים''' (בהולנדית: '''Stop de Kindermoord'''; באנגלית: '''Stop the Child Murder''') היה מאבק ל[[צדק סביבתי]] ב[[הולנד]] בשנות ה-70 של המאה ה-20 למען [[שבילי אופניים]] ועידוד [[תחבורת אופניים בהולנד]].  

מסוף המאה ה-19 ועד מלחמת העולם השנייה, אופניים היו צורת התחבורה פופולרית מאד ב[[הולנד]], כמו גם במדינות אירופאיות אחרות. המאפיינים של הולנד ושל בריטניה היו דומים למדי עד מלחמת העולם השנייה - לא רק בהקשרים של תחבורה אלא גם בהיבטים של חינוך, תרבות, אקלים, וגם המאפיינים הגאוגרפיים די דומים. ההבדל הגדול בין שתי המדינות בהקשר של שימוש באופנים התפתח בשנות השבעים של המאה ה-20 {{הערה|שם=LCC|Mike Cavenett, [https://lcc.org.uk//pages/holland-in-the-1970s HOLLAND IN THE 1970S Dutch campaigners explain why the Netherlands is now so cycle-friendly], London Cyclist magazine, 2011}} לאחר מלחמת העולם השנייה, כמות המכוניות בהולנד עלתה בקצב מהיר, וכמות רוכבי האופניים ירדה באופן חד.  

מסוף המאה ה-19 ועד מלחמת העולם השנייה, אופניים היו צורת התחבורה פופולרית מאד ב[[הולנד]], כמו גם במדינות אירופאיות אחרות. המאפיינים של הולנד ושל בריטניה היו דומים למדי עד מלחמת העולם השנייה - לא רק בהקשרים של תחבורה אלא גם בהיבטים של חינוך, תרבות, אקלים, וגם המאפיינים הגאוגרפיים די דומים. ההבדל הגדול בין שתי המדינות בהקשר של שימוש באופנים התפתח בשנות השבעים של המאה ה-20 {{הערה|שם=LCC|Mike Cavenett, [https://lcc.org.uk//pages/holland-in-the-1970s HOLLAND IN THE 1970S Dutch campaigners explain why the Netherlands is now so cycle-friendly], London Cyclist magazine, 2011}}  

 

לאחר מלחמת העולם השנייה, בשנות ה-50 וה-60 , היתה בהולנד [[צמיחה כלכלית]] מהירה ובמקביל שוקמו הערים שנפגעו בשנות המלחמה. כמות המכוניות בהולנד עלתה בקצב מהיר, וכמות רוכבי האופניים ירדה באופן חד. חלק גדול מהערים בהולנד לא נפגע בצורה קשה ורובן היו ערים וותיקות וצפופות. הולנד היא מדינה עם [[צפיפות אוכלוסין]] גבוהה. בתנאים כאלה היה קשה למצוא מקום למכוניות והיו בה בעיות קשות של [[פקקי תנועה]] ו[[חניה]]. הדבר גרר הריסת בלוקים שלמים של בתים בעיר כדי להרחיב כבישים, וגרר הרגשה לא נעימה בערים.

 

בשנת 1965 קמה באמסרטדרם התנועה הרדיקלית- [[אנרכיזם|אנרכטיסטית]] [[פרובו (תנועה)|פרובו]]. אחת ההצעות הפופלאריות של התנועה היתה "תכנית האופניים הלבנים" - התכנית הציעה לסגור את מרכז העיר אמסטרדם לכל סוגי התחבורה הממונעת כולל אופנועים, כדי לשפר את התדירות של התחבורה הציבורית במעל 40% ולחסוך שני מיליון גילדר בשנה. הרעיון דגל במתן אפשרות כניסה למוניות, כסוג של תחבורה-חצי-ציבורית, אבל רק מוניות חשמליות שיסעו ב[[אזור מיתון תנועה|מהירות מקסימלית של 25 קמ"ש]]. הפרובוס הציעו את אחת התוכיות הראשונות לשיתוף אופניים- העיריה תקנה 20 אלף אופניים לבנים בשנה, שנועדו להיות רכוש ציבורי ועם שימוש חינם לכולם ואף ניסו ליישם תכנית כזו בעצמם עם כ-50 אופניים כדי להמחיש שהדבר אפשרי. תנועת פרובוס התפרקה כעבור שנתיים אבל רבים מהרעיונות שלה - בתחומי התחבורה, העירוניות ותחומים אחרים, קודמו בשנים מאוחרות יותר בעקבות שינויים בטכנולוגיה או בהתפתחות הרעיונות בציבור הכללי.  

בשנות ה-70 המוקדמות של המאה ה-20 החלו בהולנד לקדם את הרעיון של שמירה על בטחון של ילדים באיזורי מגורים בעיר על ידי [[איזור מיתון תנועה|אזורי מיתון תנועה]]. אלו מכונים בהולנדית Woonerf (וברבים - Woonerven). תכנון זה החל בעיר דלפט, על ידי מהנדס התחבורה Joost Vahl. הדבר נבע מתוך אילוץ לאפשר תחבורה בטוחה להולכי רגל, רוכבי אופניים ומכוניות ברחובות הצרים של העיר, שנמצאים לצד תעלות מים ונוכח סירובם של בעלי בתים למכור חלקות לצורך הרחבת הרחובות כדי לאפשר בניית מדרכות. הניסיון של Vahl בדלפט הניע אותו לקדם ניסיונות ב[[מיתון תנועה|אמצעי ריסון תנועה]] כמו פסי האטה, ריצוף הרחוב, שילוט ועוד, במטרה ליצור [[הליכתיות|איזורים ידידותיים לבני אדם]]. {{הערה|שם=LCC}}

בשנות ה-70 המוקדמות של המאה ה-20 החלו בהולנד לקדם את הרעיון של שמירה על בטחון של ילדים באיזורי מגורים בעיר על ידי [[איזור מיתון תנועה|אזורי מיתון תנועה]]. אלו מכונים בהולנדית Woonerf (וברבים - Woonerven). תכנון זה החל בעיר דלפט, על ידי מהנדס התחבורה Joost Vahl. הדבר נבע מתוך אילוץ לאפשר תחבורה בטוחה להולכי רגל, רוכבי אופניים ומכוניות ברחובות הצרים של העיר, שנמצאים לצד תעלות מים ונוכח סירובם של בעלי בתים למכור חלקות לצורך הרחבת הרחובות כדי לאפשר בניית מדרכות. הניסיון של Vahl בדלפט הניע אותו לקדם ניסיונות ב[[מיתון תנועה|אמצעי ריסון תנועה]] כמו פסי האטה, ריצוף הרחוב, שילוט ועוד, במטרה ליצור [[הליכתיות|איזורים ידידותיים לבני אדם]]. {{הערה|שם=LCC}}