שינויים

==סקירה==

==סקירה==

שם הספר מתייחס לאנלוגיית השען המפורסמת, שבה השתמש [[ויליאם פיילי]] בספרו "[[תאולוגיה טבעית]]" משנת 1802. פיילי, שהציג את ספרו יותר מחמישים שנה לפני ש[[צ'ארלס דרווין]] פרסם את "[[מוצא המינים]]" (1959), טען ש[[מערכת מורכבת|מורכבותם]] של ה[[אורגניזם|אורגניזמים]] החיים היא עדות לקיומו של בורא אלוהי, כשם שקיומו של שעון מורכב דורש אמונה בשען תבוני. טיעון זו ממשיך להתקיים בתנועות בנות זמננו שמתנגדות לאבולוציה מטעמי דת כמו בריאתנות והן ב"תכנון תבוני". דוקינס מסכים שיצורים ביולוגים הם דברים מורכבים מאד, אבל מסביר שסדר לא חייב להיווצר עקב תכנון תבוני. הוא נותן דוגמאות ל[[סדר ספונטני]] הנגרם בגלל תנועת הגלים בחוף. נקודה חשובה ומרכזית בספר היא שתהליך האבולוציה אינו תהליך מקרי לגמרי שכן הוא כולל בתוכו את המנגנון של הברירה הטבעית, שלמרות היותו עיוור ונטול כוונה לטווח ארוך, הוא גורם לכך שמי שלא מצליח לשרוד או להוליד צאצאים לא יכול להעביר הלאה את הגנים שלו ובמובן זה הברירה הטבעית היא לא בתהליך מקרי. דוקינס הציג את הניגוד וההבדלים בין עיצוב מעשה ידי אדם ואפשרות התכנון הגלומה בו, לבין פעולתה נעדרת התכנון של הברירה הטבעית, ולפיכך כינה את התהליך האבולוציוני וספרו - "השען העיוור".

שם הספר מתייחס לאנלוגיית השען המפורסמת, שבה השתמש [[ויליאם פיילי]] בספרו "[[תאולוגיה טבעית]]" משנת 1802. פיילי, שהציג את ספרו יותר מחמישים שנה לפני ש[[צ'ארלס דרווין]] פרסם את "[[מוצא המינים]]" (1959), טען ש[[מערכת מורכבת|מורכבותם]] של ה[[אורגניזם|אורגניזמים]] החיים היא עדות לקיומו של בורא אלוהי, כשם שקיומו של שעון מורכב דורש אמונה בשען תבוני. טיעון זו ממשיך להתקיים בתנועות בנות זמננו שמתנגדות לאבולוציה מטעמי דת כמו בריאתנות והן ב"תכנון תבוני". דוקינס מסכים שיצורים ביולוגים הם דברים מורכבים מאד, אבל מסביר שסדר לא חייב להיווצר עקב תכנון תבוני. הוא נותן דוגמאות ל[[סדר ספונטני]] הנגרם בגלל תנועת הגלים בחוף.  

דוקינס מתאר ומדגים, גם באמצעות שימוש בתוכנות מחשב, כיצד הצטברות של שינויים קטנים, שכל אחד מהם יכול לנבוע מהבדל מקרי, יחסית לדגם הקודם, יכולים להוביל למערכת מורכבת מאד. כדי להזים את הרעיון לפיו מורכבות לא יכולה להתקיים ללא התערבות של "בורא", דוקינס מתאר את התפתחות העין כתהליך אבולוציוני עד שהיא הופכת לאיבר מורכב. העין החלה את דרכה כאיבר פשוט מאד שמסוגל רק להבחין בין אור לחושך באופן הגס ביותר, בהמשך דוקינס מתאר סדרה של שלבים בהתפתחות העין, שכל אחד מהם הוא שיפור קטן בתחכום של העין עד להגעה לאיבר המורכב והאלגנטי של עין כפי שאנו מכירים אותה בקרב יונקים, לדוגמה אם התאים הרגישים לאור הם בתוך גומה קטנה של תאים אחרים האורגניזם יכול להבין את מקור האור, תאים נוספים יכולים לשפר את המיקוד וכו'. בתיאור התפתחות העין הוא מציין מספר יצורים חיים שהעיניים שלהם, הם אמנם דבר שימושי מאד, אבל גם מהווים דוגמה חיה לשלבי-ביניים של הסיבוכיות.  

נקודה חשובה ומרכזית בספר היא שתהליך האבולוציה אינו תהליך מקרי לגמרי. שכן הוא כולל בתוכו הן מוטציות גנטיות מקריות אבל גם את המנגנון של הברירה הטבעית, שלמרות היותו עיוור ונטול כוונה לטווח ארוך, הוא גורם לכך שמי שלא מצליח לשרוד או להוליד צאצאים לא יכול להעביר הלאה את הגנים שלו, ובמובן זה הברירה הטבעית היא לא דבר מקרי וכמותה גם לא התהליך של אבולוציה ביולוגית. דוקינס הציג את הניגוד וההבדלים בין עיצוב מעשה ידי אדם ואפשרות התכנון הגלומה בו, לבין פעולתה נעדרת התכנון של הברירה הטבעית, ולפיכך כינה את התהליך האבולוציוני וספרו - "השען העיוור".

בהמשך דוקינס מזכיר גם את הטיעון של סטיבן גי' גולד על המודל התבוני - לפיו תכנון תבוני היה נמנע מ"טעויות" בעיצוב שקיימות בעיצובים שהם תוצר של תהליך אבולוציוני שנובע משלבים שכל אחד מהם הוא שכלול של התנאים הקודמים לו. בקרב יונקים ויצורים רבים אחרים, תאי העין הרגישים לאור פונים "לכיוון הלא נכון" כך שהחלק שרגיש לאור פונה אל תוך הגולגולת והחלק שמעביר את האות החשמלי אל המוח פונה קדימה. דבר זה הוא פגם עיצוב בולט שכן ה"כבלים" שמעבירים את האות נמצאים על רצפת העין והם עוברים אל המוח דרך נקודה אחת בעין שמהווה "נקודה עיוורת". מתכנן תבוני שהיה מעצב את העין היה בונה את התאים בצורה הגיונית יותר כך שהחלק שמעביר את האות למוח נמצא בחלק האחורי של העין. פגם זה בעיצוב לא ניתן לתיקון קל ביצורים שכן כל שלב באבולוציה מקבל כנתון את השלבים שיש לפניו - ולא ניתן לשנות את הרצף הגנטי במאות מקומות בו זמנית כדי לתקן פגמים מעין אלה. לעומת זאת בקרב דיונינים העין בנויה בצורה הגיונית יותר שכן האבולוציה של העין שלהם עברה מסלול שונה לעומת שאר היצורים עוד בשלב מוקדם של התפתחות העין.  

בפרק השלישי של הספר דוקינס מתאר ומדגים, באמצעות שימוש בתוכנות מחשב, את ההבדל בין פוטנציאל של התפתחות של מורכבות, כתוצאה מדבר שהוא מקרי לחלוטין, להבדיל ממקריות שיש בה גם סלקציה מצטברת. הוא מדגים היבט זה על ידי תוכנת מחשב בשם weasel program. סדרת שינויים קטנים שמצטברים על פני זמן וכל אחד מהם מעניק יתרון הישרדותי יכולים להוביל לשינוי גדול מאד ולהוביל למערכות מסודרות ומורכבות. שינויים אלה הם בעלי כוח רב הרבה לעומת ניחוש מקרי. בתחילה שואל דוקינס מה הסיכוי לקבל את המשפט מתוך המחזה "המלט" מאת שייקספיר, "נדמה לי שהוא כמו סמוּר" (METHINKS IT IS LIKE A WEASEL) מתוך סדרת אותיות מקרית באנגלית ומקש רווח. כדי לנחש נכון את האות הראשונה הסיכוי הוא 1 חלקי 27 - . כדי לנחש שתי אותיות נכון הסיכוי הוא 1 חלקי 26*26 וכך הלאה - כך שניחוש כל המשפט באנגלית הוא 27 בחזקת 28 שהם בקרוב 10 בחזקת 40. גם אם במקום קוף מקרי שיתקתק על המקשים של המקלדת נכניס תוכנת מחשב שתנסה את כל הקומבינציות עד לקבלת התוצאה הנכונה, הזמן הנדרש להגיע לתוצאה זו עלול להיות ארוך יותר מהזמן שבו היקום קיים. זה מאד לא סביר להגיע לסדר באמצעות מקריות בלבד, לעומת זאת ניתן להעזר בתוכנת מחשב פשוטה ששומרת על אותיות נכונות מתוך המשפט כאשר היא מאתרת אותן. לדוגמה אם האות השלישית היא מ התוכנה תשמור עליה. דבר זה מדגים את ההבדל העצום בין מקריות סתם לבין מקריות שמשולבת בסדרת שיפורים קטנים. בעזרת תוכנה כזו ניתן להגיע מכל קלט של אותיות וניחוש מקרי של אותיות אחרות למשפט המטרה תוך מספר עשרות ריצות. {{הערה|ראו הרחבה בערך [https://en.wikipedia.org/wiki/Weasel_program "תוכנת הסמור"] בויקיפדיה האנגלית}} 

פיתוח הטיעון לפיו ברירה טבעית יכולה להסביר התאמה מורכבת של יצורים חייים, הדאגה הראשונה של דוקינס היא להדגים את ההבדל בין פוטנציאל של התפתחות של מורכבות, כתוצאה מדבר שהוא מקרי לחלוטין, להבדיל ממקריות שיש בה גם סלקציה מצטברת. הוא מדגים היבט זה על ידי תוכנת מחשב בשם weasel program.  

המשך הפרק עוסק ב"ביומופרים" - ציורים של מעין "עצים" במחשב שמתשנים על פי מספר "גנים" ויכולים לעבור מוטיציות וסלקציה. דוקינס משתמש ב-9 "גנים" שמשפיעים על תכונות כמו אורך של כל "ענף" של העץ בציור, הזווית של ענף חדש יחסית לענפים קודמים, מספר הרקוסיות שיש בכל "עץ" וכו'. כל עץ שנוצר בשיטה זו מוקף על ידי 18 עצים אחרים שבהם הביטוי של רק גן אחד משתנה, עם סימן של פלוס אחד או מינוס אחד. בכל דור ודור בוחרים ביומורף או "עץ" חדש. הסלקציה היא סלקציה מלכותית ולא טבעית - העין האנושית בוחרת את אחד מ- 18 העצים שיהיה יורש וממשיכים את התהליך הלאה. דוקינס מדגים באמצעות תוכנה זו איך תוך מספר קטן של מהלכים כאלה - כ 40 דורות - ניתן להגיע ל"יצורים" מורכבים מאד שדומים לחרקים, מטוסים, עכבישים, שושנים וכו'. בנוסף קשה לנחש מראש מה יהיו ההשלכות של סלקציות שמבוצעות בתחילה או באמצע של התהליך. הוא מעיד כי ציפה שהתוכנה תניב דוגמאות כמו עצים שונים כמו אשוחים, ארזים, ברושים וכו' ולא ציפה למגוון העצום של צורות שנוצר. כמו כן אם ידוע לכם מראש מה הצורה שאליה תרצו להגיע - קשה להגיע אליה מבחירה של שלבים בדרך. כמו כן הדבר מדגים את המגוון העצום של צורות שניתן להגיע אליהם - כאשר מדובר ב-9 "גנים" בלבד, וזאת לעומת מאות אלפי גנים שקיימים בטבע. דוקינס טוען כי המגוון הגדול של יצורים חיים שהתקיימו ומתקיימים בטבע הם רק אחוז זעיר מאד לעומת העושר הגדול של מפלצות שונות שהיו מתקבלות לו היינו מנסים לפסוע ב"היפר מרחב" שנוצר על ידי כלל הצירופים האפשריים של גנים זה עם זה. 

 

כדי להזים את הרעיון לפיו מורכבות לא יכולה להתקיים ללא התערבות של "בורא", דוקינס מתאר את התפתחות העין כתהליך אבולוציוני עד שהיא הופכת לאיבר מורכב. העין החלה את דרכה כאיבר פשוט מאד שמסוגל רק להבחין בין אור לחושך באופן הגס ביותר, בהמשך דוקינס מתאר סדרה של שלבים בהתפתחות העין, שכל אחד מהם הוא שיפור קטן בתחכום של העין עד להגעה לאיבר המורכב והאלגנטי של עין כפי שאנו מכירים אותה בקרב יונקים, לדוגמה אם התאים הרגישים לאור הם בתוך גומה קטנה של תאים אחרים האורגניזם יכול להבין את מקור האור, תאים נוספים יכולים לשפר את המיקוד וכו'. בתיאור התפתחות העין הוא מציין מספר יצורים חיים שהעיניים שלהם, הם אמנם דבר שימושי מאד, אבל גם מהווים דוגמה חיה לשלבי-ביניים של הסיבוכיות.  

 

בהמשך דוקינס מזכיר גם את הטיעון של סטיבן גי' גולד על המודל התבוני - לפיו תכנון תבוני היה נמנע מ"טעויות" בעיצוב שקיימות בעיצובים שהם תוצר של תהליך אבולוציוני שנובע משלבים שכל אחד מהם הוא שכלול של התנאים הקודמים לו. בקרב יונקים ויצורים רבים אחרים, תאי העין הרגישים לאור פונים "לכיוון הלא נכון" כך שהחלק שרגיש לאור פונה אל תוך הגולגולת והחלק שמעביר את האות החשמלי אל המוח פונה קדימה. דבר זה הוא פגם עיצוב בולט שכן ה"כבלים" שמעבירים את האות נמצאים על רצפת העין והם עוברים אל המוח דרך נקודה אחת בעין שמהווה "נקודה עיוורת". מתכנן תבוני שהיה מעצב את העין היה בונה את התאים בצורה הגיונית יותר כך שהחלק שמעביר את האות למוח נמצא בחלק האחורי של העין. פגם זה בעיצוב לא ניתן לתיקון קל ביצורים שכן כל שלב באבולוציה מקבל כנתון את השלבים שיש לפניו - ולא ניתן לשנות את הרצף הגנטי במאות מקומות בו זמנית כדי לתקן פגמים מעין אלה. לעומת זאת בקרב דיונינים העין בנויה בצורה הגיונית יותר שכן האבולוציה של העין שלהם עברה מסלול שונה לעומת שאר היצורים עוד בשלב מוקדם של התפתחות העין.

==ראו גם==

==ראו גם==