47,332
עריכות
שינויים
תיקונים, העברת סעיף הביקורת למקומו, דוגמה של התחממות עולמית אינה ביקורת אלא יישום התאוריה.
נניח שקיים שטח מרעה ציבורי היכול לתמוך ב-100 פרות. בכפר שאלו שייך השטח מתגוררות 100 משפחות ולכל אחת מהן פרה אחת ויש מספיק מזון לכל הפרות.
נניח שקיים שטח מרעה ציבורי היכול לתמוך ב-100 פרות. בכפר שאלו שייך השטח מתגוררות 100 משפחות ולכל אחת מהן פרה אחת ויש מספיק מזון לכל הפרות.
אם אדם אחד מוסיף עוד פרה, היא גורמת ל[[דילול משאבים]] ולכך שכל הפרות קצת יותר רזות. הוספת פרה למרעה היא התנהגות [[רציונליזם|רציונלית]] מנקודת המבט של כל פרט, שכן כך הרווח שלו גדל יותר.
אם אדם אחד מוסיף עוד פרה, היא גורמת ל[[דילול משאבים]] ולכך שכל הפרות קצת יותר רזות. ההנחה במודל היא שהוספת פרה למרעה היא התנהגות [[רציונליזם|רציונלית]] מנקודת המבט של כל פרט, שכן כך הרווח שלו גדל יותר.
אבל אם כולם ינהגו כך ויגדילו את מספר הפרות עוד ועוד, התוצאה לא תהיה שיפור [[רווחה חברתית|הרווחה הכוללת]] אלא אסון - במספר מסויים של פרות תהיה רעיית יתר, כל הפרות ימותו מ[[רעב]] ופרנסתם של הרועים תאבד.
אבל אם כולם ינהגו כך ויגדילו את מספר הפרות עוד ועוד, התוצאה לא תהיה שיפור [[רווחה חברתית|הרווחה הכוללת]] אלא אסון - במספר מסויים של פרות תהיה רעיית יתר, כל הפרות ימותו מ[[רעב]] ופרנסתם של הרועים תאבד.
המסקנה של הארדין היא שבמקרה של משאב בעל גישה חופשית, מקסום תועלות אישיות על ידי פרטים רציונליים, באופן בלתי מתואם לא בהכרח מוביל ל[[יעילות פארטו]] או לוויסות מצד "[[היד הנעלמה]]" של השוק, שמביאה ל[[רווחה חברתית]] מקסימלית, אלא לרגל נעלמה שבועטת בנחלת הכלל לעזאזל.
המסקנה של הארדין היא שבמקרה של משאב בעל גישה חופשית, מקסום תועלות אישיות על ידי פרטים רציונליים, באופן בלתי מתואם לא בהכרח מוביל ל[[יעילות פארטו]] או לוויסות מצד "[[היד הנעלמה]]" של השוק, שמביאה ל[[רווחה חברתית]] מקסימלית, אלא לרגל נעלמה שבועטת בנחלת הכלל לעזאזל.
==רקע - מוצר ציבורי==
==רקע - מוצר ציבורי==
==ניסיונות לפתור את הבעיה על ידי חלוקה או הפרטה==
==ניסיונות לפתור את הבעיה על ידי חלוקה או הפרטה==
יש [[חקר הכלכלה|כלכלנים]] שטוענים, שאם היו מחלקים את הרכוש הציבורי ל-100 המשפחות, כל משפחה היתה מנצלת את תא השטח הפרטי שלה באופן "יעיל" ולא היה ניצול-יתר. טענה זו בלתי מדוייקת מהסיבות הבאות:
יש [[חקר הכלכלה|כלכלנים]] שטוענים, שאם היו מחלקים את הרכוש הציבורי ל-100 המשפחות, כל משפחה היתה מנצלת את תא השטח הפרטי שלה באופן "[[יעילות פארטו|יעיל]]" ולא היה ניצול-יתר. טענה זו בלתי מדוייקת מהסיבות הבאות:
במקרים רבים האופי של [[מוצר ציבורי]], לרבות משאבי הטבע והחברה, הם כאלה שלא ניתן לחלק אותם או להכיל עליהם זכויות קניין. לדוגמה קשה לחלק את הביטחון הלאומי את [[שכבת האוזון]], האקלים העולמי או את [[מחזור הזרחן]]. כך גם קשה לחלק היבטים של מוצרים ציבוריים נוספים כמו תקשורת הוגנת או בתי משפט הוגנים או שיטור, כך שכל משתמש יקבל "חתיכה" משלו. אלו הם [[מוצרים קיבוציים]].
[[תחרות]] בין התושבים עלולה לגרור אותם לתחומים מסוכנים בניסיון לנצח את האחרים ו/או כדי לשרוד. לדוגמה נניח כי בעלים של יותר פרות נהנים מ[[יתרונות לגודל]]- לדוגמה יש להעסיק שומר וזה גובה אותו סכום בין אם הוא שומר על 5 פרות או 50 פרות. אם גידול הפרות נעשה למטרות מכירה בשוק (ולא לשם קיום עצמי) ייתכן כי רק העסקים הגדולים יחזיקו מעמד ואילו המשפחות הקטנות ינסו למכור את הפרות במחיר גבוה יותר, לא יצליחו, ויאלצו לפשוט את הרגל. מכאן שלתושבים יש אינטרס להגדיל את מספר הפרות גם אם הדבר מסכן אותם, גם במצב של תחרות וחלקות פרטיות. דבר זה מכונה "[[מרוץ לתחתית]]" (או מרוץ המלכה האדומה) - כולם נכנסים לסיכון הולך וגדל (או משלמים מחיר גבוה יותר) ועליהם להמשיך בכך משום שהמתחרים שלהם נוקטים באסטרטגיה דומה.
גם במקרים שבהם ניתן לחלק את המשאב הציבורי, כמו שדות מרעה, יש צורך בהנחות נוספת כדי להימנע מניצול-יתר של משאב. הנחה אחת היא קיום של [[מידע מלא]] לגבי הגבולות הבטוחים בהם ניתן לנצל את המשאב. הנחה נוספת היא היכולת לבצע [[תכנון ארוך טווח]] או לחלופין הנחה של העדר [[תהליך בלתי הפיך|החלטות בלתי הפיכות]] שלוקח זמן רב לשנות אותן ואשר תוקעות את מקבל ההחלטות במצב שבו עליו להמשיך בנזק, משום שאיו לו אפשרות לקבל החלטה אחרת. בפועל גם חלקות פרטיות עלולות להגיע למצב של ניצול יתר של האדמה - לדוגמה ב[[התיישבות הנורדים בגרינלנד]] שם חלקות פרטיות של שדות מרעה הגיעו לניצול יתר שהביא להכחדת התושבים.
[[תחרות]] בין התושבים עלולה לגרור אותם לתחומים מסוכנים בניסיון לנצח את האחרים ו/או כדי לשרוד. לדוגמה נניח כי בעלים של יותר פרות נהנים מ[[יתרונות לגודל]]- לדוגמה יש להעסיק שומר וזה גובה אותו סכום בין אם הוא שומר על 5 פרות או 50 פרות. אם גידול הפרות נעשה למטרות מכירה בשוק (ולא לשם קיום עצמי), ייתכן כי רק העסקים הגדולים יחזיקו מעמד ואילו המשפחות הקטנות ינסו למכור את הפרות במחיר גבוה יותר, לא יצליחו, ויאלצו לפשוט את הרגל. מכאן שלתושבים יש אינטרס להגדיל את מספר הפרות גם אם הדבר מסכן אותם, גם במצב של תחרות וחלקות פרטיות. דבר זה מכונה "[[מרוץ לתחתית]]" (או מרוץ המלכה האדומה) - כולם נכנסים לסיכון הולך וגדל (או משלמים מחיר גבוה יותר) ועליהם להמשיך בכך משום שהמתחרים שלהם נוקטים באסטרטגיה דומה.
==דוגמאות וחשיבות==
במקרה של נחלת הכלל, אם הצריכה גבוהה מידי יאלצו הפרטים להגיע להסכם כדי שמצבם לא יורע. במקרה של בעלות פרטית ובמיוחד עם עסקים, השאיפה של כל עסק היא להגיע לרווח מקסימלי, בעל הרכוש יכול לעשות מה שהוא רוצה איתו וכאשר בעלי הרכוש מתחרים כדי להגיע לכמות רווחים מקסימלית הדבר יגרום לפגיעה באיכות החיים.
הטרגדיה של נחלת הכלל חשובה במצב אליו נקלעה האנושות בתחילת המאה ה 21. אם כל מדינה וכל אדם יתסתכל על השטח שלו כעל רכוש פרטי בלבד, וישאף למקסימום רווחים זה יוביל לפליטת [[גזי חממה]], [[זיהום אוויר]], [[כריתת יערות]] ועוד [[השפעות סביבתיות]] [[סיכון עולמי|מה שיסכן את האנושות כולה]]. לעומת זאת אם תסתכל האנושות על כדור הארץ כעל נחלת הכלל ותגביל את צריכה ל[[כלכלת מצב יציב|דרוש]], יש סיכוי שיגיעו להסדר על איך לנצלו בצורה הטובה ביותר לכולם.
[[דייג יתר]] הוא אחת הדוגמאות הנפוצות לטרגדיה של נחלת הכלל. הדגה באוקיינוסים היא דוגמה למשאב שהגישה אליו חופשית, אך קשה להכיל עליו [[זכויות קניין]]. כמעט כל האוקיינוסים הם מים בינלאומיים. למרות שיש הסכמים בין-לאומיים לגבי שיטות דייג, זני הדגים שמותר לדוג, כמות, גודל וכו', החתימה על ההסכמים היא התנדבותית, ובוודאי שהאכיפה קשה מאוד.
[[דייג יתר]] הוא אחת הדוגמאות הנפוצות לטרגדיה של נחלת הכלל. הדגה באוקיינוסים היא דוגמה למשאב שהגישה אליו חופשית, אך קשה להכיל עליו [[זכויות קניין]]. כמעט כל האוקיינוסים הם מים בינלאומיים. למרות שיש הסכמים בין-לאומיים לגבי שיטות דייג, זני הדגים שמותר לדוג, כמות, גודל וכו', החתימה על ההסכמים היא התנדבותית, ובוודאי שהאכיפה קשה מאוד.
בעיה של [[מוצר דחיס]] קיימת בצורה חזקה לגבי [[גידול אוכלוסין]] או [[צפיפות אוכלוסין]] - כאשר השטח גדול ויש מעט אנשים, גידול חזק של האוכלוסייה לא משפיע כלל על כמות משאבי הטבע שניתן לספק (כמו כמות המזון הזמינה לנפש) וגם לא על בריאות [[הביוספרה|המערכת האקולוגית]] שמספקת את [[שירותי המערכת האקולוגית]] כגון ייצור חמצן, טיהור אוויר מרעלים, בקרת אקלים או מחזור הזרחן שחיוני לצמחים. ככל שהאוכלוסייה גדלה ביחס לשטח עולה רמת הדחיסות כך שההשפעה של אדם נוסף הולכת וגדלה. היבטים אלה מתקיימים הם ביחס למזון ותפקוד של מערכות אקולוגיות והן ביחס להיבטים רבים ביוקר המחיה כמו דיור (כמה קל לשכן אנשים, האם צריך לבנות לגובה), תחבורה (פקקי תנועה וזיהום אוויר), תשתיות שונות (מעל צפיפות מסויימת תשתיות שונות כמו מים חשמל כבישים וכו' מפריעות זו לזו והתכנון והתפעול שלהן הופך להיות יותר ויותר מסובך). הגידול בדחיסות של המוצר וגודל ההשפעות הכלכליות או הסיכון לאחרים לא גדלים בצורה לינארית אלא בדרך כלל על ידי [[מעבר סף]] - מעבר לסף מסויים יש עליה גבוהה בעלויות.
בעיה של [[מוצר דחיס]] קיימת בצורה חזקה לגבי [[גידול אוכלוסין]] או [[צפיפות אוכלוסין]] - כאשר השטח גדול ויש מעט אנשים, גידול חזק של האוכלוסייה לא משפיע כלל על כמות משאבי הטבע שניתן לספק (כמו כמות המזון הזמינה לנפש) וגם לא על בריאות [[הביוספרה|המערכת האקולוגית]] שמספקת את [[שירותי המערכת האקולוגית]] כגון ייצור חמצן, טיהור אוויר מרעלים, בקרת אקלים או מחזור הזרחן שחיוני לצמחים. ככל שהאוכלוסייה גדלה ביחס לשטח עולה רמת הדחיסות כך שההשפעה של אדם נוסף הולכת וגדלה. היבטים אלה מתקיימים הם ביחס למזון ותפקוד של מערכות אקולוגיות והן ביחס להיבטים רבים ביוקר המחיה כמו דיור (כמה קל לשכן אנשים, האם צריך לבנות לגובה), תחבורה (פקקי תנועה וזיהום אוויר), תשתיות שונות (מעל צפיפות מסויימת תשתיות שונות כמו מים חשמל כבישים וכו' מפריעות זו לזו והתכנון והתפעול שלהן הופך להיות יותר ויותר מסובך). הגידול בדחיסות של המוצר וגודל ההשפעות הכלכליות או הסיכון לאחרים לא גדלים בצורה לינארית אלא בדרך כלל על ידי [[מעבר סף]] - מעבר לסף מסויים יש עליה גבוהה בעלויות.
[[התחממות עולמית]] היא דוגמה לטרגדיה של נחלת הכלל, והנסיון להתמודד איתה הוא לדוגמה [[הסכם פריז]]. מי שניסח אותו הוא אגף האו"ם לענייני אקלים והגוף המדעי שלו [[הפנל הבין-ממשלתי לשינוי האקלים]] כתב בדו"ח החמישי שלו בעמוד 17{{הערה|הפאנל הבין ממשלתי לשינויי אקלים [https://www.ipcc.ch/pdf/assessment-report/ar5/syr/SYR_AR5_FINAL_full_wcover.pdf IPCC, 2014: Climate Change 2014: Synthesis Report. Contribution of Working Groups I, II and III to the Fifth Assessment Report of the
Intergovernmental Panel on Climate Change [Core Writing Team, R.K. Pachauri and L.A. Meyer (eds.)]. IPCC, Geneva, Switzerland, 151 pp.] }}:
<big>
"שינויי האקלים הם בעלי מאפיינים של בעיה הדורשת פעילות קבוצתית ברמה הגלובלית, כי גזי החממה מצטברים לאורך הזמן ומתערבבים בכל העולם והפליטות מכל פרט (מדינה, חברה, אדם) משפיעים על הפרטים האחרים. הפחתה אפקטיבית לא תושג אם כל פרט יקדם את האינטרסים שלו באופן עצמאי. תשובות משותפות הכוללות שיתוף פעולה בין לאומי לכן, נחוצות כדי להגיע להפחתת גזי החממה וכדי לפתור בעיות אחרות הקשורות לשינויי אקלים. האפקטיביות של ההסתגלות יכולה להיות מוגברת באמצעות פעילויות משלימות בין שכבתיות כולל ברמה הבין לאומית. המצאיות מראה שרווחים הנתפסים כשוויוניים מובילים לשיתוף פעולה אפקטיבי יותר"</big>
== ביקורת ==
קיימות שתי הנחות בתאוריה הזו שלא מתקיימות בהכרח. ביקורת על התאוריה הזו לרוב הטיעונים קשורה להנחות האלה.
1. התאוריה גורסת שהשאיפה לרווח היא התנהגות רציונלית תמיד, כלומר, היא גורסת שכל האנשים תמיד צריכים לשאוף להגדלת כמות הרווחים. היבט זה נכון רק במקרה של[[מחסור ועודף|מחסור]]. לעומת זאת במקרה של [[מחסור ועודף|עודף]] השאיפה לרווח עשויה להיות אי - רציונלית. דוגמה אחת לעודף היא לדוגמה [[השמנה]]. [[השמנת יתר]] גורמת לבזבוז מזון ולפגיעה בריאותית.
2. השאיפה ל[[מחסור ועודף|עודף]] - אפילו אם זה פוגע ב[[רווחה]] באופן מובהק, קשורה דווקה לבעלות פרטית ולא לנחלת הכלל. ודווקא הנטייה הזו לרוב גורמת לפגיעה במשאבים, בעיות אקולוגיות ועוד.
לגבי נקודה 2. התפרקות הקהילות קשורה לשאיפה ל[[מחסור ועודף|עודף]] באופן כללי- הנסיון ההיסטורי מוכיח ש[[קפיטליזם|השיטה הקפיטליסטית]] המבוססת על רכוש פרטי היא הדרך האפטקיבית ביותר להגיע לתמ"ג מקסימלי לנפש. אחת הסיבות היא שאם האנשים יקחו רק את מה שהם צריכים כדור הארץ יוכל לספק להם את זה. לעומת זאת אם יקחו יותר המשאבים של כדור הארץ לא יספיקו לכולם ואז יתחילו להילחם בינהם ובמקרה זה קהילות לא ישרדו. רואים את זה גם במובן המקומי וגם במובן העולמי. במקרה המתואר בעמוד זה אפשר לראות את זה כך:
המקרה המתואר בתאוריה יכול להתרחש אם הפרות נמצאות בבעלות פרטית והמרעה ציבורי. במקרה הזה הוספת פרה, תקטין בקצת את התפוקה הכללית מהמרעה, אבל תעלה משמעותית את התפוקה של החקלאי. אבל אם גם העדר יהיה משותף, ומספר הפרטים יהיה לפי הצורך של הקהילה זה לא יקרה. גם במקרה המתואר זה לא יקרה, אם החקלאי יעדיף את טובת הכלל, על רווח פרטי מקסימלי וקיום "נחלת הכלל" קשור להעדפה כזאת. לעומת זאת העדפת רווח פרטי מקסימלי על טובת הכלל כמו במקרה של החקלאי מהתאוריה, מולידה את הרכוש הפרטי. לאחר שיראו חברי הקהילה שהפריון נפגע, יעמדו בפני בחירה: או להעדיף את טובת הכלל על מקסום הרווח הפרטי ולעשות מגבלה למספר הפרות - וזה אומר שרווחיו של כל חקלאי יוגבלו. אז נחלת הכלל תישמר. האפשרות השנייה היא להגיע למסקנה ההפוכה, ואז סביר שנחלת הכלל לא תשרוד ויחלקו את המרעה לפי בעלים פרטיים. במקרה זה סביר שהבעלים הפרטיים ישאפו להעלות את הרווחים למקסימום כל אחד בחלקה שלו וזה יגרום לדלדול והרס קרקע. וכך זה באמת לרוב קרה בקהילות במציאות. לכן, לפי מדען הסביבה דרריק ינסן את התאורייה הזו צריך לכנות "הטרגדיה של כשלון נחלת הכלל"{{הערה|ויקיפדיה [https://en.wikipedia.org/wiki/Tragedy_of_the_commons#Criticism Tragedy of the commons Criticism]}}. עוד אפשרות היא לשמור על האחו בבעלות ציבורית ולהגדיל את הרווחים של החקלאים פשוט בהגדלת האחו. אבל אז יש סיכוי שיתכלו בקהילה השכנה ואז שוב יאלצו להחליט האם לנהוג על פי העקרון של נחלת הכלל(להחשיב את השטח כשטח משותף ולחשוב ביחד על איך כולם יוכלו להנות ממנו בצורה האפקטיבית ביותר) או לפי הקניין הפרטי(לכל אחד יש את הרכוש הפרטי שלו והוא יכול להגדיל אותו כמה שהוא רוצה). הגישה השניייה, סביר להניח, תוביל למלחמה.
==ראו גם==
==ראו גם==