שינויים

'''נלחמים בתנועה: שחר של עידן המכוניות בעיר האמריקאית''' (באנגלית: '''Fighting Traffic: The Dawn of the Motor Age in the American City''') הוא ספר עיון מאת פרוספור פטר די נורטון (Peter D. Norton), שעוסק במאבק על עתיד הרחובות בעיר בין [[הולכי רגל]], [[חברות הרכבות]] ו[[חברות המכוניות]] בארצות הברית בין השנים 1915 ל-1930. הספר מתאר את הדרך שבה עוצבו הערים בארצות הברית לטובת מכוניות וכן כיצד קבוצות חברתיות השפיעו על [[שינוי טכנולוגי]]. נורטון הוא פרופסור להיסטוריה באוניברסיטת וירג'יניה. [https://engineering.virginia.edu/faculty/peter-d-norton] הספר יצא לאור בשנת 2011 בהוצאת MIT.  

'''נלחמים בתנועה: שחר של עידן המכוניות בעיר האמריקאית''' (באנגלית: '''Fighting Traffic: The Dawn of the Motor Age in the American City''') הוא ספר עיון מאת פרוספור פטר די נורטון (Peter D. Norton), שעוסק במאבק על עתיד הרחובות בעיר בין [[הולכי רגל]], [[חברות הרכבות]] ו[[חברות המכוניות]] בארצות הברית בין השנים 1915 ל-1930. הספר מתאר את [[תכנון מוטה רכב פרטי|הדרך שבה עוצבו הערים לטובת מכוניות]] וכן כיצד קבוצות חברתיות השפיעו על [[שינוי טכנולוגי]]. נורטון הוא פרופסור להיסטוריה באוניברסיטת וירג'יניה. [https://engineering.virginia.edu/faculty/peter-d-norton] הספר יצא לאור בשנת 2011 בהוצאת MIT.  

לפני עידן המכונית הפרטית, השימוש ברחובות היה מגוון ומשותף - הרחובות כללו ילדים ששיחקו ברחוב והולכי רגל בכמויות גדולות שחלקו יחד מרחב עם כרכרות, [[תחבורת אופניים|אופניים]] ו[[רכבת קלה|רכבות קלות]]. עד שנת 1930 רוב הרחובות הפכו לדרכי מעבר עבור מכוניות, ואילו ילדים ו[[הולכי רגל]] הודרו מהמרחב, הוגבלו בצורות שונות וכונו בכינוי גנאי בשם "Jaywalkers" שברבות הימים הפך גם למונח חוקי של הליכה לא חוקית בכביש. בספר טוען נורטון שכדי להכיל מכוניות העיר האמריקאית נאלצה לבצע לא רק שינויים פיזיים ([[תכנון מוטה רכב פרטי]], [[פרבור]]) אלא גם שינוי חברתי ותרבותי - לפני שניתן לבנות מחדש את העיר עבור מכוניות פרטיות, היה צורך לבנות מחדש את הרחובות מבחינה חברתית, כמקום שאליו המכוניות שייכות. לטענתו לא מדובר ב[[תהליך]] [[אבולוציה|התפתחותי]] אלא במהפכה רוויה בדם ולפעמים אלימה. נורטון מתאר כיצד משתמשי רחוב שונים נאבקו להגדיר או להגדיר-מחדש מהן המטרות של [[רחוב|רחובות]]. הוא בוחן התפתחויות בשנות המעבר הקריטיות בין 1910 לבין 1930. בנוסף הוא מתאר קמפיין רחב נגד המכוניות שכינה את המשתמשים ברכב ממונע כ"חזירי כביש" ("Road hogs") או "שדי מהירות" ("Speed demons") ומכוניות כ-"Juggernauts" או "מכוניות מוות" (Death cars).  

לפני עידן המכונית הפרטית, השימוש ברחובות היה מגוון ומשותף - הרחובות כללו ילדים ששיחקו ברחוב והולכי רגל בכמויות גדולות שחלקו יחד מרחב עם כרכרות, [[תחבורת אופניים|אופניים]] ו[[רכבת קלה|רכבות קלות]]. עד שנת 1930 רוב הרחובות הפכו לדרכי מעבר עבור מכוניות, ואילו ילדים ו[[הולכי רגל]] הודרו מהמרחב, הוגבלו בצורות שונות וכונו בכינוי גנאי בשם "Jaywalkers", שברבות הימים הפך גם למונח חוקי של הליכה לא חוקית בכביש. נורטון טוען בספר שכדי להכיל מכוניות העיר האמריקאית נאלצה לבצע לא רק שינויים פיזיים ([[תכנון מוטה רכב פרטי]], [[פרבור]]) אלא גם שינוי חברתי ותרבותי - לפני שניתן לבנות מחדש את העיר עבור מכוניות פרטיות, היה צורך לבנות מחדש את הרחובות מבחינה חברתית, כמקום שאליו המכוניות שייכות. לטענתו לא מדובר ב[[תהליך]] [[אבולוציה|התפתחותי]] אלא במהפכה רוויה בדם ולפעמים אלימה. נורטון מתאר כיצד משתמשי רחוב שונים נאבקו להגדיר או להגדיר-מחדש מהן המטרות של [[רחוב|רחובות]]. הוא בוחן התפתחויות בשנות המעבר הקריטיות בין 1910 לבין 1930. בנוסף הוא מתאר קמפיין רחב נגד המכוניות שכינה את המשתמשים ברכב ממונע כ"חזירי כביש" ("Road hogs") או "שדי מהירות" ("Speed demons") ומכוניות כ-"Juggernauts" או "מכוניות מוות" (Death cars).  

הוא מציג את נקודות המבט של כל המשתמשים - הולכי רגל, שוטרים (שהיו צריכים להפוך ל"שוטרי תנועה"), רכבות קלות, עסקים במרכז העיר, מהנדסי תנועה (שלעתים קרובות ראו את המכוניות כבעיה, לא כפתרון), ואת מקדמי השימוש במכוניות. לפי נורטון הולכי רגל והורים נלחמו במונחים מוסריים, נלחמו למען [[ערך חברתי]] של "[[צדק]]". ערים ועסקים במרכז העיר ניסו לבצע [[רגולציה|הסדרה]] על התנועה הממונעת בשם הערך של "[[יעילות]]". ואילו [[תעשיית הרכב|קבוצות אינטרסים של מכוניות]], נתנו לגיטימציה לתביעתם לרחובות באמצעות הערך של "[[חופש]]" - עמדה רטורית שיש לה משיכה רבה בארצות הברית.  

הוא מציג את נקודות המבט של כל המשתמשים - הולכי רגל, שוטרים (שהיו צריכים להפוך ל"שוטרי תנועה"), רכבות קלות, עסקים במרכז העיר, מהנדסי תנועה (שלעתים קרובות ראו את המכוניות כבעיה, לא כפתרון), ואת מקדמי השימוש במכוניות. לפי נורטון, הולכי רגל והורים נלחמו במונחים מוסריים, נלחמו למען [[ערך חברתי]] של "[[צדק]]". ערים ועסקים במרכז העיר ניסו לבצע [[רגולציה|הסדרה]] על התנועה הממונעת בשם הערך של "[[יעילות]]". ואילו [[תעשיית הרכב|קבוצות אינטרסים של מכוניות]], נתנו לגיטימציה לתביעתם לרחובות באמצעות הערך של "[[חופש]]" - עמדה רטורית שיש לה משיכה רבה בארצות הברית.  

==הרחובות כמרחב ציבורי משותף==

==הרחובות כמרחב ציבורי משותף==

ה[[רחוב]] הוא המרחב הציבורי של העיר. הוגים שונים מבחינים בכך ביניהם [[ג'יין ג'ייקובס]]. הספר מתאר כיצד השתנה מרכיב חשוב בדימוי של הרחוב. נורטון מתאר את "הרומן של אמריקה עם המכונית". כאשר מקישים בגוגל "America's love affair with" תוכנת השלמה של גוגל משלימה את המשפט ל"עם מכוניות" (או "עם רובים"). מוזכרת גם אמא בארצות הברית שהואשמה ברצח של הילד שלה בגלל שהוא נפגע ממכונית כאשר הם חצו את הרחוב שלא במעבר חצייה.  

ה[[רחוב]] הוא המרחב הציבורי של העיר. הוגים שונים מבחינים בכך, ביניהם [[ג'יין ג'ייקובס]]. הספר מתאר כיצד השתנה מרכיב חשוב בדימוי של הרחוב. נורטון מתאר את "הרומן של אמריקה עם המכונית". כאשר מקישים בגוגל "America's love affair with" תוכנת השלמה של גוגל משלימה את המשפט ל"עם מכוניות" (או "עם רובים"). מוזכר גם המקרה של  Raquel Nelson, אמא בארצות הברית שהואשמה ברצח של הילד שלה בגלל שהוא נפגע ממכונית כאשר הם חצו את הרחוב שלא במעבר חצייה. {{הערה| Radley Balko, [https://www.huffingtonpost.com/radley-balko/raquel-nelson-jail-for-jaywalking_b_905925.html Grieving Mother Faces 36 Months In Jail For Jaywalking After Son Is Killed By Hit-And-Run Driver], huffington post, 07/21/2011}}

נורטון טוען שדברים אלה לא נוצר מעצמם אלא הוא תוצאה של שינויים בשנות ה-20. בשנת 1917 ניתן לראות הולכי רגל שחוצים את הכביש בערים כמו שיקאגו וערים אחרות בארצות הברית. באותה תקופה הקרוניות החשמליות היו במרכז הרחוב כך שהולכי רגל שרצו להגיע לקרונית או לרדת ממנה היו צריכים לחצות את הכביש. התמונות מתארות מבוגרים וילדים חוצים את הכביש בלי להביט לצדדים, באותה תקופה מצופה שהנהגים יתחשבו בשאר משתמשי הדרך. [https://youtu.be/IdYcx3n4Xq8?t=883] הרחוב נועד להיות מקום לילדים. הדבר הטבעי והנורמלי הוא שהם ישחקו ברחוב. [https://youtu.be/IdYcx3n4Xq8?t=990]

נורטון טוען שדברים אלה לא נוצר מעצמם, אלא הם תוצאה של שינויים בשנות ה-20 של המאה ה-20. בשנת 1917 ניתן לראות הולכי רגל שחוצים את הכביש בערים כמו שיקאגו וערים אחרות בארצות הברית. באותה תקופה, הקרוניות החשמליות היו במרכז הרחוב, כך שהולכי רגל שרצו להגיע לקרונית או לרדת ממנה היו צריכים לחצות את הכביש. התמונות מתארות מבוגרים וילדים חוצים את הכביש בלי להביט לצדדים, באותה תקופה מצופה שהנהגים יתחשבו בשאר משתמשי הדרך. [https://youtu.be/IdYcx3n4Xq8?t=883] הרחוב נועד להיות מקום לילדים. הדבר הטבעי והנורמלי בתקופה זו הוא שהם ישחקו ברחוב. [https://youtu.be/IdYcx3n4Xq8?t=990]

==עליה במספר הולכי הרגל שנהרגו וזעקה ציבורית==

==עליה במספר הולכי הרגל שנהרגו וזעקה ציבורית==

עם התרחבות השימוש במכוניות עלה מספר הרוגים ב[[תאונות דרכים]] בארצות הברית. מספר הרוגים בתאונות הכפיל את עצמו בכל כמה שנים - כ-500 הרוגים בשנת 1907, 1,000 הרוגים בשנת 1909, 2000 הרוגים בשנת 1911, 4000 הרוגים בשנת 1914, 9000 הרוגים בשנת 1917, וכמעט 16 אלף הרוגים בשנת 1923.[https://youtu.be/IdYcx3n4Xq8?t=1082] כשלושה רבעים מתוך ההרוגים באותה תקופה היו הולכי רגל, שרבים מתוכם לא נהגו בכלל. [https://youtu.be/IdYcx3n4Xq8?t=1110] בנתונים של עיריית פילדלפיה משנת 1928 ניתן לראות כי רבים מתוך ההרוגים היו ילדים בגיל 4-8. [https://youtu.be/IdYcx3n4Xq8?t=1121 ]  

עם התרחבות השימוש במכוניות, מספר הרוגים ב[[תאונות דרכים]] בארצות הברית עלה בצורה דרמטית. מספר הרוגים בתאונות הכפיל את עצמו בכל כמה שנים - כ-500 הרוגים בשנת 1907, 1,000 הרוגים בשנת 1909, 2000 הרוגים בשנת 1911, 4000 הרוגים בשנת 1914, 9000 הרוגים בשנת 1917, וכמעט 16 אלף הרוגים בשנת 1923.[https://youtu.be/IdYcx3n4Xq8?t=1082] כשלושה רבעים מתוך ההרוגים באותה תקופה היו הולכי רגל, שרבים מתוכם לא נהגו בכלל. [https://youtu.be/IdYcx3n4Xq8?t=1110] בנתונים של עיריית פילדלפיה משנת 1928, ניתן לראות כי רבים מתוך ההרוגים היו ילדים בגיל 4-8. [https://youtu.be/IdYcx3n4Xq8?t=1121 ]  

באותה תקופה מתחילה מחאה ציבורית. קריקטורות משנות ה-20 של המאה ה-20 מתארות את המכוניות כמלאכי מוות ש"קוצרים" ילדים. קריקטורה אחת מתארת אדם שכורע על ברכיו אל מול "מזבח" ומגיש לפה של המכונית מגש אוכל שעליו מונחים ילדים. [https://youtu.be/IdYcx3n4Xq8?t=1148] מתוארות אנדרטאות שהוקמו בעיר בולטימור ב-1922 ובסנט לואיס ב-1923 לכבוד הילדים שנהרגו ברחוב. ילדים שנהרגו ברחוב נתפסו כבעיה פרטית אלא כ[[בעיה ציבורית]], בצורה דומה לדרך שבה אנחנו חושבים על משפחות שאיבדו חיילים במלחמה. [https://youtu.be/IdYcx3n4Xq8?t=1269] בתחילת שנות ה-20 ההורים שאיבדו את ילדיהם לא נחשבו פושעים אלא גיבורים. [https://youtu.be/IdYcx3n4Xq8?t=1335]  

באותה תקופה החלה מחאה ציבורית. קריקטורות משנות ה-20 של המאה ה-20 מתארות את המכוניות כמלאכי מוות ש"קוצרים" ילדים. קריקטורה אחת מתארת אדם שכורע על ברכיו אל מול "מזבח" ומגיש לפה של המכונית מגש אוכל שעליו מונחים ילדים. [https://youtu.be/IdYcx3n4Xq8?t=1148] מתוארות אנדרטאות שהוקמו בעיר בולטימור ב-1922 ובסנט לואיס ב-1923 לזכר הילדים שנהרגו ברחוב. ילדים שנהרגו ברחוב נתפסו כבעיה פרטית אלא כ[[בעיה ציבורית]], בצורה דומה לדרך שבה אנחנו חושבים על משפחות שאיבדו חיילים במלחמה. [https://youtu.be/IdYcx3n4Xq8?t=1269] בתחילת שנות ה-20 ההורים שאיבדו את ילדיהם לא נחשבו פושעים אלא גיבורים. [https://youtu.be/IdYcx3n4Xq8?t=1335]  

באותה תקופה החלו להופיע מודעות שמציעות פתרונות - כמו אל תתנו לילדים לשחק ברחוב, או המצאה של גני משחקים שבהם ילדים יוכלו לשחק באופן בטוח. גם יצרנים של ציוד משחקים שיווקו אותם כדרך למנוע תאונות.[https://youtu.be/IdYcx3n4Xq8?t=1359]  באותו זמן החלו גם מודעות בטיחות חדשות כמו "הביטו לשני הכיוונים כשאתם חוצים". המודעות מראות ילדים קטנים מאד - גם בגיל 5 או 8 שהוריהם מראים להם את הדרך הנכונה לחצות את הרחוב לבד. כיום אמהות כאלה היו נחשבות לא אחראיות אבל באותה תקופה הדבר נראה הגיוני. שכן הבעיה לא נתפסה כ"ילדים ברחוב" אלא כמהירות מוגזמת של המכוניות. [https://youtu.be/IdYcx3n4Xq8?t=1386]

באותה תקופה החלו להופיע מודעות שמציעות פתרונות - כמו אל תתנו לילדים לשחק ברחוב, או המצאה של גני משחקים שבהם ילדים יוכלו לשחק באופן בטוח. גם יצרנים של ציוד משחקים שיווקו אותם כדרך למנוע תאונות.[https://youtu.be/IdYcx3n4Xq8?t=1359]  באותו זמן החלו גם מודעות בטיחות חדשות כמו "הביטו לשני הכיוונים כשאתם חוצים". המודעות מראות ילדים קטנים מאד - גם בגיל 5 או 8 שהוריהם מראים להם את הדרך הנכונה לחצות את הרחוב לבד. כיום אמהות כאלה היו נחשבות לא אחראיות, אבל באותה תקופה הדבר נראה הגיוני. שכן הבעיה לא נתפסה כ"ילדים ברחוב" אלא כמהירות מוגזמת של המכוניות. [https://youtu.be/IdYcx3n4Xq8?t=1386]

==ניסיון להגביל את המכוניות==

==ניסיון להגביל את המכוניות==

דבר זה מתאר את התאונות מנקודת המבט של הולכי הרגל - כבעיה של מהירות מוגזמת בעיר. הרעיון היה שמהירות היא דבר פחות חשוב מבטיחות. [https://youtu.be/IdYcx3n4Xq8?t=1409] בעיר שמתכוונת להיות עיר נוחה למכוניות נקודת מבט זו הייתה דבר בעייתי. חלק מהשינוי שחל במהלך תקופה זו היה שינוי נקודת המבט על הבטיחות מנקודת המבט של הולך הרגל שבה המהירות היא הבעיה לנקודת המבט של הנהג, לפיה הבעיה היא הולכי רגל שחוצים את הכביש. [https://youtu.be/IdYcx3n4Xq8?t=1445] בעיה נוספת הייתה שמכוניות הפתיעו הולכי רגל בצמתים. לדוגמה כאשר חתכו בפניה שמאלה לתוך רחוב הנתיב הנגדי. הפתרון היה לשים עמוד במרכז הצומת, שעליו לפעמים עמד שוטר, שאותו מכוניות חייבות לעקוף כדי לפנות שמאלה. ודבר זה אילץ את הנהגים להאט מאד את מהירות המכונית לפני הפניה. בעידן לפני אכיפה על ידי שוטרים עם מדי מהירות זה היה אמצעי להאט את המכוניות על ידי תשתיות וחוקים [https://youtu.be/IdYcx3n4Xq8?t=1487]  

דבר זה מתאר את התאונות מנקודת המבט של הולכי הרגל - כבעיה של מהירות מוגזמת בעיר. הרעיון היה שמהירות היא דבר פחות חשוב מבטיחות. [https://youtu.be/IdYcx3n4Xq8?t=1409] בעיר שמתכוונת להיות עיר נוחה למכוניות, נקודת מבט זו הייתה דבר בעייתי. חלק מהשינוי שחל במהלך תקופה זו היה שינוי נקודת המבט על הבטיחות מנקודת המבט של הולך הרגל שבה המהירות היא הבעיה, לנקודת המבט של הנהג, לפיה הבעיה היא הולכי רגל שחוצים את הכביש. [https://youtu.be/IdYcx3n4Xq8?t=1445] בעיה נוספת הייתה שמכוניות הפתיעו הולכי רגל בצמתים. לדוגמה כאשר חתכו בפניה שמאלה לתוך רחוב הנתיב הנגדי. הפתרון היה לשים עמוד במרכז הצומת, שעליו לפעמים עמד שוטר, שאותו מכוניות חייבות לעקוף כדי לפנות שמאלה. ודבר זה אילץ את הנהגים להאט מאד את מהירות המכונית לפני הפניה. בעידן לפני אכיפה על ידי שוטרים עם מדי מהירות זה היה אמצעי להאט את המכוניות על ידי תשתיות וחוקים [https://youtu.be/IdYcx3n4Xq8?t=1487]  

לפי פיטר נורטון, אחת מנקודות המפנה החשובות בתולדות הערים בארצות הברית התרחשה בשנת 1923. בשנה זו הציעו 7,000 תושבים מהעיר סינסינטי להגביל את מהירות המכוניות בעיר על ידי בקר מהירות במכונית ([https://en.wikipedia.org/wiki/Speed_limiter speed governor]) שיגביל את המכונית למהירות של 40 קמ"ש (25 מייל בשעה). הצעה זו הועלתה כהצעה להצבעה של הציבור "משאל עם" של תושבי העיר. וגם זכתה למודעה קטנה בעיתון [https://youtu.be/IdYcx3n4Xq8?t=1558] דבר זה הצליח להלחיץ מוכרים מקומיים של מכוניות בעיר סינסנטי, הם פרסמו מודעה גדולה בעיתונות שטענה שהצעה כזו דומה ל"חומת סין", סין נחשבה אז כמקום נחשל ועני וחומה כזו היא בעצם סימן לעצירה של [[מיתוס הקידמה|הקידמה]] ותגרום לכך שהעיר תהיה מקום מפגר. המודעה מומנה בעיקר על ידי משווקים של מכוניות ומועדוני מכוניות. ההצעה נפלה  [https://youtu.be/IdYcx3n4Xq8?t=1610]  

לפי פיטר נורטון, אחת מנקודות המפנה החשובות בתולדות הערים בארצות הברית התרחשה בשנת 1923. בשנה זו הציעו 7,000 תושבים מהעיר סינסינטי להגביל את מהירות המכוניות בעיר על ידי בקר מהירות במכונית ([https://en.wikipedia.org/wiki/Speed_limiter speed governor]) שיגביל את המכונית למהירות של 40 קמ"ש (25 מייל בשעה). הצעה זו הועלתה כהצעה להצבעה של הציבור "משאל עם" של תושבי העיר. וגם זכתה למודעה קטנה בעיתון [https://youtu.be/IdYcx3n4Xq8?t=1558] דבר זה הצליח להלחיץ מוכרים מקומיים של מכוניות בעיר סינסנטי, הם פרסמו מודעה גדולה בעיתונות שטענה שהצעה כזו דומה ל"חומת סין", סין נחשבה אז כמקום נחשל ועני וחומה כזו היא בעצם סימן לעצירה של [[מיתוס הקידמה|הקידמה]] ותגרום לכך שהעיר תהיה מקום מפגר. המודעה מומנה בעיקר על ידי משווקים של מכוניות ומועדוני מכוניות. ההצעה נפלה  [https://youtu.be/IdYcx3n4Xq8?t=1610] {{הערה|1=[[מיתון תנועה]] עם רחובות 40 קמ"ש ו[[איזורי מיתון תנועה]] של 30 קמ"ש, הם דבר שהחל להיות מקובל יותר ויותר במסגרת [[חזון אפס]] וצעדים דומים של [[עירוניות מתחדשת]],  בחלק מהערים בעולם המערבי - בעיקר באירופה. ראו [https://www.google.com/maps/d/viewer?&mid=1_Haj-YORiXOGb6968saHv-eA3KREFz2F&ll=42.69179464248643%2C12.489788259942657&z=5 מפת עירוניות מתחדשת ברחבי העולם] לדוגמאות כאלה]]}}.

 

ההצעה הזו בסינסינטי הצליחה להפחיד גם את [[תעשיית הרכב|חברות המכוניות]] בארצות הברית שהתאגדו יחד באותה תקופה על ידי National Automobile Chamber of Commerce [https://youtu.be/IdYcx3n4Xq8?t=1623] הם נפגשו יחד ואמרו שעליהם לנסח מחדש בעיית הבטיחות. רואים זאת מיד לאחר פרשת ההצעה להכנסת בקרי המהירות, במאמרים בירחון המקצועי "Automotive Industries" [https://en.wikipedia.org/wiki/Automotive_Industries_(magazine)] לפיה המשך גידול בתאונות מהווה איום לתעשייה. ואם הבעיה לא תוגדר מחדש, יוצעו חוקים שיפגעו בתעשייה. [https://youtu.be/IdYcx3n4Xq8?t=1637] מאמצים של הארגון הובילו לכישלון ההצעה בסינסנטי בנובמבר 1923. [https://youtu.be/IdYcx3n4Xq8?t=1660]

==הגדרה מחדש של הרחוב כמרחב למכוניות וחינוך הציבור==

==הגדרה מחדש של הרחוב כמרחב למכוניות וחינוך הציבור==