שינויים

וונסינק מתאר מספר רב של ניסויים שבהם מודגמת ההשפעה של סביבת האוכל על צריכת המזון:

וונסינק מתאר מספר רב של ניסויים שבהם מודגמת ההשפעה של סביבת האוכל על צריכת המזון:

* בחברת [[גוגל] זיהו בעיית השמנה של העובדים, וחשדו כי הגורם הוא נוכחות של חטיפים (סוכריות M&M) בצורה נגישה במטבחים. בניסוי בן שבעה שבועות בסניף בניו יורק של החברה הושמו הסוכריות בצנצנות סגורות מזכוכית אטומה בחלק האחורי של המטבח, בקדמת המטבח הונחו פירות כמו בננות, תפוחים, פיסטוקים ותאנים מיובשות. בממוצע כל עובד אכל בתקופה זו 1,550 קלוריות פחות, כמות ממוצעת של 9 חבילות קטנות של M&M.

* בחברת [[גוגל]] זיהו בעיית השמנה של העובדים, וחשדו כי הגורם הוא נוכחות של חטיפים (סוכריות M&M) בצורה נגישה במטבחים. בניסוי בן שבעה שבועות בסניף בניו יורק של החברה הושמו הסוכריות בצנצנות סגורות מזכוכית אטומה בחלק האחורי של המטבח, בקדמת המטבח הונחו פירות כמו בננות, תפוחים, פיסטוקים ותאנים מיובשות. בממוצע כל עובד אכל בתקופה זו 1,550 קלוריות פחות, כמות ממוצעת של 9 חבילות קטנות של M&M.

* מחקר של וונסינק משנת 2005 הוא נתן לאנשים לאכול מרק ולחלקם היתה קערה עם צינור נסתר שמילא את קערה. אלו שהייתה להם קערה עם צינור מילוי נסתר אכלו 73% יותר מרק מיתר הנסיינים, הם גם העריכו את מספר הקלוריות שצרכו בצורה פחות מדוייקת מנסיינים עם צלחת רגילה. אנשים שאכלו לבד שמו לב שמשהו לא בסדר, אבל כאשר היו בקבוצות של ארבע אנשים ודיברו על נושאים שונים לא שמו לב. המסקנה של וונסינק היא שאכילה, צפייה בטלוויזיה, קריאה או הסחות דעת אחרות בזמן הארוחה יכולה להשפיע על כמות המזון שאנו צורכים. <ref name="haaretz2015">[http://www.haaretz.co.il/magazine/.premium-1.2526790 לא תאמינו בגלל איזה שטויות אנחנו זוללים יותר] נעמי דרום, מוסף הארץ, 31.12.2014</ref>

* מחקר של וונסינק משנת 2005 הוא נתן לאנשים לאכול מרק ולחלקם היתה קערה עם צינור נסתר שמילא את קערה. אלו שהייתה להם קערה עם צינור מילוי נסתר אכלו 73% יותר מרק מיתר הנסיינים, הם גם העריכו את מספר הקלוריות שצרכו בצורה פחות מדוייקת מנסיינים עם צלחת רגילה. אנשים שאכלו לבד שמו לב שמשהו לא בסדר, אבל כאשר היו בקבוצות של ארבע אנשים ודיברו על נושאים שונים לא שמו לב. המסקנה של וונסינק היא שאכילה, צפייה בטלוויזיה, קריאה או הסחות דעת אחרות בזמן הארוחה יכולה להשפיע על כמות המזון שאנו צורכים. <ref name="haaretz2015">[http://www.haaretz.co.il/magazine/.premium-1.2526790 לא תאמינו בגלל איזה שטויות אנחנו זוללים יותר] נעמי דרום, מוסף הארץ, 31.12.2014</ref>

* ב-2011 הוא הזמין נסיינים לאולם קולנוע לצפות בפרומואים לסרטים במשך 15 דקות. לחלקם ניתנו קערות גדולות ולחלקם קערות בינוניות. לחלק מהנסיינים ניתן פופקורן טרי ולאחרים פופקורן בן 5 ימים. הנסיינים עם הפופקורן הלא טרי אמרו שטעמו מעופש ונורא אבל מתוכם, אלו עם הדליים הגדולים אכלו כמות גדולה ב-34% ביחס לאחרים. בדליי הפופקורן הטרי ההשפעה הייתה גדולה יותר - עליה של 45% בכמות שנצרכה. הנסיינים עצמם הכחישו שיש לדבר השפעה - 77% מהנשאלים מבין הדליים הגדולים אמרו שהיו אוכלים אותה כמות אם היו מקבלים דלי קטן יותר. לטענת וונסינק הדבר לא נובע רק מרצון לרוקן את הדלי אלא גם מהשפעת גודל הכלי על המוח כמה שנתפס כמנה "נורמלית". ווסינק שואל - מדוע אנחנו אוכלים יותר מידי אפילו כאשר מדובר באוכל שאנחנו לא אוהבים במיוחד? התשובה שלו היא שזה לא טבעי לבני אדם לעצור אחרי כל ביס ולחשוב האם אנחנו באמת שבעים.<ref name="haaretz2015"/>  

* ב-2011 הוא הזמין נסיינים לאולם קולנוע לצפות בפרומואים לסרטים במשך 15 דקות. לחלקם ניתנו קערות גדולות ולחלקם קערות בינוניות. לחלק מהנסיינים ניתן פופקורן טרי ולאחרים פופקורן בן 5 ימים. הנסיינים עם הפופקורן הלא טרי אמרו שטעמו מעופש ונורא אבל מתוכם, אלו עם הדליים הגדולים אכלו כמות גדולה ב-34% ביחס לאחרים. בדליי הפופקורן הטרי ההשפעה הייתה גדולה יותר - עליה של 45% בכמות שנצרכה. הנסיינים עצמם הכחישו שיש לדבר השפעה - 77% מהנשאלים מבין הדליים הגדולים אמרו שהיו אוכלים אותה כמות אם היו מקבלים דלי קטן יותר. לטענת וונסינק הדבר לא נובע רק מרצון לרוקן את הדלי אלא גם מהשפעת גודל הכלי על המוח כמה שנתפס כמנה "נורמלית". ווסינק שואל - מדוע אנחנו אוכלים יותר מידי אפילו כאשר מדובר באוכל שאנחנו לא אוהבים במיוחד? התשובה שלו היא שזה לא טבעי לבני אדם לעצור אחרי כל ביס ולחשוב האם אנחנו באמת שבעים.<ref name="haaretz2015"/>