שינויים

'''סטיב קין''' (Steve Keen) הינו פרופסור ל[[כלכלה פוליטית]] מאוסטרליה. הוא פרופסור חבר בחוג לכלכלה ומימון באוניברסיטת מערב סידני. הוא מבקר הן את [[כלכלה נאו קלאסית|הכלכלה הנאו קלאסית]] המודרנית וכן את (רוב ה) [[כלכלה מרקסיסטית|הכלכלה המרקסיסטית]] כבלתי עקביות, לא מדעיות וכחסרות בסיס אמפירי.

'''סטיב קין''' (באנגלית: '''Steve Keen''') הינו פרופסור ל[[כלכלה פוליטית]] מאוסטרליה. הוא פרופסור חבר בחוג לכלכלה ומימון באוניברסיטת מערב סידני. הוא מבקר הן את [[כלכלה נאו-קלאסית|הכלכלה הנאו-קלאסית]] המודרנית וכן את (רוב ה) [[כלכלה מרקסיסטית|הכלכלה המרקסיסטית]] כבלתי עקביות, לא מדעיות וכחסרות בסיס אמפירי.

ההשפעות העיקרית על המחשבה של קין אודות הכלכלה הן מצד הכלכלן האמריקאי [[הימן מינסקי]] (Hyman Minsky), הכלכלן האיטלקי [[פיירו סראפה]] והכלכלן האוסטרי [[יוזף שומפטר]]. אתר האינטרנט שלו הוא אחד מ-20 האתרים הכלכליים שעל פי יאהו זוכים לביקורים הרבים, ועבודתו פורסמה ועוררה דיון בירחונים אקדמיים מובילים, כמו פיזיקה A ונייצ'ר.   

ההשפעות העיקרית על המחשבה של קין אודות הכלכלה הן מצד הכלכלן האמריקאי [[הימן מינסקי]] (Hyman Minsky), הכלכלן האיטלקי [[פיירו סראפה]] והכלכלן האוסטרי [[יוזף שומפטר]]. אתר האינטרנט שלו הוא אחד מ-20 האתרים הכלכליים שעל פי יאהו זוכים לביקורים הרבים, ועבודתו פורסמה ועוררה דיון בירחונים אקדמיים מובילים, כמו פיזיקה A ונייצ'ר.   

בביקורת שלו על התאוריה הנאו קלאסית קין מרבה להשתמש בשיטת הביקורת שמאפיינת את [[פיירו סראפה]] - הוא לא תוקף את ההנחות בבסיס התאוריה כבלתי מציאותיות, אלא משתמש בהנחות אלה ומראה שהן מובילות לסתירה עצמית. קין טוען שקשה לבקר את התאוריה הכלכלית הנאו קלאסית היות והיא משתמשת שימוש רב ונרחב במתמטיקה. היות ורוב האנשים לא יודעים את התאוריה הכלכלית וקבוצה גדולה עוד יותר לא מבינה במתמטיקה כדי לבקר ברצינות את הכלכלה יש לדעת את שני הדברים ודבר זה מצמצם את מעגל המבקרים ואת תפוצת הביקורת.  

בביקורת שלו על התאוריה הנאו-קלאסית קין מרבה להשתמש בשיטת הביקורת שמאפיינת את [[פיירו סראפה]] - הוא לא תוקף את ההנחות בבסיס התאוריה כבלתי מציאותיות, אלא משתמש בהנחות אלה ומראה שהן מובילות לסתירה עצמית. קין טוען שקשה לבקר את התאוריה הכלכלית הנאו-קלאסית היות והיא משתמשת שימוש רב ונרחב במתמטיקה. היות ורוב האנשים לא יודעים את התאוריה הכלכלית וקבוצה גדולה עוד יותר לא מבינה במתמטיקה כדי לבקר ברצינות את הכלכלה יש לדעת את שני הדברים ודבר זה מצמצם את מעגל המבקרים ואת תפוצת הביקורת.  

==ביוגרפיה==

==ביוגרפיה==

קין נולד בסידני, אוסטרליה, בשנת 1953. אביו היה מנהל בנק. קין סיים תואר ראשון באומנות ב-1974 ובמשפטים ב-1976, שניהם באוניברסיטת סינדי. לאחר מכן הוא קיבל תעודת הוראה בקולג' המורים של סינדי בשנת 1977. בשנת 1990 הוא סיים את התואר השני ב[[חקר הכלכלה|כלכלה]] וב[[כלכלה היסטורית]] באוניברסיטת ניו-סאות'-ווילס, הוא קיבל תואר דוקטור בכלכלה באותה אוניברסיטה בשנת 1998.  

קין נולד בסידני, אוסטרליה, בשנת 1953. אביו היה מנהל בנק. קין סיים תואר ראשון באומנות ב-1974 ובמשפטים ב-1976, שניהם באוניברסיטת סידני. לאחר מכן הוא קיבל תעודת הוראה בקולג' המורים של סינדי בשנת 1977. בשנת 1990 הוא סיים את התואר השני ב[[חקר הכלכלה|כלכלה]] וב[[כלכלה היסטורית]] באוניברסיטת ניו-סאות'-ווילס, הוא קיבל תואר דוקטור בכלכלה באותה אוניברסיטה בשנת 1998.  

==ביקורת על תורת הצרכן הנאו קלאסית==

==ביקורת על תורת הצרכן הנאו-קלאסית==

קין תוקף את תאוריית [[תאוריית העדפה הנגלית]] שהיא אחד היסודות של [[תורת הצרכן]] הנאו-קלאסית. קין מציין כי ניסויים שנעשו כדי לנסות לאמת את התאוריה עם נסיינים אנושיים הסתיימו בכשלון כאשר בדקו את התאוריה עם 8 מוצרים שונים. כדי לאפשר את נכונות התאוריה בניסוי יש צורך בסוג של "טשטוש" שבהם העדפות של הצרכנים לאורך עקומות האדישות הן מעט רנדומליות. אלא שסוג כזה של טשטוש יוצר מצב שבו יכולת הניבוי של התאוריה נמוכה מאד ואין הבדל בינה לבין ניבוי רנדומלי. מכאן ניתן לקפוץ למסקנה כי הצרכנים "אינם רציונליים". קין תוקף מסקנה זו וטוען שהצרכנים הם רציונליים, אבל יש בעיה בתאוריה עצמה שמניחה בצורה משתמעת הנחות לא הגיוניות על סיבוכיות החישוב.  

קין תוקף את תאוריית [[תאוריית העדפה הנגלית]] שהיא אחד היסודות של [[תורת הצרכן]] הנאו-קלאסית. קין מציין כי ניסויים שנעשו כדי לנסות לאמת את התאוריה עם נסיינים אנושיים הסתיימו בכישלון כאשר בדקו את התאוריה עם 8 מוצרים שונים. כדי לאפשר את נכונות התאוריה בניסוי יש צורך בסוג של "טשטוש" שבהם העדפות של הצרכנים לאורך עקומות האדישות הן מעט רנדומליות. אלא שסוג כזה של טשטוש יוצר מצב שבו יכולת הניבוי של התאוריה נמוכה מאד ואין הבדל בינה לבין ניבוי רנדומלי. מכאן ניתן לקפוץ למסקנה כי הצרכנים "אינם רציונליים". קין תוקף מסקנה זו וטוען שהצרכנים הם רציונליים, אבל יש בעיה בתאוריה עצמה שמניחה בצורה משתמעת הנחות לא הגיוניות על סיבוכיות החישוב.  

התאוריה מניחה במפורש הנחות כמו [[רציונליות]] של הצרכנים, אבל היא מניחה בצורה משתמעת גם  כוח חישוב אינסופי. קין טוען כי דבר זה גורם לתאוריה להיות "מודל צעצוע" שמתאים ל-2 מוצרים, אבל נסיון להרחיב אותו לחיים האמיתיים נכשל.  

התאוריה מניחה במפורש הנחות כמו [[רציונליות]] של הצרכנים, אבל היא מניחה בצורה משתמעת גם  כוח חישוב אינסופי. קין טוען כי דבר זה גורם לתאוריה להיות "מודל צעצוע" שמתאים ל-2 מוצרים, אבל ניסיון להרחיב אותו לחיים האמיתיים נכשל.  

קין מציין כי התאוריה מוצגת כמעט תמיד כהשוואה בין שני מוצרים אבל לא יותר. לרוב לא מוצגים הגרפים של התאוריה עם ערכים בדידים , כמו "0,1,2,3,4,5 בננות" מול "0,1,2,3,4 תפוזים". כאשר מבצעים דבר כזה רואים שצרכן שרוצה לבצע השוואה של סלים עם שני מוצרים אלה, צריך לבחור בין 20 אפשרויות שונות של סלים (4*5 אפשרויות שונות) -  לדוגמה הסל "0 תפוזים, ו-3 בננות ב-12 שקלים" מול "2 תפוזים, ו-1 בננות ב-10 שקלים" וכו'. וכך השוואה בין 20 סלים שונים. אם רוצים להשוות עם עוד מוצר - לדוגמה לשקול את האפשרות לקנות 0-5 תפוחים, נקבל כבר 100 אפשרויות של סלים שונים שצריך להשוות ביניהם.  הבעיה היא שמדובר בבעיה חישובית שגדלה [[גידול מעריכי|באופן מעריכי]] - אם יש לנו X סלים אפשריים, הוספה של עוד מוצר לסל שאולי נרצה לקנות, בכמות אפשרית של עד n פריטים, גורמת לכך שיש צורך להגדיל את מרחב האפשרויות של הבעיה פי n, כלומר יש לנו X כפול n אפשרויות לבחור.  

קין מציין כי התאוריה מוצגת כמעט תמיד כהשוואה בין שני מוצרים אבל לא יותר. לרוב לא מוצגים הגרפים של התאוריה עם ערכים בדידים , כמו "0,1,2,3,4,5 בננות" מול "0,1,2,3,4 תפוזים". כאשר מבצעים דבר כזה רואים שצרכן שרוצה לבצע השוואה של סלים עם שני מוצרים אלה, צריך לבחור בין 20 אפשרויות שונות של סלים (4*5 אפשרויות שונות) -  לדוגמה הסל "0 תפוזים, ו-3 בננות ב-12 שקלים" מול "2 תפוזים, ו-1 בננות ב-10 שקלים" וכו'. וכך השוואה בין 20 סלים שונים. אם רוצים להשוות עם עוד מוצר - לדוגמה לשקול את האפשרות לקנות 0-5 תפוחים, נקבל כבר 100 אפשרויות של סלים שונים שצריך להשוות ביניהם.  הבעיה היא שמדובר בבעיה חישובית שגדלה [[גידול מעריכי|באופן מעריכי]] - אם יש לנו X סלים אפשריים, הוספה של עוד מוצר לסל שאולי נרצה לקנות, בכמות אפשרית של עד n פריטים, גורמת לכך שיש צורך להגדיל את מרחב האפשרויות של הבעיה פי n, כלומר יש לנו X כפול n אפשרויות לבחור.  

קין שואל מה יקרה לצרכן שיכנס למכולת קטנה שיש בה 100 סוגי מוצרים שונים, וירצה רק לבחור אם לקנות כמות של 1 פריט מכל אחד מסוגי המוצרים, או לקנות 0. כך שאת הקנייה שלו ניתן לתאר בצורת ווקטור של אפסים ואחדים (0 בננה, 1 אגס, 0 סבון, 1 תפוח, 1 לחם וכו'). כמות הסלים שצריך לשקול גדלה באופן מעריכי לפי חזקת 2, כך שעם 100 מוצרים הצרכן צריך לבצע השוואה של 2 בחזקת 100 אפשרויות שונות. מספר זה הוא 1.2676506 כפול 10 בחזקת 30. כלומר בערך 1,267,650,600,000,000,000,000,000,000,000 אבל מספר זה גדול מגילו של הייקום בשניות (4.09968 כפול 10 בחזקת 17). ברור לכן שצרכנים אינם מבצעים השוואה כזו של סלים ולכן אינם יכולים לבצע "מיקסום" של התועלת שלהם כמו שהתאוריה מניחה שהם מבצעים. סוג כזה של בעיות נקרא בעיות np קשות (בתורת הסיבוכיות) והוא הופך בלתי אפשרי לפתרון בצורה ישירה - אם יש פתרון לבעיה כזו הוא מחייב סוג של היורסטיקה או ניחוש - אבל דבר זה פרושו גם שלא בהכרח מגיעים לפתרון אופטימלי בין כל הפתרונות האפשריים, ואפילו לא בהכרח ניתן לוודא את האופטימליות של פתרון כזה אם מישהו נותן לנו אותו מן המוכן. הצרכן חייב לכן לבצע סוגים שונים של היורסטיקות - לדוגמה הוא מעדיף מוצרים שהוא כבר מכיר, הוא משווה בין מוצרים בקטגוריה דומה (לדוגמה רק בין ירקות לבין ירקות ולא בין עגבנייה לבין גבינה) ועוד.  

קין שואל מה יקרה לצרכן שיכנס למכולת קטנה שיש בה 100 סוגי מוצרים שונים, וירצה רק לבחור אם לקנות כמות של 1 פריט מכל אחד מסוגי המוצרים, או לקנות 0. כך שאת הקנייה שלו ניתן לתאר בצורת ווקטור של אפסים ואחדים (0 בננה, 1 אגס, 0 סבון, 1 תפוח, 1 לחם וכו'). כמות הסלים שצריך לשקול גדלה באופן מעריכי לפי חזקת 2, כך שעם 100 מוצרים הצרכן צריך לבצע השוואה של 2 בחזקת 100 אפשרויות שונות. מספר זה הוא 1.2676506 כפול 10 בחזקת 30. כלומר בערך 1,267,650,600,000,000,000,000,000,000,000 אבל מספר זה גדול מגילו של הייקום בשניות (4.09968 כפול 10 בחזקת 17). ברור לכן שצרכנים אינם מבצעים השוואה כזו של סלים ולכן אינם יכולים לבצע "מיקסום" של התועלת שלהם כמו שהתאוריה מניחה שהם מבצעים. סוג כזה של בעיות נקרא בעיות np קשות (בתורת הסיבוכיות) והוא הופך בלתי אפשרי לפתרון בצורה ישירה - אם יש פתרון לבעיה כזו הוא מחייב סוג של היורסטיקה או ניחוש - אבל דבר זה פירושו גם שלא בהכרח מגיעים לפתרון אופטימלי בין כל הפתרונות האפשריים, ואפילו לא בהכרח ניתן לוודא את האופטימליות של פתרון כזה אם מישהו נותן לנו אותו מן המוכן. הצרכן חייב לכן לבצע סוגים שונים של היורסטיקות - לדוגמה הוא מעדיף מוצרים שהוא כבר מכיר, הוא משווה בין מוצרים בקטגוריה דומה (לדוגמה רק בין ירקות לבין ירקות ולא בין עגבנייה לבין גבינה) ועוד.  

==הביקורת על התאוריה של הפירמה==

==הביקורת על התאוריה של הפירמה==

בספר שלו, קין תוקף מבחינה תאורטית-מתמטית ואמפירית את המוסכמות המקובלת ב[[כלכלה נאו קלאסית|כלכלה הנאו קלאסית]] וב[[תורת המשחקים]].  

בספר שלו, קין תוקף מבחינה תאורטית-מתמטית ואמפירית את המוסכמות המקובלת ב[[כלכלה נאו-קלאסית|כלכלה הנאו-קלאסית]] וב[[תורת המשחקים]].  

;התאוריה אלפרד מרשל:

;התאוריה אלפרד מרשל:

;הביקורת על התאוריה:

;הביקורת על התאוריה:

קין טוען שמבחינה מתמטית הכלכלנים טועים - עקומת הביקוש הניצבת בפני פירמה בודדת לא יכולה להיות עם שיפוע אפס. היבט זה הוצג כבר ב 1957 על ידי ג'ורג' סטיגלר (George Stigler). אם פירמות אינן מגיבות האחת לפעולות של השניה, אזי עקומת הביקוש שניצבת בפני פירמה בודדת לא יכולה להיות בעלת שיפוע אפס. ג'ורג' סטיגלר (כלכלן נאו קלאסי בולט) Perfect competition historically contemplated”, Journal of Political Economy, 65: 1-17 הדרך לצאת מכך להניח שיש אינסוף פירמות. כל מספר קטן מאינסוף יתן סתירה של חוק החיבור לנגזרות. האינטואיציה הגרפית לנושא זה היא ששיפוע של עקומה לא הופך להיות אפס כאשר מבצעים "זום אין" - אם עקומת הביקוש של כלל השוק יורדת מטה בשיפוע מסויים, אזי כל חלק קטן שלה משתפע מטה בדיוק באותו השיפוע. יוצא מכאן שפירמות תמיד רואות שיפוע יורד - הן מסוגלות למכור כמות גדולה יותר ולהציע מחיר זול יותר גם כאשר יש כמות גדולה של מוכרים.  

קין טוען שמבחינה מתמטית הכלכלנים טועים - עקומת הביקוש הניצבת בפני פירמה בודדת לא יכולה להיות עם שיפוע אפס. היבט זה הוצג כבר ב 1957 על ידי ג'ורג' סטיגלר (George Stigler). אם פירמות אינן מגיבות האחת לפעולות של השניה, אזי עקומת הביקוש שניצבת בפני פירמה בודדת לא יכולה להיות בעלת שיפוע אפס. ג'ורג' סטיגלר (כלכלן נאו-קלאסי בולט) Perfect competition historically contemplated”, Journal of Political Economy, 65: 1-17 הדרך לצאת מכך להניח שיש אינסוף פירמות. כל מספר קטן מאינסוף יתן סתירה של חוק החיבור לנגזרות. האינטואיציה הגרפית לנושא זה היא ששיפוע של עקומה לא הופך להיות אפס כאשר מבצעים "זום אין" - אם עקומת הביקוש של כלל השוק יורדת מטה בשיפוע מסויים, אזי כל חלק קטן שלה משתפע מטה בדיוק באותו השיפוע. יוצא מכאן שפירמות תמיד רואות שיפוע יורד - הן מסוגלות למכור כמות גדולה יותר ולהציע מחיר זול יותר גם כאשר יש כמות גדולה של מוכרים.  

קין טוען גם השוואה של התפוקה השולית עם העלות השולית לא מביאה למיקסום רווח - היות והשוואה כזו מתעלמת מהיכולת להשיא רווח על ידי שינויים הנובעים משינויים בביקוש על פני זמן. כאשר מסתכלים על נגזרות של ביקוש והיצע ללא גזירה של שינוי הביקוש על פני זמן, מתקבל הרושם המוטעה שנגזרת הביקוש היא אפס. קין הוא טוען שגם לתורת המשחקים יש בעיה.

קין טוען גם השוואה של התפוקה השולית עם העלות השולית לא מביאה למיקסום רווח - היות והשוואה כזו מתעלמת מהיכולת להשיא רווח על ידי שינויים הנובעים משינויים בביקוש על פני זמן. כאשר מסתכלים על נגזרות של ביקוש והיצע ללא גזירה של שינוי הביקוש על פני זמן, מתקבל הרושם המוטעה שנגזרת הביקוש היא אפס. קין הוא טוען שגם לתורת המשחקים יש בעיה.